תיעוד מדויק של אדוני המציאות הישראלית

השערורייה סביב הסדרה "מחוז ירושלים" משקפת במדויק כיצד התקשורת והחברה הישראלית בכלל מתייחסות לפלסטינים כאטרקציה במקרה הטוב וכאיום בטחוני במקרה הרע
איאת אבו שמיס

משוררת שפרסמה עד כה שני ספרי שירה דו לשוניים, סטודנטית למדעי החברה והמדינה, גרה ביפו ומייסדת הפרויקט 'נשים ערביות יפואיות מצליחות'

תארו לכם את ההתרחשות הבאה: אתם יושבים לכם בבית עם בני משפחתכם, ופתאום מגיעים שוטרים עם כלבים ומצלמות ומתחילים לעשות בלאגן. כשאתם שואלים אותם מה הם עושים ולמה הם מצלמים, הם עונים שהם מתעדים את החיפוש על מנת להראות שאינם גורמים נזק לגוף ולרכוש. השוטרים הופכים את הבית ועוזבים לאחר שהם נותנים לכם מסמך רשמי המעיד שלא מצאו כלום.

עוברים כמה חודשים, והופ – אתם מוצאים את עצמכם מככבים ב"מחוז ירושלים", סדרת "דוקו-ריאליטי" בכאן 11, העוקבת אחר פעילותם של שוטרים במחוז ירושלים. מתברר לכם ששתלו במרתף ביתכם, המתואר בסדרה כ״מנהרות עזה״, נשק, ולא סתם נשק – רובה M16 (כזה שמחזיקים חיילים ישראלים בני טובים).

זה מה שקרה לסאמר סלימאן מעיסאוויה. היוצרים טשטשו את פניו ובכך חשבו שהם פטורים מלעדכן אותו שהוא מופיע בפרק בסדרה. את הבית ואת קולו ממש לא טשטשו, וכל אדם בשכונה זיהה במי מדובר. כשקראתי שלשום את הידיעה של ניר חסון שחשפה את הזוועה הזאת ב"הארץ", התעצבנתי נורא: איך זה הגיוני ששוטרים וחברת הפקות או גוף תקשורתי כלשהו מצלמים אדם ללא אישורו, ואף שותלים נשק בביתו וגורמים לו להיראות כמו עבריין או משת"פ?

"הסדרה זכתה להצלחה עצומה עם קרוב למיליון צפיות בכל פרק ביוטיוב ובכל פלטפורמות ה-VOD בישראל", נכתב בוויקיפדיה. שלשום, בעקבות החשיפה, נוספה גם השורה הבאה: "בעקבות טענות לבידוי עובדות בסדרה, היא הוסרה מהאינטרנט". כאן 11 אכן הסירו את כל הפרקים מהרשת, עד להמשך הבירור מול חברת קודה הפקות על התנהלות לא חוקית ולא אתית, לאחר שהתגלה כי ישנן סצינות מבוימות נוספות. בינתיים, סלימאן הגיש תלונה למח"ש על פגיעה בשמו הטוב, פגיעה בפרטיות ושתילת ראיות.

אבל לכל השערורייה הזאת יש גם צד שני. הסדרה היא כאמור בז׳אנר הדוקו-ריאיליטי (צילום בזמן אמת או שחזור של אירועים אמיתיים) – ז׳אנר שתמיד מותח את גבולות ההתערבות ההפקתית במציאות, אך נראה כי הפעם הרחיק הדבר לכת בצורה קיצונית. ואולם, בסופו של דבר הסדרה מספקת תיעוד מדויק ביותר של המציאות בישראל: היא חשפה בפני הצופים את המציאות כאן, זו שאנחנו שוכחים ממנה ומתעלמים ממנה. זו שבה מפלסטינים בתחומי הקו הירוק ומחוץ לו נשללות זכויות על בסיס קבוע ויומיומי. זו שבה שוטרים עושים מה שבא להם, כי שמירה על החוק היא לא משהו שניצב בראש סולם הערכים שלהם.

בכך, הסדרה משקפת במדויק כיצד התקשורת והחברה הישראלית בכלל מתייחסות לפלסטינים כאטרקציה במקרה הטוב וכאיום בטחוני במקרה הרע. במקרה הנדון, זה שילוב בין השניים: תוכנית טלוויזיה שבה מופיע ערבי נטול שם ממזרח ירושלים עם נשק לא חוקי אל מול שוטר גיבור שמוצא את הנשק בתוך "מנהרת טרור". סיפור "ביטחוני" שנארז בעטיפה של תוכנית בידור, כתוצר שתפקידו לבדר את הקהל הישראלי-יהודי וללחוץ לו על הבלוטות הפטריוטיות כשהוא מתרווח על הספה.

דבר מעניין נוסף בכל הפרשה הזאת הוא תגובת המשטרה: "אנו מתנצלים על כל פגיעה שנגרמה לאזרח כתוצאה משידור הקטע. המקרה נמצא בבדיקה ויופקו לקחים הנדרשים בהתאם". מה אנו למדים מהתגובה הזאת? א. המשטרה משתמשת בפועל סביל, פגיעה שנגרמה – הרי לא השוטרים הם שגרמו לכך, אלא מישהו אנונימי לחלוטין, אולי כוח טבע כלשהו. ב. המקרה נמצא בבדיקה – איזו בדיקה בדיוק? לא הספיקו כל הדברים שכבר ידועים לנו ונבדקו כדי שתדעו מי אחראי לכך ולמה בדיוק זה קרה? ג. יופקו לקחים – משטרת ישראל עוברת על החוק ומישהו צריך להיענש על כך, אבל היא בוחרת קודם כל להעביר תגובה כללית ועמומה לפיה יופקו לקחים. ובכן, אנשים מפיקים לקחים כאשר הם עושים משהו חוקי, רגיל נורמלי ובשל גורם כלשהוא או ללא כוונה תחילה דברים מתפקששים. אבל זה ממש לא מה שקרה כאן! כאן היתה פגיעה מכוונת! אז איזה לקח בדיוק המשטרה רוצה להפיק? לא לעבור על החוקים בפעם הבאה? או אולי יותר הגיוני, להמשיך לעבור על החוק מבלי שהדבר יתועד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.