תקשורת עברית – לימין שור

כדי להדוף את אשמת השמאלנות המוטחת בהם, הפכו עיתונאים ומגישי תוכניות לסוכני ימניות חזירית בכל הנוגע לנושאים ולמרואיינים ערבים. זה הזמן להזכיר לידידים וידידות ערבים שאפשר גם להגיד "לא, תודה"!
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

כשראש הממשלה בנימין נתניהו מאשים את התקשורת בשמאלנות, בא לי לבקש מבן היישוב שלי, חברו למפלגה השר (המתפטר הטרי) איוב קרא, שייקח אותי אליו כדי לצחוק בפניו צחוק אימים. אגרור אותו בידו הימנית כדי שיאזין ביחד איתי לחדשות, או שסתם נצפה יחדיו ברוני דניאל מדבר על המתרחש בעזה. יום-יום אני חווה, כמאזין או צופה, את היחס הנבזי והגזעני של התקשורת העברית בכל מה שנוגע לפלסטינים ולערבים בכלל. כך למשל, אמרה עירית לינור במהלך שידור "המילה האחרונה" במאי האחרון, כי במקום במקום להזמין את איימן עודה לנאום בהפגנה נגד השחיתות "היה עדיף לעבור ב-Yellow הקרוב ולקחת שני מתדלקים שיבואו בתור הנציגים של הציבור הערבי".

כאשר דוברים ודוברות מהחברה הערבית כבר מוזמנים לאולפני השידור, בהנחה שצוות האולפן מבדיל ביניהם, המראיינים לא מהססים לתחקר אותם כאילו הם חוקרים במרתפי השב"כ. גם אלה המרצדים כל ערב על המרקע וממלאים את בית ישראל בחוכמתם, חוץ מאולי שניים-שלושה ממלכתיים, מרשים לעצמם להתנשא, לנזוף ואף לצלוף במרואיינים ערבים לפני כולם כמו היה זה ספורט לאומי. אותה תקשורת הנאשמת בשמאלנות יתר בידי ראש הממשלה, מתנהלת כאולטרה-ימנית בכל פעם שערבי נקרה בדרכה. ובגין הבדלי תרבות ושפה, הדוברים הערבים ברובם לא מחזירים מלחמה שערה וברובם מתכופפים, מסננים כמה משפטים לא מרוכזים ויורדים מן ה"גרדום". רק אחמד טיבי מצליח לפעמים לצאת כשידו על העליונה, וכמוהו גם דוברים אחדים לא מוכרים היודעים דבר או שניים על נימוסי המראיינים בתקשורת העברית.

להלן דוגמה אחת מני רבות לראיון אופייני:

התקשורת העברית אולי יודעת דבר או שניים על ביקורת הרשות המבצעת ועל חובת תקינות מנהלית המוטלת על משרדי הממשלה ונציגיה, אלא שתקשורת זו לא יודעת כלום על דרך ארץ, הגינות וחמלה ביחס לאחר הערבי. נהפוך הוא, כדי להדוף את אשמת השמאלנות המוטחת בהם, עיתונאים, כתבים ומגישי תוכניות הופכים לסוכני ימניות חזירית כשהם באים לעסוק בנושא ערבי ובערבים. הם ששים אלי קרב כשערבי או ערבייה ניצבים בצדו השני של הקו או השולחן. הם מתנפלים עליהם כאילו הם האשם האולטימטיבי בכל! והמרואיין הערבי, כמי שנפל למלכודת, מנסה למלט את עצמו בעור שיניו ובעזרת כל מלה בעברית שהוא יודע ולא יודע. וזו דינמיקה החוזרת ונשנית.

ואני, המאזין השבוי, מחליף תחנה ומסנן קללה לא רק למראיין/ת אלא גם למרואיין/ת הערבי/ה שבדרך כלל יש ביני לבינו/ה היכרות או ידידות. צורח בקול רם כאילו הוא לפני: "למה, לכל הרוחות, הסכמת להתראיין?". הכעס אפילו גובר כאשר אני מעלה בלבי את האפשרות שאותו/ה ידיד/ה נסעו לאולפן ברכבם ועל חשבונם, משום שלא טרחו לשלוח לשלוח להם מונית.

לא צפוי כל שינוי באופן הנבזי בו מתייחסת התקשורת העברית בכל הנוגע לערבים כנושא ולערבים כמרואיינים. ההקשר המיוחד בו היא פועלת כנאשמת אולטימטיבית ב"שמאלנות יתר" יוצר דינמיקה של הכחשה: היות והכחשה ישירה לא מסייעת לה בקרב הציבור המוסת, היא תמיד תעדיף הכחשה עקיפה ע"י התנכלות לערבי בהיותו "אויב", "איום", "מטרד" וסתם משבש ליהודים את החיים. ולכן, מוצדק – במסגרת הקונספט הנ"ל – להתייחס אליו בגזענות ולבצע בו לינץ' תקשורתי. אחרת, איך תוכל התקשורת להוכיח את חפותה מאשמת השמאלנות?!

הגיע הזמן להפציר בידידים ובידידות הערבים – אל תשתפו פעולה עם מנהג מגונה זה. פשוט אל תתנו לזה יד. הימנעו מכל מגע עם אולפני תקשורת ועובדי תקשורת מהסוג הזה. פשוט, אפשר להגיד "לא, תודה"!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלוהימא

    מסכימה עם הניתוח. לא מסכימה עם המסקנות.
    בשבוע האחרון, בפרשת אונס הילדה, צפיתי בעורך דינו של החשוד באונס כשהוא עונה לשאלותיהם של מראיינים שונים. אמנון לוי למשל, סיוון כהן-סבן למשל, וגם אחרים.
    המראיינים השתלחו במרואיין בחמת זעם, תקפו אותו גם כשכבר היה ברור שאין ראיות למעורבות של לקוחו בפרשה, [או לפחות אין די ראיות].
    ברור לי שהם לא היו מתנפלים בצורה כזו על מרואיין יהודי.
    עורך-הדין ענה עניינית, בנימוס ובקור-רוח על השאלות, והשאיר רושם מצויין ובכך הוא עשה גם שירות מצויין ללקוח שלו.
    לכן, מכל בחינה שהיא, טוב שעורך הדין לא נהג כעצתך. אני מניחה שהדבר נכון גם במקרים אחרים.