פני ההפגנה ועלה התאנה

נתחיל עם השם המשוכלל שנבחר להפגנה: "חומת מגן לדמוקרטיה". כזכור, "חומת מגן" הוא שם של מבצע צבאי שהתקיים בשנת 2002 בזמן שאריאל שרון כיהן כראש ממשלה. במבצע הצבאי הזה שבו הופעל כוח בלתי פרופורציונלי ביהודה ובשומרון נהרגו כ-500 פלסטינים ויותר מאלף נפצעו. מי הגאון שהעניק להפגנה למען הדמוקרטיה את שמו של מבצע אלים? אין להתפלא שזה אותו אחד שהבטיח בתקופת הבחירות שהוא יחזיר את עזה לתקופת האבן.

ובדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, כל היומיים שקדמו להפגנה מלאו בהימורים – כן ינאם הערבי או לא ינאם. בהתחלה נודע שאיימן עודה, יו"ר חד"ש-תע"ל, לא ינאם. התירוץ שסיפקו היה שכחול-לבן שלחו לו הודעה בנידון אך לא נענו בזמן, ולכן ויתרו עליו. היו בקרב הציבור מי שהעובדה הזו זעזעה אותם, לחץ הופעל והופ – הם מביאים את הערבי לנאום. ח"כ עופר כסיף כתב בדף הפייסבוק שלו: "הלחצים עזרו ויו"ר סיעת חד"ש תע"ל ינאם הערב בהפגנה. נהיה שם". המשפט הכן של הח"כ הטרי מבטא הכול, כלומר שנדרשו לחצים על מנת שערבי ינאם בהפגנה למען הדמוקרטיה. ואיזה ערבי? זה שמסומן כערבי "טוב" יחסית. בל"ד, כמובן, לא הוזמנו. עוד כדאי לציין שלאחר שאושרה השתתפותו של הערבי הייצוגי, שניים מחברי הכנסת של "כחול-לבן", יועז הנדל וצבי האוזר, הדירו את רגליהם במחאה מההפגנה. גם הגנרל בדימוס בוגי יעלון כבר מזמר שאנשי ליכוד ששמעו שעודה נואם סובבו את האוטו שהיה בדרך לעצרת וחזרו הביתה.

אז אמנם הרמטכ"לים לשעבר העניקו ברוחב לבם אישור לערבי לעלות לבמה של עם הסגולה, והוא נאם על שותפות ערבית-יהודית, אבל מעניין כמה צפרדעים הוא נאלץ לבלוע כדי להצליח לעשות את זה; כלומר להשתתף בהפגנה יהודית למהדרין, תחת שם של מבצע צבאי קטלני. הגנרל בני גנץ פתח את נאומו במילים: "באתי לכאן הערב להפגנה הראשונה בחיי, כדי לומר בקול את מה שכולנו יודעים, העם היהודי הוא פלא ומדינת ישראל היא נס!" משפט אווילי כל כך מפי הרמטכ"ל לשעבר שלא הוכיח עד כה שהוא עיפרון חד במיוחד אמנם לא מפתיע, אבל בכל זאת צורמת הבחירה להדיר ערבים ולהתייחס גם בנאום רק לרוב המספרי בעצרת, שנועדה לחזק את המחנה הדמוקרטי ואת האתוס של שוויון בפני החוק. כאמור – דמוקרטית ליהודֵיהָ ויהודית לערביֵיהָ. ולשם בחר איימן עודה שבקושי הוזמן להגיע, מאכזב.

עוד אמר גנץ לקהל הנאור של חובשי התרבושים הציונים: "לא ניתן להפוך את ישראל הממלכתית לאחוזה פרטית של משפחה מלוכנית או לחצר סולטנית". כמה עליבות, כמה פתטיות ובורות היסטורית יש בהיטפלות לטורקיה ולתרבות הערבית. כאילו שחסרים רודנים ודיקטטורים במקומות שמהם הרמטכ"ל ודומיו הגיעו. הניכוס התרבותי והלגלוג מעל הבמה המיליטנטית הם בדיוק הפנים הכעורות של המדינה: מיליטריזם ו/או לעג לתרבות הערבית – זה כל מה שיש. אבל אנחנו? אנחנו היהודים הנאורים! תראו, הואלנו בנדיבותנו לארח כאן גם ערבי הזוי שמדבר על שותפות יהודית-ערבית, כשמאחוריו נמתחת כתובת באותיות קידוש לבנה: חומת מגן לדמוקרטיה! אבוי לבושה.

מעבר לבוז לתרבות הערבית שמותג בסימן התדרדרות-לדיקטטורה-נוסח-טורקיה, בחרו משתתפי ומשתתפות ההפגנה להתעלם במכוון מרמיסת הזכויות האדם שמתרחשת ממש כאן, לא באיסטנבול הרחוקה. רמיסת הזכויות שמבוססת על עליונות אתנית מובנית, על בעלי דם השווים יותר בפני החוק מבעלי דם אחרים. חבל, כי נסיעה של 50 דקות לגדה הייתה מאפשרת להם להתבונן ולראות כיצד חיות שתי אוכלוסיות תחת אותו משטר עם מערכת חוקים שונה, להיווכח בגירוש בעלי אדמות מהאדמות הפרטיות שלהם, בטיוח הרג חפים מפשע פלסטינים. הם גם יכולים להסתכל על הדיכוי האכזרי בעזה, שעליו אחראית מדינת ישראל. אלו לא ערכים של דמוקרטיה, ועוד לא דיברנו על שוויון אזרחי בסיסי. על זה לא צעקו, על עזה לא זועקים, הדמוקרטיה שלהם נפגעת רק כשמחוקקים חוקי חסינות או פסקאות התגברות.

את הקהל המתורבש ניתן לחלק לשניים, פחות או יותר. קיימים הנואשים שיוצאים להפגנות כדי לשמור על הדמוקרטיה, שבאמת מעוניינים בשותפות ערבית-יהודית ואפילו מתרגשים כשערבי מדבר בשפה הזאת, אך לא בטוח שהיו מדירים את רגליהם אילו בסופו של דבר עודה לא היה עולה לבמה. ללא ספק, הנוכחות שלו היוותה אישור לחלק מהם לקחת חלק, אבל חמק מעיניהם הקונטקסט האולטרה שמרני שלא לומר גזעני (יהודים הם פלא!) של ההפגנה. מעבר להם, רוב המפגינים הם מי שבאו לחזק את גנץ ולפיד, את כחול-לבן, אלה ששלום הדמוקרטיה לא באמת מעניין אותם, הם פשוט מעוניינים להוריד את ביבי מכס המלכות (אפשר להבין אותם) ולהחליף רודן אחד ברמטכ"ל אחר. לא לשנות שום דבר לעומק, לא להחליף את שיטת הממשל, לא לכונן כאן חברה צודקת או שוויונית. "רק לא ביבי", מה שנקרא.

אנחנו סבורים שהגיע הזמן להרים את הראש, לא להסתפק בפירורים שרמטכ"לים למיניהם זורקים לכיווננו בחסדיהם, לא להסתפק במועט. או שעושים את הדברים כמו שצריך או שלא עושים בכלל. לכן בחרנו שלא להשתתף בהפגנה; זאת, מבלי להזכיר את העובדה שרמדאן עכשיו ושקשה מאוד להשתתף בהפגנות בשעת שבירת הצום או ארוחת האיפטאר והתפילה. אבל כאמור, מדינת ישראל היא נס! מה לנו, הערביה מיפו והיהודי-ערבי מרמת גן, שנלין.

נאומו של איימן עודה בהפגנה, 26.05: