• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

הסולטן נתניהו

הדה-לגיטימציה לכל עמדה פוליטית המזוהה עם השמאל, הפחד מביקורת בתוך מפלגתו שלו והניסיונות להכפיף את הרשות השופטת למבצעת מבטאים את שאיפתו של נתניהו לכונן בישראל משטר סולטניסטי במסווה דמוקרטי
שגיא אלבז

על שבירת כללי המשחק, איבוד שיקול הדעת ושיגעון הגדלות של בנימין נתניהו כבר נאמר כמעט הכל. ניסיונותיו לאחוז בקרנות המזבח הפוליטיים בניסיון למלט את עצמו מאימת המשפט מעוררים תהיות האם ראש ממשלת ישראל כשיר להמשיך בתפקידו – לא בגלל שהורשע בדין, אלא משום שאינו רוצה לעבור הליך שיפוטי כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל.

על אמירותיו, ובעיקר על מינוייו וכוונותיו הפוליטיים, זכה נתניהו לכינויים הלא מחמיאים: "פאשיסט", "דיקטטור" ו"קיסר". מתנגדיו, כמובן, טועים. הפשיזם רואה במדינה את חזות הכל, מקדם ערכים כמו מסירות והקרבה, מטפח את חיי הרוח ומתנגד נחרצות לאינדיבידואליזם חומרי. נתניהו החדש אינו שם. הוא גם לא מנהיג שלטון יחיד תוך ביטול מוחלט של המסגרת הדמוקרטית שמעניקה לגיטימציה לשלטונו; כלומר, נתניהו אינו דיקטטור. ועל אף גינוני היחיד, רדיפתו אחר כבוד ועידוד פולחן האישיות שלו, הוא אינו קיסר השולט מכורח מסורת או שושלת יוחסין. אבל נתניהו בהחלט מתקרב אל מודל מנהיגות הסולטן.

מאז נפתחו החקירות נגדו, לפני כשנתיים, בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, נתניהו מכונן בישראל סממנים של משטר "סולטני". לא מדובר בסולטנות דוגמת טורקיה של ארדואן או של איראן בתקופת שלטון השאה. נתניהו אינו עוצר או משתיק מתנגדים פוליטיים ולא משתמש באלימות כדי לקיים את שלטונו, אבל הוא בהחלט מציב רף חדש לסולטנות מעודנת ומתוחכמת יותר, המסוכנת למעמד שלטון החוק והדמוקרטיה בישראל.

עיון בכתביהם של חואן לינץ ואלפרד שטפן, מדעני מדינה המתמחים בחקר המשטרים המודרניים, מלמדת אותנו עד כמה נתניהו קרוב יותר להגדרה "סולטן" מאשר לראש ממשלה של מדינה דמוקרטית. לינץ ושטפן מגדירים סוגי משטר לפי רמת הפלורליזם, האידיאולוגיה, גיוס ההמונים והמנהיגות המאפיינים אותם. כך למשל, במציאות של משטר סולטניסטי מתקיים פלורליזם חברתי וכלכלי מלא, לצד פלורליזם פוליטי מוגבל המשקף את דמותו של השליט המנסה לקעקע את שלטון החוק. דומה כי הדה-לגיטימציה לכל עמדה פוליטית המזוהה עם השמאל, הפחד מביקורת כלפיו בתוך מפלגתו שלו והניסיונות להכפיף את הרשות השופטת לזו המבצעת מבטאים את שאיפתו של נתניהו לכונן בישראל משטר סולטניסטי במסווה דמוקרטי.

במציאות של משטר סולטניסטי אין אידיאולוגיה עקבית, אלא גלוריפיקציה אישית

במציאות של משטר סולטניסטי אין אידיאולוגיה עקבית, אלא גלוריפיקציה אישית. כשר אוצר בשנים 2004-2003 נתניהו הוביל מדיניות כלכלית ימנית – עשור לאחר מכן, כראש הממשלה המתמודד עם גל של מחאה חברתית, לא נותר מהאידאולוגיה הניאו-ליברלית שלו דבר; בנאום בר-אילן ב-2012 דיבר נתניהו על שתי מדינות לשני עמים – שבע שנים לאחר מכן הוא הצהיר על כוונתו לספח חלקים משטחי C ביהודה ושומרון; נתניהו גם לא דיבר לאורך השנים על הצורך לשנות את האיזון העדין הקיים בין שלוש הרשויות. מאז החלו החקירות נגדו, הוא שינה את עורו ומנסה לקדם רפורמה הפוגעת בעצמאות הרשות השופטת. במלים אחרות, נתניהו מתאים את האידאולוגיה למציאות הפוליטית והמשפטית האישית שלו.

במציאות של משטר סולטניסטי, גיוס ההמונים נעשה לסירוגין בדרכים מניפולטיביות. נתניהו משתמש ברשתות החברתיות או מכנס את תומכיו מדי פעם בפעם כדי לפגוע במי שבעיניו מבקשים להפיל את שלטונו בדרכים לא דמוקרטיות. הוא מסמן מטרה ותוקף. היעדים משתנים. פעם זה השמאל והתקשורת, לעתים אלה המשטרה והפרקליטות.

ולבסוף, במציאות של משטר סולטניסטי, המשפחה הקרובה של המנהיג מעורבת בתהליך קבלת ההחלטות. וכפי שעולה מעדויות של פוליטיקאים ומועמדים למשרות בכירות בשירות המדינה, הרעיה שרה והבן יאיר משפיעים על מינויים ועל מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו.

בסיכומו של דבר, מכל הכינויים והתוויות שנקשרו בשמו, דומה כי המונח "סולטן" הוא הקרוב ביותר לתיאור שלטונו של בנימין נתניהו. וזה כנראה לא הולך להשתנות, אם המציאות הפוליטית תישאר בעינה.

ד"ר שגיא אלבז עוסק בחקר ובהוראה של מדע המדינה ותקשורת

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.