ששון סומך: נסיך המתרגמים

פרופ' ששון סומך שהלך מאיתנו לפני ימים אחדים היה נסיך אמיתי. נאה וזקוף קומה, דיבורו שקט וסמכותי ומושך להאזין לדבריו, איש רעים להתרועע, מוקד כל במה שמעליה דיבר, ובה בעת גם מאזין בתשומת לב לחבריו, לעמיתיו ולתלמידיו. פרופ' סומך היה מנעוריו ברוך כישרונות, משורר צעיר כותב ערבית שהוזמן לשבת כשווה בין שווים עם גדולי משוררי עיראק בבגדאד, ערש ילדותו.

כשהגיע לישראל עם אחיו לקהילת יהודי עיראק לא שלט בעברית, על פי עדותו בזכרונותיו שפירסם בדפוס. בישראל של ראשית שנות החמישים, שמחצה ומחקה את לשונם הערבית ותרבותם הערבית של אזרחיה שאותן הביאו ממדינות ערב, נמנה סומך הצעיר על האנשים הלא רבים, ובהם חבריו הטובים שבאו מעיראק כמוהו, שלא נכנעו לצו הממלכתיות וכור ההיתוך וביקשו לשמור ולקדם את שפתם הערבית ואת תרבותה גם בישראל דוברת העברית, המתעקשת על בריאת זהות מונוליטית חדשה לכל הבאים בשעריה.

סומך, ששמר על שמו הפרטי ועל שם משפחתו, אף זאת בניגוד לדרכם של עולים רבים אחרים, מיהר לשקוד על ידיעת העברית במטרה המוצהרת והייחודית לתרגם אליה מן השירה הערבית המודרנית החדשה והחדשנית. סומך, שלא נכנע לקשיים הכלכליים שאתגרו אותו, עבד, למד והגיע להישגים מעולים, והחל לפעול לכינון הממלכה שהקים כמעט לבדו, ממלכת חקר הספרות הערבית והתרגומים ממנה לעברית. על דרכו כחוקר וכמורה המטפח תלמידים כבר כתבו לאחרונה אלמוג בהר, גבריאל רוזנבאום ואחרים.

בדבריי כאן אני מבקשת להאיר את הפן של פעילותו בשדה התרגום מערבית לעברית, המתקיים מראשית הציונות ועד ימינו, עם הקמת "מכתוב" חוג המתרגמים מערבית לעברית (مكتوب – منتدى المترجمين من العربية إلى العبرية) בשיתוף מכון ון-ליר, שלראשונה בהיסטוריה של התרגומים מערבית פועל בדגם של תרגום קבוצתי דו-לאומי. עד לאחרונה, סבל שדה התרגום מקשיים של פעילות ספורדית ולא רצופה ומהכרה מועטת מצד התרבות העברית. סומך, שזכינו ליהנות מחברותו בפורום הזה, היה נסיך המתרגמים מערבית לעברית, וכמו רוב המתרגמים, פעל, עשה בעצמו ודחף אחרים לעשיה מתוך דחף עמוק של אהבת השפה והשירה הערבית ובלי שום תגמול, כלכלי או אחר.

עד היום, סומך הוא המתרגם הפורה ביותר מן השירה הערבית לעברית. החל משנות החמישים ועד לכתו מאיתנו פרסם אלפי שירים וכמה כרכי שירים מאת משוררים סורים, עיראקיים, מצריים ופלסטינים. הוא תירגם גם סיפורים קצרים של נגיב מחפוז ואחרים והיה יוזם ושותף למפעלי תרגום כגון הפרסום הקבוע של תרגומים מערבית ב"עיתון 77", תרגומים המלווים במאמרים מאירי עיניים בכתב העת "קשת" ושפע במות נוספות.

בין היתר תירגם את כל שיריו של מחמוד דרוויש שהוקרנו בסרטה של סימון ביטון "אדמה כמו שפה", ולבקשת תלמידתו המלחינה ציפי פליישר תירגם שיר קינה נפלא של המשוררת הג'אהלית אלח'נסאא' על אחיה שנפל בקרב – שיר שאותו הלחינה ציפי והקליטה בתרגומו של מורה הנערץ. סומך הניע אנשים נוספים לתרגם טקסטים שהיו חשובים בעיניו ושאותם חקר, כגון יצירותיו של נגיב מחפוז. לכך הזמין את תלמידיו מיכל סלע, חניתה ברנד ואיציק שניבוים, שהפכו למתרגמים נחשבים בזכות עצמם.

מעניין במיוחד הוא המקרה של הטרילוגיה הנפלאה של מחפוז, "בית בקהיר". סומך החל לתרגם את הפרקים הראשונים שלה ופירסם אותם ב"עיתון 77" שבו שימש חבר מערכת מוביל דרך. הוא כנראה לא התפנה להשלים את המלאכה הרבה, והצליח לשכנע את חברו מנוער, הסופר סמי מיכאל, שמעולם לא עסק בתרגום קודם או לאחר מכן, להשקיע שנות יצירה אחדות בתרגום המאתגר הזה. הרווח היה כפול – הקוראים העבריים זכו בתרגום מופת של יצירת מופת, ומיכאל, שהעיד על כך במאמרו "צייד האיילה", זכה בהזדמנות לשוב ולהתחבר אל שורשיו הערביים לאחר שנים רבות של כתיבה ספרותית בעברית בלבד.

התרגום היה עבור סומך אהבה גדולה וגרם לו עונג רב. באמצעות התרגום אני עצמי התוודעתי אל האיש החכם, הרהוט ונעים ההליכות הזה. כמי שלמדה ערבית קלאסית לשני תארים ראשונים באוניברסיטה העברית, לא זכיתי להיות סטודנטית שלו. אך כשבחרתי להקדיש את מרבית הקריירה האקדמית והספרותית שלי לערבית ולתרגום ממנה לעברית, ביקשתי לי בן שיח. בהיותי קוראת בלשית של התרגומים מהספרות הערבית לעברית, חיפשתי ומצאתי אותם במרבית הבמות הראשיות והשוליות שבהם ראו אור. וכך נגלו בפניי מפעלותיו של סומך כמתרגם וכיוזם תרגומים, ופניתי אליו בהצעה שנאחד כוחות ונפעל יחד למען קידום התחום הזה, החשוב לשנינו. הדבר לא יצא אל הפועל באופן שבו שאפתי לבצעו, אבל סומך קיבל את פניי בכבוד ובידידות והקדיש לי שעות שיחה רבות ומרתקות שהתקיימו בחדרו הקטן והצנוע שבבניין גילמן באוניברסיטת תל אביב.

באופן טבעי הצטלבו דרכינו במקומות מגוונים – במפגשים ספרותיים עם אנשי ספרות פלסטינים במרכז התרבות משכנות שאננים בירושלים, בכנס אקדמי בחוג למזרח תיכון בקיימברידג' ובכנס באוניברסיטת תל אביב שבעקבותיו התפרסם בעריכת סומך לקט המאמרים הראשון בעברית על התרגום מערבית ובו פורסם מאמרי לצד מאמרים מאת אנטון שמאס, סמי מיכאל ואחרים.

גוף התרגומים הגדול והמגוון של סומך ודאי ימצא לו חוקרים שיעמדו על הנימוקים בבחירתו לתרגם מיצירתם של משוררים חדשניים שרבים מהם הכיר אישית ושאת החופש שנטלו לעצמם מכבלי השירה הערבית המסורתית העריך במיוחד. אותם חוקרים יעמדו גם על בחירתו, החלוצית לזמנה, לתרגם שירה של משוררות חשובות, מפדוא טוקאן בת שכם עד סהאם דאוד בת רמלה. הם יקשרו בין ראייתו האנושית העמוקה את הערבית והעברית כשפות המקיימות תדיר דיאלוג פורה ביניהן ויכולות לשמש גשר בין דובריהן השונים לבין בחירתו להקדיש להן את עשייתו הרבה. שבילי בגדאד, תל-אביב וקהיר היו לו בית במידה שווה, ואין פלא שנגיב מחפוז, שאת יצירתו הפליא להבין ולחקור, היה לידיד נפשו המלא הערכה כלפיו.

במהלך שיחותינו הרבות שב סומך והביע את רצונו להוציא לאור במקובץ את התרגומים הרבים שאת חלקם פרסם במרוצת השנים בבמות שונות ומגוונות וחלקם האחר היה שמור במגירותיו. בשנים האחרונות החל תלמידו עידן בריר לסייע לו בכך, וכעת הכריזו הוא ואלמוג בהר, הממשיכים את דרכו של סומך מהיבטים שונים, כי ימשיכו בעשייה החשובה הזאת.

חוג המתרגמים מערבית לעברית שליד מכון ון-ליר, שסומך נמנה, כאמור לעיל, על בכירי חבריו הראשונים, ימצא דרכים מגוונות להמשיך את פועלו, להשלים את תיעוד תרגומיו באינדקס התרגומים שהדיגיטציה שלו הולכת ונשלמת בימים אלה ולהזכיר את האיש היקר והאהוב ואת עשייתו.

פרופ' ששון סומך, נסיך המתרגמים ברוך הכישרונות, רב הישגים ורב קסם. חתן פרס א.מ.ת. ופרס ישראל. שלום לעפרו.

ד"ר חנה עמית כוכבי היא חברת חוג המתרגמים וזוכת פרס א.מ.ת. לשנת 2019