24 שעות פורענות של עליונות יהודית

בין צהלות השוטר והחייל שהרסו את הבתים בצור באהר, שלילת תקציבי תיאטרון אל-מידאן ושוטרי ההגירה שפרצו הבוקר לביתה של אם וילדיה הפיליפינים, מחבר קו דק שבמרכזו העוינות הציונית לכל מי שאינו יהודי

הבוקר שבין ראשון לשני השבוע התחיל עם מאות שוטרים הנכנסים לשכונת צור באהר, בשביל להרוס מבנים ובתים אשר נבנו ברובם בשטחי A ו-B של הרשות הפלסטינית. התירוץ של המדינה היה כי מדובר במבנים הקרובים מדי לגדר הביטחון שישראל בנתה בעצמה. כלומר, הסיבה היא ביטחונית, מה שהספיק למכשירי העוולות מבג"ץ לאשר את הפעולה הנבזית.

שוטרי משטרת ישראל וחייליה מורגלים בהרס ובגירוש של פלסטינים מבתיהם, דבר שזה מכבר היה לשגרה. מול הורים, ילדים וטף בצור באהר, פעלו כוחותינו בנחרצות כדי למלא את ההוראה שניתנה. והרי זה בסדר לבצע פעולות כל עוד הן חוקיות, פעולות שמישהו מלמעלה העביר. אמנם אסור בהחלט להשוות, אבל כך היה באירופה בשנות ה-30 וככה במדינה הציונית. סרטון שהוצג מרגעי פיצוץ אחד הבניינים מאפיין את הבנליות של הרוע באופן מזעזע: חייל ושוטר סופרים אחורה, החייל לוחץ על כפתור המפעיל מרחוק כמות גדולה של חומר נפץ, לאחר הפיצוץ השניים מתחבקים ומחייכים, מתענגים על ההרס, צוהלים לנוכח ההרס של בתי המשפחות, מתמוגגים אל מול האסון הפלסטיני. למקום הצר הזה צמצמה הציונות את האנשים שחיים כאן.


במהלך יום שני התפרסם עוד כי בג"צ דחה את עתירת תיאטרון אל מידאן נגד משרד התרבות, ואישר את שלילת התקציב לתיאטרון. זאת לא רק החלטה מסוכנת ונוראית בפן הבסיסי של סתימת פיות והניסיון של המשת"פית ועושה דברו של המשטר, רגב, לפעול נגד יצירות פלסטיניות וכאלו המציגות קול אחר; זה צעד שמבליט את גישת הווילה בג'ונגל, את השנאה לתרבות הערבית והקול הייחודי שלה. הטרגדיה מתעצמת כשאישה שהוריה עלו ממדינת ערב היא הראשונה לקדם את הדיכוי הזה, להשתיק את הערביות, לחנוק עוד יותר את התרבות הפלסטינית. הכל בשם אדוניה הנערצים, האשכנזים.

ואילו הבוקר (ג') קמנו לפריצה של פקידי רשות האוכלוסין וההגירה לבית משפחה שבו עצרו אמא ואת שני ילדיה. משפחה פיליפינית. גם כאן הם בסך הכול מילאו פקודות, גם כאן זה חוקי. חטאם של האימא והילדים שנולדו בישראל, שהידיים של האימא כבר לא מנקות ועושות את העבודה שישראלים לא עושים. להשאיר אותם במדינת העליונות כאשר האימא לא ממלאה את תפקידה בניקוי או סעד לקשישים, זה כנראה רעיון קיצוני וחסר כל היגיון, היא עוד עלולה לזעם את הגזע.

בין הצחקוק של השוטר והחייל מול הרס הבתים בצור באהר, השלילה של תקציבי תיאטרון אל מידאן, ופקידי ראשות האוכלוסייה וההגירה שאוחזים בידיהם אימא ואת שני ילדיה הפיליפינים, מחבר קו דק שבמרכזו העוינות לכל מי שאינו יהודי. הבוז לשונה, הגירוש של מי שלא זכה להיוולד עם הדם הנכון. אלו פעולות שנועדו לקיים את הרעיון המעוות שבעלי דם אחד שווים יותר מהאחר על פי החוק, ובאופן ממוסד. ואת הדמוקרטיה תחפשו במקום אחר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.