• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הבחירות האלה הן הצבעת אמון בריקבון

אדריכלי המצב הקיים חוזים את עלייתם הקרבה של סמוטריץ' ואזריה, ובעיקום אף מנסים להשיב את ההובלה לידי ה'ערכיים' (ערכי זה השקר שהינדסנו בנפשנו כדי לבצע זוועות מבלי להרגיש אותן בבטן). האקרובטיקה המוסרית מוגשת למצביעי ישראל בגיליון מיוחד של המגזין "ליברל"
חגי אלעד

מנכ״ל בצלם, מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים

בהפגנות סוף השבוע בעזה נהרגו "רק" 4 מפגינים, והארץ נשמה לרווחה. וכך, למי שמחפש תשובה לשאלה הטורדנית על מה בעצם הבחירות בישראל, עזה מציעה תשובה. לא, היא אינה מסתתרת בפער הבלתי קיים בין ראש הממשלה שהורה להפציץ לבין רמטכ"לו שביצע. הפלסטינים בעזה הרי אינם עסוקים בשאלה האם מי שיורה על הפגזתם אחרי ה-9 באפריל יהיה נגוע בכתבי אישום על הפרת אמונים או שיהיה צח מכל ניחוח שחיתות, סיגרים או צוללות. כשרימון הגז מרסק את הגולגולת, זו אינה השאלה. וכך מתבהרת מול עינינו התשובה: אין זה נכון שהבחירות הן על כלום ושום דבר. אלו בחירות חשובות, שכן הן מאשררות משהו עמוק ויסודי, ורקוב עד מאוד: עניינן אינו שינוי, אלא הן הצבעת אמון מהדהדת, גורפת, בעד שימור המצב הקיים.

בהינתן מצב דברים זה, כל שנותר להתווכח עליו בין שני מפלגות מרכז הכובד – הליכוד וכחול-לבן – הוא על נקודת האיזון המדויקת שבין בן-גביר להנדל. בין "אתוס של כנופיות" לבין אנשים ערכיים. "עֶרְכִּי": המילה שהמצאנו כדי להפסיק לדבר על צדק, מוסר או זכויות אדם, כדי שלא נרגיש מוסר כליות כשאנחנו רומסים עם אחר והורגים בו. אנשים ערכיים, למשל, נותנים פקודות לירות במפגינים ממרחק. ערכי זה המנהל האזרחי. ומרחב התפר. והיועמ"ש. ובג"צ! ומטרות עוצם: אנחנו הרי לא מפגיזים סתם, וגם לא ממציאים מילים סתם: ערכי זה השקר שהינדסנו בנפשנו כדי לבצע את הזוועה אבל לא להרגיש אותה בבטן ולהישאר, אתם יודעים, בצד של הנאורים. לא כמו הערבים הללו, שגם כשהם נאבקים על חרותם הם בגדר "מתפרעים" במקרה הטוב וסתם מחבלים שצריך להרוג בהם, כמה שיותר, במקרה השכיח.

אפריל 2019, ובין רעננה לאריאל הסירחון כבר עולה למרחוק. אדריכלי המצב הקיים רואים לנגד עיניהם את עלייתם של סמוטריץ' ואזריה – לא בעתיד, בהווה. אז מעקמים את האף ומנסים לכייל מחדש, ל"מרכז". להשיב את ההובלה לידיהם של הערכיים. אם ההתפתלות הזו לא הייתה כה עלובה, זה היה יכול להיות מכמיר לב: מי שרכבו על המפלצת, האכילו וליטפו אותה, מגלגלים עכשיו עיניים כשהיא קצת קמה על יוצריה. ומהו הניסיון שלהם לתקן למרכז? עוד מאותו הדבר. במקום הבושם "פשיזם", תחשבו על סתם מטהר אוויר זול, נורמטיבי, ערכי.

גוש הג'לי הזה רוטט בסירחונו, אבל שוחריו מביטים בו ומחפשים משהו נוסף: יציבות. לשם כך נדרש עמילן ממצק בדמות אריזה אידאולוגית. את זה לא נקבל מריקלין ושות', אבל עדיין יש לכך ביקוש ער בשוק ההצדקות. והנה, בעיתוי מדויק, רגע לפני בחירות האישרור, זכינו למופע מדויק של האקרובטיקה המוסרית הזו: גיליון מיוחד של המגזין "ליברל", בו מיכה גודמן מנסה להניח לכך את התשתית הרעיונית. מבעד להררי הסחיות והמילים הריקות שיוצק גודמן ("אם מישהי אומרת לי שהשיר החדש של אביתר בנאי לא מעורר השראה כקודמו, אני לרגע לא חושב שהיא חושבת שהשיר הזה דוחה ומכוער"), אפשר לשמוע את זעקתה הנואשת של הבורגנות הישראלית, שכבר יודעת שהיא בחרה באלימות אבל כמהה למישהו שיארוז מחדש את הזוועה הזו ככה שאיכשהו יהיה אפשר להמשיך, שיהיה אפשר לקום בבוקר ולהביט במראה, ורק לא לראות ולא להריח.

המטרה של פרויקט האישרור, שגודמן הוא אחד מהוגיו, היא לקחת את הממוצע שבין הממסד הבטחוני בישראל (שמעונין במישטור "לא כנופייתי" של המצב הקיים) לבין "תוכנית ההרגעה" של נפתלי בנט (שמעונין במישטור המצב הקיים באמצעות הריגה של יותר ערבים), ולהציג את הממוצע הזה כנקודת האמצע ההגיונית בין ימין ו"שמאל". אחרי שניישם את זה, "התמרון יושלם" ואז נהיה במצב של "סכסוך בין שכנים במקום סכסוך בין שולטים ונתינים". או אז נוכל – ערכיים שכמותנו – "לחגוג את הדמוקרטיה גם אם היא לא מתממשת בצורה מושלמת". חבל שגודמן התאמץ ולא אימץ פשוט את הניסוח של סמוטריץ' לחרא הזה: "גרעון במובהקות הדמוקרטית".

שיא הגרעון ביושרה האינטלקטואלית: "זהו המאפיין המרכזי של איש המרכז: הוא לא מציע עמדת ביניים ביחס לסכסוך, הוא פשוט לא עוסק יותר בסכסוך"

גודמן מביא את הגרעון ביושרה האינטלקטואלית לשיא, כשהוא כותב ש"זהו המאפיין המרכזי של איש המרכז: הוא לא מציע עמדת ביניים ביחס לסכסוך, הוא פשוט לא עוסק יותר בסכסוך". כאילו אי נקיטת עמדה מול הזוועה היומיומית שישראל מבצעת בפלסטינים היא "מרכז" או "עמדת ביניים". הבלון הזה, כמה שלא מנפחים אותו, נשאר ריק. אבל גודמן בהחלט עלה על משהו, כי לסחורה הזו בוודאי יהיו הרבה קונים. מתלבטים בין נתניהו לגנץ? זה לא משנה, בכל מקרה הצבעתם גודמן.

בסופו של יום, אם המטרה היא לטשטש את התודעה ולהטביע אותה תחת נהרות של להג, אז כנראה שיש ערך שימושי ב-15 עמודים ב"פרויקט מיוחד" במגזין. להבדיל, מי שמחפש בהירות יכול, למשל, להסתפק במילים של מרטין לותר קינג. "המחסום המכשיל ביותר במאבקו של האדם השחור למען החופש", כך קינג, הוא "האיש הלבן המתון, אשר מסור יותר ל'סדר' מאשר לצדק; אשר מעדיף שלום שלילי שהוא העדרה של מתיחות, על-פני שלום חיובי שהוא נוכחותו של צדק." בדיוק בזה מושקע המרכז הקיצוני בישראל, בדיוק בזה יבחר מרבית הציבור היהודי ב-9 באפריל. נו, ישראלים, אז בעד מי אתם מצביעים הפעם?

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זוהרה

    נו יום אחרי הבחירות… צדקת ב100%!!!