לחג החירות: צדקה in כשהצדק out

קשה להתעלם מהפופולאריות שגורפים הרעיונות הליברטריאניים המלבלבים במחוזותינו לאחרונה, כמו למשל במשנתו של משה פייגלין. אלה נופלים על אזניים כרויות בישראל שבה ממילא הפכה הצדקה למדיניות חברתית וכלכלית של הממשלה
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

עורכת באחד מאמצעי התקשורת התקשרה אליי לפני מספר ימים ורצתה לשוחח על עליית הליברטריאניזם, בעיקר בקרב הצעירים. אחת השאלות המרכזיות שלה הייתה מדוע לא להשאיר את כל תחום הרווחה לסקטור הפרטי. כך, לדוגמה, אם מדובר בהנגשת בניינים לנכים, יש להשאיר זאת לתחום הפרטי וכך אנשים, בעיקר בעלי הון, וגם תאגידים יתרמו מרצונם וידאגו לכך. באופן זה גם ניפטר ממיסוי בלתי מוצדק ומהבירוקרטיה של מדינת הרווחה וגם נאפשר לאנשים להפגין את מידותיהם המוסריות. סוגיית הצדקה רלבנטית בעיקר בימים אלה, כאשר עמותות שבות ומפצירות באזרחים לתרום מוצרים וכסף לנזקקים על מנת שיוכלו למלא את צרכי החג.

אין זה מקרי ששיח הצדקה הופך להיות דומיננטי במקביל לעליית השיח הליברטריאני, ושבימין החברתי והכלכלי משקיעים מאמצים רבים להעמיד במרכז הדיון הציבורי את מושג הצדקה ולדחוק לחלוטין את המושג צדק חברתי. ההבדל בין שני המושגים הללו מבטא פער עצום באמונות, בערכים, במדיניות ובאינטרסים העומדים מאחריהם. בעבר כתבתי על ההבדלים ביניהם ועתה, לקראת חג החירות, זה הזמן לחזור עליהם וגם לומר כמה דברים בגנות הצדקה ובזכות הצדק, או באופן מדויק יותר – בגנות הצדקה כתחליף לצדק (צדקה אינה מידה מגונה ויש לברך עליה כאשר היא מתרחשת על רקע הסדרים מוסדיים של צדק חברתי). כדאי לשרטט את ההבחנה בין שני המושגים הללו וההקשרים החברתיים בהם הם מיושמים.

משמעות המושג צדק בלטינית היא להקצות לכל אחד את המגיע לו. הוויכוח במחשבה הפוליטית נסב על שני עניינים: אחד, מהו מושא החלוקה של עקרונות הצדק, כלומר מה מחלקים – האם מחלקים חירויות או גם הכנסות, הזדמנויות, עמדות עוצמה, יכולות וטובין חברתיים אחרים. שני, מהם עקרונות הצדק הראויים (לדוגמה, האם כל אחד מקבל על פי צרכיו, או על פי תרומתו, או על פי מעלותיו ועקרונות נוספים שהוצעו במהלך הדיון ההיסטורי על צדק חלוקתי).

מה שברור הוא שעקרונות צדק הבאים לידי ביטוי במוסדות החברה המרכזיים קובעים מהן הזכויות והחובות של כל אדם בחברה שהעקרונות חלים עליה. במדינת רווחה דמוקרטית מודרנית עקרונות הצדק הללו נגזרים מערכים מוסריים המתייחסים אל כל אדם כאל יצור אוטונומי ובעל ערך עצמי שווה. הסדרי מדינת הרווחה קבעו מערך זכויות שכל אדם (ליתר דיוק, כל אזרח ותושב) צריך ליהנות מהן – זכויות חברתיות כגון חינוך, דיור, בריאות וקיום נאות בכבוד. משמעותן המעשית של זכויות אלו היא שעל המדינה מוטלת חובה לממשן באמצעות אספקת שירותים חברתיים ורשת ביטחון סוציאלית. שירותים אלו של המדינה אמורים להבטיח את הזכויות הללו גם כאשר אדם אינו נמצא במעגל העבודה בשל אבטלה, מחלה, זקנה או טעמים אחרים המונעים ממנו להשתתף במעגל העבודה.

מטרת נוספת של ההסדרים המוסדיים שבבסיס מדינת הרווחה היא לתקן את הכשלים והתוצאות הבלתי שוויוניות שיוצר השוק הכלכלי, ולצמצם ככל האפשר את אי השוויון הנובע מגורמים שרירותיים כגון גזע, מין, מעמד, אמונה דתית, רקע חברתי וכלכלי, מזל וגורמים אחרים שאינם נמצאים בשליטתו של האדם.

בקצרה, עקרונות של צדק חברתי הם עקרונות הנגזרים מהנחות מוסריות, ועניינם חלוקה של טובין חברתיים וכלכליים כמו חירויות, עושר, הכנסה, הזדמנויות ועמדות עוצמה. ביטויים המוסדי של עקרונות אלו הוא, בין היתר, זכויות חברתיות, שוויון הזדמנויות הוגן בחינוך ותעסוקה ומדיניות המצמצמת אי שוויון חברתי וכלכלי.

בניגוד לצדק, המגלם מדיניות פומבית של מוסדות פוליטיים, צדקה היא מעשה אינדיבידואלי של יחידים. בעוד שצדק עוסק בצרכים לטווח ארוך של בני אדם ובמדיניות שעניינה טיפול בשורשי הבעיות החברתיות והכלכליות, צדקה עוסקת בסימפטומים, בצרכים מידיים חלקיים – ארוחה לחג מנדבנים פותרת את בעייתו של העני הרעב לערב אחד, וכבר בבוקר שלמחרת פסטיבל הפילנתרופיה אותו עני יתחיל במרדף חדש אחר הארוחה הבאה. צדקה לא מבטיחה מקור פרנסה לטווח ארוך, לא שירות רפואי הולם ולא חינוך איכותי.

בעוד שעקרונות של צדק עוסקים במידה מסוימת בשינוי ההסדרים המוסדיים שגורמים לאי צדק, צדקה מנציחה את המצב הקיים

בעוד שעקרונות של צדק עוסקים במידה מסוימת בשינוי ההסדרים המוסדיים שגורמים לאי צדק, צדקה מנציחה את המצב הקיים. היא לא משנה את יחסי העוצמה החברתיים הכלכליים והפוליטיים. היא לא מעצימה את הנזקקים ולעיתים רק מגבירה את תלותם בבעלי הממון והכוח. בצדקה, ההנחה המובלעת היא שקיומם של אנשים עניים, רעבים ומובטלים אינו תוצאה של מדיניות כלכלית וחברתית מתוכננת מעשה ידי אדם. ההתייחסות אל הנזקקים היא כאל קורבנות של כוחות נסתרים ועלומים, מעין הוריקן או רעידת אדמה, שאיש אינו אחראי להם. צדקה פורחת בדרך כלל כאשר הצדק מתדרדר. הפילנתרופיה מתחזקת כאשר הסולידריות החברתית מתפוגגת.

עקרונות של צדק מתייחסים לאדם כאל יישות אוטונומית בעלת זכויות, כאל ראוי לכבוד, בעוד שמי שמבקש צדקה הוא נטול זכויות. קבלת הצדקה אינה זכות אלא תלויה ברצונו הטוב של נותן הצדקה. לעני אין זכות לתרומתו של נותן הצדקה ועל הפילנתרופ לא מוטלת חובה לתת צדקה: ירצה – ייתן, לא ירצה – לא ייתן.  לעומת זאת, עקרונות הצדק מעניקים זכויות המעוגנות בחוק. כך למשל, מי שזכותו לדיור נפגעה יכול לתבוע את המדינה על פגיעה ועל אי מימוש זכותו. הוא אינו חייב בהכרת תודה לפקיד במשרד הממשלתי האחראי למימוש זכותו.

צדקה היא תהליך מתייג ומשפיל. חישבו על הרגשתה של מובטלת העומדת בתור לקבלת חבילת מצרכים לחג, על הפגיעה בכבודה של מי שצריכה להיחשף בפומבי כענייה הזקוקה לחסד. בישראל הפכה הצדקה למדיניות חברתית וכלכלית של הממשלה. הממשלה מייצרת זרם גובר והולך של עניים ונזקקים, ובמקרים מסוימים גם מציעה לנזקקים הסדרי צדקה כפתרון לבעייתם.

צדקה גם הפכה למכשיר אפקטיבי לקידום מכירות ובניית מוניטין של גופים כלכליים, ערוצי תקשורת וסלבריטאים ציניים. השיווק הפילנתרופי של התאגיד הכלכלי באמצעות צדקה הוא אפקטיבי מכיוון שהגוף המסחרי לא מפרסם את סחורתו בגלוי אלא באופן מוסווה באצטלה של גוף בעל פנים חברתיות רגישות התורם לקהילה. בשנים האחרונות גילתה התקשורת המסחרית את העוני כמכונה לייצור רייטינג. כמה מהדמויות המובילות בתקשורת הישראלית חבים את הקידום האישי שלהם לעניים הנזקקים שהסלבריטאים הרחמניים הללו נחלצו לעזרתם בפריים טיים.

מעניין שאותם תאגידים כלכליים ותקשורתיים הם לעיתים השחקנים המרכזים בתמיכה ובקביעה של מדיניות כלכלית וחברתית היוצרת את מאגר הנזקקים ההולך ומתרחב. כך, למשל, איל טקסטיל המעביר את מפעליו לירדן ובעקבות זאת מפטר מאות פועלות טקסטיל, מקים לאחר מכן עמותה לחלוקת ארוחה חמה לילדיהן הרעבים. גם בנק המפנה משפחה מביתה בשל אי תשלום משכנתת עושק, תורם תיקים לילדיה לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה.

קראו עוד: יוסי דהאן על מושג החירות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי ברנע

    בישראל המצב של בתי החולים הציבורים הינו בלתי נסבל. הצפיפות בבתי הכלא ובתי המעצר היא ברמות כאלו, שמשחררים מוקדם יותר! רמת החינוך למרות ההשקעה הציבורית בו- בלתי משביעת רצון ! יוקר המחייה לעומת כוח הקניה מבטא את היות ישראל אחת המדינות היקרות! הביקורת מצד השמאל על הקיים דורשת לחזק את מדינת הרווחה. להגדיל תקציבים.מצב בתי הסוהר ובתי המעצר הם עדות לכישלון יכולת ביצועית של ממשלות ישראל לדורותיהן! הישגי החינוך בארץ לעומת התקצוב מבטאים בעיות עומק שלא יפתרו בעוד כספי ציבור! היות ישראל מדינה יקרה לא נובעת מהקפיטליזם , אלא מהעדר תחרות חופשית של יוזמה פרטית ללא מעורבות הממשלה. הגדלת מדינת הרווחה והנהגת צדק במשטר של יותר השקעה ממשלתית, אינו מהווה פתרון, אלא החרפת בעיות יסוד. וגם נכון, שלא ניתן לפתור הכול ביעילות כלכלית ,כפרימת הכול, אבל מדינת הרווחה הצודקת בתנאי התרבות הפוליטית הנהוגה בישראל ,משולה לביזבוז וגנבת דעת.

  2. תרזה

    השאלה היא איזה סוג של יחסים בין אדם לחברו אנחנו רוצים בחברה שלנו. ליברטריאנים מקדמים יחסים של מאבק, שמצמצמים את האדם לסך הכסף שהוא מרוויח, כי אין לו שום דבר אחר לסמוך עליו. סוציאל-דמוקרטיה לעומת זאת, הודות לרשת הביטחון, מאפשרת קיום נינוח יותר, וערבות הדדית היא חלק מהממסד.
    החברה האמריקאית שפייגלין ושקד שואבים ממנה את הרעיונות הילדותיים שלהם היא מופת לדרוויניזם – שהיא אכן יכולה להרשות לעצמה: זו יבשת שלמה עם אוקיינוסים משני צדיה, מעצמה חזקה ומבודדת. לנו, כאן, אין הפריבילגיה להיות דרוויניסטים. החברה שלנו חייבת להצטיין בסולידריות אם ברצוננו לשרוד במגוון המתחים העצום שאנחנו נתונים להם.
    ועוד משהו: אני חושדת שפייגלין ושקד דוגלים באי-התערבות של המדינה בעצם כדי לגזול שטחים מהפלסטינים באין מפריע.