השפם הלך, הערבי נשאר

העובדה שגם בשנת 2019 עמיר פרץ צריך לשלם מחיר על המראה החיצוני שלו והצורך לרצות את קהל הבוחרים, מעידים על השנאה היוקדת – גם במפה הפוליטית – לרעיון הערביות שיש לדחות מכל וכל

יו"ר העבודה-גשר, עמיר פרץ, הודיע לאומה אתמול (א') כי גמלה בליבו החלטה להוריד את השפם "כדי שהדברים שלי יהיו הכי ברורים ומובנים: אני לא אצטרף לממשלה בראשות נתניהו". ושוב, במקום לעסוק בעיקר, במשך יממה עסקו גופי התקשורת למיניהם בסוגיית השפם. אמנם שפם בן 47 שנים, אבל בכל זאת. ואם כבר לעסוק בשיער הפנים של פרץ, אולי כדאי לדבר על המשמעויות הסימבוליות והתרבותיות העמוקות שעקירתו טומנת בחובה.

רק לכאורה הגימיק של עמיר פרץ עם גילוח השפם נועד לסימון Read my Lips, גם כדי לסייע לציבור כבדי השמיעה וקוראי השפתיים. אך למעשה, לאור המתקפה משולחת הרסן שהוא עובר מאז היבחרו לראשות מפלגת העבודה, פרץ הבין היטב כי עליו להיפטר מהסממן התורכי/ערבי שעל פניו במירוץ להשגת מנדטים נוספים. הרבה מעבר לגישת 'רק לא ביבי', קהל היעד שאליו הוא פונה זועק 'רק לא ערביות!', 'רק לא תורכיות!' כי הרבה מעבר לנתניהו, האויבים והסכנה הבסיסית הם – התורכיות, הערביות ומה שהם מייצגים.

הדיה של ההפגנה להצלת "הדמוקרטיה", שהתקיימה מול מוזיאון תל אביב לפני כשלושה חודשים שככו כבר מזמן. אך הגימיק של פרץ מעלה בזיכרון את המראה של המפגינים החובשים תרבוש – עוד גימיק שעשה כותרות לכמה דקות – כדי לסמל את הדיקטטורה שאנחנו מדרדרים אליה. בהשוואה שלהם לתורכיה וארדואן ביקשו המפגינים להראות לאן נתניהו מוביל את המדינה. למותר לציין, שהם לא בחרו להניף שלטים שנוגעים באפרטהייד ושלילת הזכויות הבסיסיות בגדה חלילה, אלא להצביע על ההם שם – המוסלמים עם התרבוש והשפם.

פרץ שילם מחיר גופני של ממש בשל הרצון להימנות עם הקבוצה הזאת ולהיחשב על ידה, מחיר של שינוי המראה הפיזי שאין להקל בו ראש. אבל המעשה השיווקי הזה גרם לו לשלם גם שני מחירים כבדים נוספים: הראשון, ברגע אחד הוא התקבע כשחקן נוסף בשדה שהעיסוק המרכזי שלו הוא שאלת כן ביבי לא ביבי (רק לא ביבי), זאת במקום להתמיד ולחזק את ההתמקדות החכמה שלו בקמפיין עד כה בנושאי חינוך, בריאות, דיור, יוקר המחיה וכו'.

מראה ערבי, במיוחד למנהיג, ועוד יותר למנהיג מרוקאי של מחנה שעבורו דיקטטורה ושלילת זכויות זה תרבוש ושפם, משמעו כישלון בקלפי

השני, גילוח השפם והניסיון למחוק את הסממן התורכי/ערבי שמזכיר לאלקטורט הפוטנציאלי את ההם שם – המוסלמים של ארדואן, הוא במובן מסוים מתן הכרה לעובדה שהמראה הערבי פסול במדינה הציונית, אפילו ב-2019. מראה ערבי, במיוחד למנהיג, ועוד יותר למנהיג מרוקאי של מחנה שעבורו דיקטטורה ושלילת זכויות זה תרבוש ושפם, משמעו כישלון בקלפי. ואם בשלילת זכויות עסקינן, התמונה משתנה, כמובן, כשמדברים על תכול עיניים ובלונד (נוסח גנץ) בגדה מול פלסטינים.

העובדה שעמיר פרץ עדיין צריך לשלם מחיר על המראה החיצוני שלו והצורך לרצות את קהל הבוחרים שלו, מעידים על השנאה היוקדת – גם במפה הפוליטית – לרעיון הערביות. הגימיק הוא קטנה שבקטנות לעומת האקט הסמלי של מחיקת סממן חיצוני ערבי מתוך הכרה שהדרך השנייה תוביל למנדטים נוספים. באוגוסט 2019 נוכחנו לדעת כי מחיקת הערביות כתנאי להצלחה פוליטית רלוונטית מתמיד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חזי

    זה מדור האופנה או משהו?

  2. זוהרה

    ניתוח מדוייק. מסכימה עם כל מילה.

    הגזענות מרקיעה שחקים במדינת ישראל.

  3. מבוגר אחראי

    איכשהו תמיד שייכתי את השפם של פרץ לשורשיו הסוציאליסטים בואך סטלין.
    אבל אם מישהו חושב שהשפם סימל משהו ערבי/תורכי אז עשה בחוכמה פרץ שהסירו.
    אין טעם להתיפיף ולהסתתר מאחורי רומנטיזציה שיקרית.במאתיים השנים האחרונות זיהוי עם התרבות הערבית-מוסלמית משמעו זיהוי עם תרבות כושלת ,דיקטטורית, מדכאת וקטלנית מרמת התא המשפחתי,החמולה והמדינה.
    כל הדברים היפים בתרבות הערבית כמו מוסיקה,אוכל,ארכיטקטורה וכו' הם הד קלוש לתרבות מתקדמת שהייתה ואינה.