• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

שמאל מזרחי והפנטזיה הקולקטיבית

הליכוד ונתניהו אינם העם, כי הם קרובים יותר לאחוזון העליון מאשר לשאר 99 האחוזים. הליכוד וביבי הם למעשה אליטה, אז מנין הזיהוי של הליכוד עם מזרחיות? מהפנטזיה על מהפך 77 שקנתה אחיזה בתודעה הציבורית ומחבלת באפשרות של מזרחים להזדהות עם השמאל
אלירן בר-אל

דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה. בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב כתב תיזה על "המחקר ההשוואתי של האביב הערבי". כעת כותב עבודת מחקר על סלבוי ז'יז'ק כתופעה סוציולוגית. מתרגם בסדרה לפילוסופיה בהוצאת רסלינג

נתחיל בשתי עובדות: בישראל, השמאל הקיים ברובו אשכנזי והמזרחים (כשם כולל ללא- אשכנזים) מצביעים ברובם לימין. על אף שאין זו מגמה מוחלטת, הדפוס הזה נשמר לאורך זמן. בגלל שהמזרחים הגדילו את חלקם באוכלוסיה ושיפרו את ייצוגם בפוליטיקה, עם חלוף השנים הממשלות הלכו והתיימנו. הסיבה לחיבור בין ה'מזרחי' ל'ימני' היא זהותית: כדי להיות מזרחי, צריך גם להיות ימני. כך מתקיימת זהות בין מרכיבי העצמי. ובגלל שזהות היא יחסית, קרי אפשר להיות מזוהה יותר או פחות, יש לבחון אותה ביחסיה לזהות האחרת ממנה היא נבדלת.

להיות מזרחי משמעו לא להיות אשכנזי, וליחס הזה מתווספת משמעות פוליטית עקב הפנטזיה של מהפך 77. הפנטזיה כאן מסמלת לא את מובנה השגור של חלום בהקיץ התלוש מהמציאות; נהפוך הוא: זוהי הפנטזיה כמציאות עצמה, כפי שהיא נראית לנו מבעד למשקפי הזהות. מקובל לחשוב שבשנת 1977 היה בישראל מהפך. שלטון מפא"י השמאלני הפסיד בפעם הראשונה לליכוד הימני, וזה סימל יותר מכל את ההכרה בנוכחות הפוליטית של המזרחים. כפי שכתב תום מהגר: "עד 'מרד הקלפיות' בשנת 1977, מזרחים הצביעו בשיעור גבוה למפא"י, אך לאחר המהפך ועד ימינו (להוציא את בחירות 2006 כפי שצוין) ישנו דפוס בקרב הציבור המזרחי שמזהה, ובצדק, את השמאל עם האליטה האשכנזית". כך נקשר אופיו המהפכני של הליכוד לאתניות המזרחית, כתגובת-נגד לעומתית לשלטון השמאל האשכנזי. בפועל, זהו העיוות המודרני (והאוקסימורוני) שנקרא "מסורת מהפכנית". 

עקב אחיזתה של פנטזיית המהפך בתודעה הקולקטיבית, עד היום לא תיתכן זהות מזרחית שמאלנית, ועל כן, גם לא ייתכן שמאל מזרחי. במקביל לתהליכי גסיסת השמאל העולמי עקב אירועים כמו נפילת הקומוניזם, ה-11 בספטמבר, המשבר הכלכלי ומשבר הפליטים, גם בישראל התחזקה הדעה (המנוגדת לאמת) שהימין הוא אביר פשוטי העם ומאווייהם הפרטיים; זאת בניגוד לשמאל האליטיסטי ותשוקתו הגלובלית. בעשורים האחרונים התחזקו מפלגות הימין בכל העולם ונחלשו מפלגות השמאל. כישלון הרב-תרבותיות הביא לעליית פוליטיקה של לאומנות. לכן בישראל נתפס הימין כביטחוני יותר מהשמאל שנתפס חברתי. פנטזיית מהפך 77 היא לא יותר מהביטוי המקומי לתהליך הכללי של היחלשות השמאל ודילולו הרעיוני.  

מזרחי הוא ימני וביטחוני, עממי ופשוט, לעומתי ומהפכני. אשכנזי מזוהה כשמאלני וחברתי, אליטיסט ומתנשא, ממסדי ודוגמטי

בצורה זו נקשרו מספר עמדות שביחד מכוננות זהויות: מזרחי הוא ימני וביטחוני, עממי ופשוט, לעומתי ומהפכני. אשכנזי מזוהה כשמאלני וחברתי, אליטיסט ומתנשא, ממסדי ודוגמטי. עלינו לזכור שזהות, אמנם, היא המקום בו נעצר ההבדל. רק בהזדהות מוחלטות עם היחסים הללו אנו נמנעים מלהכיר בהבדלים שבתוכם. כל זהות של סובייקט (כעצמי אישי או קולקטיבי) היא תוצאה ולא סיבה. לסובייקט (הישראלי למשל) אין מהות עצמותית, נתונה, הקובעת את הסדר החברתי. תחת זאת, זהות נקבעת בשרירותיות על ידי הסדר החברתי הוא התהליך השיחני עצמו (כאופן בו אנו מדברים וחושבים על עצמנו).

כך ישנה סדרה של עמדות-סובייקט שמשמעותן אינה קבועה מראש, כי אם תלויה בצורת היבורן וקיבוצם יחדיו בסדרת שקילויות, דרך עודפות מטפורית המגדירה את זהות כל אחת מהעמדות. לדוגמא, קחו את הסדרה חילוני-פמיניסטי-דמוקרטי-צמחוני. ברגע שהמוחים נגד כפייה דתית או הדתה מגלים "מניסיון" שאין חילוניות אמיתית ללא התנגדות לכפייה הגברית; או ככל שתומכי תנועת MeToo מגלים "מניסיון" ששחרור הנשים בלתי אפשרי ללא שחרור הפלסטינים; או כל אימת שתומכי המאבק הפלסטיני מגלים "מניסיון" שמדינה דתית לא יכולה להיות שוויונית, וכיו"ב, כלומר, ברגע שרכיב-זהות אחד מהרביעייה לעיל מסומן על ידי העודפות המטפורית של הרכיבים האחרים, או-אז נוכל לומר שעמדת-סובייקט התכוננה. ואותו הדבר נכון גם לגבי הסדרה דתי-יהודי-ציוני-שוביניסטי: להיות דתי משמעו לתמוך במדינה יהודית כמימוש הציונות עם כל ההיררכיות המגדריות והאתניות שנלוות לה.

ברם, אל לנו לשכוח שאחדות זהותית כזו תמיד שרירותית בקיצוניות, והנה התוצאה של דחיסה סימבולית ולא ביטוי של נחיצות פנימית כלשהי התואמת את האינטרסים של העמדות לעיל. אפשר, כמובן, לחשוב על מדינה ציונית שאיננה יהודית, או על תפיסה דתית שאיננה שוביניסטית. אם כן, עמדת-הסובייקט היא האופן בו אנו מזהים את העמדות שלנו כ'סוכן' המעורב בתהליך החברתי. זהו האופן בו אנו חווים את המחויבות שלנו למטרה אידאולוגית כלשהי. אך ברגע שאנו מזהים ומכוננים את עצמנו כסובייקט אידאולוגי, ברגע שאנו מגיבים לזימון החברתי ועוטים עמדת-סובייקט, אנו גם בהגדרה מולכים שולל בעודנו מכחישים את הממד השרירותי של הזיהוי הסימבולי ומניחים שהוא קבוע וקובע. כך אנו מתעלמים בפועל מהמאבק החברתי היסודי, הוא הגורם לשרירותיות הטראומטית של הזיהוי העצמי (שתמיד כושל מלהיות מושלם).

בניגוד לשגרתיות תרחיש זה, הוא איננו הכרחי. ישנו עוד אופן כינון עצמי סובייקטיבי, כעימות חזיתי עם המאבק החברתי היסודי. זהו סובייקט שאינו כיסוי הממד הטראומטי, אלא גילויו וחשיפתו. ליתר דיוק, כדי לעבור ממצב של עמדות-סובייקט למצב של סובייקט כגילוי יש 'ללכת מעבר לפנטזיה' כפי שנהוג לומר בפסיכואנליזה. לשם כך יש לזהות את האשליה האידאולוגית ההכרחית לעמדות-הסובייקט. היא שוכנת בעובדה שחייבת להיות החצנה של אויב חיצוני, שבגינו נמנעת שלמות הזהות שלנו עם עצמנו. למשל, בגלל האויב מבפנים, אותו 'בוגד שמאלני' כפי שנהוג לומר בימין, נבצר מהימני לממש לגמרי את זהותו. ועל אותו משקל, בגלל 'המשיחיים' כפי שנהוג לומר בשמאל, נבצר מהשמאלני לממש לחלוטין את חזונו.

האשליה ההכרחית לעמדות-סובייקט היא שבהכחדתו וביטולו של האויב החיצוני תתגלה לפתע השלמות הפנימית, תתבטל השרירותיות המאיימת על אחדות הזהות, וייעלם המאבק החברתי היסודי (שהנו תמיד כלכלי-פוליטי). אך כדי לחלץ את עמדת הסובייקט ממקומן האידאולוגי, יש להפוך את היחס בין שני המושגים: זה לא האויב החיצוני לי שמונע ממני את זהותי עם עצמי, אלא כל זהות כבר חסומה ומסומנת על ידי חוסר-אפשרות, כך שהאויב החיצוני לי הוא לא יותר מאשר השלכה או החצנה שלי, כדי להכחיש את חוסר האפשרות הפנימי.

כדי ליצור נקודת השקה בין הקווים המקבילים והזהויות המנוגדות, יש להחליף את הפנטזיה, שוב, כאופן ההתייחסות למציאות. במקום ׳מהפך 77׳, יש לראות בעליית הליכוד ׳חילופי אליטות׳. כך באחת מתנתק לו הקשר הגורדי בין העמדה הימנית לעמדה המהפכנית, ונחסך מאיתנו כזב הליכוד כ'תנועה עממית אנטי ממסדית'. כפי שרשימת הליכוד לכנסת מראה נכוחה, עממיות במובנה הכלכלי — אין שם. ועל אף מתקפותיו של נתניהו על מערכות המדינה השונות, עלינו לזכור שזוהי האליטה שתוקפת את עצמה. הליכוד ונתניהו אינם העם, כי הם קרובים יותר לאחוזון העליון מאשר לשאר 99 האחוזים. הליכוד וביבי הם אליטה, שתוקפת צדדים אחרים של האליטה. הליכוד איננו לעומתי או אנטי-ממסדי כמו תנועת אנטיפה או אפילו כמו המוחים ברוטשילד. הליכוד הוא המשכו של הממסד, הפועל באופן המצופה בתנאים הנוכחיים של חולשת השמאל ויוצא כעת נגד חלקים אחרים באותו ממסד. בעצם, הליכוד הוא אפילו לא גוף מזרחי. הוא היה ונותר, בקרב מנהיגיו, אשכנזי. אז מנין הקרבה, אדרבא, הזהות בין המזרחי לימני? מפנטזיית 'מהפך 77'.

אם נחשוב על 77 כשנת חילופי אליטות, אז נוכל לראות כיצד המזרחי הולך שולל פעמיים: פעם אחת לא רצונית על ידי אליטת מפא"י בשנות עלייתם לארץ; ופעם שניה, חמורה יותר משום רצוניותה, בשנת 77 על ידי האליטה הליכודית. בדבקות לראייה הכלכלית ולא האתנית, נראה שכשם שהחלוקה המעמדית לא השתנתה מאז 77 (עשיר = אשכנזי), נשמרה גם החלוקה הפוליטית (מזרחי = ימני). לכן, לא היה פה שום מהפך: העשירים שולטים, והעניים תומכים בהם ומאפשרים להם. מה שמאפשר זאת הוא שהעשירים שכנעו את העניים שהם פועלים נגד השלטון העשיר והעושק. אבל לא חשוב כמה ביבי יתקוף את בג"צ, ממונו שלו מוכיח כי הוא לא פועל נגד העשירים, אלא רק נגד אלו המבקרים אותו ומסכנים את הונו הכלכלי והסימבולי. על בסיס המשכיות 77 ולא המהפך, מתאפשר ניתוק הימני מהמזרחי וכינון מזרחי שמאלני. כזה שבאמת נגד הממסד העשיר והאשכנזי, בעד עממיות ופשטות, ונגד סיכון ביטחון המדינה, אפילו כמימוש הרעיון הציוני, בעבור בצע כסף. מזרחי אמיתי הוא שמאלני. וברגע שהשמאל יתנתק מפנטזיית המהפך, הוא יוכל גם להיות מזרחי.

בכירי הליכוד. "הליכוד היה ונותר, בקרב מנהיגיו, אשכנזי" צילום: שרון רביבו, 11.3.2019. עמוד הפייסבוק של נתניהו
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    א. רוב הציבור- כולל מזרחיים- אינו מזהה עצמו כפרולטריון ואינו מרקסיסטי. ממילא, אין לו שום בעיה עם עשירים. יש לו בעיה רק עם *מושחתים*.

    ב. התשובות הפסיכולוגיות/היסטוריות/מעמדיות של הזהות לשאלה "מדוע המזרחיים מצביעים ליכוד" אינן עונות לשאלה הפשוטה: מדוע נכשלו כל הניסיונות לתת למזרחיים חלופה?..(למשל: כחלון, בנט, ש"ס, אמסלם, ראשי העבודה המזרחיים- פואד, גבאי, פרץ).
    נכשלו אלו שהבטיחו להיכנס בערבים ואלו שהבטיחו לעשות איתם שלום.
    נכשל מי שביקש סליחה מהמזרחיים, וייכשל בקרוב מי שבעצמו גדל במעברה.
    נכשלו מי שהבטיחו לשמור על המסורת, ומי שהיו מודרניים לעילא.
    נכשלו אפילו יוצאי הליכוד עצמו.
    הינה, כחלון מציג עצמו בשלטי חוצות ענקיים מול צלליתו של מנחם בגין עליו השלום. האפקט האלקטורלי- אפס.

    כביכול, יש איזה מפתח פסיכולוגי-סוציולוגי לאלקטוראט המזרחי ששמור במרתפי מצודת זאב.

    אז זהו, שאין. זו פשוט מדיניות מוצלחת.

  2. דרור

    כלומר…. מהגר ודומיו הם חלק מובנה וחשוב בשימור כוחן של מפלגות ימין.

  3. חזי

    אז מכאן נובע שהליכוד בעצם מפלגת שמאל, לא?

  4. סתם סוקרטי אחד

    מי קבע ש"מזרחים" זה כלל הלא-אשכנזים ? האם בוכארים, גרוזינים וקווקזים הם מזרחים? הם בכלל ממדרום רוסיה ומזרח אירופה. האם אתיופי הוא מזרחי? (ואולי הוא כן כי הוא ממזרח אפריקה, בניגוד לשאר עדות צפון אפריקה שאליהם מתכוונים בד"כ במושג מזרחי) האם תימני הוא מזרחי? האם המזרחים הם מקשה אחת ?

    מדוע השלטון ובו האקדמיה מתעסק בהגדרות גסות חובקות וחונקות כל ? מדוע אחרים מייעדים ומסלילים אנשים ? איזו זכות יש לכם לקבוע את מהלך חייו של אדם ? הגיע הזמן לבקר את ההגמוניה הלבנה שבארה"ב ובמערב שחורצת גורלות בגסות, באלימות ובאטימות הרגש של אותם אלו שהפעילו בשעתם פצצת אטום.