הליכוד ומגש הכסף המזרחי

המזרחים בליכוד מסתפקים בפוליטיקה של גאווה ובהשתייכות למועדון, כשמוטיב האהבה למפלגה ולנתניהו מצליח להאפיל על העדר ייצוג פוליטי ועל שמירת האינטרסים של הציבור המזרחי. מנהלי מעברות אלה מדכאים כל שינוי חברתי ומהווים חוליה חיונית בהשררת ההגמוניה האשכנזית
מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

מצביעי ליכוד מזרחים טוענים כי הליכוד החזיר את כבודם שנרמס על ידי מפא״י; וכי בניגוד ל״שמאל״ שמורכב מעוכרי ישראל, הם עצמם אוהבים את העם, את המדינה והארץ. לדידם, במפלגת הליכוד מסורים לעם, נאמנים למדינה ושומרים על ארץ ישראל. מבחינתם הליכוד הוא הבית. הסברים אלה על העדפות פוליטיות הם שכיחים ומוכרים. על פי היגיון זה, חוויות רגשיות ולא שיקולים תועלתניים, הם המדריכים את הבחירה של מזרחים בליכוד. נראה כי תועלתנות ושאיפות מתחלפים אצל בוחרי ליכוד רבים בכבוד ואהבה. מבחינתם, הליכוד שיקם את כבודם ועל כן הם מעתירים אהבה על הליכוד וראשיו.

כך, לא רק שכבודם של בוחרי ליכוד מזרחים אלה משוקם, אלא שהם נתפסים בעיני עצמם כאוהבים את העם, נאמנים למדינה ושומרים על הארץ, לא בהכרח עם קשר למציאות. אין ספק שמשוואת הכבוד והאהבה היא יפה ונוחה למדי. על פי דוברים מזרחים של "קול" הליכוד, זוהי גם נוסחה מנצחת. זה סיפור אהבה בין סינדרלה מזרחית זנוחה ונסיך ליכודי יפהפה. אבל סיפור אגדה זה טוב מכדי להיות אמיתי; ולו רק בגלל משך ההתאהבות: למעלה מ-40 שנה. כל שצריך לעשות על מנת לנעוץ סיכה בבלון הכבוד והאהבה בין המזרחים והליכוד הוא לשאול: מי יוצא כשידו על העליונה?

ברור לגמרי, כי בנימין ושרה נתניהו – המנצחים הישירים בבחירות 2019 – רחוקים מסוגיות של מזרחיות כמרחק השחקים מהוואדיות שעל הארץ. וכן שבחינה מדוקדקת יותר של פיזור גיאוגרפי של התמיכה בליכוד, מראה כי סיפור אגדה ואהבה זה מורכב יותר. התפלגות תוצאות הבחירות על פי מקום מגורים מבהירה כי מזרחים עניים רבים בוחרים בליכוד. אך, מדוע שעניים מזרחים יבחרו בליכוד בגלל כבוד ואהבה? הרי פרנסה, דיור, בריאות ומזון שהם התוכן הממשי של כבוד אנושי, עולים כסף, לא מילים.

לפיכך נותרנו עם השאלה: מהם הגורמים המעודדים בחירה מסיבית של מזרחים בליכוד?
ראשית, צריך לדון בענייני כבוד ואהבה פוליטיים. כבוד פירושו התחשבות ברגשותיו, רצונותיו, זכויותיו ומסורתיו של האחר. למשל, יש לשאול: כיצד למעשה שיקם הליכוד את כבודם של מזרחים? איפה, מתי ובאילו אופנים מדיניות ממשלתית ומפלגתית הוכיחה התחשבות ברגשותיהם, רצונותיהם, זכויותיהם ומסורותיהם של מזרחים? מה היו הפעולות הממשיות של הליכוד אשר קוממו מחדש את כבודם הרמוס של מזרחים/ת, במיוחד של העניים/ת שביניהם?

יש לשוב ולשאול: איזו מדיניות כלכלית מתחשבת במזרחים הכתיב נתניהו שבעטייה מזרחים מעתירים על ראשו אהבת עד ובחירה חוזרת ונשנית? ברור לגמרי כי דיבורים אינם מדד להתחשבות ואהבה. עד היום לא זכינו לחזות בפרויקט שיקום השכונות של בנימין נתניהו.

הפגנת הפנתרים השחורים בתל אביב, 1973. צילום: משה מילנר / לע״מ

בפועל, הליכוד מדבר על ארץ ישראל השלמה, מעביר הון ומשאבים להתנחלויות בשטחים הכבושים, מעלה את יוקר המחייה, נאבק עד חורמה בוועדי עובדים, מוריד את רמת ההכנסה הפנויה של עובדים, מבטל שירותים רפואים נחוצים במקומות כמו קריית שמונה (משעמם…) ומעמיק את הקשר שבין חינוך מקצועי למזרחים. אלה הן עובדות כלכליות ופוליטיות של מדיניות ממשלתית הפוגעת במזרחים רבים. הן אינן מבטאות כבוד או אהבה. ניתן לסכם ולומר כי ממשלות הליכוד מסייעות בקידומם של אינטרסים מעמדיים ואשכנזיים ואילו איכות חייהם של מזרחים נדחית על הסף.

אין כבוד, אין אהבה

למרות עובדות אלה, נראה כי "אידיאולוגיית הכבוד והאהבה" זוכה לתמיכה, לעדנה ואפילו להתחזקות. בחירות 2019 הציגו מאות אלפי עדויות לתקפותה של עמדה זו. יותר מכך, "אידיאולוגיית הכבוד והאהבה" הפכה לאמת מקובלת; היא נתפסת כהסבר מובן מאליו לקשר שבין מזרחים לליכוד. יותר מכך, אידיאולוגיה זו נראית כמשנה פוליטית סדורה. היא מוכנה, מזומנה ומדוקלמת על ידי פעילים פוליטיים רבים.

חלק לא מבוטל של פעילים אלה מגיע משורותיו של המעמד הבינוני המזרחי. זהו מעמד שהרחיב את שורותיו בארבעת העשורים האחרונים של שלטון הליכוד. פעילים אלה מהווים גשר חי בין מפלגת הליכוד לציבור המזרחי. באמצעותם מאוששת זהותם הגאה של מזרחים כבני בית ושותפים לשלטון, למרות שיש להם בו חלק קטן בלבד (ראו תמונת שבעת המופלאים של הליכוד בבחירות 2019).

בכירי הליכוד, 11.3.2019. צילום: שרון רביבו, עמוד הפייסבוק של נתניהו

למרבית הפליאה והאירוניה, אנו למדים כי מוטיב האהבה לליכוד ולנתניהו מצליח אפילו להאפיל על העדר ייצוג פוליטי והגנה על האינטרסים של הציבור המזרחי. במקום תועלתנות ושיקולים אינטרסנטיים של עוצמה כלכלית וסימבולית, מסתפקים מזרחים בליכוד בפוליטיקה של גאווה ובקבלה של כרטיס כניסה אישי למועדון השייכות הליכודי. נראה כי פסיכולוגיזציה ופיצוי רגשי מצליחים להחליף את הפוליטיזציה של היומיום. כאילו שנאמר לפעילים פוליטיים אלה: "אתם תימנעו מפוליטיקה קבוצתית, לא תדרשו כוח פוליטי ממשי, ואנחנו נעניק לכם הרבה אהבה וחברות אישית במועדון".

נראה שהפוליטיקאים המזרחים לא רק מקבלים את התנאים הללו, אלא שנוסחת "כבוד ואהבה" הפכה לתנאי הכרחי לקיומם בליכוד. כך, הגמוניית האשכנזיות מושררת כשפה היחידה השלטת – לא רק בליכוד אלא בפוליטיקה הישראלית. האשכנזיות מוגדרת כישראליות. כל מי שסוטה מהגדרה זו מתויג כעדתי, כשונה, כשובר שורות ועל כן עף החוצה מהליכוד או מכל מפלגה אחרת. הגמוניית האשכנזיות שורה בכל; בימין, למעלה, למטה ומשמאל.

במקום תועלתנות ושיקולי אינטרס של עוצמה כלכלית וסימבולית, מסתפקים מזרחים בליכוד בפוליטיקה של גאווה ובקבלה של כרטיס כניסה אישי למועדון הליכודי

בלעדיותה של ההגמוניה האשכנזית היא כלל ברזל של הפוליטיקה האשכנזית בישראל. זהו חוק שעליו נאלצים לחתום, ביודעין או במשתמע, יזמים פוליטיים של המעמד הבינוני המזרחי בליכוד. מצד אחד אסור להם לדבר מזרחית. להגות במזרחיות זו עבירה. מצד שני עליהם להביא את "המזרחים" בהמוניהם לתמיכה בליכוד. הם מזרחים שאסור להם לחיות במזרחית. אלה הם חוקי המשחק הסותר בו חיים פעילי המעמד הבינוני המזרחי "הגאים במזרחיותם". על הקרבה עצומה זו הם מקבלים גמול כלכלי ואתנן חברתי אישי, כלומר תפקידים וגם מידה מסויימת של כוח פוליטי. כך הם הופכים למנהלי מעברות. הם קוראים לגמול זה "כבוד ואהבה". אני קורא לזה שחיתות פוליטית.

לעומתם, בוחרים מזרחים, בעיקר העניים שבהם, אלה המצהירים נאמנות לליכוד, לא מקבלים "כבוד" ולבטח לא "אהבה". אין שום כבוד ואין אפילו בדל של אהבה במדיניות של ממשלות הליכוד כלפי מזרחים במעמד הנמוך. הליכוד הוא אנטי עניים והוא אף מקדם באופן מודע ומכוון את העוני. העומד בראשו שונא את העניים. יותר מכך, אין כבוד או אהבה אפילו בעמדותיהם של פוליטיקאים מזרחים בליכוד כלפי בוחרים מזרחים (עניים) של הליכוד. קורה בדיוק תהליך הפוך.

נוכחותם של פוליטיקאים מזרחים מאפשרת ומעניקה לגיטימציה להתאכזרותן של ממשלות הליכוד אל החלשים ביותר בחברה הישראלית. ממשלות אלה מפנקות את בעלי האגרוף במעמד הבינוני המזרחי דרך הענקת תפקידי פקידות ברמה הבינונית, ניהול סניפים מפלגתיים וכלכליים, התיישבות ביישובים קהילתיים בשטחים הכבושים, הפיכתם לקבלני קולות ולפעילים חברתיים. כך, יצרו ממשלות הליכוד את המעמד החדש של מנהלי מעברות משנות ה-60 במאה ה-21. האחרונים, אכזריים הרבה יותר מקודמיהם.

מעמד מנהלי המעברות

אם כך, יחסי ליכוד-מזרחים עניים טובלים בשנאה המוסווית במילות אהבה רבות. כמו בסיפורי הרומן הרומנטי, ביחסו של המעמד הבינוני המזרחי אל מזרחים עניים יש התעמרות וקשיות לב. יש שם בגידה חברתית של מעמד ״מצליחים״ מזרחי המאשים את החלשים והחלשות הממשיכים לחיות "בשכונות" או "בעיירות הפיתוח" ומטיל עליהם את האחריות ל"כישלונם". "המצליחים" משתמשים בעצמם כהוכחה להצלחה. אין שם שום אהדה. אין שם שום חדוות יצירה של קולקטיב חברתי או פוליטי. בדיוק ההיפך. יש ניצול כלכלי, הפרדה חברתית, שיסוי תרבותי ודיכוי אפשרות צמיחתה של מנהיגות אחראית ואוהדת. מתברר כי "אידיאולוגיית הכבוד והאהבה" בליכוד ושל הליכוד, היא הרשאה לאכזריות חברתית לשמה.

בקיצור, מזרחים ככלל ומזרחים עניים בפרט רחוקים מאוד מלהקים את ״בני עקיבא״ שלהם. מזרחים מעולם לא היו קרובים להתארגנות חלוצית, מעמדית ואינטרסנטית כמו תנועת ההתיישבות של יפי הבלורית והתואר. על מזרחים אסורה ההתארגנות. למזרחים אסור לייצר מנהיגות עצמאית. מנהיגים אשר יפרצו דרך חברתית ויהוו דוגמה לדורות אחריהם. מה שמיוחד במקרה המזרחי הוא שעל שממה ואיסור אלה מופקדים מנהלי מעברות מזרחים בשירותם של אדוניהם האשכנזים. זה נכון בליכוד, בימין וגם בשמאל.

משה כחלון. "אני ואני ואני"

פוליטיקאים מזרחים מהמעמד הבינוני המזרחי מרוכזים בנושא אחד ואחד בלבד: "אני"! רק "אני", עוד פעם "אני", ורק אני. בדיוק כמו אורן חזן. בדיוק כמו מירי רגב. בדיוק כמו דוד ביטן. בדיוק כמו דוד לוי. כמו משה שחל (כן, אני יודע שהוא היה במפא"י – הוא מילא בדיוק את אותו התפקיד). בדיוק כמו משה כחלון.

"רק אני" הפסיכולוגי ו"פוליטיקת הזהויות" התרבותית מהווים את לשד הנוסחה המאפשרת את שליטת הברזל של מעמד מנהלי המעברות בציבור המזרחי. אלה הם קבלני הקולות של הליכוד וגם של מפלגות אחרות. אך פוליטיקאים מזרחים אלה נתונים בעצמם בסד ותנועתם מוגבלת בין שני קטבים מותרים. מחד, עליהם לקדם פסיכולוגיציה של הפוליטיקה ("כבוד ואהבה") ומאידך הם חייבים לעודד תרבותיזציה של המזרחיות והמסורתיות ("פוליטיקה של זהות").

אם כך, מנהלי מעברות מהווים חוליה חיונית בהשררת הגמוניית האשכנזיות. הם מהווים את מגש הכסף המזרחי עליו מוגשת לאשכנזים השליטה בחברה הישראלית. בבחירות האחרונות הוגשו מופלטות אלה לבנימין נתניהו בדמותם של 35 מושבים בכנסת ישראל.

סיכום: בבחירות 2019 זה נעשה ברור יותר

בראש וראשונה ובניגוד לחוכמה המקובלת, הבחירות האחרונות הביאו לידי ביטוי מתח מעמדי עמוק בחברה הישראלית. הבנת המעמדיות הישראלית חיונית להבנת תוצאות הבחירות. קיימים מתחים מעמדיים בין ימין ושמאל ובתוך הימין והשמאל היהודים-ישראלים. אך, מעבר לדקויות, חייבים לזכור כי מזרחים ומזרחיות מהווים את עמוד השדרה של העוני בישראל. בדיוק כפי שאשכנזים ואשכנזיות מהווים את עמוד השדרה של העושר הישראלי. בבחירות האחרונות הופיע במלוא הדרו הפער העצום שבין עניים לעשירים. ראו את הפיזור הגיאוגרפי והעירוני של תוצאות הבחירות. רק כך צריך לקרוא את הנתונים המקומיים של הבחירות האחרונות: עניים מזרחים בחרו בליכוד ובימין. עשירים אשכנזים בחרו בכחול לבן, בעבודה ובמרצ.

אין ספק כי עניים מזרחים שבויים בקסם הנוסחה: "קיבלנו כבוד ונחזיר אהבה". אך זוהי נוסחת העבודה של המעמד הבינוני המזרחי, לא של העניים המזרחים. מעמד בינוני מזרחי זה עובד בשירות הליכוד ובתפקיד המדכא של כל שינוי חברתי. הוא אחראי על סירוס צמיחתה של כל מנהיגות אזרחית ודמוקרטית. פעילים אלה מעקרים את המזרחיות כטענה פוליטית רלוונטית. זהו למעשה תפקידם החברתי העיקרי של פעילי המעמד המזרחי הבינוני הגאים, המכונים על ידי 'מנהלי מעברות'. הם מאפשרים את המשך שלטון ההגמוניה האשכנזית בסגנונו של נתניהו. זהו סידור זול במיוחד המבטיח את המשך שליטתה של האשכנזיות.

מה שהוצג כאן הוא ניתוח סוציולוגי פוליטי. זהו ניתוח סוציולוגי תקף של תוצאות הבחירות של 2019. התברר כי שליטתה של הגמוניית האשכנזיות תלויה בפעולתם של מנהלי המעברות. הם משמשים כבולמי שינוי חברתי אזרחי ודמוקרטי על ידי דיכוי הסיכוי למנהיגות מזרחית רלוונטית. את הטיעון הזה אני טוען קרוב ל-30 שנים. בבחירות האחרונות זה הפך ברור ביותר למי שמוכן לראות נכוחה.

יחד עם זאת, אין שום צורך לקבל באורח פטליסטי את הבחירה הפוליטית של עניים מזרחים. הם יכולים למרוד ולסרב. סרבנות חברתית תמיד עומדת לשירותם. מה שברור הוא כי עם הבחירה בליכוד, עניים מזרחים נדפקים בסיועם הישיר של פעילים מהמעמד הבינוני המזרחי הגאה. מעמד שהוא עמוד השדרה של "הגשר" שבין הליכוד ומזרחים עניים.

לסיכום שאלת בחירתם הנמשכת של מזרחים בליכוד, יש לומר כי לא רק מעמד העובדים מפוצל; גם המעמד השליט מורכב מכמה ענפים של שליטה וכוח. ישנה התפלגות מעמדית בתוך הקבוצה המזרחית. יש מזרחים עניים ויש מנהלי מעברות מזרחים. האחרונים, משרתים את האינטרסים של אצולת ההון והכוח האשכנזית.

גם אצולת הכוח וההון האשכנזית מפוצלת לזרמים שונים. למשל, קיים הזרם הדתי לאומי אשר עלה לגדולה ב-40 שנה האחרונות. כיום מתחרה זרם בהצלחה רבה באצולה הקרקעית האשכנזית של ההתיישבות העובדת. שני זרמים אלה מתמודדים עם אצולת ההון האשכנזו-ישראלית. אצולת ההון שולטת בכלכלה הישראלית לא רק דרך מוסדות פיננסיים, בנקים וחברות ביטוח אלא גם דרך ייצור וסחר במזון, במוצריו ובכל שאר מוצרי הצריכה בישראל. קיימת, כמובן, גם אצולה אקדמית אשכנזית בישראל. בקיצור, יש מאבק בין קבוצות של אשכנזים, אבל מעמדה ההגמוני של האשכנזיות כאצולה חברתית אינו נפגע. זה נכון בדיוק כפי שמאבק בין קפיטליסטים לא מנע את ניצחונו של הקפיטליזם כשיטה כלכלית.

הנקמה הטובה ביותר באצולת ההון והכוח האשכנזיות אינה לבחור בנתניהו אלא לבצע בחירה אזרחית, דמוקרטית ומעמדית מודעת

הנקמה הטובה ביותר באצולת ההון והכוח האשכנזיות אינה לבחור בנתניהו אלא לבצע בחירה אזרחית, דמוקרטית ומעמדית מודעת. מזרחים עניים בוחרים בחירה מעמדית, אך הם מעניקים את כוחם לליכוד. הם צריכים לבחור בעצמם. הבחירה בנתניהו כנקמה תוך חיזוק אידיאולוגיית "הכבוד והאהבה" מבטיחה תבוסה חברתית. במקום לנקום, צריך לשנות. במקום לקלל, צריך להתארגן. במקום לחרב את המעט שיש ולבעוט כלפי מטה, יש לבנות ולקדם את מי שצריך למעלה. בזה בדיוק נופלים בני המעמד הבינוני המזרחי.

במקום לראות שהם חלק מקבוצה חברתית, הם רוצים טפיחה על השכם בשל כך שהם מורמים מעם. הם משוכנעים כי הם הצליחו ב"קומבינה" יותר מאחרים. פירושה המעשי של עמדת "הכבוד והאהבה" של המעמד הבינוני המזרחי היא לדפוק את הצורה לכל מי שעומד לידם. לידם, באופן קבוע, עומדים מזרחים חלשים ועניים. לעיתים אלה אפילו ההורים שלהם. זה מה שאידיאולוגיית "הכבוד והאהבה" עושה. זה מה שהדיכוי מצליח לעשות לפסיכולוגיה של המודכאים והמדוכאות. הוא הופך אותם למעניקי הכשרות האחרונים לעוול שנעשה לשכמותם.

להתנקם במי שדפק אותם לפני 70 שנה באמצעות מי שדופק אותם עכשו ב-40 שנה האחרונות זה להיפטר מנחש צפע על ידי הכנסת נחש קוברה לסלון ביתך. עד שלא תוצג כאן מנהיגות מזרחית של עניים מזרחים הנאבקים בהגמוניה האשכנזית של החברה הישראלית, סופנו להיאבק ללא תוחלת בצפע שכבר מזמן לא כאן ולהתיר לקוברה למלא את חיינו בארס קטלני.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי

    מי ששולט בכלכלה הישראלית זה כ 20-30- משפחות. מיעוטן מזרחיות. העומד בראש הליכוד עובד בשיטות דומות לגבלס-היטל בהבדל שמיים וארץ לגבי המטרות. השיטה עוסקת ביצירת איום קיומי – איראן. קיומו של איום פנימי – ערבים+ שמאל. שמירה /החזרה של הכבוד של מדינת ישראל. יצירת מצב כלכלי שנותן לשכבות הנמוכות/עניים משהו שהם יכולים להפסיד – משכורת מינימום והגדלת ההון לעשירים והפערים החברתיים. לזה מתלווה תפיסה שהיהודים עם נבחר ביחס לשאר. על חרבנו נחייה לנצח. חייבים את יהודה ושומרון כאזור התפתחות ,בניה, איכלוס אוכלוסייה. השקעה בצבא על חשבון השקעות אזרחיות.
    דמיון – כבר אמרנו. לא להתפלא על התוצאות. גאווה לאומית ואישית מהווה מרכיב חשוב בהצבעה. מה זה חשוב אם דופקים אותי אם באותו זמן דופקים שנוא עלי יותר.
    בהצלחה לכולם.