מה בין רובי ריבלין לרב קשתיאל

"כן! קוראים להם ערבים ולא קורה כלום אם אומרים את זה!" אמר נשיא המדינה ריבלין בנאומו החגיגי. אבל למה לקרוא להם ערבים ולא פלסטינים? ומה ההבדל בין לשון חלקות שתכליתה לקבע את האדנות היהודית לאמירה המפורשת של הרב מעלי: "כן! אנחנו גזענים!"

בישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת ה-21 שהתקיימה אתמול (ג') נשא רובי-סבא חיבוקי-ריבלין נאום נוטף ממלכתיות בן למעלה מרבע שעה שכולו חינוך לדמוקרטיה ואזהרות – לא בלתי נחוצות – הקשורות לצורך לשמור על מעמדה של הרשות השופטת ולנהוג בכבוד באופוזיציה, מבלי לשמוח לאידם של מי שנחלו תבוסה בבחירות.

בסוף דבריו פנה ריבלין לסוגיית "המלחמה על ה'אנחנו'", כדבריו. הוא מנה את השבטים החיים במקום הזה ודיבר על הצורך "לחיות ביחד". וכך אמר ריבלין, נשיא המדינה: "זה הזמן להילחם על הבית המשותף שלנו שחילונים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים… כן! קוראים להם ערבים ולא קורה כלום אם אומרים את זה – מימין ומשמאל יכולים למצוא בו את עצמם כשווים. שנזכור, כי לא נגזר עלינו לחיות יחד, נועדנו לחיות ביחד – ראס בן ענו!" תנועת ידיים דרמטית ופאוזה. ריבלין המשיך ופירט את התועלת הגלומה בחיים משותפים: "השותפות בינינו ובתוכנו היא המפתח לעוצמה הביטחונית והמדינית שלנו."

בשביל לקיים משטר שבו בני גזע אחד שווים יותר בפני החוק מבני גזע אחר, צריכים לסמן בין היתר טובים ורעים. כאלו שמזדהים איתם ועם התכונות שלהם וכאלו שהם התוצר השלילי, הסרח. רובי-חיבוקי הוא הייצוג המובהק לטוב שבציונות, בזמן שהרבנים מהישיבה הקדם צבאית בעלי מסמלים את הרע. הם, המדברים גלויות וגאות על טהרת הגזע ועל "עבדים פלסטינים" ("כן! אנחנו גזענים!") מעוררים בנו זעזוע וסלידה, אך מהו למעשה ההבדל המהותי ביניהם?

רובי-חיבוקי אינו מתיימר להציג שוויון של ממש, משום שהמדינה שהוא מבקש לבצר את שגשוגה היא "יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית – בדיבור אחד", הוא מבקש שנהיה בני חורין ונדיבים, לא פטרוניים, ובכך מסמן באופן ברור את ההיררכיה בין העמים החיים כאן שנועדו, כדבריו, לחיות יחד. ההתייחסות שלו לערבים ובאופן מכוון לא לפלסטינים אינה תקלה ולא בפעם הראשונה, רובי-חיבוקי בוחר לדבר על פלסטינים כערבים. הם אכן ערבים, כמו חלק מהיהודים שהגיעו ממדינות ערב, אבל המילים שנבחרו בדקדוק דאגו להעלים את השאיפה של הפלסטינים להגדרה עצמית מהחזון המלבלב של שותפות ושל אחווה וכבוד הדדי. לשון אחר: נועדנו לחיות יחד, כל עוד אתם יודעים את מקומכם.

הזכות להגדרה עצמית היא אחת מהזכויות הבסיסיות של עם, בין היתר כדי לדאוג לממש את שאר הזכויות המגיעות לו באופן טבעי. ההגדרה העצמית היא זכות שהיא גם אחד הפחדים הגדולים של שלטונות בעלי מאפיינים קולוניאליים. היא זכות השומטת את הקרקע מהמשך שליטה אלימה וצבאית על אוכלוסיה אזרחית, ומעל הכול, בזמן הנוכחי, זו זכות שיכולה להוביל בסופו של דבר לאובדן הרוב היהודי ולסיוט המפחיד ביותר את היהודים הדמוקרטים: לדמוקרטיה אמתית ולשוויון אזרחי מלא.

בוודאי שלא קורה כלום אם אומרים את זה, המציאות שבה הפלסטינים הם הנתינים של האדונים היהודים נשמרת היטב בסיטואציה כזאת

"כן, קוראים להם ערבים, ולא קורה כלום אם אומרים את זה". חזון השוויון של רובי-חיבוקי כולל כנראה חיים של תלות תמידית של הפלסטינים בישראל – בעבודה בהתנחלויות בשכר זעום, במיעוט תקציבים במערכת החינוך, בתשתיות, בנישול וגירוש מאדמות, בפגיעה בכל אספקט אזרחי, במערכת משפטית שאין לה קשר לצדק והיא למעשה מערכת צבאית, בהרג של צעירים ופגיעות בגוף, באדמות ובבתים. בוודאי שלא קורה כלום אם אומרים את זה, המציאות שבה הפלסטינים הם הנתינים של האדונים היהודים נשמרת היטב בסיטואציה כזאת.

הצורך בחיים משותפים שמציג רובי-חיבוקי זהה לחלוטין לאופן שבו מסתכלים הרבנים מהישיבה הצבאית בעלי על הפלסטינים. שלילת הזכות לגדרה עצמית משמעותה המשך שעבוד ושלילת החירות של מיליוני פלסטינים, וכפועל יוצא המשך עליונות יהודית המתקיימת מניצולם של הפלסטינים והפיכתם לעבדים. יש מי שאומרים זאת באופן מכוער ובוטה ויש מי שאומרים את זה באופן מתוק ומלבב, המשמעות האדנותית והמדכאת – אחת היא.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.