אמיר אוחנה: קליפה ריקה

התחקות אחר תפיסת עולמו של שר המשפטים הזמני החדש מעלה תמונה מטרידה במיוחד: מדובר בשותף פעיל ונמרץ במחנה שחרת על דגלו את שלילת זכויות האדם והאזרח בישראל. מבחינה זו, אין שום משמעות למזרחיות שלו או להיותו הומו מוצהר
דניאל חקלאי

עורך דין שמתמחה במשפט פלילי וצווארון לבן

גם אני רוצה לשמוח בעקבות מינויו של מזרחי והומו מוצהר לתפקיד שר המשפטים הזמני. אבל אני לא מצליח.

ראשית כל, מפני שמדובר בפיון שמונה בידי חשוד (למעשה, נאשם בכפוף לשימוע) בעבירות פליליות מופלגות בחומרתן אך ורק בשל נאמנותו הפוליטית, האישית והאידיאולוגית כלפיו.

שנית, מפני שהוא מונה באופן זמני, וזאת לתקופת מבחן שבמהלכה יהיה עליו לעשות כל מאמץ כדי להוכיח עוד יותר את נאמנותו לבוס, לאינטרסים הפוליטיים והאישיים של הבוס, למשפחתו המלכותית ולנסיונותיו לחמוק בכל מחיר מהעמדתו המתקרבת לדין. לשון אחר: מדובר במינוי זמני של מי שתלוי באופן מוחלט במנהיג שבחר כבר מזמן באינטרס האישי שלו על פני האינטרס הציבורי – זה שבבסיסו שמירה על שלטון החוק, אמון הציבור במוסדותיו, עיקרון השוויון לפני החוק ועקרונות היסוד של משטר דמוקרטי. תלות זו תבוא לידי ביטוי בהתבטאויות נגד המערכת המשפטית (אוחנה כבר הצטיין בכך בעבר), בפעילות קבועה למען שולחו ולא למען האינטרס הציבורי ובהשקעת מאמץ בסירוס מערכת המשפט (ככל שהדבר אפשרי במסגרת ממשלת מעבר).

שלישית (ונקודה זו משתלבת היטב בשתי הנקודות הראשונות), מפני שאני מבקש לכבד את אמיר אוחנה בן האדם ולהביט במכלול האנושי המורכב שלו שאינו טומן בחובו אך ורק את מוצאו המזרחי, את מראהו הנאה, את זהותו ההומוסקסואלית או את לשונו הרהוטה; יחס של כבוד למכלול האנושי המורכב שהוא אמיר אוחנה, מחייב להקשיב לדבריו ולעקוב אחר פועלו כדי להתחקות אחר תפיסת עולמו.

ואולם, הקשבה לדבריו לאורך השנים, מעקב אחר פועלו והתחקות אחר תפיסת עולמו של שר המשפטים הזמני החדש, מעלים תמונה מטרידה במיוחד. בקצרה, מדובר בשותף פעיל ונמרץ במחנה שחרת על דגלו את שלילת זכויות האדם והאזרח וחורבנם של המוסדות הליברל-דמוקרטיים שנותרו במדינת ישראל. כולל המוסדות שרק בזכותם נרשמה שורת הצלחות במאבקם המפרך של האזרחים והאזרחיות מקהילת הלהט"ב לשוויון שטרם הושג.

אסביר זאת בכמה סעיפים:

1. תפיסת עולמו הכלכלית של אמיר אוחנה אכזרית מאד. אוחנה הצהיר מפורשות שהוא מתנגד מכל וכל למונח "צדק חלוקתי", שתפיסת העולם הסוציאל-דמוקרטית רחוקה ממנו שנות אור, שהוא תופס עצמו כקפיטליסט מובהק וש"מי שרוצה להצליח – מצליח". מי שמצפה משר מזרחי ששם משפחתו הוא אוחנה להכיר בעוול ההיסטורי והמוחשי שטמון בחלוקת הקרקעות במדינת ישראל, לפעול למען שינוי חלוקת המשאבים הקרקעיים והכלכליים במדינת ישראל או לאמץ מדיניות רווחה שתעניק מזור לשכבות המוחלשות ולמעמד הביניים שקרס לחלוטין בעשור האחרון – צפוי להתבדות. אוחנה הבהיר שוב ושוב שהמונח "צדק חלוקתי" הוא מונח שאינו מקובל עליו, שעקרונות מדינת הרווחה אינם נר לרגליו ושמי שמתאמץ, כאמור לעיל – מצליח. ומה לגבי השפעת נקודות הפתיחה השונות, באופן תהומי ועמוק, בין העשירונים השונים? טוב, על זה לא ממש קיבלנו תשובה מחסידו של הקיסר מקיסריה.

אוחנה הבהיר שוב ושוב שהמונח "צדק חלוקתי" אינו מקובל עליו, שעקרונות מדינת הרווחה אינם נר לרגליו ושמי שמתאמץ – מצליח

2. אוחנה תומך במשטר האפרטהייד בגדה המערבית. זכויות האדם, כידוע, אינן ניתנות לחלוקה. אי אפשר להשליט משטר דמוקרטי ביד אחת (בתחום מדינת ישראל הריבונית בקווי 1967) ומשטר צבאי ביד השנייה (בתחום הגדה המערבית לאורך 52 שנים חגיגיות) ולקרוא לכך דמוקרטיה. אי אפשר לקיים שתי מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה ולטעון לקיומו של שוויון לפני החוק. אי אפשר לקיים לאורך 52 שנים משטר שבו מוענקות זכויות אזרח למאות אלפי מתנחלים הכפופים למשטר דמוקרטי אך ורק מפני שהם יהודים, תוך כדי שלילת אזרחות ממיליוני פלסטינים הכפופים למשטר צבאי נוקשה שפוגע עמוקות בזכויות האדם שלהם – ולהתהדר בתואר הכוזב "ליברל-דמוקרט". מדינת ישראל, למרבה החרפה, משליטה בגדה המערבית הן דיקטטורה צבאית והן משטר אפרטהייד שבו שתי מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה. ושר המשפטים החדש הוא תומך נלהב ומסור בזוועה הזו. כמו כל חברי מפלגתו בראשות החשוד מבלפור.

3. גם בתחום מדינת ישראל הריבונית עמד אוחנה בראש מחנה האפליה האתנית. הוא כיהן כיושב ראש הוועדה הפרלמנטרית שניסחה את חוק היסוד: מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הידוע לשמצה. על אף מאמציו של חבר הכנסת זאב בנימין בגין להביא לביטולו ולכל הפחות לריכוכו, אוחנה היה מתומכי הסעיף המביש הקובע כי אחת ממטרותיה של מדינת ישראל היא עידוד הקמת יישובים ליהודים בלבד. שחור על גבי לבן. שחור על גבי חרפה. דווקא מי שאמור לגלות רגישות לזכויות מיעוטים מוחלשים כהומו מוצהר, כך למדנו במהלך חקיקת חוק היסוד הלאומני והמקומם, הוביל את מגמת החקיקה המפלה והמופרכת.

4. נכון, אוחנה ניסה להביע מחאה רפה בכל פעם שבה ממשלת נתניהו היוצאת (זו שצפויה לכהן כממשלת מעבר במשך יותר מחצי שנה, לראשונה בתולדות המדינה) הפלתה את בני ובנות הזוג מקהילת הלהט"ב בנושאים שונים. אך בסופו של דבר הוא לא בלם שום אפליה. להפך: בהצבעות שבהן קולו יכול היה להכריע, הוא נאלץ/אולץ להיעדר מההצבעה או להימנע. רק כאשר היה ברור שקולו לא יסכן את המגמה (נושא היתר הפונדקאות ללהט"בים למשל), הורשה אוחנה להצביע נגד מגמת החושך הקואליציונית.

אוחנה ונתניהו בליל הבחירות, 9 באפריל 2019 (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של אוחנה)
נער דתי והומו בארון יכול אולי לחוש הקלה כשהוא מביט בסמוטריץ' החשוך מחבק את השר ההומו המוצהר הראשון. אולם, מדובר בפלסטר במקום שבו נדרש טיפול עומק

5. ישנה טענה לפיה קיים היבט סמלי מעודד בכהונתו של חבר כנסת (וכעת שר) גיי מוצהר במסגרת רוב פרלמנטרי וממשל שמרכיביו המרכזיים כוללים את יהדות התורה, ש"ס ואיחוד מפלגות הימין. לא ניתן להתעלם מהיבט סמלי זה. אך בסופו של דבר ברור שהנזק גובר על התועלת. נער דתי והומו בארון יכול אולי לחוש הקלה רגעית כשהוא מביט בסמוטריץ' החשוך מחבק בידידות את השר ההומו המוצהר הראשון. אלא שבסופו של דבר, מדובר בפלסטר כוזב במקום שבו נדרש טיפול עומק שורשי: במקום להוקיע את עמדותיו המבחילות של סמוטריץ', מעניקים לו נתניהו וחבר מלחכיו לגיטימציה מוחלטת. במקום להקיא את דעותיו אל מחוץ למחנה, הם מושיבים אותו ליד שולחן הממשלה. ובמקום לבודד את תפיסתו האיומה בדבר טוהר הגזע, נחיתות הערבי ואי הלגיטימיות של ההומו – מאמצים אותו נתניהו וחבר מרעיו אל לבם. כל זאת, מפני שרבות מתפיסותיו הן תפיסות עמן הם מזדהים. שנית, מפני שחלק אחר מתפיסותיו הוא חלק שלכל הפחות הם אינם מסתייגים ממנו לחלוטין. ושלישית, מפני שהצורך הפוליטי גובר כמובן על כל עיקרון אחר.

6. היבט חמור במיוחד טמון בעובדה העגומה הבאה: אוחנה תקף את בג"צ פעמים רבות. לא, הוא לא תקף את בג"צ מפני שהלה אישר ענישה קולקטיבית בגדה או הריסת בתי חפים רק מפני שקרוב משפחתם חשוד ברצח לאומני (בניגוד לסעיף 33 לאמנת ז'נווה הרביעית). גם לא מפני שבג"צ שב ואישרר מעצרים מנהליים של אלפי פלסטינים, כלומר שלילת חירות ללא משפט, ללא הליך הוגן ובלא שהעצור המנהלי יודע בכלל מהו תוכן החשד נגדו. גם לא מפני שבג"צ שב והעניק לגיטימציה משפטית ומכובדות מדומה הן לדיקטטורה הצבאית בגדה והן למציאות שבה ישנן שתי מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה. לא. אוחנה תקף את בג"צ ואת מערכת המשפט דווקא כאשר הללו התעקשו להגן בתחום מדינת ישראל הריבונית (בקווי 1967) על זכויות האדם של המוחלשים מכל (ביטול כליאת מבקשי מקלט אומללים מאפריקה בלא משפט) או למצות את חקירת החזקים מכל (פרשות נתניהו). במלים פשוטות: אוחנה תמך לדאבון הלב בהתעללות בחלשים תוך שהוא נזעק להתחנף לחזקים ולסייע ברמיסת עיקרון השוויון לפני החוק. במובן הזה הוא מזכיר את מירי רגב: במקום לשמוח על מינויה של אישה מזרחית לתפקיד שרת התרבות, אנו נאלצים לתפוס את ראשינו בתחושת כלימה בכל פעם שבה היא פותחת את פיה כדי להפחיד אזרחים ערבים, להרתיע אמנים בעלי תפיסת עולם ליברל-דמוקרטית וסוציאל-דמוקרטית וללקק היטב לבני משפחת המלוכה.

אוחנה מזכיר את מירי רגב: במקום לשמוח על מינוי אישה מזרחית לשרת התרבות, אנו נאלצים לתפוס את הראש בכל פעם שבה היא פותחת את הפה כדי להפחיד אזרחים ערבים

7. שרים מזרחים. שרות מזרחיות. שרים מקהילת הלהט"ב. אין חשוב מזה. אין מבורך מזה. ובלבד שמדובר במי שאכן נאבקים למען שוויון זכויות. שוויון בין גבר לאישה. שוויון בין הומו לסטרייט. שוויון בין מזרחי לאשכנזי. שוויון בין יהודי לערבי. שוויון בין ישראלי לפלסטיני. מדובר במינויים חשובים ומשמחים כאשר תפיסת עולמם של הממונים היא ליברל-דמוקרטית או סוציאל-דמוקרטית. אך לא כאשר הם בובות על חוט או פיונים שממונים אך ורק בשל לשונם הארוכה וחנופתם לפריץ (תוך שהפריץ קורץ בציניות ומקווה שמינוי כזה או אחר יציג אותו כמי שמבקש לקדם באמת את מעמדם של המזרחים או את מעמדם של בני קהילת הלהט"ב או כל קבוצה מוחלשת אחרת). המינויים הללו ראויים לשבח כאשר השרים הממונים פועלים למען עקרון השוויון לפני החוק, זכויות האדם והאזרח וביצור המשטר הדמוקרטי ולא למען עליונות אתנית, דיקטטורה צבאית, משטר אפרטהייד ודיכוי זכויות אדם ואזרח. זה לא המקרה של אמיר אוחנה למרבה העצב. ממש לא.

8. אוחנה, כמה עצוב לכתוב זאת, מונה לתפקיד שר המשפטים הזמני אך ורק בשל תמיכתו המוחלטת בשלטון העוועים הסמכותני של נתניהו. מבחינה זו, אין שום משמעות למזרחיות או להומואיות שלו. כי ברגע שבו מוותרים על עקרונות יסוד אוניברסליים בדבר שוויון זכויות ללא הבדל לאום, דת, גזע ומין, בדבר שוויון לפני החוק ללא הבדל לאום, דת, גזע ומין, בדבר הגנה על זכויות המיעוט ובדבר עיגון חוקתי של זכויות האדם והאזרח – מסתבר שעובדת היותך אישה, מזרחי או הומו, אינה אלא קליפה ריקה. קליפה ריקה שכל מטרתה היא להסתיר תוכן חלול. תוכן חלול של הנצחת אי השוויון. של הנצחת העליונות האתנית. של הנצחת המאבק בעיקרון השוויון לפני החוק. תוכן חלול של העמקת המאבק במוסדות הליברל-דמוקרטיים שעדיין קיימים במדינת ישראל. מוסדות שבלעדיהם עלול למצוא עצמו אוחנה משולל זכויות אך ורק בשל נטייתו המינית המוצהרת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דנה כהן

    לא מסכימה לחלוטין, האיש הוא אדם ישר. לוחם בצה״ל ואיש טוב
    תנו לו צ׳אנס ואל תמחקו אותו עוד לפני שהספיק לעשות משהו

  2. איש חופשי

    כמות ההנשאות הטמונה במאמר הזה לא תאומן.
    האם כל אדם הנמשך לאותו מין צריך לחשוב בדיוק כמו הכותב ?
    האם כל אדם שסבו הגיע מארץ מסויימת צריך לחשוב בדיוק כמו הכותב ?
    האם המחשבה הזו עוברת בתורשה מהסב לאב לבן ?
    האם בכלל יתכן כי כל הסבים מאותה מדינה או ארץ יחשבו באותה צורה ?
    מה מסלול המחשבה שמביא אדם כמו הכותב לחשוב כך ?

  3. ג. אביבי

    אמיר אוחנה נבחר לשר משפטים זמני לא במקרה. הבוס מעוניין בשר משפטים צייתן שישכב על גדרות החוק הדוקרניים למען מטיבו הזמני, נתניהו. עמדתו האדישה בעניין הפונדקאות היא בגידה בלהט"בים. אם הוא דוגל בהמשך שלטון האפרטהייד בשטחים הכבושים, כנטען במאמר, הוא ראוי לגינוי כמו כל שר אחר בממשלת נתניהו. אם הוא מצדיק את המשך משטר אי הצדק החלוקתי – כמו נתניהו – הוא בוגד בציבור המזרחים בעיקר אבל גם ברוב אוכלוסיית ישראל.
    כותב המאמר מגנה את עמדתו השלילית של אוחנה כלפי העליון שנובעת לא בגלל שהנ"ל מתיר דיכוי שיטתי של הפלסטינים אלא כי העליון מגן על נדכאיי החברה ("על זכויות האדם של המוחלשים מכל") לשיטתו של הכותב. האם עמדתו המתנכרת של העליון בפרשת נישולם החזירי של תושבי תל עמל, תל כביר ושכונות מצוקה אחרות ע"י קלגסי עיריית ת"א והנדל"ן, ראויה להיחשב כמגינה על המוחלשים? האם עמדתו האדישה (גרימת סחבת בירוקרטית) של העליון בפרשת חטיפת ילדי תמ"ב היא הגנה על המוחלשים?
    הכותב לא ציין שאוחנה הצהיר שלא ייתן להשתיק את חקר האמת בפרשת החטיפות בניגוד למטיבו שמנסה להשתיק את הפרשה (כנראה כחלק מעסקה עם "כנופיית שלטון החוק" להקלה בעונשים הצפויים לו ולאשתו), אבל גורלם של ילדי תמ"ב ובני משפחותיהם כנראה לא נחשב בעיני הכותב.