השאלון של העוקץ: יוסי סוכרי

את היידגר היה מזמן לשיחה צפופה, עם נוער ישראלי היה מדבר על מה שחשוב יותר מרגבי הארץ, ומבחינתו תל אביב היא העיר מס' 1 בעולם, ללא תחרות. עם צאת ספרו "אמזלג", יוסי סוכרי משיב על שאלותינו הנוקבות
העוקץ

אהבת הפילוסופיה והשיח המזרחי מתלכדים ב"אמזלג", ספרו החדש של יוסי סוכרי, שיצא ממש בימים אלה ב"עם עובד". סוכרי (60), בוגר החוג לפילוסופיה והמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות על-שם כהן באוניברסיטת תל אביב, זכה בשנים האחרונות בפרס ברנר, פרס ראש הממשלה ובאות הוקרה מטעם קואליציית "לבי במזרח". ספרו הקודם של סוכרי, "בנגאזי-ברגן-בלזן", המגולל את סיפורם העלום של יהודי לוב בשואה, זיכה אותו בפרס ברנר בשנת 2014 ובפרס המכון הישראלי בוושינגטון, ונכלל בתוכנית הלימודים בתיכונים במערכת החינוך. כמו כן, הצגה המבוססת על עיבוד לספר עלתה בתיאטרון "לה מאמא" באיסט וילג' בניו יורק.

ב"אמזלג", ספרו החמישי במספר של סוכרי (קדמו לו "אמיליה ומלח הארץ. וידוי", "מקלטור", "לא תקין רומנטית" וכאמור – "בנגאזי-ברגן-בלזן") חוזר סוכרי אל ישראל המוכרת לנו, המתווכת דרך נקודת מבטו של אינטלקטואל מזרחי שנישואיו מתפרקים (זה לא ספוילר, ככה הספר מתחיל). גיבורו של סוכרי יוצא למסע מפותל בחיפוש אחר תשובות לשאלות קיומיות, עובר במרוקו ובלוב, וחוקר את זהותו על שלל נגזרותיה.

כך כותבת קרן דותן בביקורתה על הספר ב"ישראל היום": "'אמזלג' מציג אוסף של רגעים קטנים כאלה – שיחות, מפגשים, זיכרונות – שהם 'כדורגל בראש'; רגעים שמצטברים יחד למבוכה עקרונית, החושפת את הזיוף שברעיונות הגדולים, את החריקות הקטנות בהתאמתם למציאות, ומעמידה במקומם את הדמות של הגבר המתלבט, שבעצם תנועתו בין האידיאולוגיות וכנגדן הוא משרטט את תשובתו הפרטית, הקטנה."

וכך נפתח הספר:

"כשיצא עמנואל אמזלג מן הבניין בגבעתיים בסוף הפגישה החמישית, הוא כבר ידע. בסלון הנזירי ישבו שלושתם, ולכאורה לא נאמר שם דבר על כך שנישואין הסתיימו. אבל מתחת לאופן המתון-מתון שבו דיברו עם המטפלת הזוגית על חיי הנישואים שלהם, שרר הפעם שקט מסוג שונה. שונה מן השקט שליווה את ארבע הפגישות הראשונות. הוא לא הופרע על ידי תנועת רגל עצבנית של אמזלג או מבט חסר סבלנות של הדס על האגרטל שהכיל שני פרחים אדומים – תדיר על סף נבילה. השקט החדש לא כתב את הפגישה. הוא מחק אותה. הוא הנהיר שאין בה צורך. לא בה ולא באלה שלפניה."

***

לכבוד צאתו של ״אמזלג״ לאור, ספר לנו קצת על הספר ועל העבודה עליו.

את "אמזלג" כתבתי בתחנות רכבת, בתי מלון, מטוסים ושדות תעופה. בשנים האחרונות הוזמנתי פעמים רבות להרצות על ספרי "בנגזי ברגן בלזן" בארצות הברית ובאירופה. חוויתי שם ימים רוויי בדידות, ולכן עלה הצורך בכתיבה ומצאתי את עצמי כותב את "אמזלג". הדמות  שלו טרדה את מנוחתי ורציתי להציגה על כל מורכבותה ולחקור את היחס בינה לבין הצומת המכריע שבו נמצאת ישראל בעת הזו. כמו כן, רציתי להציג באמצעותה שאלות על אודות מושגים כמו מקום, בית, זרות וזהות. לאחר מכן  עבדתי על הספר עם העורכת הנהדרת שלי, יפעת מהל, שהיתה הלקטורית הראשית של עם עובד.

כריכת הספר

פרט על אורחות הכתיבה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד).

אני בדרך כלל כותב בבית. אין לי מקום קבוע. אני לא מסוגל לשבת רצוף יותר מחצי שעה כל פעם. אני יודע ש(גם בזה) אני חריג ביחס לסופרים אחרים.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית טורדת את מנוחתך?

ברגע זה אני בסקדינביה ומנותק מהנעשה בארץ. אני בטוח שכל פרשיה שתטריד אותי היום תתחלף מחר באחרת. ישראל מטרידה אותי.

שלושה א/נשים שהיית מלהק/ת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה הבאה?

הייתי מלהק שלוש נשים אקטיביסטיות ששייכות לקבוצות המוחלשות בישראל ובעלות אוריינטציה פוליטית שמאלנית, מובהקת. כאלה שמבינות שהחברתי והמדיני קשורים זה בזה ללא התר.

האם את או בני משפחתך חוויתם אי פעם גזענות על רקע אתני?ֿֿ

לצערי הרב חווינו. הנה דוגמא אחת מני רבות.

כאשר הייתי בן תשע, אמי וסבתי באו לבקר אותי בבית הספר שבו למדתי בצפון תל אביב. כאשר המורות – שהיו כולן אשכנזיות כמו גם 95 אחוז מהתלמידים – שמעו שאימי וסבתי (16 שנים בלבד מבדילות ביניהן) מדברות ביניהן בערבית, הן התגלגלו מצחוק. זה מחזה חורץ נפש עבור ילד בן תשע.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

סוגיות מגדריות נוכחות ביום שלי בעיקר דרך החינוך שלי את בתי. לא לחינם מרבית הגיבורות שלי הן נשים חכמות וחזקות שכופרות בפטריארכיה. גדלתי עם נשים כאלה.

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

אין לי אמונות תפלות.

כתיבה – גיהנום או גן עדן?

הכתיבה היא לפעמים נפלאה ולפעמים עינוי, אבל לגבי היא תמיד הכרח.

ברלין או תל אביב?

תל אביב ללא עוררין. יצא לי להיות בערים רבות בעולם; טוקיו הכי מעניינת, בואנוס איירס הכי חושנית, סידני הכי נוחה, פאריס הכי יפה, שנחאי הכי מתהווה בענק.
תל אביב עבורי מעל לכל תחרות. העיר מס' 1.

האם לדעתך תוך דור או שניים יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אם כן ואם לא, באיזה מחיר?

אני מאמין וחושב שכן.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

הייתי מדבר איתם על הגזעה וגזענות. הייתי אומר להם שיש נוף הרבה יותר חשוב מרגבי הארץ וזהו הנוף האנושי ותובע מהם להיפתח לכלל הקבוצות בחברה שלנו ולנסות להכירם באמת ולא מבעד לעדשת הסטריאוטיפ.

מהו הספר האחרון שקראת/ הסרט האחרון שראית (מוזמן לפרגן לקולגות)?

הספר האחרון שקראתי הוא "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם" מאת ג'ון צ'אנג. הסרט האחרון שראיתי הוא "יפה לנצח". פאולו סורנטינו הוא הבמאי החי האהוב עלי ביותר. לדעתי הוא מתחיל להתקרב לפליני בסגנון ולטרקובסקי בחשיבות. בדגש על מתחיל.

איזה זמר/ת (חי או מת) היית הכי רוצה לראות בהופעה חיה?

את איאן קרטיס, הסולן של ג'וי דיוויז'ן. הלהקה הזאת הביאה לידי ביטוי את ההיבט הטראגי של החיים באורח מושלם.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמין לפגישה?

מרטין היידגר. הקדשתי להגותו החשובה זמן רב. יש לי כמה שאלות קשות לשאול אותו על חייו.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה?

אשתי מזה 15 שנים נענתה בחיוב להצעה שלי להינשא לה לאחר יום אחד בלבד של היכרות! בדיעבד זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים, שנבעה מידיעה פנימית שלא ניתנת להבסה.

איזה מלה חסרה לך בשפה העברית?

יש מילה באנגלית שאין לה תרגום מדויק לעברית: benevolence. זה מעין צירוף של רוחב לב, נדיבות והכרת תודה.

מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?

כרגע בגדול נח. רק מלמד ומרצה ועובד עם אחי על משהו שקשור בבית הספר שלו "זמן אמיתי". מאמין שהצורך לכתוב יפציע.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

באותו מקום.

יוסי סוכרי. צילום: ליאת פדרמן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.