גנאלוגיה של הצבעה שבטית בישראל

המונחים "שמאל" ו"ימין" בישראל מסמנים שבטים ולא עמדות פוליטיות, טוען פרופ' לב גרינברג. מתי החל הזיהוי של הליכוד עם מזרחים ושל מפא"י עם אשכנזים? איך קשורים לכך השטחים שנכבשו ב-67' והמחאות המזרחיות הגדולות? וכיצד הגיע הרמטכ"ל בני גנץ להיות מנהיג ה"שמאל"? • ראיון

פרופ' לב גרינברג, סוציולוג, כלכלן פוליטי ופעיל חברתי-פוליטי, ממקימי קמפו"ס ויש גבול, כתב לא מזמן בעמוד הפייסבוק שלו:

"בישראל המונחים 'שמאל' ו'ימין'[1] מסמנים שבטים ולא עמדות פוליטיות. שבט השמאל מסומן על ידי אשכנזיות, חילוניות ומעמד בינוני גבוה, בעוד ימניות מסומנת כמזרחית, קשורה לדת ולמסורת, ומעמדות יותר נמוכים. בשבטיות שונאים את ראש השבט האחר, והולכים עיוורים אחרי ראש השבט שלנו, כי הוא משלנו. לשבטים יש סמלים, שפה ומיתוסים משלהם. ה'שמאל' בעד שלום וביטחון, ה'ימין' בעד ארץ ישראל השלמה. זה לא קשור לעובדות היסטוריות. לא חשוב שמי שכבש ב-1967 והתחיל את מפעל ההתנחלות היו המערך, ומי שעשה שלום עם מצרים ונסוג עד הגבול הבינלאומי היה הליכוד של בגין. מפלגות משתמשות בגיוס השבטי כשאין להן מה להגיד מבחינה פוליטית-מהותית, וכי זה עובד."

בשיחה שקיימתי עם גרינברג, הצעתי שנתעכב על האופן שבו להבנתו התגבשו השבטים מבחינה היסטורית, שנבדוק יחד מהם האינטרסים שהשבטים מתארגנים סביבם וכיצד זה מתבטא אלקטורלית עד היום, בבחירות הנוכחיות בין גנץ לביבי ומה שביניהם. תהיתי, האם יש דרכים לאתגר את החלוקה השבטית, ואם כן – מה הן? פתחנו בדיון על המלכוד שאליו נקלע השמאל הישראלי באמצעות השיח הזה, שמותיר אותו במיעוט במשך שנים ארוכות.

"מבחינה אלקטורלית, יש יתרון מובנה ל'ימין' בשיח השבטי," קובע גרינברג, "משום שהוא מורכב ממזרחים ודתיים, ששניהם לא משתייכים לשבט הלבן, החילוני והאשכנזי." גרינברג מסביר שהקטגוריות "שמאל" ו"ימין" מסמנות את הקולקטיב היהודי בלבד, כאשר הערבים נמצאים מחוץ לחלוקה זו: "רבין הצליח לשבור את הדיכוטומיה הזאת ב-92׳ והלאה כאשר עבד גם עם ש"ס וגם עם הח"כים הערביים. אבל כל עוד השמאל מאמץ שיח שבטי של 'לא נשב עם הזועביז' ביחס לערבים, ו'רק לא ש"ס' ביחס לדתיים-מזרחים, אין לו אלקטורט בשביל לאתגר את הימין."

איפה לטענתך מתחילה ההיסטוריה של השבט הלבן?

"השבט הלבן הוא הציונות. תנועת העבודה, הקיבוצים. האחרונים התחילו לסמן כבר את התימנים כלא שייכים, כ'עובדים טבעיים' שלא מתאים להם חיי שיתוף ואידאולוגיה מודרנית. ברור שמדובר בתנועת התיישבות אירופית, שילוב של שאיפה לשלוט על קרקע ובניית גדרות תרבותיות, מי נחשב 'משלנו' ומי מבחוץ. זו תנועה שיוצאת נגד המזרח ה'לא מודרני', כלומר גם ערבים, גם מזרחים וגם הדת. 'היישוב הישן' מורכב מהאנשים שאינם לאומיים, לא באים להילחם ולא להתיישב. מנחם בגין קולט את זה עוד לפני 48'. הוא מזמין את המזרחים הדחויים על ידי תנועת העבודה ואומר: 'כולנו יהודים'. כך הוא מייצר את התחושה שחירות היא גם הבית של מזרחים מעצם היותם יהודים. זה ההבדל ההיסטורי שיצר מאוחר יותר את הגיוס השבטי. אבל צריך להבין שמספר המזרחים לפני 48', למעט הס"טים ('ספרדים טהורים'), היה די שולי. הדימוי העצמי המודרני-אירופי לעומת המזרח שלא מקבל אותנו הופנה בשלב הראשון לילידי הארץ, הערבים והיישוב 'הישן.'"

והציונות עושה זאת באמצעות המאבק על הארץ – "כיבוש האדמה", "גאולת קרקעות", "הפרחת השממה"?

"הציונות רוצה חברה נפרדת בדומה לחברות מתיישבים אחרות מאירופה. הם חותרים לקחת את הקרקע ולדחוק את הילידים ממנה כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה. היסטורית, תמיד עושים זאת לפי היכולת להפעיל כוח. רק במלחמה ב-48' נוצרו התנאים והנסיבות לדחיקה החוצה של פלסטינים מהארץ. ברור שהמטרה היתה היפרדות מהערבים, לכן מנעו מהאנשים לחזור אחרי המלחמה. ההפרדה היא מטרה קבועה של תנועת העבודה מתחילתה ועד היום. הם חתרו להפריד באזור הכפרי, אבל גם בערים המעורבות – לכן ההסתדרות סיפקה שירותי רווחה של המדינה שבדרך רק ליהודים, כדי להפריד."

ואחרי 48', חלוקת המשאבים הפנים-יהודית היא לפי קודים אתניים: מועצות אזוריות לעומת עיירות פיתוח, נכסים פלסטינים "מוסדרים" לאשכנזים לעומת "פולשים" מזרחים.

הדרך הכי טובה לאסימילציה היתה לצרף אותם לתנועת ההתיישבות, אבל הם לא עשו זאת, אלא בנו גדרות, ניכסו את הרכוש הפלסטיני, וניצלו כוח עבודה מזרחי זול

"אחרי 48' המזרחים מסוכסכים 'על המקום' עם ערבים. אם פלסטיני רוצה לחזור, הוא מוצא את המזרחי. את החלל שהשאירו פלסטינים ב-1948 מילאו העולים המזרחים: גיאוגרפית, כלכלית-תעסוקתית וחברתית-תרבותית. זה די דומה אפילו מבחינת מספרים. בגין מגיב בחוכמה לשיטות האלה של ההפרדה. הוא כינה את הקיבוצים בבוז 'הסוציאליסטים האלה'. הם לא רוצים שמזרחים יגיעו אליהם. הדרך הכי טובה לאסימילציה היתה לצרף אותם לתנועת ההתיישבות, אבל הם לא עשו זאת, אלא בנו גדרות, ניכסו לעצמם את הרכוש הפלסטיני, וניצלו כוח עבודה מזרחי זול."

אולי על מנת שלא לפגוע בעוגת הקרקעות והפריבילגיות בתחומים שונים? יש כאן אינטרסים.

"וגם אחידות תרבותית. בגין בהחלט מתייחס למימד המעמדי. והוא עולה גם על הבעייתיות של הדרה. יש גם כמובן שיח מסית מצד בגין, אבל הוא מבוסס על דברים נכונים, על מרכיב פוליטי. כוחו עולה לפני שהשיח השבטי הפך לדומיננטי, אבל זה מתחיל שם."

עליזה ומנחם בגין בקלפי בבחירות 77'. צילום: יעקב סער, לע"מ

התקוממות מזרחית והתגבשות השבטים

גרינברג טוען שהסימון של הליכוד כמזרחי ושל מפא"י כאשכנזי מתרחש בתגובה להתקוממות מזרחית, תחילה בוואדי סאליב. לדבריו, מחאה זו שפרצה ביולי 1959 גרמה לרוב האשכנזים לעבור לתמוך במפא"י ולמזרחים לנדוד למפלגות שאינן מפא"י. "מפא"י נתפסה כיישות שמגנה על האשכנזים מפני התוקפנות המזרחית. היה פחד של איום קיומי, לאחר המאורעות האלימים בכרמל השתמשו בביטוי של 'ליל הבדולח'. אבל האיום הפעם בא מן המזרח."

אבל בשלב הזה הפוליטיקה המזרחית של השטח לא מזהה את עצמה עם גוף מסוים, הדרישות הן חברתיות בתחום הדיור, החינוך, התעסוקה.

"ואדי סאליב יצא מ'ליכוד יוצאי צפון אפריקה'. 'הפנתרים' של ירושלים, מאוחר יותר בתחילת שנות ה-70, כבר מדברים על עדות המזרח, אבל כדי להדגיש את הדיכוי קוראים לעצמם שחורים. הם אומרים מפורשות: 'דופקים את השחורים'. הטרמינולוגיה הזו מבקשת במתכוון להזכיר את המאבק בארה"ב. זה תהליך דיאלקטי מרכזי: ברגע שהעלו את הקיפוח היה ברור מי המקפח, מפלגת השלטון. כבר אחרי אירועי ואדי סאליב, בגין, הקומוניסטים ואחדות העבודה מנצלים את הנדידה של המזרחים ממפא"י. לאחר מלחמת יום כיפור בגין אומר 'אחים אנחנו', ואילו 'הם' מפלים, כלומר 'אצלנו' יש ברית דמים. בסרט 'קזבלן' יש סצנה שבה יהורם גאון המזרחי נמצא בכלא ובא לבקר אותו המפקד האשכנזי שלא ראה שנים: 'אתה נטשת אותי אחרי שהצלתי אותך במלחמה,' הוא אומר לו. זה השיח המכיל של בגין אחרי הפנתרים ויום כיפור, הוא מדבר על אחוות לוחמים, ומצרף את המזרחי למאמץ הלאומי."

ובמקביל, המלחמה ב-67' פותחת הזדמנויות חדשות, גם למזרחים.

"המרחב הערבי נפתח, ויש לזה השפעה על המזרחים, תרבותית וכלכלית. ראובן אברג'יל מספר שאחרי המלחמה התחילו לצאת מהשכונה (מוסררה), הלכו למרכז העיר וגם לשער שכם. בשער שכם הרגישו יותר בבית. צריך לשים לב ששתי התנועות, ואדי סאליב והפנתרים, צמחו בעיר מעורבת. מזרחים שוכנו בשכונות ערביות שרוקנו ב-1948 וכאשר הגבול בין יהודי לערבי מיטשטש ונוצרת תחרות בין ערבים למזרחים, נוצר המתח ופורצת מחאה נגד אפליית המזרחים כערבים."

אז הפנתרים באים ודורשים חלק בעוגה, וכיבוש השטחים ב-1967 מאפשר לממסד לחלק את העוגה אחרת, באופן שייתן חלק גם למזרחים. האם זה מדויק לומר שהממסד לא משווה בתנאי הקיום של אשכנזים ומזרחים בגבולות ישראל, אבל מתייחס לגדה המערבית כאל עוגה חדשה ואומר: הנה, לא תהיו פולשים, נבנה לכם 'התנחלויות רווחה'?

מפא"י המציאה את הבנייה בירושלים המזרחית כפתרון, אבל "הליכוד" הרוויח מזה כי הוא מצדיק את המהלך הזה אידיאולוגית

"כן, פותרים מתחים פנימיים באמצעות שליחת האוכלוסיות הבעייתיות למרחב החדש שנפתח. כמו בצפון אמריקה, שם שולחים אותם מהחוף המזרחי למערב. הפנתרים מחו נגד מפא"י בין היתר כי נתנו דיור משופר לעולים חדשים מאמריקה ומבריה"מ ברמת אשכול, ממש מול מוסררה, אבל מעבר לגבול שנפתח. כלומר, לעולים מ'ארצות הרווחה' בונים בתים חדשים ולא למי שהגיעו לכאן קודם. ואז באה הבנייה המאסיבית בשטחים. המזרחים נשלחים לשם וזה משפר את מצבם משמעותית. מפא"י המציאה את הבנייה בירושלים המזרחית כפתרון, אבל הליכוד הרוויח מזה כי הוא מצדיק את המהלך הזה אידיאולוגית. השיפור הכלכלי בקרב המזרחים אחרי 1967 בא גם כתוצאה מהעסקת פועלים פלסטינים, כאשר מתחיל להיווצר מעמד זעיר בורגני של עסקים וקבלנים קטנים".

אם לחדד את המסגור השבטי, "שלום עכשיו" יעקבו בדאגה אחר בנייה במעלה אדומים ויגנו הרחבות בנייה בגבעת זאב. ואילו מנקודת מבט מזרחית – למה אתה מסמן רק אותי? למה הנישול מקרקעות ונכסים ב-48' נחשב ראוי, אבל כאשר אני מרוויח מהנישול זה פסול ופוגע בשלום?

"אני רואה בזה מימוש רווחים. 'אנחנו' הרווחנו למען המולדת, למען מדינה עצמאית, אבל 'אתם' עושים את זה כחלק מרווחי הכיבוש, הלא-לגיטימי. לכל שבט יש מיתוסים, סמלים ושפה משלו. יש מילים שמיד מסגירות לאיזה שבט האדם שייך. המיתוסים המרכזיים של השבט הלבן הם התיישבות וביטחון, עניין רציונלי, ביורוקרטי, מודרני. לעומת זאת, המיתוס של 'הימין' זה ארץ ישראל, ההבטחה של הארץ לאברהם וצאצאיו, מיתוס שיש לו מרכיב אמוני-דתי-יהודי, שבמסגרתו גם מזרחים יכולים להיות חלק. רק ככה המזרחי יכול להנות מהפריווילגיה של המתיישבים היהודים. השיח השבטי הוא מיתולוגי-סמלי, לא על אינטרסים, זו דרך להחביא את שאלות פוליטיות ולהמיר אותן ב'אנחנו והם' – ואנחנו תמיד יותר טובים מהם. כך יש את מי לשנוא, זה המנגנון הכי מגייס שיש. השבט הימני שונא שמאלנים וערבים. השבט השמאלני שונא מתנחלים וחרדים. אין אמצע. יאיר לפיד המציא את האמצע כשהוא שונא גם ערבים וגם חרדים. זה שיח שבא לגייס שבטית מבלי להגדיר בכלל מה המטרה הפוליטית מעבר לניצחון על השבט השני."

הפגנת הפנתרים השחורים בתל אביב, 1973. צילום: משה מילנר, לע״מ

הבסיס מזרחי, האליטה אשכנזית

אני מנסה לשים את האצבע על התקופה המדויקת שבה פורץ במלוא עוזו השיח השבטי. האם זה קורה לשיטתו של גרינברג עם עלייתו של בגין לשלטון? האם אז נעשה כבר לגמרי ברור שהשחקנים השונים ממקמים את עצמם בעמדת "אנחנו" לעומת "הם"? גרינברג טוען שהמפנה החל בעיירות הפיתוח בשנת 1973. לאחר מלחמת יום כיפור הליכוד עולה מ-26 ל-39 מנדטים ובשנת 77' שסומנה כשנת "המהפך" מגדיל את כוחו ל-44 מנדטים. "הפנתרים ומלחמת יום כיפור יצרו את האפקט. הכישלון במלחמה אומר שמפא"י כשלה במה שהיה הדגל המרכזי שלה, דגל הביטחון, וזה בנוסף לאפקט של המחאות המזרחיות. דיברנו קודם על ברית הדמים של בגין, אז לעומתה אפשר לציין את מוטה גור, איש מפלגת העבודה ורמטכ"ל, אומר בבית שמש: 'נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים'. זה שיח מכליל שמבוסס על שנאה, תאוות נקם ומחנאות. כך, האלקטורט המשמעותי של הליכוד הוא מזרחים, ב-77', 81', 84', זה הבייס. 81' היא שנת השיא של הליכוד. אבל יש תהליך היסטורי שמזהה את מפא"י ואחרי זה המערך שאיחד את כל מפלגות העבודה אחרי 67', מפא"י, אחדות העבודה, רפ"י ומפ"ם: 'הם' כולם ביחד, ואנחנו ה'מחנה הלאומי'. למעשה, רק בשבט של הימין המזרחים יכולים להצטרף לקולקטיב שנהנה מהפריבילגיה היהודית."

המגמה הזו נמשכת לאורך שנות ה-80?

"ודאי, היא הולכת ומתבססת. למשל, עזר ויצמן. בממשלת הרוטציות של 84' אף אחד לא קיבל רוב, והיו שלוש סיעות קטנות שרצו רק ממשלת אחדות. ויצמן, שינוי של אמנון רובינשטיין ויגאל הורוביץ, שר האוצר של הליכוד לשעבר. שלושתם היו בממשלת בגין הראשונה. בסוף המו"מ הקואליציוני, כאשר הוחלט על רוטציה, הליכוד והמערך ערכו הסכם ביניהם, וכל אחד עם מפלגות נוספות. הליכוד עשה הסכם עם ש"ס, אגודת ישראל והמפד"ל. והשותפים של המערך היו ויצמן, שינוי והורוביץ. כלומר, חילונים אשכנזים, לעומת שותפי הליכוד – דתיים/מזרחים. נוהגים לקרוא לזה 'שותפים טבעיים', אבל מה טבעי בזה? זה שבטי לגמרי, ולא קשור לעמדות פוליטיות."

האקטיביזם המזרחי מחפש בית במפה הפוליטי הזאת – יש לו איפה להיות?

"אהרן אבו חצירא פורש מהמפד"ל ומקים את תמ"י, כשפואד בן אליעזר מס' 2 שלו. מיד אתה רואה איך פעילים מזרחים הולכים לכיוון הזה, כי אין בית פוליטי וכל הזמן מחפשים. הליכוד כמובן עושה מאמצים עם דוד לוי. לצד השיח השבטי מתקיים גם שיח פוליטי: דוד לוי מזהה שמדיניות הקיצוצים והיפר אינפלציה של יגאל הורוביץ פוגעת משמעותית בציבור מזרחי ויש לזה ביטוי בסקרים. אז בגין מקשיב ללוי ומחליף אותו בארידור. אפשר להבין מזה שהליכוד צריך תמיד לשמור על הבייס, לתחזק אותו. אבל אתה רואה שלא בהכרח מדובר בימניות, כי עובדה שבגין מפנה התנחלויות בסיני וזה לא משפיע על האלקטורט."

והשמאל לא מצליח לשבור אותו?

פרופ' לב גרינברג. "הכלכלה הניאו-ליברלית מאפשרת לקבוצות להתקדם שלא על בסיס קשרים עם המנגנון המדינתי, המזוהה עם מפא"י, עם 'הפנקס האדום', ו'אנשי שלומנו"

"היו ניסיונות חלקיים עם הפנתרים – חד"ש עם צ'רלי ביטון, של"י עם סעדיה מרציאנו (שם הייתי אני מעורב). אבל השמאל השבטי צריך גם לרצות את הבייס שלו, שיש לו תסביך עליונות של 'מלח הארץ', של דור המייסדים שהקים את המדינה. במקביל, הוא גם חייב שותפים נוספים כדי לאתגר את השיח הדיכוטומי ובזה הוא כושל. הימין, בשביל לנצח, זקוק לבייס בלבד, כי יש לו 'שותפים טבעיים'. כדאי לציין כאן שבשנות ה-90 צמח מעמד בינוני מזרחי, וזה גם נרשם לזכותו של הליכוד, למרות שהתמורה המשמעותית של השתלבות בכלכלה הגלובלית היא בזכות תהליך אוסלו. הכלכלה הניאו-ליברלית מאפשרת לקבוצות להתקדם ולהתפתח שלא על בסיס קשרים עם המנגנון המדינתי, המזוהה עם מפא"י, עם 'הפנקס האדום', ו'אנשי שלומנו'".

גם במובן הזה, הליכוד נותן מענה מסוים, כי מרכז הליכוד מהווה מוקד של קשר לשלטון, מאפשר מינויים פוליטיים וכו'. ככה שגם מזרחים יצרו דינמיקה של "אנשי שלומנו" עם השלטון.

"במחקר מוקדם שלי קראתי לזה צוואר הבקבוק, שהתפתח בליכוד. הבסיס מזרחי, האליטה אשכנזית. הבסיס של הליכוד הוא השלטון המקומי, ועדי עובדים ומרכז הליכוד. אפשר להגיד שהם בונים מנגנון דומה למפא"י, עם קשרים קרובים לשרים. צוואר הבקבוק הוא שבמעבר ממרכז הליכוד לכנסת ולממשלה הייצוג המזרחי נבלם. הם נאלצים להסתפק בקשרים עם השרים במרכז המפלגה. המדינה בארץ מתערבת בכלכלה לטובת המקורבים למפלגת השלטון. אבל השוק יותר שוויוני מהמדינה, וזה יוצר מעמד בינוני מזרחי כפי שנוצר מעמד בינוני ערבי בעשור האחרון. פתיחת הגבולות ב-67' מאפשרת שיפור עמדות. אז מי צריך עכשיו שיגידו לנו תחזרו לגבולות 67', תחזרו להיות הפועל הפשוט? המצב לפני 67' מצוי בזיכרון הקולקטיבי של הציבור המזרחי, גם אם לא מדובר בחוויה אישית. לכן הם לא ששים לאמץ את האג'נדה של השמאל".

על המרפסת בכיכר ציון

גרינברג מסביר כיצד השיח השבטי ממשיך ומתקדם לשנות ה-90 ותופס שוב תאוצה בעקבות רצח רבין: "ב-92' אתה שומע על הרבה שמתלבטים בין מרצ לרפול. התלבטויות של אנשים בתוך השבט. רפול ומרצ שניהם דוגלים בשירות צבאי, הם חילונים נגד החרדים, משתמשים במיתוס של השמאל, של 'התיישבות וביטחון'. ביטחון זה אנחנו, ולכן כל הצבא מזוהה איתם. זה מסמל רציונליות, מקצוענות, לעומת ארץ ישראל השלמה, שזה מרכיב אמוני-דתי."

כאיש מחנה השמאל, גנרל, רבין הצליח לשבור את השיח השבטי?

"כדאי לשים לב שהוא לא קרא למחנה שלו שמאל, אלא מחנה השלום. הוא הזמין את כל תומכי השלום להיות בפנים – גם את ש"ס וגם את הערבים וגם את האלקטורט הבסיסי של המפלגה. אפילו את ערפאת. המזרחים החלו לקבל את דרכו. אלה הנסיבות שבהן דוד לוי מקים את 'גשר' ב-1995 ומתחיל בהצלחה, כי ברור שאם אין אויב חיצוני, אז כל השאלות הפנימיות עולות: כלכלה, חברה, אשכנזים-מזרחים, זכויות של ערבים בתוך המדינה. לוי פורש ומקים את גשר כי הוא רואה ששאלות חברתיות מתחילות לעלות ויש לו עמדות משלו, לגמרי ההיפך מביבי. והוא מושך שמאל מזרחי אליו כי הם אומרים לעצמם 'עכשיו נקבל מקום, ואם עולות שאלות חברתיות, אז למה לא?'"

דוד לוי לא היה על המרפסת המפורסמת בכיכר ציון.

"דוד לוי לא היה על המרפסת וגם לא נתנו לו מקום על המרפסת. זו הזדמנות לשיח חברתי לפרוץ. אבל מתי הוא חוזר לליכוד כמו טיל? אחרי רצח רבין. רצח רבין החזיר את השיח השבטי מיד למקומו."

איך?

"האשימו את ה'ימין' בה"א הידיעה ברצח, ואז התחיל שוב השיח הדיכוטומי הא-פוליטי של 'ימין-שמאל'. השמאל אומר: 'אנחנו לא אלימים, אף פעם לא עשינו דברים כאלה', אבל זה שטויות, כי רבין, למשל, עשה את אלטלנה. הרצח לא היה שבטי של כל הימין, אלא היה לגמרי פוליטי כדי להרוג את התהליך. רבין היה איש שמזרחים הצביעו עבורו והלכו איתו, אבל התגובה הלא פוליטית של האשמת הימין כולו ברצח, בשעה שהרוב המוחלט הזדעזע מהרצח, זו לא התנהגות פוליטית, זו התנהגות שבטית של 'אנחנו והם'. ככה הפכו את כל הימין לרוצחים וזה היה אקט שכונן מחדש את השיח השבטי. וכאשר זה השיח, דוד לוי לא רוצה ולא יכול להיות בשבט הלבן, אין מקום לדיון פוליטי על חברה וכלכלה, והוא חוזר לליכוד."

ואיך השיח הזה קשור לניצחון של נתניהו על פרס אחרי הרצח?

"גם ב-96׳ יש הצבעה שבטית. מתקיימות בחירות אישיות לראשות הממשלה ובמקביל – פתק למפלגה שמייצגת את העמדה שלך. התוצאות מעידות על כך שהמפלגות הגדולות נחלשות. בשיא שלהן, בבחירות 81', היו לליכוד ולמערך 95 מנדטים ביחד. בתקופה של רבין, לעבודה היו 44 מנדטים ולליכוד 32. ב-99', לעומת זאת, שתי המפלגות הגדולות קיבלו יחד 45 מנדטים; כלומר, תוך שבע שנים הן ירדו מ-76 מנדטים ל-45! זה האפקט של חוק הבחירה הישירה בזמן של שיח שבטי. הבוחרים עשו פיצול: יש את מנהיג השבט הנגדי שהוא שנוא ואני מצביע נגדו בבחירת ראש הממשלה, ויש מפלגה שמייצגת אותי. אפשר להצביע לביבי, שהפסיד לברק, ולש"ס שקיבלה 17 מנדטים. הרצון לשבור את ההצבעה השבטית הובילה את איציק מרדכי לעמוד בראש מפלגת המרכז ולרוץ עם הסלוגן 'רק מרדכי יכול'. למה? כי הוא מזרחי, וחשבו שיצביעו לו ולא לביבי. אבל ברק ונתניהו גמרו אותו כשסימנו אותו כ'שמאל'. זה היה שיח שבטי: או שאתה עם ביבי או שאתה נגדו, במיוחד אם אתה חובר לרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק האשכנזי ומעלה על נס את מיתוס הביטחון."

דוד לוי ויאסר ערפאת במחסום ארז, 1996. צילום: צביקה ישראלי, לע״מ

מקדימה ועד ימינו – האם יש שמאל בישראל?

כיום, 12 יום לפני בחירות 2019, המצב הפוליטי נראה אבסורדי מתמיד והשמאל במבוכה רבתי. בני גנץ, איש צבא שהתגאה בפשעים שביצע ברצועת עזה לפני שנים ספורות, משווק כאלטרנטיבה לימין; אבי גבאי, שאולי היה לו פוטנציאל לאתגר את נתניהו באופן מסוים, הלך לאיבוד לגמרי עם הצהרות תמוהות בנוסח "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" והתעמרות בח"כ ערבי, זוהיר בהלול; ומרצ ממשיכה לדשדש. אני מנסה להבין אם לאג'נדה של השמאל יש עוד סיכוי לצבור רוב בארץ, ואם כן, באילו תנאים.

אמרת קודם שבגין המשיך להיות מנהיג השבט גם אחרי הנסיגה מסיני, זאת אומרת שהתמיכה בו היא לא בהכרח על רקע עמדה ימנית מובהקת. גם בהתנתקות של שרון לא ראינו ציבור מזרחי משמעותי נגד המהלך. מי שיצאו לרחובות היו "החשודים המיידיים" והם הפסידו במערכה הזו.

"שרון עלה עם ציבור מזרחי שאין לו בעיה עם חלוקת הארץ. ארץ ישראל היא מיתוס של זיקה יהודית למקום, לא תכנית פעולה פוליטית. מבחינת 'התנחלויות הרווחה' שמעבר לקו הירוק, אם תציעו לי משהו יותר טוב במבשרת ציון, ייתכן שאני אלך על זה. במובן הזה, הציבור המזרחי נזיל יותר, מוכן לאמץ עמדות בהתאם לנסיבות פוליטיות. מעניין לראות את ההתנהגות השבטית של ה'שמאל' בזמן ההתנתקות: הרי אין פה שום מהלך של פיוס או אפילו הפסקת אש מול הפלסטינים. זה שיפור עמדות צבאי, ורק עשה נזק לעזה. אבל ה'שמאל' תומך בהתנתקות בגלל ש'דופקים את המתנחלים'. שוב, זה שיח לא פוליטי ולא ענייני, זה שיח שבטי של מחנאות ושנאה."

ובהמשך לכך, ב-2006, קדימה ועמיר פרץ בראשות העבודה הצליחו להרכיב קואליציה והליכוד נותר רק עם 12 מנדטים. מה קרה שם?

אם השיח הוא פוליטי באמת, לא שבטי, אז הליכוד שווה 12 מנדטים – זה האלקטורט שלו בניכוי השנאה וההסתה מצד אחד, וההתנשאות האשכנזית מצד שני

"זכורה ההתבטאות של גיגי פרס, האח של שמעון, לפיה 'הפלאנגות מצפון אפריקה השתלטו על המפלגה'. זה מראה איך מנהיגים פוליטיים מסמלים משהו. אבל השבטיות נשברה עם הקמת קדימה על ידי שרון. זו כבר לא ארץ ישראל השלמה, אין הסתה נגד השמאל (הרי הוא הולך עם פרס, המנהיג המיתולוגי שלו). בנוסף, כבר התבססה האמונה ש'אין פרנטנר', אין תהליך שלום ואין סוגייה מדינית. ברגע שיש סדר יום חברתי-כלכלי, עמיר פרץ מצליח להעלות נושאים חברתיים, ומקבל אלקטורט מזרחי מאד משמעותי. לכן אני אומר שאם השיח הוא פוליטי באמת, לא שבטי, אז הליכוד שווה 12 מנדטים, זה האלקטורט שלו בניכוי השנאה וההסתה מצד אחד, וההתנשאות האשכנזית מצד שני, שנוטרלה באמצעות בחירותו של פרץ. ולכן הליכוד הפסיד שם בגדול."

ולשיטתך, גם בני גנץ והאתגר שהוא מציב לליכוד הוא חלק מהשיח השבטי?

"הסימון של גנץ כשמאל הוא שבטי, כמובן. שים לב עד כמה סדר היום שלנו אינו פוליטי. הרי השאלה המשפטית, אם נתניהו יועמד לדין או לא, תלויה בכלל במערכת אכיפת החוק, ללא קשר לסוגיות מדיניות, כלכליות וחברתיות. השיח כל כך שבטי שנתניהו מנסה למשוך גם לדיון הזה את 'השמאל' המדומיין כדי להסית נגד ה'הם': 'השמאל לחץ על מנדלבליט'. ומנגד, ה'שמאל' מדמיין את גנץ כשמאל, כי הוא משלנו. מה יותר מיתוס ביטחון משלושה רמטכ"לים יחד ויאיר לפיד, נציגה המובהק של החילוניות? אבל מה התוכן? אם נתניהו יעמוד לדין הוא יעוף בכל מקרה. השנאה לביבי היא לא פוליטית, זאת השבטיות השונאת את ראש השבט היריב, והצבעה לגנץ עד כה היא שבטיות חסרת כל תוכן פוליטי. ה'שמאל' תולה תקוות באיש צבא שגאה בכך שהוא הרס לתושבי עזה את החיים, זאת אומרת הכי רחוק ממה שיכול להגדיר שמאל פוליטי. למה? כי כאשר השיח שבטי אז 'רק לא ביבי' זה הרגש, ומוכנים לתת לגנץ להוביל. גנץ כאיש צבא אשכנזי וחילוני הוא פוטנציאל להיות מנהיג השבט. וכשזה 'הם או אנחנו', השבט הימני גם מתגייס ויוצר רוב עם השותפים 'הטבעיים'. עד כה אינני מזהה כוח משמעותי שפועל נגד הסחף השבטי."

[1] לשיטתו של גרינברג הוא כותב שמאל וימין בין מירכאות כדי לסמן שאלה לא מושגים פוליטיים אלא שבטיים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור

    בלה, בלה, בלה ולכן צריך להצביע לביבי ומירי. צפוי.

  2. ליכודניק

    סוציולוגיה מסבירה פילוג שמאל/ימין. היא לא מסבירה מדוע אנשים מצביעים ליכוד או ימין חדש או כחלון- בחירה משמעותית מאוד מבחינה פוליטית. אך אחת מהן אינה שמאל, אבל כחלון עלול להיכנס לקואליציה שתקדם נסיגות, ובנט כניראה לא.
    את זה מסבירה המציאות המדינית. בשפה פשוטה, רוב הישראלים אינם מקבלים ירי רקטות מעזה כחלק ממאבק שחרור לאומי. הם רואים בזה טרור. טרור שלשמאל אין תשובה אליו.

  3. חזי חזזית

    בסדר. לא גאוני אבל סביר. יש גם קפיצות מוזרות בין מתודולוגיה מרקסיסטית רצח לאיכותניזם של החוג לתקשורת. אבל נניח לזה.

    נשאלת הקושיה: אם הדרך לייצר סדר יום "חברתי"\"אזרחי" עוברת לא רק בשלום וסוף הכיבוש, אלא גם בביטול הוירטואלי של הפרטנר, למה ה"אזרחיים" מאז 2006 ועד היום (שלי, לפיד, כחלון, גבאי במידה מסוימת) אוכלים קש?

  4. עודד

    אז מה, בדיוק, "מסביר" מה?הבחנה נכונה של שמאל/ימין אינה בהכרח סוציולוגית. היא (גם) מצביעה על – ומשתדלת להבין את – האידאולוגיה (המודעת או הלא-מודעת) של מי שמזהה את עצמו כ'שמאל' או "ימין"; והיא כשלעצמה טעונה באידאולוגיה ("שמאלית" יותר או "ימנית" יותר). "המציאות המדינית"(אלה מילים של ה"לכודניק") לא מסבירה שום דבר ואינה מסוגל "להסביר"; זה צירוף מילים חלול (אולי מופשט). מי שמסביר הוא בני אדם, בתובנות ובהבנה שלהם. והם העושים כל רגע גם את ה"מציאות" הזאת. בשיח הפוליטי העכשווי בישראל היטשטשו ממילא המונחים "שמאל" ו"ימין", וטושטשו בכוונה. גם "שבטיות" נעשתה כאן מטבע שחוקה למדי. הנשיא ריבלין (שבוודאי אינו "שמאל", גם אם מרבית אוהדי הימין והמניפולטורים המכוונים אותם חושבים כך) דיבר על "כמה שבטים" בישראל. הוא לא דייק, כי בישראל מתרוצצים מלכתחילה "שבטים" רבים מאוד, תרבויות שונות ומנוגדות, מעמדות ( במשמעות הקלסית והנכונה של מונח זה) רבים, אינטרסים שונים. במקומות מסוימים ובקונטקסט מסוים מתחככים כל אלה זה בזה או נפגשים-חלקית, אך יש מאמץ בלתי פוסק – מופרך, לדעתי – לייצר דבק סינתטי חזק, "על-שבטי" (כביכול), שמטרתו היא לקבע "שבט-על יהודי-ישראלי" (לאומני, ניאו-דתי, משיחי וכו' וכו') אחד ויחיד. "לבן"/אשכנזי לעומת "שחור"/מזרחי – אלה הכללות – לפעמים שימושיות, ובדרך כלל מערפלות כל הבדלה וכל אבחנה, וכנראה גם חוסמות את האפשרות לפענח את המופרכות ואת אי-התוחלת של ה"ישראליות" הדביקה הזאת. מערכות הבחירות שהיו ושיהיו אינן אלא פיזור ערפל נוסף, ופס ייצור חדש-ישן של אותו "דבק" סינתטי – פס ייצור משווק היטב, שהתוצרת שלו (היא לא תחזיק מעמד לעוד עשורים רבים, אך למי אכפת?) נרכשת בהתלהבות.

    חוץ מזה, ה"ליכודניק" רוצה "שפה פשוטה" ( הם תמיד רוצים שפה פשוטה. בשביל מה להסתבך במורכבויות?). אז ככה: גם הפלסטינים אינם מקבלים נישול, גירוש והרס בגדה המערבית בידי כוחות צה"ל, ואפרטהייד בוטה, והרג של מאות אזרחים (בהם גם ילדים) בעזה -כ"מאבק לשחרור לאומי" של יהודים. הם רואים בכל זה, ובצדק רב, טרור. לימין הישראלי, וגם למה שקורא לעצמו "מרכז", וגם לרוב רובם של אלה המזהים עצמם כ"שמאל"(?) – אין שום תשובה רצינית לשאלה : מדוע "טרור" הוא רק X ( "מצידם") אך לא Y (מהצד שלי)?

  5. ג. אביבי

    כדאי להוסיף להצבעה השבטית בבחירות 2006 את העובדה שאז השבט הלבן נע בהמוניו מ"העבודה" למפלגה ימנית "קדימה" בראשות האשכנזי אריק שרון. זאת כאשר לראשות "העבודה" נבחר מזרחי – שנוא נפשם של המוני בני השבט הגזעני הנ"ל. גדעון לוי דיבר על נדידת הלבנים במספר מנדטים דו-סיפרתי ל"קדימה" ולמרץ. במקביל זכתה "העבודה" לתוספת חסרת תקדים של מצביעים מזרחים שעברו אליה מהליכוד. הליכוד בראשות נתניהו נשאר עם 12 מנדטים.

  6. מזרחי לא מהשבט

    "המזרחיים" רואים בנתניהו כמלך השבט ,מותר לו הכל ,. מושגים: דמוקרטיה,בגץ,מינהל תקין ,שחיתות ..נראים כדבר זניח.(פרשנות שלי מהשטח)

  7. נ.יוסף

    האחריות למציאות הקיימת ,( קיטוב פערים כלכליים,) מוטלת גם על השבט המזרחי ..לא רק השבט השמאלני אשכנזי אשם..הגיע הזמן שהשבט המזרחי יקח אחריות יגלה בגרות (סוף סוף),יקח את גורלו בידו..