פוליטיקה של זהויות כדחליל קש

אורית קמיר קלעה בול. בדיוק כמו ש"המזרחיות" היא סוג של אקונומיקה המלבינה את כל החטאים מאונס ועד שוחד כך ה"ישראליות" . במקום הגישה ההומנית הרואה קודם כל את האדם במרכז , פוליטיקת הזהוית רואה קודם כל את המוצא . ולכן זה לא מקרה שמי שעושה שימוש נרחב וחכם בפוליטיקה הזאת זה הימין הלאומי\גזעני,שוביניסטי.

אורית קמיר וחבריה לשמאל האשכנזי לא אוהבים פוליטיקה של זהויות מהפחד שהמדוכא ייקח להם את כיסא ״הנאורות״ ואז הם כבר לא יהיו רלוונטים בשום צורה.השמאל הלבן לא רוצה שותפים לדרך , הוא רוצה להשאר הגמון, נקי , לבן , גזען. – הערבים אף פעם לא היו חלק מהשמאל הלבן (למרות שתמיד הם מנסים להיות השופר שלהם) הם תמיד חיפשו לייצג אותם בדיוק כמו אוכלוסיות אחרות בחברה.
הקולוניליסטיות של האשכנזי הציוני זה משהו שכנראה לא נוכל להיפטר ממנו גם בעוד כמה גלגולים.

בתגובה לתגובה שלי למאמרה מיום שישי האחרון ב"הארץ" אורית קמיר טוענת כי ביקורתי כלפיה היא אישית ולא עניינית. אני איני סבור כך, לא כל ביקורת חריפה היא ביקורת אישית.
אתחיל מטענתה הראשונה של קמיר. היא כותבת " כדאי לדייק כשמצטטים לכאורה פילוסופים וסוציולוגים כמו למשל ויל קימליקה, שמדבר באופן מאוד מדויק ומתוחם, למשל, על קבוצות מיעוט ילידיות שצריך לאפשר להן להסתמך על תרבויותיהן הפרה-ליבראליות כדי לא להפגע מן העדיפות התרבותית שהמדינה הליבראלית מציעה לאזרחיה ההגמוניים השייכים לקבוצת תרבות הרוב".
במקרה הזה אני מדייק וקמיר מציגה פרשנות לא נכונה של ויל קימליקה. בניגוד לטענתה של קמיר קימליקה אינו דן רק בקבוצות ילידיות, אלא התיאוריה שלו רחבה הרבה יותר, היא מתייחסת גם למיעוטים לאומיים ולקבוצות מהגרים (אפשר למצוא תיאור מפורט של עמדת קימליקה בפרק ח' בספרי "תיאוריות של צדק חברתי"). קימליקה כמו גם פילוסופים אחרים שמוזכרים בתגובה שכתבתי למאמרה , מוצגים על מנת להראות שהליברליזם הנייטרלי שקמיר מחזיקה בו בעייתי מאד עבור חברות רב תרבותיות, (ומדינות רבות בעשורים האחרונים, בשל תהליכים כמו הגירה, הגירת עבודה והתנגדות של קבוצות זהות תרבותיות למדיניות "כור ההיתוך", הופכות להיות יותר ויותר רב תרבותיות). הטענה של ליברלים רב תרבותיים והוגות כאייריס יאנג המדגישה פוליטיקה של זהות, היא וכי דווקא מתוך הערכים הבסיסיים של כבוד, אוטונומיה ושוויון, יש להעניק מקום לתרבות ולזהות של הקבוצות השונות, דבר שהליברליזם הנייטרלי, שאינו נייטרלי כלל, מתעלם ממנו כאשר הוא מעניק מעמד פריבילגי לתרבות הרוב המתעלמת ומדכאת זהויות של קבוצות מיעוט.
קמיר גם במאמר וגם בתגובתה מערבבת בין המישור העובדתי למישור הנורמטיבי. העובדה שקבוצות זהות שונות בחברה פועלות כקבוצות אינטרס פרטיקולאריות ומקדמות את האינטרסים של עצמן על חשבון קבוצות אחרות היא עובדה ידועה ומצערת ומי שמאמץ עקרונות של צדק חברתי (מה שקמיר מכנה כלים אוניברסאליים) צריך להיאבק בכך, אולם מכך שקבוצות זהות פועלות באופן בלתי מוסרי לא נובע שיש לפעול נגד רצונן של קבוצות שונות לבטא את זהותן במרחב הציבורי. כמו כן, כלל לא ברור מה המשמעות הפסיכולוגית, החברתית והפוליטית של הדרישה מאנשים להשיל מעצמם את זהותן הקבוצתית מלבד לאפשר לקבוצת הרוב שבשם הליברליזם הנייטרלי ימשיך להדיר ולדכא אותן ולדחוק אותן לשוליים, למה שהם יעשו זאת כאשר זהות זו היא ביטוי לדרישתם לשוויון ומכוננת את כבודם ואת האוטונומיה שלהם.

תמשיכו לברבר את עצמכם לדעת.ליברליות עד לקצוות מופקרים ופוליטיקה של זהויות שאף אחד לא מזדהה איתן. העיקר שמצאתם דרך להתפרנס מזה……גם משהו .