לשלם לנשים על עבודה טיפולית

למעשה, אנחנו יודעות כבר זמן רב את מה שמופיע במחקר החדש של הארגון ההומניטרי אוֹקְספַם בנוגע לאי-השוויון החברתי הגלובלי. העובדה שהעושר על כדור הארץ מרוכז בידיהם של גברים לבנים מעטים ושבתחתית סולם העוני נמצאות בעיקר נשים שחורות אינה בדיוק חדשה מרעישה. אז לשם מה חוזרות החוקרות שוב ושוב על אותם נתונים? כדי לגרום לגברים לבנים נקיפות מצפון? לא סביר. הדו״ח ״Public Good or Private Health״ מבקש בראש ובראשונה לגלות אילו מנגנונים מובילים לאי-שיוויון בין המינים, וכיצד אפשר להקטין אותו בצורה מערכתית באמצעות צעדים כלכליים-פוליטיים. והתוצאות מעניינות – כי דווקא בחינה של עוני נשי מראה שבעזרת רגולציה פשוטה מצד מדינת הרווחה אפשר לשנות הרבה מאוד. מבחינת הנשים, אבל גם מבחינת הקפיטליזם.

הציר המרכזי שסביבו חג מצבן הסוציאלי של נשים ברחבי העולם הוא הסקטור הציבורי. כאשר מדינת הרווחה דואגת לשירותי בריאות, לחינוך ולתשתיות ציבוריות – אם באירופה ואם באפריקה שמדרום לסהרה – לא רק אי-השיוויון בין המינים פוחת, אלא גם אי-השיוויון החברתי בכלל. ככל שנשים עושות פחות עבודות בית בלי תשלום – החל בכביסה ובישול, עבור בהבאת מים וקישוש עצים לבעירה, וכלה בטיפול בילדים ובחולים וזקנים – כך משתפר מצבן הסוציאלי.

בקשר הישיר הזה הבחינו סוציולוגיות במיוחד בעיתות משבר כלכלי. במחקר מקיף שנערך במדינות שונות הראתה קרן רוזה לוקסמבורג כבר בשנת 2018, שאי-השיוויון בין המינים באירופה גדל אחרי המשבר הפיננסי של שנת 2008, וזאת מכיוון שמדיניות הצנע של ממשלות אירופה כללה בעיקר קיצוצים בשירות הציבורי.

גם המחקר של אוקספם קובע כי נשים נפגעות פגיעה כפולה מאופן כזה של מדיניות צנע. מצד אחד, מכיוון שבעיקר נשים עובדות בשירות הציבורי, וכך מטפלות ומורות איבדו אחרי המשבר את משרתן ונאלצו לעבוד בתנאים גרועים יותר מבעבר. ומצד שני, מכיוון שבעיקר נשים הן שמטפלות בילדים כאשר גני הילדים נסגרים והן שמטפלות בהורים כאשר טיפול סיעודי נעשה יקר מדי. ״כאשר משבר מכה, הנשים הן שסופגות את ההלם הכלכלי – הן ממלאות את החלל שנוצר עקב קיצוץ בשירותים, והן עושות זאת תוך תשלום מחיר אישי גבוה״, קובעות מחברות המחקר.

לטענת אוקספם, השקעה ציבורית יכולה, לעומת זאת, להקטין את אי-השיוויון בין המינים. כאשר הטיפול בקרובי משפחה או בילדים מאורגן על ידי המדינה, נשים צריכות לעשות פחות עבודות טיפוליות בלי תשלום, ויש להן יותר זמן לעבוד בתשלום. דוגמה לכך היא העיר ריו דה ז׳ניירו: תמיכה ציבורית בגני הילדים שם הביאה לגידול בתעסוקה של 27 אחוז מן האימהות.

כשאין חשמל

מעבר למדינות המתועשות והמתפתחות, אספקת תשתיות ממלאת תפקיד מרכזי בנוגע לעבודה בלי תשלום: כשאין חשמל, צריך לכבס ביד. באפריקה שמדרום לסהרה, למשל, ששם ל-65 אחוזים מהאוכלוסייה אין חשמל ו-37 אחוזים אינם מחוברים למקור מים, נשים עובדות בממוצע 14 שעות ביממה – בלי תשלום. ארגון אוקספם מעריך כי אם יאורגנו תשתיות המים בזימבבואה על ידי המדינה, יוכלו נשים לעבוד בלי תשלום 4 שעות פחות ביום: זה יאפשר להן להשתתף בשוק העבודה. ברחבי העולם נשים ונערות מכלות כיום 125 מיליון שעות עבודה על חיפוש מים בלבד.

מחברות המחקר חישבו מהו בעצם גודלו של הסקטור הכלכלי של עבודה בלי תשלום ברחבי העולם, ״סובסידיה חבויה ענקית״: בארצות עם הכנסה נמוכה, עבודת נשים בלי תשלום בסקטור הבריאות בלבד מסתכמת בשלושה אחוזים מהתל״ג. ״אילו כל העבודה הסיעודית בלי תשלום שמבצעות נשים ברחבי העולם הייתה מאורגנת על ידי חברה אחת, היה לחברה הזאת מחזור שנתי של 10 טריליון דולר, שהם פי 43 מהמחזור השנתי של חברת אפל.״

הארגון ההומניטרי אינו מבטא עמדה לטובת סחר בעבודה סיעודית, אלא דורש שמדינת הרווחה תספק אותה – כלומר השקעות ממשלתיות. כי ההשקעות האלה ישתלמו. מחקרים הראו כי השקעה בשירותי הבריאות והסעד בגובה שני אחוזים מהתל״ג יצרה במדינות בעלות הכנסה אמצעית גידול תעסוקתי של אחוז עד שלושה אחוזים; בסין, למשל, נוצרו כך 24 מיליון מקומות עבודה חדשים. מדובר ב-13 אחוז יותר מקומות עבודה בהשוואה להשקעה של סכום דומה בענף הבנייה. נוסף על כך, עקב ההכנסות הנוספות שנוצרו המדינה גובה יותר מסים בהשוואה להשקעות דומות בסקטורים אחרים.

במילים אחרות: אם המדינה, כפי שדורש ארגון אוקספם, או חברה פרטית מארגנות את העבודה הסיעודית, נוצרים מקומות עבודה שנשים יכולות לאייש. נשים מרוויחות כך כסף משלהן, למדינה יש יותר הכנסות פוטנציאליות, ונוסף על כך אי-השיוויון בין המינים פוחת, כי לפחות באופן רשמי בשוק העבודה נשים חופשיות באותה מידה כמו גברים. וכמובן – גם לא חופשיות באותה מידה.

כאשר העבודה הסיעודית מאורגנת על ידי המדינה ולא בצורה פרטית-משפחתית, פירוש הדבר בעולם ניאו-ליברלי הוא כמובן גם שהיא כפופה ללוגיקה של תמחור ותחרות. בתחום הסיעוד אפשר לראות בימינו עובדות המתפקדות בתנאי עבודה קשים, ולכן פשוט אין להן זמן להגיש טיפול נאות לאנשים הנזקקים לסיעוד. מצד שני, תנאי העבודה שלהן אינם בהכרח גרועים יותר מאלו של אישה, שנוסף על משרה חלקית, טיפול בילדים ובמשק הבית, צריכה עוד לדאוג לאִמהּ החולה. על כל פנים, דרגת הארגון של העבודה הטיפולית גדֵלה עם הפיכתה לציבורית, ונוצרת האפשרות להילחם בצורה קולקטיבית על תנאי עבודה טובים יותר.

צריך אפוא לספק למדינות שונות את האפשרות להשקיע בתשתיות ובשירותים. ארגון אוקספם תובע לשם כך שמיטת חובות וכן הטלת מס על הכנסה גבוהה, על הון ועל חברות. כלומר חלוקה מחדש של העושר. דרך אגב, כשנשים ישוחררו מעבודה בלי תשלום, יהיה להן גם יותר זמן לפעול מבחינה פוליטית למען המטרות הללו.

המאמר פורסם לראשונה במגזין הגרמני פרייטאג. מגרמנית: גדי גולדברג

המדור מסביב לעולם עם רוזה ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג בישראל ובשיתוף אתר העוקץ מציע דיון וחשיפה לסוגיות עכשוויות המעסיקות תנועות שמאל ברחבי העולם. מטרת המדור היא להנגיש דיונים גלובליים לערבית ועברית, ולהעשיר את השיח השמאלי המקומי. הצעות לתרגום מאמרים, הערות והארות ניתן להפנות לדוא"ל: einat.podjarny@rosalux.org