• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

סיפוח עכשיו - שלום אחר כך

במקום לזרות חול בעיני הציבור עם "שתי מדינות לשני עמים", יש להכיר בכך שישראל כבר סיפחה בפועל את שטחי האפרטהייד המכונים "השטחים הכבושים", ולכונן משטר דמוקרטי על כל הארץ. את המאבק העקר לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית יש להחליף במאבק יעיל לזכויות אדם
סיון טל

לאחרונה הולך ומתחזק הדיון על אודות סיפוח אפשרי של שטחי הגדה המערבית שנכבשו על ידי ישראל ב-1967. בימין מצדדים בסיפוח השטחים הכבושים והחלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון באופן רשמי, ובשמאל-מרכז מזהירים מפני השלכות לא רצויות של מהלך כזה. כמו בכל סוגיה הקשורה בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, ראוי לדון בנושא בהיבט כולל תוך התייחסות להיסטוריה של הסכסוך בכללותו ולגיאוגרפיה של הסכסוך בכללותה ולא רק בהסתכלות צרה על שטחים אלה החל מאירועי 1967 ואילך.

ב-1949 סיפחה מדינת ישראל הצעירה את השטחים שכבשה במלחמת העצמאות שלה. אני מתייחס כאן לשטחים שכבשה מעבר למה שעצרת האו״ם אישרה לה ב-1947 לכבוש – שטחים שגודלם כשטחי הגדה ועזה שכבשה ב-1967. גירוש המוני של פלסטינים משטחים אלה איפשר לישראל לספח אותם ולהעניק אזרחות לכל מי שנשאר בהם, בלי לסכן את הרוב היהודי הנדרש לקיום ההגדרה הפיקטיבית ״מדינה יהודית-דמוקרטית״. ועדיין, חוקק ונאכף ממשל צבאי על אוכלוסיית האזרחים הלא רצויים למשך 18 שנה, כדי לוודא שלא יפריעו להגשמת האידאלים הנשגבים של המדינה הציונית, שכללו הגירה המונית של יהודים לארץ, וייהוד כל חלקי הארץ באמצעות השתלטות התיישבותית וחקלאית.

ב-1967 כבשה ישראל את הגדה ואת עזה, וגם נתחים מסוריה ומצרים. את הנתח העסיסי מסוריה טיהרה מ-130 אלף תושביו, יישבה בו את אזרחיה, ואחרי 13 שנה סיפחה אותו. על הנתח המצרי ויתרה והחזירה בהסכם עם מצרים. את הגדה ואת עזה, שהם חלקים מפלסטין המנדטורית, לא הצליחה לטהר וגם לא רצתה לוותר. וכך נשארה עם מיליוני פלסטינים, כמחציתם פליטים של כיבוש 48׳.

מה עושים עם השטח? מחזיקים – זהו חלק מארץ ישראל. מה עושים עם מיליוני הפלסטינים? בעיה. הפיכתם לאזרחי המדינה תפגע בצביונה היהודי והיא לא תוכל יותר להיות יהודית טהורה וגם דמוקרטית. גירוש? היו ניסיונות, אבל הם לא הגיעו להיקפים הנדרשים כדי לטהר אוכלוסייה כה גדולה. וכך נותרה ישראל עם כל השטחים, בלי יכולת לספח אותם כחוק ולהישאר ״דמוקרטיה יהודית״.

פליטים פלסטינים מגורשים מהגליל, 1948

השטחים נותרו במצב של שטחים כבושים. אמנת ז׳נבה הרביעית מ-1949 שעליה חתומה גם ישראל מגדירה שורה של חוקים וכללים שחלים על שטחים שנכבשו במלחמה. העקרון הבסיסי הוא שמדובר במצב זמני. הכוח הכובש אחראי לשלום התושבים הילידים בשטח הכבוש, אסור לו לפגוע בהם, אסור לו לגרש אותם או לעקור אותם ממקום מושבם ואסור לו ליישב את אזרחיו בשטח הכבוש. וכך, למרות שהדיפלומטיה הישראלית התייחסה לכיבוש כמצב זמני, בפועל הופרו כל החוקים, הוקמו יישובים רבים, נסללו כבישים, הופקעו אדמות, והוקם משטר אפרטהייד אכזרי לתפארת מדינת ישראל. האו״ם כבר הוציא שורה ארוכה של החלטות הקובעות שהכיבוש הישראלי אינו חוקי (החלטה בולטת בהקשר זה היא החלטה 2334 משנת 2016). המשטר הישראלי בגדה ובעזה הוא בפועל משטר אפרטהייד ולא כיבוש, מאחר שכיבוש הוא מצב זמני שמסתיים בנסיגת הכוח הכובש. לנו יש אפרטהייד ומצור.

יציאה משטחי הגדה המערבית, ששטחה 20% משטח הארץ, כבר אינה אפשרית כיום. ראשית, משום שמתגוררים שם כ-600,000 אזרחים ישראלים. שנית, ממילא היציאה הזאת לא פותרת את הבעיה העיקרית, כי אינה מהווה פתרון צודק לסכסוך על ידי הקמת מדינה פלסטינית על 20% משטח הארץ (ועוד 2% בעזה, בלי רצף טריטוריאלי ביניהן). בנוסף, זה לא פותר את בעיית הפליטים ולא  את בעיית העליונות היהודית ביחס לפלסטינים אזרחי ישראל, שמצבם רק יחמיר. יציאת ישראל מהגדה המערבית תהיה מלווה בשפיכות דמים רבה בשלב הפינוי, ובגדה יוקם משטר דומה לזה שבעזה. המצב הביטחוני במרכז הארץ יהיה קשה יותר מאשר בעוטף עזה, והמצב הכלכלי בגדה יתדרדר בעקבות המצור וההפצצות הישראליות, ואפשר כבר לראות לאן זה מוביל. הבעיה לא נוצרה ב-1967, ולכן גם לא תיפתר על ידי נסיגה לקווי 67׳.

לאור כל זאת, יש להפסיק עם סיסמאות כמו ״שלום עכשיו״ ולהפסיק עם פטפוטי ההיפרדות מהפלסטינים. רק שתי דרכים אפשריות קיימות לרוצים להיפרד מהפלסטינים: לעזוב את הארץ או לגרש אותם ממנה (כמו שעשינו ב-48׳). לפנות התנחלויות ואחר-כך ״להחזיר את הפלסטינים בגדה לתקופת האבן״ זה לא שלום ולא ביטחון.

בני גנץ בימיו כרמטכ"ל מסייר בגבולות. כראש מפלגת "חוסן לישראל" הבטיח להחזיר את עזה לתקופת האבן. צילום: Israel Defense Forces, cc by-nc-sa

אז אין פתרון? יש פתרון. היישום קשה, אבל העיקרון פשוט. מכיוון שהארץ לא ניתנת לחלוקה, וזכויות ילידי הארץ הפלסטינים לחיות בה אינן ניתנות לערעור, וכנ״ל הישראלים שחיים כאן (כי כאן נולדנו וזה ביתנו, יהיו הנסיבות ההיסטוריות אשר יהיו) – יש להכיר בכך שישראל כבר סיפחה בפועל את שטחי האפרטהייד המכונים "השטחים הכבושים", ולכונן משטר דמוקרטי על כל הארץ.

לזה קוראים ״מדינת כל אזרחיה״. מדינה דו-לאומית, דמוקרטית ושוויונית, עם הפרדת הדתות מהמדינה וחופש פולחן לכל הדתות. יוחרם כל הנשק הבלתי חוקי, יוסרו גדרות ההפרדה והחומות, ייאכף החוק על כל חלקי הארץ, ותינתן אזרחות שווה לכולם. (אגב, מרבית הנשק שלא בצה״ל נמצא בידי מתנחלי הגדה, החרמת הנשק שלהם היא אתגר גדול יותר מנשק פלסטיני. ואם ׳תה לא מאמין, תשאל את ברוך.)

לזה קוראים ״מדינת כל אזרחיה״. מדינה דו-לאומית, דמוקרטית ושוויונית, עם הפרדת הדתות מהמדינה וחופש פולחן לכל הדתות

אחרי הסיפוח יוותרו עדיין סוגיות קשות, כמו חוקי ההגירה: יהיה צורך לפתור איכשהו את נושא שיבת פליטים פלסטינים מבחוץ וחוק השבות היהודי. אך את כל אלה ניתן יהיה לפתור במסגרת הדמוקרטיה שתקום כאן על חורבות האפרטהייד, ולא חייבים לפתור הכול ביום אחד.

הקפיצה ממדינת האפרטהייד הישראלי למדינת כל אזרחיה היא ענקית. על כן רצוי שתהיה אפשרות להתקדם בשלבים. אך לדעתי, הקמת מדינה פלסטינית אינו אחד מהם, והדיבורים על ״פתרון שתי המדינות״ אינם אלא מאחז עיניים המרחיק אותנו מפתרון. חשוב גם להבין את מה שחסידי אוסלו לא השכילו (או לא רצו) להבין: אי אפשר להקים מדינה פלסטינית כמדינת חסות של מדינת ישראל. מעבר לסוגיות הבלתי פתירות לאור הגישה הכוחנית והפטרונית של ישראל, מדינה פלסטינית שהיא שלוחה של המשטר הציוני להסדרת השליטה היהודית בארץ אינה בת קיימא – מצד העם הפלסטיני (קחו את עזה כדוגמה, שם לאחר שישראל יצאה, גם הרשות הפלסטינית יצאה.)

נחזור למדינת כל אזרחיה. השלב הראשון הוא סיפוח כל שטחי 67׳ – הגדה ועזה. בפועל כבר סיפחנו מזמן. החוק הישראלי ממילא חל על אזרחי ישראל בגדה, וממילא לא חל על התושבים הפלסטינים. סיפוח מיידי של השטחים לא ישנה כלום מבחינת המציאות בשטח, אך יהווה הכרה במציאות – ישראל היא משטר אפרטהייד. אין שטחים מוחזקים, שטחי כיבוש, שטחים במחלוקת – יש אפרטהייד. סגרגציה: גאוגרפית, פיזית, משפטית, חוקתית, הכול כולל הכול. אין יותר אפרטהייד מזה. בגדה ובעזה.

ברגע שסיפחנו את שטחי האפרטהייד, ניתן יהיה להחליף את המאבק העקר ל״סיום הכיבוש״ ולהקמת מדינה פלסטינית במאבק אפקטיבי לזכויות אדם. הרי כל בר דעת בכל מדינה דמוקרטית מבין שמדינה צריכה להעניק אזרחות שווה לכל תושביה-ילידיה ללא הבדל דת, גזע ומין. במצב כזה, השינוי התודעתי גם בתוך ישראל וגם בעולם יתחיל להתחולל. כבר אי אפשר יהיה לדבר על גבולות ועל אויבים, אנחנו כאן והם שם, ועל ״זכותה של ישראל להגן על עצמה״. להגן ממי, מאזרחיה? לשם כך יש משטרה. אם 1.5 מיליון פלסטינים אזרחי ישראל יכולים לחיות כאן כבר הרבה שנים, גם 5 מיליון תושבי הגדה ועזה יכולים. כולם פלסטינים, כולם בני אדם, כולם כפופים לחוק הישראלי.

המפה הפוליטית תשתנה, למפלגות הערביות יהיה משקל רב יותר, והן כנראה יהיו חלק מקואליציה שתרכיב את הממשלה. זה יחזק את מגמת השוויון האזרחי ויצמצם את האפליה. זה יצמצם את הכפייה הדתית, לרווחת החילונים משני הלאומים. היהודים אינם צריכים לדאוג – אף אחד לא יפגע בזכויותיהם, למעט זכויות היתר. ניתן גם כאן לפעול בשלבים. אפשר לדחות את זכות הבחירה לאזרחים החדשים בקדנציה אחת, שבה תיחקק חוקה שתבטיח שמירה על זכויות אדם – השלמה וחיזוק חוקי היסוד של המדינה.

על המחנה הדמוקרטי הישראלי (ואני לא מתכוון כאן למפלגה שקוראת לעצמה ״המחנה הדמוקרטי״ כגמל שאינו רואה את הדבשת של עצמו) להבין את תפקידו במרחב, שהוא לקדם את הדמוקרטיה ולא לשתף פעולה עם אג׳נדה של אפרטהייד שמסתתרת מאחורי פלקט מבריסטול דק עליו כתוב ״שתי מדינות לשני עמים״. סיפוח הוא השלב הראשון בשחרור הארץ. לא סיפוח חלקי – סיפוח מלא. הכיבוש מת – יחי הסיפוח.

שלט שהציב המנהל האזרחי בשטחי החקלאות של הכפר קריות בשומרון. צילום: בשאר אל-קריות
כנראה שיעניין אותך גם: