מפלגת צבעי הדגל ממלאת פיה מים

האם מועמד המציג עצמו כאלטרנטיבה לשלטון ימני גזעני ומסואב, יכול היה לבקש לעצמו מקדמת קמפיין מועילה יותר מאייקון תרבותי – אחת ממנחות הטלוויזיה המובילות במדינה שלו – המדברת על ערכים של שיוויון, שלום וחיי שותפות בין האזרחים? במערכת בחירות של מדינה דמוקרטית ומועמד שהוא אלטרנטיבה אמיתית לשלטון – התשובה חיובית באופן מובהק. ובמדינת ישראל?

יומיים חלפו מאז העלתה רותם סלע את הרעיון המהפכני והרדיקלי לפיו כל אזרחי ישראל שווים. הסערה שעדיין מתחוללת במדינה המתיימרת להציג את עצמה כדמוקרטיה בעקבות ההגדרה הזאת, לא נרגעת. כמעט כולןם מתעסקים בזה, כולל ראש הממשלה עצמו, חוץ מהמפלגה שאמורה הייתה לגבות את רותם סלע, לעמוד מאחוריה ולהציג באופן ברור ועיקש את התמיכה ברעיון של שוויון מלא בין האזרחים. המפלגה שאמורה להחליף את מפלגת השלטון הימנית.

בכחול-לבן, שם המפלגה שבאופן אבסורדי גם מסמל את דגל העליונית האתני של המדינה, עדיין סותמים את הפה. שתיקה רמה. גנץ סותם, לפיד סותם, בוגי יעלון סותם, כולם סותמים. במפלגה שמתיימרת להיות אלטרנטיבה לשלטון הימין הגזעני לא נוגעים בנושא השוויון האזרחי ומדינת כלל אזרחיה, כי במהות גם הם תומכים ברעיון העליונות היהודית באופן נחרץ. בנושא העמוק והחשוב ביותר, שאלת הדמוקרטיה ושוויון הזכויות הבסיסי בין האנשים השונים החיים כאן – גנץ ושותפיו נמצאים באותו מקום כמו נתניהו, תומכים באופן עיוור ומלא.

הסערה סביב רותם סלע אל מול השתיקה של גנץ ושאר מפלגת "האלטרנטיבה" שלו מזקקת באופן ברור את ההבדלים בינם ובין הליכוד – השוני מתקיים רק בצורה, במעטפת, במסגרת. שלטון הימין שיכור הכוח והעוצמה מציג גזענות, דיכוי ועליונות יהודית דוך לפנים ישירות. "האלטרנטיבה" של גנץ הוא הממלכתיות, הגזענות ונישול האדמה שמגיעים עם דיבור ממלכתי וארץ ישראלי. הליכוד מציגה את הכיעור במלואו, שמה אותו מול כולנו. "האלטרנטיבה" היא ייצוג מושלם של הממלכתיות המוצגת בגאווה, כאשר הכיעור והגזענות נשמרים בבסיס.

הבחירות האלו במהותן לא יפגישו עולמות שונים של ערכים או ניגוד בין תפיסות עולם. הבחירות האלו הן על הצורה שבה מדינת ישראל מציגה את עצמה. ספינת הממלכתיות של מפלגת כחול-לבן שטה השבוע בנעימים בין גלי הסערה שגרמה רותם סלע עם הרעיון של מדינת כלל אזרחיה ושיוויון אזרחי מלא. הבחירה של גנץ, לפיד וחבריהם לשתוק לנוכח הסערה מזקקת את הכיעור הממלכתי והגזעני שלהם. שתיקה כזאת לא רק מציגה את האבסורד הפוליטי שלהם, אלא את ההסכמה לרעיון הלא דמוקרטי והמעוות שבו יש אזרחים ששווים יותר מאזרחים אחרים. בסיטואציה כזאת, אני מעדיף את הכיעור והאלימות בפרצוף של ביטן ואמסלם, ולא את מתק השפתיים של גנץ ושותפיו. כשהציונות מוצגת בכיעורה חשופה כל כך, אולי באמת תתעורר כאן אלטרנטיבה אמתית לשלטון, לא בצורה הממלכתית הזהה לשלטון הנוכחי.