• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

זה הזמן לדבר על רפואת להט"ב

"טיפולי ההמרה מסכני חיים," אומרת הרופאה ד"ר רותי גופן, ממקימות מרפאת גן מאיר שבמרכז הגאה ו'החברה לרפואת הלהט"ב', והפועלת ללא לאות למען הרחבת בסיס הידע הרפואי המותאם, מיגור הלהט”בופוביה בקרב צוותי רפואה וקידום בריאות בתוך קהילת הלהט"ב • ראיון

באופן צפוי למדי, תוך זמן קצר התייצב שר התחבורה החדש, בצלאל סמוטריץ', לצדו של שר החינוך החדש, רפי פרץ, וטען שהתקשורת מבצעת בו לא פחות ולא יותר מ"לינץ' תקשורתי אלים". איך שלא נסתכל על זה, בין הישגיה העגומים של ממשלת המעבר של נתניהו ניתן כעת למנות גם את השבתו של רעיון העיוועים של טיפולי ההמרה להומואים ולסביות אל השיח הציבורי. השם המכובס "טיפולי המרה" מבקש לייפות מדיניות קצה "טיפולית" שהיא תולדה של תפיסת עולם אלימה ומבעיתה, לפיה ללהט"בים אין זכות קיום בעולם הזה. הרב הראשי של צפת, שמואל אליהו (אין להשכיר/למכור דירות לגויים), התחכם בערוץ 7 וגם בראיון שנתן ליעל דן ביום א' בתוכניתה "עושים צהרים" בגל"צ, וטען שההמרה הראשונה שעליה צריך לאסור בחוק היא ההמרה מגבר לאישה ומאישה לגבר. הוא כותב: "הלהטב"ים שמפגינים נגד שר החינוך רוצים כי יתירו המרות של ניתוחים וסטרואידים. רוצים שהמדינה תממן את הניתוחים הללו… לדעתם חיזוק הזהות המינית של גברים או של נשים היא התערבות פסולה בטבע וצריך להכניס לבתי כלא מי שעושה כן."

בעוד אליהו, כנציג המיעוט הנכחד, פונה לציבור הדתי בקריאה נרגשת על סף נואשות לתמוך בשר החינוך של ישראל כמדינת אפרטהייד סטרייטית, גדולה ונקייה מערבים בעלי יכולת הכרעה פוליטית ("אנחנו נדאג לכל מחסורם – נדאג שיהיה להם טוב, אבל לא תהיה להם יכולת הכרעה פוליטית"), חלקים גדולים בציבור ובמעוזי המפלגות יצאו נגד התבטאויותיו המבישות של פרץ. בין היתר התייצב אמש (א') אהוד ברק עם הרכש האחרון למפלגתו, אבי בוסקילה, בהפגנת הלהט"בים, שהתקיימה בדרישה לפיטוריו של שר החינוך. בינתיים, לא נראה שזה הולך לקרות.

ד"ר רותי גופן, שהייתה בין מחברות נייר העמדה "טיפולים לשינוי הזהות והנטייה המינית" שפורסם בינואר השנה, מזכירה לנו כי טיפולים לשינוי הנטייה עומדים בסתירה לחוק זכויות החולה ואומרת לנו הבוקר כי טיפולי המרה לשינוי הנטייה המינית מעלים רמות של דיכאון, חרדה ואובדנות. גופן קוראת לאנשי ונשות מקצוע (רופאים/ות, מורות/ים, רבנים ועוד) לחדול מהפניות מסכנות חיים שכאלה. היא מבקשת להדגיש, כי בניגוד לרושם שעשוי להיווצר, הפניות לטיפולי המרה אינן שכיחות רק במגזר הדתי.

הטיפולים האלה מסכני חיים. מדובר באנשים צעירים ברגע משברי ופגיע, וצריך להגן עליהם – לא לכפות עליהם תהליכים שיחמירו את מצבם.

"פגשתי כרופאה גברים ונשים שהופנו בראשית דרכם מחוץ לארון ל'טיפולים' כאלה", היא מספרת. "יש גם הורים חילונים לחלוטין שכשילדיהם פונים אליהם לראשונה עם הידיעה על העדפותיהם המגדריות או המיניות, לוקחים אותם לכל מיני שרלטנים שיעזרו להם 'לצאת מזה'. חייבים להבין שהטיפולים האלה מסכני חיים, מדובר באנשים צעירים, לעתים רבות קטינים וקטינות המצויים ברגע משברי ופגיע, וצריך להגן עליהם – לא לכפות עליהם תהליכים שיחמירו את מצבם".

את הראיון עם רותי גופן קיימנו בסופו של חודש הגאווה, עם שוך הצעדות והמצעדים שהתקיימו בכל רחבי הארץ. חשיבותו של הראיון גדלה שבעתיים בעיתוי הכואב הזה, כשמתברר (שוב) עד כמה להט"בים, למרות הנוכחות התקשורתית והחיבוק של התרבות הפופולארית, למרות הארגונים והכוח הפוליטי שגדל והתעצם, עדיין מופקרים לפשעי שנאה, וזכות הקיום שלהם – ממש כך – מוטלת בספק, על ידי אנשי ציבור ומקבלי החלטות.

לפני כשלוש שנים הקימה גופן ביחד עם ד"ר גל וגנר וחן שמילו את החברה לרפואת להט"ב – ״ממש כמו שיש איגוד פסיכיאטרים, איגוד רופאי הילדים, איגוד הכירורגים״, היא מסבירה. ״יש לנו כ-200 חברים, בערך חצי מהם רופאים ורופאות והחצי השני הם אחים ואחיות, או מי שעוסקים במקצועות פרה-רפואיים, מקצועות מלווים. חלקם עובדים במרפאות שיש בהן הרבה להט"בים והם מבינים את הצורך, חלקם מתמסרים לנושא מתוך הבנת חשיבותו וחלקם בעצמם להט"בים״. מטרותיה העיקריות של החברה לרפואת הלהט"ב הן הרחבת בסיס הידע הרפואי הקיים, הסברתו והפצתו לצד מאבק בגילויי להט”בופוביה בקרב צוותי רפואה, קידום בריאות בתוך קהילת הלהט"ב, ופעילות פנים מערכתית להשפעה על קביעת מדיניות ונהלים הקשורים לבריאות קהילת הלהט"ב מול קופות החולים ובתי החולים.

ד"ר רותי גופן. צילום: סיון שחור

כרופאה, מתי הבנת שללהט"בים יש צרכים רפואיים שונים? זה משהו שתמיד היה לך בראש או שזה עלה מהפרקטיקה?

״לפני בערך 12 שנים הייתי רופאה במרפאה של קופ"ח כללית ברחוב אלנבי. מאחר שהמרפאה הייתה ממוקמת שם, האוכלוסייה שהגיעה הייתה מה שקוראים בטקסטבוק ׳אינר סיטי׳. כלומר, אנשים שחיים במרכז העיר, לצד הרבה נרקומנים, נשים בזנות, נשים טרנסיות ועוד. אוכלוסיית שוליים משכבות מוחלשות. הטרנסיות היו מספרות לצוות הרפואי סיפורים קשים על האופן שבו מתייחסים אליהן, ולפעמים אפילו הגיעו אחרי שחטפו מכות ברחוב. לא היו להן מענים רפואיים. אז התחילה להתגבש אצלי המחשבה שצריך מרפאה ייעודית לקהילה הלהט"בית. לפני כעשור, אני וד"ר גל וגנר, קולגה עם מרפאה במרכז תל אביב והרבה מטופלים מהקהילה, פנינו להנהלת המחוז, מנהל המחוז פנה למרכז הגאה, וכך הוקמה מרפאת גן מאיר – מרפאה לקהילה הגאה. בין המטופלים/ות שלנו שם היו גם אנשים מהקהילה וגם סטרייטים מהשכונה״.

דיסציפלינות רפואיות מחולקות באופן מסורתי על פי התמקדות במערכות שונות בגוף (ריאות, כליות וכו'), קבוצות גיל (רפואת ילדים, גריאטריה), מגדר (רפואת נשים) ועוד. ההבנה שחברי וחברות הקהילה זקוקים למענה שלא בהכרח מופיע בפרוטוקול השכיח של שיח רופא/ה ומטופל/ת – מרפואת משפחה, עבור ברפואת מין וכלה ברפואת הנפש – היא דבר חדש יחסית. אז מה בעצם מבדיל בין מטופלים ומטופלות מהקהילה לבין מטופלים סטרייטים, ומה הם ההבדלים בידע הרפואי וביחסים עם הרופאים? גופן מחלקת את התחום לשניים: ידע רפואי ויחסים עם הרופאים.

״יש דברים שהם פרופר ידע, לגבי אוכלוסייה ספציפית. לכל קבוצה בתוך הקהילה – לסביות, הומואים, בי וטרנס, יש נושאים ספציפיים ששמים עליהם דגש. זה הכי בולט אצל חברות וחברי הקהילה הטרנסית, משום שאלה תחומים רפואיים שאין להם מענה בשום דיסציפלינה אחרת. למשל, אנדוקרינולוגים (מומחים לרפואה הורמונלית) התחילו לתת עם השנים מענים יותר טובים, וכן כירורגים שמבצעים ניתוחי התאמה מגדרית. לגבי נשים לסביות וביסיות, יש מאפיינים רפואיים טיפוסיים שחייבים להעלות אליהם מודעות בקהילה: אנחנו רואים יותר עישון, יותר צריכת סמים, יותר אלכוהול, יותר השמנה (סוכרת, לחץ דם)… בקרב הנשים האלה יש פחות מודעות לגורמי הסיכון ולאפשרות ולצורך לטפל בהם."

"אצל הומואים יש את הדרמה של המחלות העוברות ביחסי מין (STD), כמובן HIV, אבל גם מחלות אחרות שנתנו זינוק בשנים האחרונות, למשל: עגבת, גונורראה וכלמידיה. דוגמה לשינוי דרמטי בתחום הוא טיפול ה-PREP [טיפול אנטי-ויראלי יומיומי שנועד להפחית את הסיכוי להידבק באיידס, ת.ר וי.נ] שהשימוש בו מונע הדבקה ב-HIV. הטיפול אינו נמצא כרגע בסל הבריאות בישראל ועולה 300 ש"ח לחודש. אחת מקבוצות הסיכון המרכזיות להדבקה בכל הנ"ל הם דווקא חבר'ה צעירים שקשה להם לממן סכום כזה. לנו יש תפקיד חשוב בהעלאת המודעות לחשיבות הטיפול והכנסתו לסל הבריאות."

"מלבד זאת, אצל כל הקבוצות השונות בקהילת הלהט"ב יש יותר התמודדויות מתחום הנפש, בעיקר דיכאון וחרדה על רקע סטרס ניכר לאורך החיים. בשל כך אנו רואים גם יותר שימוש בחומרים ממכרים – סמים, אלכוהול. את כל גוף הידע הזה צריך להנגיש לרופאים."

האם יש הבדל באופן שבו מקדמים טיפולים וידע לגבי הומואים לעומת לסביות?

"קשה מאד לקדם את הבעיות הרפואיות של הנשים בקהילה – לא מדובר בדרמה של מחלות שמועברות ביחסי מין, אלא בגורמי סיכון לתחלואה שתמיד קשה להעלות את המודעות אליהם. לשכנע נשים להפסיק לעשן, להגיע לרופאת המשפחה כדי למדוד לחץ דם, לבצע בדיקות של רפואה מונעת (פאפ-סמיר, ממוגרפיה ועוד) זו עבודה סיזיפית שאני עושה כל הזמן לאורך השנים. אנחנו מנסים בכל זאת, גם בעזרת ארגונים ונשים מובילות בקהילה לעורר מודעות, לפנות לנשים – זו משימה לא קלה. ארגוני בריאות להט"בים בכל העולם מתמודדים עם זה."

"הפנייה לגברים בקהילה בנושאים המרכזיים כמו מחלות שמועברו ביחסי מין היא משהו מוכר עוד מאז שנות השמונים הקשות של מגיפת האיידס, אך גם אצלם אנו נתקלים במחסומים, למשל: פנייה בנושאים הקשורים לצריכת סמים היא מורכבת וגם כאן מדובר בעבודה סיזיפית שצריך לעשות כחלק מהעבודה היומיומית במרפאות, ולהביא בחשבון כל הזמן שזו עבודה סיזיפית שיש בה הצלחות לעיתים, אולם גם הרבה תסכול שלנו כרופאות ורופאים בקהילה."

סכנה לבריאות הציבור

החלק השני של התמונה, שמשלים ומתנה את הידע הרפואי גופא, הוא כל מה שמצוי ביחסים שבין הרופאים למטופלים. גופן מספרת כי חלק מהאנשים מתביישים לחשוף בפני הרופאים שלהם את הנטייה המינית או המגדרית שלהם, ולכן לא מספרים על בעיות מסוימות או נמנעים מביקורים אצל רופאי משפחה שמא יישאלו שאלות. במקרים לא מעטים, מטופלות ומטופלים חווים הומופוביה בדרגות שונות כשהם צורכים שירותים רפואיים. "מטופלים למשל מספרים שהם מגיעים למיון ומקבלים יחס בלתי ידידותי עד עוין. דברים שקשורים למיניות מעוררים לא אחת הומופוביה אצל הצוות הרפואי. לעתים היא מוסווית אבל לעתים היא ממש גלויה. לפני שנים רבות, רופא במרפאה שעבדתי בה צעק על מטופל: 'אתה הומו, אתה סכנה לבריאות הציבור! היום אירוע כזה לא היה עובר בשקט, אבל עדיין לצערי, יש לא מעט הומופוביה ולהט"בופוביה סמויה יותר במפגשים עם צוותי רפואה"

ד"ר גופן וחבריה נאבקים על מנת שהיחס הבין אישי והטיפול הרפואי שניתן בחדרי חדרים ללהט"בים יהיה בבד בבד אנושי, לא מוטה ונטול עוינות, וגם מקצועי ומותאם לצרכיהם הפרטיקולריים בתקופה שבה הידע והטכנולוגיה הרפואית נעים קדימה במהירות, אך דעות קדומות ממשיכות לקחת אותנו לאחור. לפני שבועות ספורים התאבדה נטע חדיד, מוות שזעזע שוב את הקהילה הטרנסית. בתחילת השנה התאבדה נטלי ויסברג ובמהלך 2018 התאבדו ארבע נשים נוספות. מנכ"לית חוש"ן, תמר יהל, טוענת כי מדובר במגיפה של ממש. לדברי נינה הלוי, רכזת מענה לאוכלוסיות סיכון מפרויקט גילה להעצמה טרנסית, 41% מהטרנסים/יות בעולם מבצעים לפחות ניסיון אובדני אחד במהלך חייהם. היא מוסיפה כי קיים יחס ישר בין אובדנות לרמת הקבלה של המשפחה -עד כדי ירידה של מ-41 ל-4 אחוז.

סטרס לאורך החיים מגביר חרדה ודיכאון. הסיכון שבקרב להט"בים יתפתחו דיכאון, חרדה, חרדה חברתית ושאר קשיים נפשיים הוא גדול יותר.

בנובמבר האחרון ארגנה ד"ר גופן, ביחד עם ד"ר אילן טל וד"ר עידו לוריא מהחברה לבריאות הנפש בקהילה, כנס שכולו הוקדש לבריאות הנפש אצל הלהט"בים, נושא מרכזי וחשוב שלא מדובר מספיק. "סטרס לאורך החיים מגביר חרדה ודיכאון. הסיכון שבקרב להט"בים יתפתחו דיכאון, חרדה, חרדה חברתית ושאר קשיים נפשיים הוא גדול יותר", אומרת גופן. "בקבוצות הכי מוחלשות – הטרנסיות והטרנסים – פשוט לא ייאמן כמה דיכאון, חרדה ואובדנות ישנם. כבר בקרב ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי המגלים סימנים של אי התאמה מגדרית, יחד עם הבידוד החברתי, ומתחילים תסמינים של דיכאון וחרדה״.

שלט במצעד הגאווה בירושלים, 2009. צילום: מאור ברזני

פעילות החברה לרפואת הלהט"ב, שחבריה עובדים בהתנדבות, כוללת הרצאות בפקולטות לרפואה, במרפאות, לפעמים בשיתוף חוש"ן, וכמובן מאבק מתמשך לשינוי מדיניות. בנייר העמדה נגד טיפולי המרה מטעם ההסתדרות הרפואית הישראלית בינואר 2019, נכתב:

"טיפולים לשינוי נטייה מינית לא נמצאו יעילים, והם עלולים להסב נזק של ממש: מסקירת ספרות מקיפה ומניירות עמדה של ארגונים נוספים עולה הסכמה, כי אין מקום לאף טיפול המבוסס על ההנחה שהומוסקסואליות היא מחלה או הפרעה הדורשת טיפול, או לכל טיפול ששם לעצמו כמטרה את שינוי הנטייה המינית. הטיפולים לשינוי הנטייה המינית לא נמצאו כאמור יעילים בשינוי הנטייה, ולעומת זאת נמצא שהם עשויים לגרום לנזקים נפשיים ובהם חרדה, דיכאון ואובדנות".

את כינוס הועדה שכתבה את הנייר מטעם ההסתדרות הרפואית יזמו ד"ר גופן וד"ר וגנר קולסקו מהחברה לרפואת להט"ב, והשתתפו בה נציגי כל האיגודים הרפואיים הרלוונטיים: איגוד הפסיכיאטריה, איגוד רופאי המשפחה, איגוד רפואי הילדים, איגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר והחברה הישראלית לרפואת מתבגרים. הנייר קובע חד משמעית כי ״אין עדות ליעילותם של טיפולים לשינוי הנטייה המינית או הזהות המגדרית, וכי יש עדויות לנזק אפשרי גם באוכלוסייה הבוגרת ובעיקר בילדים ובמתבגרים. לפיכך אין להפנות לטיפולים אלו ואין להשתתף בהם מבחינה מקצועית ואתית״. הפרסומים מהימים האחרונים מעידים על שיטות מפוקפקות כמו שתיית אקונומיקה וצפייה משותפת בפורנו לסביות. "קיים סיכון מוגבר להתעללות וניצול של ילדים ובני נוער מצד המבקשים לשנות את נטייתם המינית," לשון נייר העמדה, "מבחינה אתית, קיים חשש ניכר שילדים ובני נוער אינם מגיעים לטיפולים אלו מרצונם החופשי ומתוך הבנת התהליך שאליו הם מופנים."

כמו בתחומים נוספים בחיינו, גם בתחום הרפואה ישנו פער בין המרכז לפריפריה. אבל גופן אופטימית: ״איכילוב הוא בית חולים מוביל ברפואת להט"ב. זה מתבקש, כי הוא בית החולים העירוני של תל אביב ויש שם הרבה מודעות לצרכי הקהילה. אמנם, יש לא מעט הומופוביה במערכת הבריאות בארץ, אבל באיכילוב נעשית עבודה יפה ומוכוונת לצרכי הקהילה בחדר המיון וגם במחלקות, למשל: ד"ר איריס יעיש במחלקה האנדוקרינולוגית במרכז הבריאות לטרנסים עושה יופי של עבודה עם טרנסים ולמענם בבית החולים, ד"ר רועי צוקר עובד מאוד יפה בתחום של מניעת נזיקי שימוש בסמים ועוד." גופן מדווחת כי אחרי עשור אינטנסיבי של עבודה אפשר להרגיש שינוי, וניכרת התעוררות של עוד ועוד אנשים בשטח, בקופות חולים, בבתי חולים. לדבריה, יש מודעות הולכת וגוברת והכוח של הקהילה גובר.

"אפשר להרגיש שינוי – בטח בתל אביב – אבל גם מחוץ לתל אביב," קובעת גופן ומספרת על שלל שיתופי הפעולה שלהם עם איגוד הפסיכיאטרים, איגוד רופאי הילדים, הגינקולוגים וארגוני הקהילה – חוש"ן, מעברים, הוועד למלחמה באיידס, המרכז הגאה ועוד. גופן מספרת על פרויקט נאמני להט"ב שהוקם לפני כשנה, שבמסגרתו בכל בית חולים – בעיקר בפריפריה – יהיה בכל זמן נתון מישהו שמרכז הסברה לצוותים אבל גם כתובת ללהט"בים שמגיעים למיון. "זו יוזמה של אחים ואחיות שהחלה בכנס שקיימנו כשהקמנו את החברה, ברמב"ם ובברזילי יש כבר נאמני קהילת להט"ב וזה עובד מצוין."

פעם בשנה מתקיים הכנס "לדבר בריאות בגאווה" בשיתוף עיריית תל אביב, שהשנה גופן היתה המנהלת המקצועית שלו. השנה התקיים הכנס במודל ייחודי, שהפגיש על הבמה רופא/ה ומטופל/ת שסיפרו יחד על הדרך שעברו יחד: מטופלת שהרתה בעזרת טיפולי פוריות והגינקולוגית שליוותה אותה סיפרו על נושא תרומת זרע; מטופל טרנס והרופאה האנדוקרינולוגית שלו סיפרו על תהליך ההתאמה המגדרית; מטופל שחי עם HIV ורופא ה HIV שלו סיפרו על החיים עם HIV ועוד. ״השנה הגיעו לכנס המונים״, מספרת גופן. ״והיו הרצאות מצוינות. למשל, הייתה הרצאה של מטופלת שמתמודדת עם דיכאון והפסיכיאטרית שלה. הן דיברו על תהפוכות הנפש מאז היציאה מהארון, ההתנכרות של המשפחה, וההתמודדות עם הדכאון לאורך החיים. המטופלת סיפרה על מפגשים קשים עם מטפלים ועם רופאים במחלקה פסיכיאטרית עד שמצאה את פסיכיאטרית שהיתה קשובה לה, ד"ר גבי אייזנברג, שמתמחה בפסיכיאטריה של האישה. זו הייתה הרצאה מאלפת."

גופן מספרת כי השחקן ג׳ייסון מוריס דנינו הולט, שהוא אמן רב תחומי ומנהל אמנותי של תיאטרון הבית ביפו, שוחח על הבמה עם רופאת המשפחה שלו, ד"ר גלית ארטום, על נטילת PREP. "לד"ר ארטום יש אג'נדה משלה על איך מדברים עם מטופלים על הפרקטיקות המיניות שלהם, על הרגלי צריכת הסמים שלהם. היא בעד דיאלוג פתוח ולא שיפוטי, מאוד נון-קונפורמיסטית. הם סיפרו על האופן שבו הקשר ההדוק שלהם משפיע על החיים של המטופל".

גופן, שפתחה לפני שנתיים במכבי את "מרפאת כיכר הבימה" הפונה לקהילת הלהט"ב, משתדלת להסתכל לאחור בתחושת סיפוק, כשהיא מסכמת את ההישגים והניצחונות שהניבה הפעילות שלה ושל שותפיה בעשור האחרון. "הרבה עבודה נעשתה ונעשית כל הזמן, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. תל אביב מצטיירת כגן עדן להט"בי ובמובנים רבים היא באמת כזו. אבל תל אביב היא לא כל הסיפור, אנחנו חייבים לדאוג לכך שכל לסבית, הומו, טרנס ובי ירגישו שהם יכולים לקבל שירותי בריאות בטוחים, שוויוניים ומקצועיים בכל מקום שהם זקוקים לו".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סיטרא אחרא

    אפשר שהתחליף להמרה, שהוא נתוק נער דתי מקהלת המוצא ומאמונות שגדל עליהן, גם הוא מסכן בהתאבדות, אולי בשעור סכון גדול יותר.
    גם להיות הורה לא בנקל יתאפשר (וכשאין מספיק כסף- בלתי אפשרי כלל) להומוסקסואלים, וגם זה מסכן בהתאבדות ונותן סבה נוספת לטפולי המרה.