• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

כוכבי שמש: המגדלור האינטלקטואלי של הפנתרים

העיראקי היחיד בפנתרים השחורים, שראה את הלבן של הדיכוי בעיניים, הושפע מתנועת מצפן, פגש את יאסר ערפאת והבין שכל עוד יש כיבוש, אין סיכוי שיהיה שוויון למזרחים. פרידה מפנתר

השבוע הלך לעולמו כוכבי שמש, אחד ממנהיגי הפנתרים השחורים. לא נישאו הספדים לאומיים, אך מוקירי זכרו הרבים, חבריו ואוהביו מספרים על אדם בעל שיעור קומה, עם חוש הומור, אהבת ידע וחוש צדק מפותח, תכונות שבאו לידי ביטוי בכל הדרכים שבהן בחר לתרום לשיפור פני החברה בישראל. הפנתר הנחוש ראובן אברג'ל, חברו לתחילת הדרך, סיפר לנו על היכרותם בשכונת מוסררה בירושלים עוד בשנות החמישים. "את כוכבי אני מכיר מאז שאנחנו ילדים קטנים בני 6-7 בשנת 50'. למדנו יחד אצל החרדים ברחוב ע"ח, שיחקנו בשכונה יחד. כשהוא היה ילד רך, אבא שלו נפטר בפתאומיות ומשפחתו נעלמה ממוסררה. בהלוויה שלו (שנערכה ביום ג' השבוע) פתאום הבנתי שעד גיל 14 הוא הסתובב בבתי יתומים, ורק בגיל 14 חזר לגור עם אמו שנישאה לאדם אחר והם התגוררו במחנה יהודה."

באסופה "קשת של דעות", מתאר אברג'ל את שכונת מוסררה, ששכנה אז בקו התפר עם גבול ירושלים המזרחית שהיתה בשלטון ירדני עד 1967: "רוב השכונות בירושלים ננטשו בחופזה על ידי המתיישבים הערבים שהשאירו את רכושם מאחור בתקווה לחזור לבתיהם. אזור 'קו התפר' אוכלס בשטחים ממוקשים, בעשרות בניינים נטושים ובצלפים ירדנים שהתמקמו לאורך הקו. שלוש שכונות נותרו יתומות: שכונת מוסררה, שכונת ממילא ושכונת ימין משה. איש לא רצה לגור בהן בשל קירבתן לעמדות הליגיונרים. זמן מועט לאחר העלייה ההמונית מצפון אפריקה, החלו השכונות להתמלא בדייריהן החדשים".

במוסררה התגוררו אז בעיקר עיראקים ומרוקאים – המרוקאים בין המרכז לדרום והעיראקים מהמרכז לצפון. כמו כן, היו בשכונה כ-20 משפחות של טוניסאים ומספר משפחות טורקיות. משפחתו של אברג'ל הגיעה לשכונה מרבאט. של שמש מבגדאד. "מוסררה היתה מחנה הסגר, מעין בית סוהר מרצון", כותב אברג'ל. "על רקע העזובה צמחו בשכונה אבטלה, ייאוש וחוסר אונים, שעברו בירושה. למרות הצורך בשירותים חברתיים, לא היו בשכונה גני ילדים או בתי ספר ראויים. צעירים רבים נשלחו מן השכונה למוסדות לעבריינים צעירים, שתפקדו כ'תחליף ראוי' לפנימיות עבור תלמידים מזרחים, ביניהם שלושת אחי".

כשהיה ילד, לקה כוכבי בפוליו, "אבל למרות הצליעה, הוא היה מתרוצץ. ילד חינני ואקטיבי". אותן חינניות ואקטיביות נישבו ממנו גם כשבגר. אברג'ל מספר לנו על המפגש המחודש, כשהפנתרים היו בחיתוליהם בשנת 71'. ההפגנה הראשונה שערכו במרץ היתה מול בניין עיריית ירושלים. העירייה בראשות טדי קולק, בדעה אחת עם שר המשטרה שלמה הלל וראש הממשלה גולדה מאיר, החליטה לדחות את הבקשה לאישור ההפגנה ולערוך מעצרי מנע של כל חברי התנועה. אבל לא עזר להם – כי הקהילה כולה התייצבה להפגנה, וכמו כן חברו אליה סטודנטים ואנשי רוח מזרחים ואשכנזים: "כשקמה התנועה, החבר'ה הראשונים יצאו לחלק כרוזים, נעצרו, ואז קיימנו את ההפגנה הראשונה בתביעה לשחרר את העצורים. זו הייתה הפגנה ספונטנית ואני הייתי הנואם היחיד בה מטעם השכונה", מספר אברג'ל, אחד היחידים מבין מובילי התנועה שלא נעצר. "קראתי לשחרור העצורים ומחיתי נגד משטרת המחשבות. יומיים-שלושה אחר כך מגיעים למטה הפנתרים אדי מלכא, כוכבי שמש ויחזקאל אחי הגדול שהיה חבר טוב של כוכבי. אני זוכר שהוא אמר לי: 'הבאתי לך מנהל טוב'. תוך זמן קצר נוכחנו שזה נכון: כוכבי התבלט בנוכחותו, בכישוריו, חריפות המוח שלו, הרעיונות למכביר שסיפק. הוא היה בנאדם שיודע על מה הוא מדבר."

הכרוז הראשון של הפנתרים

אברג'ל מספר על גודל המעמד, שבו נאם לראשונה בחייו מול קהל: "בעודי מדבר אל ההמון שנאסף ליד בניין העירייה, התרוצצו בראשי מחשבות רבות. רק יום לפני כן לו נשאלתי מה הייתי רוצה כשאהיה גדול, הייתי לבטח אומר שאני רוצה להיות עבריין, עבריין שעושים לו כבוד בבית הסוהר ופוחדים מפניו. אני משוכנע שבחירה זו לא הייתה רק שלי אלא של צעירים רבים בשכונה – פשוט לא ידענו לעשות דבר אחר. היום ההוא שינה את חיי מן הקצה אל הקצה. עם סיום ההפגנה ושחרור החברים, ירדנו לשכונה לחגוג את הניצחון הקטן על המשטרה – האויב הגדול מאז ומתמיד".

למחרת, דיווחו העיתונים על ההפגנה וציטטו את אמירתו של קולק: "תרדו מעל הדשא, פרחחים". כתבה שמסקרת את ההפגנה ממחישה את הגזענות המובנית במסגרתה ממאנת התקשורת להאמין כי אכן מוחות מזרחים מממשים את זכותם הדמוקרטית:

שמש היה לחלק מחבורת המייסדים של הפנתרים יחד עם סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון, אברג'ל ועוד. לצד פעילים נוספים, עמדו לצדם גם אנשי תנועת מצפן, חיים הנגבי ושמשון ויגודר. בספרו "המאבק המזרחי בישראל", כותב סמי שלום שטרית כיצד בין היתר בגלל המפגש (המורכב) עם מצפן, ביצעו הפנתרים חיבור תקדימי בין הדיכוי המזרחי לפלסטיני, מפגש שהתריס מול הקונצנזוס וגם מול הרוב המזרחי, אשר החל להתחבר עם הליכוד נגד מפא"י. בספר מצטט שטרית את שמש, שאמר שנים רבות אחרי כן:

"כולנו בפנתרים אמרנו את זה, שהנושא הביטחוני הולך עם הנושא החברתי. כאן גם לא קיבלנו את העצות של החברים המזרחים שלנו שאמרו לנו אל תתעסקו עם העניין המדיני. למה אתם מדברים על העניין המדיני? אני תמיד אמרתי: רגע, מה זה? פריבילגיה של אשכנזים? מה, אני שחור אז אסור לי?… הפנתרים הקדימו את החברה הישראלית בדור שלם וגם את השמאל. אנחנו כבר ב-72' היו לנו קשרים עם אש"ף והכרנו בהם כמנהיגים לגיטימיים של העם הפלסטיני. היו לנו שיחות והבנו את הצורך שלהם בעצמאות ובחיסול הכיבוש והסכמנו שהבעיה של המזרחים ושל הערבים שלובות אחת בשנייה. לא יהיה שוויון ולא יהיה סיכוי למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי, ומצד שני המאבק הלאומי לא יסתיים כל עוד המזרחים נמצאים בתחתית הסולם ולמעשה מהווים מנוף אנטי-ערבי".

גם אברג'ל מספר לנו על כך: "כוכבי פגש את יאסר ערפאת, היו לו דעות מוצקות. הוא אמר שכל עוד הכיבוש קיים, אין פתרון למזרחים. כוכבי הושפע מחיים הנגבי מתנועת מצפן, שבשונה מכל השמאלנים לא ניסה לכפות את דעתו או את נוכחותו על איש. את חיים אני מכנה 'האקטיביסט האציל'. הנגבי, אגב, כשהבין שהמתנחלים משתלטים על הרכוש של הוריו בחברון, נסע לחברון עם המפתחות ותרם את הרכוש לראש העיר של חברון."

בעקבות ההפגנה ההיא בבניין העיריה הוקם מטה הפנתרים בביתו של אברג'ל ברחוב הע"ח. הם נרשמו כעמותה, גייסו פעילים, הוציאו עיתון והגדה לפסח, ומ-18 במאי במה שזכור כהפגנת הענק "ליל הפנתרים" קיימו הפגנות ומחאות לרוב. הפנתרים, כותב אברג'ל: "הצליחו לעורר ציבור הולך וגדל מתרדמתו הפוליטית. הם חידדו את המודעות החברתית שלו והנחילו לו את ההכרה שהמציאות החברתית המאופיינת במצוקה, עזובה, אי שוויון כלכלי ופערים חברתיים הם פועל יוצא של מדיניות ממשלתית ולא גזרת שמיים. קבוצת נערים משכונת מוסררה קראה תיגר על השלטון, על שתיקת ההורים ועל העסקנות המזרחית. בדיעבד, נראה כי התפרצותם של הפנתרים השחורים שימשה קטליזטור לשינוי השלטון ב-77' ולמאבקים רבים אחרים שבאו בעקבותיהם".

בהמשך הדרך, התפצלה הקבוצה בין תל אביב לירושלים. "ח"כ שלום כהן גרר איתו את סעדיה מרציאנו ואת צ'רלי ביטון לתל אביב" מספר אברג'ל. "כוכבי עבר יותר מאוחר לתל אביב, כדי לעשות עסקים. ישב המון בקפה תמר, עד סוף שנות ה-80. הם פתחו משרד בגדוד העברי וקראו לעצמם הפנתרים השחורים הדמוקרטים הישראלים. אנחנו היינו בירושלים, הם היו בתל אביב. הייתה תחרות כזאת, אבל כשנערכו הפגנות בתל אביב, נסענו כולנו לירושלים וכשנערכו בירושלים, באו כולם לתל אביב. עם שלום כהן היה לי עימות אלים, והוא מת צעיר מאוד. כוכבי הוציא בעזרתו את העיתון בעריכתו "הפנתרים השחורים הדמוקרטים".

לקראת הבחירות לכנסת השמינית התנגד שמש לריצה משותפת של הפנתרים עם שלום כהן והתמודד בראשות רשימה משלו יחד עם אדי מלכה. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית היה שותף עם צ'רלי ביטון להסכם עם רק"ח על הקמת חד"ש. ב-1980 יזם והקים את "החזית המזרחית" שבין מייסדיה היו גם בן-דרור ימיני, מאיר עמור, ויקי שירן ויוסף שילוח. בשנת 2003, השלים שמש את לימודיו כעו"ד וקיבל את התעודה שלו.

"כל פעם אנחנו מופתעים מחדש מעומק הדיכוי של האשכנזים. כוכבי ראה את הדברים האלה לפני כולם. את החיבור לכיבוש. הוא בא עם מס ערך מוסף, הוא יליד שכונה, אבל לא מרוקאי. הוא היה העירקי היחידי בפנתרים. הוא ידע לנסח את עצמו, ידע לכתוב יותר טוב מכולם, ידע לשים את האצבע על הנקודות הרגישות. הוא היה המגדלור האינטלקטואלי של הקבוצה שלנו".

ראיון עם כוכבי שמש באוסף מוסררה:

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נ.יוסף

    תנועת הפנתרים זאת תופעה מעניינת לזמנה,תנועת מחאה מזרחית,חילונית,שמאלנית,דוגלת בשלום ישראל ערבים,זכתה לאהדה מהתקשורת והחברה השמאלנית אשכנזית ..מה קורה היום ?

  2. ג. אביבי

    הכל טוב ויפה, אבל למה מגדלור? האם הוא מקור האור היחידי בפנתרים השחורים – החשוכים לשיטתכן?
    כל תנועת הפנתרים השחורים משחר הופעתה הייתה המגדלור של המזרחים, מאז 1959 ועד ימינו.