אלכסנדר גנטלב: אדם סקרן היה

הוא יצר קשרים עם האנשים החזקים ביותר ועם האויבים של האנשים החזקים ביותר, צילם רגעים אסורים והרים ללא הרף שטיחים שתחתם נחו סודות שלא אמורים היו להיחשף. אלגיה לבמאי וירטואוז
אסיה לדיז'ינסקיה

לפני כמה שבועות הלך מאיתנו אלכסנדר (סשה) גנטלב, דוקומנטריסט טמפרמנטי, איש גדל ממדים שהשתדל פה ושם לצמצם את נוכחותו במרחב כדי לתת מקום גם לאנשים הזעירים שלצידו. הוא נפטר בביתו בתחילת חודש אפריל ועשה זאת בשקט בשקט. כל מי שזכה לעבוד עם הבמאי נטול הגבולות, זה החתום על יצירות קנוניות דוגמת "האוליגרכים", "גנבים בחוק", "המשחקים של פוטין", "ריידרס" ו"יולקי פאלקי"", נאנח אנחת שבר כאשר הגיעה אליו הידיעה, אך אף אחד לא הופתע: אמנים בסדר הגודל של סשה, החיים על הקצה כי זהו אורח החיים שהכתיבו לו תרבותו ואישיותו, אינם נוהגים למות בשיבה טובה.

אלכסנדר גנטלב. צילום: באדיבות המשפחה

סשה השאיר אחריו חלק זעיר ממה שהתרוצץ בראשו – אך זהו חלק שאף יוצר זולתו לא יכול היה להמציא. חמוש בסקרנות, עקשנות ותשוקה עזה לספר סיפורים, יצא למסעות ארוכים שהולידו סרטים חד פעמיים. שוב ושוב נסע לרוסיה וחזר עם חומרים מסמרי שיער, משוכנע ש"בפעם הבאה כבר לא ייתנו לי להיכנס למדינה. הפעם הגזמתי!". הוא יצר קשרים עם האנשים החזקים ביותר ועם האויבים של האנשים החזקים ביותר, צילם רגעים אסורים והרים ללא הרף שטיחים שתחתם נחו סודות שלא אמורים היו להיחשף. אך הדלתות שבו ונפתחו בפניו גם לאחר שעזב והשאיר אחריו מהומת אלוהים, אולי בזכות עמידתו בכל הבטחה שפיזר ואולי בזכות החיוך הלבבי וההומור המשובח. אלו אחראים כנראה גם לנינוחות הרבה של גיבוריו במחיצתו, נינוחות שגרמה להם לפתוח בפניו כל ארון נעול ולחלוק עמו את מחשבותיהם האינטימיות ביותר. סשה ליקט את הזהב הזה ורץ איתו לחדר העריכה.

למרות שכסף מעולם לא עניין אותו (כמו כל נשמה סובייטית שבזה לתרבות החומרנית), הוא התחיל להתפרסם בזכות סדרת הסרטים שעשה על שועי העולם הרוסים – אוליגרכים וגנבים בחוק. בשעה בה התמוטטות ברית המועצות הסעירה את דמיונם של המתבוננים מהצד, שצפו ללא מילים בשחרור הפתאומי של מיליוני שבויים אידיאולוגיים, סשה מיהר להפנות את המצלמה שלו לתוך המעיים של קורבנות ההתמוטטות. מתוך ההלם הקולקטיבי, נוכח תופעות הלוואי הקיצוניות שצמחו מתוך הקומפוסט של האימפריה המתה, יצא לפגוש את האנשים שחילקו ביניהם את העוגה. בתעוזה בלתי מתפשרת, שאפיינה את פועלו התיעודי, ראיין עבריינים ורוצחים אכזריים, מעניק ל"תופעה" פנים ושמות. ללא שיפוטיות וללא מניפולציות, הביא אל המסך פרק היסטורי מטורף לחלוטין, אליו אחרים לא העזו להתקרב.

כרזת הסרט "המשחקים של פוטין"

כאשר שמע על כך שרוסיה עומדת לארח ב-2014 את אולימפיאדת החורף, ולקיים אותה בעיירת הקיט סוצ'י, סשה החליט שהוא חייב לתעד את מה שעומד להתרחש. כאשר צילם את ההכנות לאולימפיאדה ההזויה ההיא ותיעד את ההרס הטוטאלי של הטבע והתשתיות בעיר השלווה כדי לייצר חורף רגעי, היה נסער מאד. הוא ראה מול עיניו כניעה מוחלטת לגחמה של איש אחד, ולדימיר פוטין, ועולם תאב בידור המשתף איתו פעולה. את הכניעה הזו הציג בסרט המד"ב התיעודי, "המשחקים של פוטין".

ב-2013 פנו לסשה ממחלקת התעודה של רשות השידור, והציעו לצלם סרט העוסק בכוריאוגרף הנודע ואלרי פאנוב. הוא נענה בשמחה, נלהב מכך שגוף שידור ישראלי פונה אליו, העולה הנצחי מדגסטאן שאינו דובר את שפתה של הברנז'ה. לאחר שהקרין את סרטו הרגיש "הכנרים", ראה לפניו עוד הזדמנות להתרחק מהפוליטיקה הפנימית של רוסיה ולדבר על אמנות. לאחר שקיבל על עצמו את המשימה, הסתובבנו יחד שנה שלמה בין תערוכות ובתי קפה, שנה במהלכה ניסה להגדיר לעצמו "על מה הסרט?". ניסיתי לעזור לו בתהליך העיבוד, אבל היה ברור שאף אחד זולתו לא יוכל למצוא את התשובה לשאלה האינטימית הזו. ואכן, יום אחד נמצאה התשובה ומיהרתי להזמין לנו יום צילום.

שנתיים תיעדנו את פאנוב, שהתקלף מול סשה כמו בצל, ונדדנו בעקבותיו לסנט פטרסבורג – העיר שהעניקה הן לכוריאוגרף והן לבמאי שתיעד אותו את כל מה שהיה נחוץ להם כדי להפוך לאמנים. צילמנו שם אהבה וגעגועים, כעס ונעורים אבודים, גלות ומולדת. הסרט שנולד זכה לשם "הרקדן".

זה קרה ב-2015, לפני ארבע שנים. במהלך הזמן הזה ירה הבמאי הווירטואוז לכל הכיוונים וניסה לנתב את רעיונותיו השופעים לעשייה קולנועית, ללא הצלחה. למרות ששמו הלך לפניו, הוא מעולם לא הצליח להתברג לתוך הברנז'ה המקומית ולדבר בשפתה, ובכל הנוגע לרשות השידור – ובכן, זו כבר הייתה שקועה עמוק בתוך פרפורי הגסיסה של עצמה.

סשה שקע לתוך מרה שחורה, אותה ליבה באמצעות סיגריות ואלכוהול, וסיים את המסע שלו בגפו. האיש המסור הזה, שיצר כאן בנדיבות ובחריצות, נשכח בחייו כמו גם במותו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אילת קמחי

    גם אני הזדעזעתי ממותו של אלכס. הוא היה אדם כריזמטי ומרתק. מציעה להעלות ערב לזכרו בסינמטק ולהקרין מסרטיו.