תמר גוז'נסקי: "רק מערכה מאוחדת של יהודים וערבים תאתגר את נתניהו"

במערכת הבחירות שבה הסיסמא ״טיבי או ביבי״ אומצה דווקא על ידי מטה הבחירות של ראש הממשלה המכהן, אף פעם לא מאוחר מדי להיוועץ באימהות הפוליטיות שלנו. הדרך לבת ים הייתה רצופה בפריחה אביבית משגעת ובפרפרים שהשכילו לא להתרסק על שמשת הרכב. "תראי את הפרפרים," אמרה תמר גוז׳נסקי, אחת הח״כיות המעוטרות שכיהנו בכנסת ישראל, "איש לא אמר להם, אבל הם התארגנו ויצאו אל הרחוב".

גוז׳נסקי לא ממהרת לסכם שישים וחמש שנים של פעילות פוליטית במסגרות קומוניסטיות וגם לא ארבעים ושמונה שנות הנהגה במפלגה הקומוניסטית. מן הסתם הייתה מעדיפה לספר על ספרה האחרון ״קומוניסטים מזרחים – המערכה נגד אפליה עדתית ולמען הזכות לדיור״ (פרדס, 2018) מאשר לעסוק באחת ממערכות הבחירות האפורות ביותר שידענו.

״גזענות היא בעצם כלי של חלשים. מי שבטוח בעמדותיו ורוצה לשכנע לא נכנס למקום של רמיסה של הכבוד של מישהו אחר. אני לא חושבת ששקד או נתניהו או כל הגזענים האחרים מנופפים בגזענות ועושים בה שימוש בגלל שהם משוכנעים כל כך בעמדותיהם או בגלל שהם חושבים שהגזענות היא הפתרון. הם מגיעים לגזענות כי בעצם אין להם תשובות לבעיות האמיתיות של החברה בישראל״.

את חושבת שזה מעיד על אובדן ערכים?

״זה לא עניין של אובדן ערכים. אני לא חושבת שלנתניהו היו אי פעם ערכים דמוקרטיים. אבל מנחם בגין או אחרים בגלגוליו הקודמים של הליכוד הציגו חזון שכלל את ארץ ישראל השלמה, כלומר גירוש או חיסול הישות או הזהות הפלסטינית, וגם נופפו בדגל הכלכלה החופשית ואמרו לציבור העובדים, הנשים, הדור הצעיר: בואו תנו לנו לשלב את הדבר הנפלא הזה – גם כיבוש והתפשטות טריטוריאלית וגם כלכלה חופשית. לא צריך ועדי עובדים, לא צריך איגודים מקצועיים, כי כל אחד בשוק החופשי יכול להצליח אם הוא רק ישתדל. ולכן הם בעצם גיבשו עבור הציבור הישראלי תוכנית שהייתה אמורה להיות חלופה לתוכניות השמאל.

היום, כאשר הליכוד נמצא ארבעים שנה בשלטון, הוא כבר הוכיח מה המשמעות של תוכניתו: מלחמה הפכה תופעת קבע, ואנחנו מסתכלים בתקשורת ושואלים: יש אזעקה, אין אזעקה? ובכל יום נופלים קורבנות. בגדר בעזה יורים שוב ושוב באזרחים, בגדה נפגעים חיילים. ובסוף, נתניהו מתחזק עימות דמים.  לנתניהו ולנספחיו השונים בימין גם אין שום תוכנית שיכולה לענות לצרכים של הציבור הרחב, ציבור הנשים והעובדים, משום שהדגלים שהם מנופפים בהם מחוררים לגמרי. לדוגמא תיקחי את הנושא של הדיור, שזו בעיה חברתית קשה, אבל קשה במיוחד לשכבות היותר עניות וקשה במיוחד לנשים. כל התוכניות שעשו ממשלות הליכוד מיטיבות עם שכבה מאוד דקה, כי נקודת המוצא של 'מחיר למשתכן' הייתה שצריך להביא כסף מהבית. לעומת זה, הדיור הציבורי כידוע מתכווץ ומתכווץ".

כששואלים את נתניהו ושותפיו מה הפתרון בשטחים, מגלים שבעצם ההנחה שלהם היא שהפלסטינים ייעלמו איכשהו. ובהעדר פתרונות מדיניים, מלבים שנאה.

"ליבוי שנאה, כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה הרחוקה והיותר קרובה, נועד לחסל זכויות, לא להוסיף זכויות. כאשר מלבים שנאה נגד הערבים, לא מתכוונים לשפר את מצבם של היהודים ולא מתכוונים להוסיף להם יותר זכויות.

התוכניות של שקד לחיסול בית המשפט העליון ולהפיכתו לסניף של הפוליטיקה שלה והמאמצים של נתניהו לרמוס את המבנה הדמוקרטי הקיים על כל חולשותיו, הם ניסיון שקוף להאשים את כלי השלטון באחריות לכישלון מדיניות הממשלה אתם אומרים: היועץ המשפטי לא בסדר, המשטרה לא בסדר, בית המשפט לא בסדר… אבל סליחה, אתם ארבעים שנה בשלטון, והמשטר שאתם טיפחתם ואתם אחראים לו אינו בסדר?

הכוח של השלטון מתבטא במנגנונים. כאשר שלטון אומר שהמנגנונים לא בסדר, כוונתו אינה לשפרם לתועלת הציבור. נתניהו, בנט ושותפיהם מסיתים נגד המנגנונים הקיימים, הם מתכננים להחליפם  במנגנונים ממושמעים יותר שידכאו כל התנגדות פוליטית. במשטרים פשיסטיים וקולוניאליים פעלו בתי משפט, נערכו משפטים, והיו סנגור וקטגור. כך היה בארץ בתקופת המנדט הבריטי, וכך מקיימת ישראל היום מערכת חוקים ומשפט בגדה המערבית הכבושה. לכן המסע של הימין שבשלטון נגד מערכות שלטון הוא למען גיבוש מערכת שתהיה בדיוק בצלמו ובדמותו, מערכת שכפופה להם לחלוטין. העובדה שהם מנסים להשיג זאת ומקיימים בחירות אינה צריכה להפתיע. היו משטרים פשיסטיים שעלו לשלטון באמצעות ניצחון בבחירות".

מה דעתך על הפסיקה של בג"צ בעניינו של עופר כסיף?

״חוות הדעת של היועץ המשפטי מלמדת שהימין שבשלטון עדיין לא השיג את כל מבוקשו בתחום חיסול הסדרים הדמוקרטיים. ניסו לפסול את כסיף בשל התבטאויות שאינן עילה לפסילה לפי חוק הבחירות. ההשוואה שעשה כסיף בהקשרים אחדים בין מעשיהם של פוליטיקאים מסוימים לבין הפרקטיקה של הנאצים אינה כלולה בין הסיבות לפסילה. היועץ המשפטי ובג"צ היו אמורים להוכיח שכסיף נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או שהוא גזען, ואת שני הדברים האלו הם לא יכלו להוכיח בהקשר של עופר כסיף.

נכון, לא היה תקדים לניסיון לפסילת מועמד יהודי של חד"ש, אבל גם לא היה תקדים של פסילות אישיות. ככל שזכור לי, לא היה בעבר ניסיון לפסול רשימה של המפלגה הקומוניסטית או של חד"ש, אם כי בן גוריון בזמנו ניסה להוציא את המפלגה הקומוניסטית בכלל מחוץ לחוק. עברו לפסים של פסילה אישית כנראה כי חשבו שיהיה קל יותר ליצור אווירה ציבורית שבית המשפט ייסחף אחריה".

ומה לגבי הפסילה של בן ארי?

״בן ארי הוא גזען קיצוני, טרנספריסט, אדם שמבחינתו כל האמצעים כשרים כדי לסלק את הערבים מהשטחים וגם מישראל. העובדה שהכהניזם באדרת של עוצמה יהודית קיבל לגיטימציה מלאה מנתניהו ומשותפיו מעידה קודם כל על הימין שבשלטון עצמו״.

אז מה אפשר לעשות מול ימין המחזיק בשלטון כבר 40 שנה?

"כדי לשמר לעצמם אחיזה בציבור, הימין שבשלטון בורח מאחריות ומנסה להחליף מסרים: ההסתה נגד הערבים, ההסתה נגד השמאל (כמושג רחב וכוללני ביותר), וההסתה נגד השירותים החברתיים המוצגים כבלתי-יעילים.

הימין שבשלטון עושה שימוש יעיל למדי בכלי ההסתה, אך זה לא אומר שאי-אפשר לאלץ אותם מדי פעם לסגת. למשל בנושא שכר המינימום. את המערכה להעלאת שכר המינימום לאחר שנים של הקפאה התחילו ח"כ דב חנין וארגונים חברתיים, וכאשר הדרישה צברה תמיכה רחבה, הממשלה נאלצה לאמץ את המהלך. זה היה הישג, ואני לא מזלזלת בהישגים כאלו. נודעת חשיבות לכל הישג, ולו הקטן ביותר אבל כאשר מתבוננים בתמונה הכללית, רואים שהפערים הכלכליים בין ההון לבין העובדים מעמיקים. השליטים בהחלט גורמים לכך שהאלפיון העליון צובר עוד ועוד עושר. זו ממשלה שמייצגת נאמנה את האלפיון העליון ואחראית באותו זמן להזנחה הפושעת של מערכת הבריאות הציבורית.

בהפגנות הנשים המדהימות נגד רצח הנשים ראינו את היכולת של נשים להשפיע ולשנות ולהשתחרר מהטאבו הגזעני של הימין. החיבור שהצליחו לייצר הנשים מושתת על ההבנה שיש בינינו הבדלים בהשקפות ובדעות, אבל מצאנו נושא חשוב ומאחד שיכול לחבר ערביות, יהודיות, מזרחיות, אשכנזיות ואתיופיות. כולן יכולות להיאבק יחד. היחד הזה הוא הדבר שהימין בשלטון הכי פוחד ממנו. בתגובה לכל סימן של אחדות חברתית, השלטון מארגן הסתה נגד האוכלוסייה הערבית וגם נגד יהודים שהם בעד שיתוף פעולה יהודי-ערבי. אנשי השלטון למדו מניסיונם, שהשיתוף הזה מסכן אותם".

עד כמה היחד הזה הוא ממשי ולא משאלת לב?

"החיים הכלכליים והחברתיים בארץ יוצרים מצב שבו תרומתה של האוכלוסייה הערבית נראית יותר. צוותים רפואיים בבתי חולים, סביבות עבודה ולימודים הן בית ספר לשיתוף פעולה. המאבקים של העובדים במקומות העבודה היו תמיד משותפים. אני זוכרת לפני שנים במפעל ביבנה שקראו לו ארגמן היו גם עובדים מעזה. כשהפועלים היהודים הכריזו על שביתה, הפלסטינים לא הגיעו לעבוד לאות סולידריות. היום גדל מספר מקומות עבודה שיש בהם נציגים ערבים בוועדי עובדים. ניסיון החיים מלמד שהפרספקטיבה היא שהשותפות הזו תגדל אובייקטיבית.

מבחינת ההון שבשלטון באמצעות נציגי הימין, ניצול כוח העבודה של המיעוט הערבי הוא מקור יעיל לרווחים. הם יודעים שהמנגנון הקפיטליסטי תובע שיעניקו לאוכלוסייה הערבית כלים להשתלבות בשוק העבודה. השלטון מוכן שהערבים יעבדו בזיעת אפם בחקלאות, בתעשייה, בבית חולים או בכל מקום אחר, אבל מתנגד לשני מהלכים המתבקשים מחיזוק מעמדם בכלכלה ובחברה. ראשית, להכרה בזכות קיבוצית כלשהי של האוכלוסייה הערבית – זכויות של מיעוט לאומי או מעמד רשמי לשפתה או לתרבותה; שנית, להכרה בצורך בשותפות החיים והמאבק של יהודים וערבים. הימין שבשלטון אומר אפוא לערבים: אנחנו צריכים לשלב אתכם בענפי הכלכלה, אבל כפופי ראש. תשתלבו, אבל אל תרימו את ראשכם, אל תסתכלו קדימה, אל תטפחו חזון של שוויון. תסתכלו רק למטה, ותראו לאן אנחנו מרשים לכם ללכת.

בציבור היהודי ישנם אנשים וכוחות פוליטיים שמבינים את הסתירה הפנימית במערכת הגזענית. הם פועלים כדי ששיתוף הפעולה ייעשה בין יהודים וערבים גאים, זקופים, בטוחים בעצמם. כל מי פועל כך בציבור היהודי עושה את העבודה הכי חשובה נגד נתניהו. אפשר לדבר על השחיתות, הנהנתנות והשקרים של נתניהו. אבל רק מערכה מאוחדת של יהודים וערבים יכולה לגבש ולהוביל חלופה אמיתית למדיניותו.

חד"ש שמאז ייסודה ב-77' והמפלגה הקומוניסטית מאז ייסודה לפני מאה שנה לא מרפים מנושא השותפות, אבל זו שותפות מסוג מסוים: לא שותפות לפשע או ליחסי ניצול, אלא שותפות של שווים. שותפות זו יוצרת את הבסיס הכי חשוב לחברה שוויונית גם בכל הקשור למעמד האישה וגם למעמד של קבוצות מופלות אחרות בחברה.

היום, ערב הבחירות של 2019, כל מי שחרד לשוויון וכל מי שחרד לחברה צודקת, כל מי ששואף להגיע לחברה שהיא גם שוויונית וגם צודקת, כל מי ששואף לתת הזדמנות אמיתית לכל ילדה ולכל ילד, הכלי העיקרי להשגת המטרה הנעלה הזאת הוא בניית השותפות הבסיסית בין יהודים לערבים, שותפות של הערכה הדדית, של כבוד הדדי ושל הבנה שלא תהיה בארץ הזו חברה רק של יהודים או ערבים. לא רק כי זה מנוגד לאינטרסים של שני העמים, אלא כי זה בעצם בלתי אפשרי. לכן הימין הולך עם ראשו בקיר״.

מה האלטרנטיבה השלטונית בכנסת הבאה?

״התפתחות חברתית ושינויים פוליטיים אי אפשר לעצב כאילו זו מעבדה. איש לא תכנן שנים מראש את המחאה החברתית. איש לא תכנן שנים מראש את ההפגנה הגדולה של הנשים בתל אביב. אבל היו כוחות שבנו את המחאה צעד אחרי צעד אחרי צעד, ואז בנסיבה היסטורית, פוליטית, חברתית שאת לא יכולה לחזות מראש זה מתפרץ. הכוח שלנו כקומוניסטים, כאנשי חד"ש, כאנשי שמאל עקבי הוא בבניית התפישות והכלים לנסיבות המתאימות שאותן אין לחזות מראש.

ספרי 'קומוניסטים מזרחים' מראה שהקומוניסטים במעברות ובשכונות העוני היו מיעוט,  אבל הם ידעו ליצור את הכלים שכאשר צמחה מחאה אמיתית. זה לא אומר שהשלטון נסוג ללא תגובות. לפעמים הוא מנכס את מטרות המאבק, כפי שהיה בהעלאת שכר המינימום. זה אומר שהשמאל העקבי מצליח להשיג הישגים במוקדם או במאוחר, בגלל שהוא מבטא נכון אינטרסים חברתיים, אינטרסים של עובדים, של נשים, של מיעוט ערבי.

במשך ארבע השנים שחברת הכנסת עאידה  תומא-סלימאן עמדה בראש הוועדה לקידום מעמד האישה, היא הקדישה מקום מאוד חשוב לעניין האלימות כלפי נשים ורצח נשים. היא יצרה בעזרת הפעילות הזו וההד התקשורתי מצב שבו יותר ויותר נשים הבינו שזו לא בעיה פרטית שלהן אלא בעיה חברתית ופוליטית. ולכן כשהנשים הצעירות האמיצות יצאו עם היוזמה של ההפגנה בתל-אביב הן נדהמו לראות עד כמה ציבור הנשים הפנים את המסר הזה. זו דוגמה אחת מצוינת לכך שעבודה פרלמנטרית יכולה לשמש מאיץ לתהליכים חברתיים, כשאישה או נציג של מיעוט לאומי או קבוצת עובדים שאמורה להיות קורבן הופכת אדם בעל כבוד עצמי ויכולת להשפיע. וזה המקום המאוד חשוב של עאידה ושל כל מי שעזר לה בפעילות המבורכת הזו״.

עאידה תומא סלימאן, מס' שלוש ברשימת חד"ש-תע"ל ויו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה תגיע תגיע הערב (א') לחיפה על מנת להרחיב בנקודה הזו של פעילות פרלמנטרית ותהליכים חברתיים. ”אנו נמצאות במערכה מסוכנת על עתיד הבנים והבנות שלנו," אומרת סלימאן, "רק בימים האחרונים הוכיחה שוב שרת המשפטים שקד כי שיח גזעני ופשיסטי בהחלט כרוך בשיח סקסיסטי, מדיר ופוגעני לנשים. כל הבחנה בין מאבק למען שוויון מגדרי לבין מאבק כולל לשוויון מהותי לכולםן, זו הבחנה מלאכותית וכושלת". בערב ישתתפו גם סונדוס סאלח, מס‘ 7 ברשימת חד“ש-תע“ל, פידאא טבעוני, פעילה פמיניסטית ופוליטית ומנכ"לית שותפה בעמותת מהפך- تغيير, ד״ר חנה ספרן – היסטוריונית פמיניסטית ושהירה שלבי, חברת מועצת חיפה מטעם חד“ש.

אז למרות הייאוש שמערכת הבחירות הזו נוסכת בנו, אולי שיחות עם האמהות, עם הסבתות, עם הדודות, עם האחיות, עם הבנות ועם החברות שלנו עשויות לספק לנו צידה קטנה אך משמעותית של נחמה פוליטית.

נשים למען שוויון نساء من اجل المساواة הערב (א'), 24.3, חיפה – יוחנן הקדוש 38