שנאה שחושפת משבר בזהות היהודית

הסדרה "שנאת מוות" חושפת את הריאקציה של הציבור היהודי לשינוי המעמדי שמתחולל בחברה הערבית, ותגובתה האלימה נוכח האיום על הפריווילגיות שלה
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

"שנאת מוות", סדרתו החדשה של רון כחלילי ב-HOT8, היא סדרה חשובה. באופן מתוחכם, כחלילי מצליח להראות כיצד הגזענות כלפי ערבים בישראל היא עוד נדבך במאבק העדתי בתוך החברה היהודית; כיצד בתקופה של לפני בחירות, המפלגות הציוניות מתרברבות מי יותר גזען; ובאופן פרדוקסלי, וחשוב, כיצד בעצם מוביל הערבי לשבר התודעתי של העם היהודי. למרות שהסדרה מתרכזת בגזענות נגד ערבים, מטרתה האמיתית היא לפרק את החלוקה הבינארית בין הגזענות האשכנזית לגזענות המזרחית, תוך הצגת תמונה מורכבת יותר על אודות מנגנוני הדיכוי שפועלים בחברה הישראלית. את כל זה עושה כחלילי, כמעט מבלי שהערבים עצמם יקחו חלק במה שקורה על המסך.

ערבים ויהודים יזהו כאן שני סיפורים שונים: בעבור הצופה הערבי/ה אין חדש תחת השמש. אפליה, דיכוי, אלימות ממסדית ועממית כנגד הציבור הערבי הפכו להיות אייטם חדשותי שבועי (אם לא יותר) וסיפור בין-דורי. בעבור היהודים, הן אשכנזים והן מזרחים, מדובר בסדרה מתריסה שמציבה מראה לא נעימה. היעדרם של הערבים מהשיח – שככל הנראה נעשתה במכוון – דווקא מראה עד כמה חשוב קיומם בתוך דיון על זהות יהודית. כיצד זהותם של מזרחים בישראל עוצבה בין היתר דרך ייצור ניכור וסלידה מזהותם הערבית, ובמקביל כיצד קיומם של ערבים במרחב מקשה על אשכנזים לשמור על תדמית נאורה וליברלית – כי קבלת הערבים כאזרחים שווי זכויות בהכרח יחליש את מעמדם הפריווילגי, שנבנה על חורבותיו של העם הפלסטיני ב-48׳.

קיומם של ערבים במרחב מקשה על אשכנזים לשמור על תדמית נאורה וליברלית – כי קבלתם כאזרחים שווי זכויות בהכרח יחליש את מעמדם הפריווילגי

הערבי בסדרה הוא ישות חיצונית, קורבן למצב הקיים שאין ביכולתו לשנות את המציאות. היעדרו ממנה ומהתקשורת הישראלית בכלל (סוגיה שעולה בסדרה עצמה) מונעת את הפנמת התהליכים שמתרחשים כעת בחברה הערבית. אם לשרטט זאת בקצרה, בקרב הציבור הערבי מתחולל מהפך מעמדי, חברתי וכלכלי, שבמסגרתו הערבי הופך להיות שחקן משפיע שפועל בחזיתות שונות באופן לא מאורגן ולא מתואם, המאתגר את החברה הישראלית. בתודעה הפוליטית הרווחת, הערבי נחות לעומת העם הנבחר – והנה, פתאום הוא הפך להיות שופט, שחקן כדורגל, אמן, רופא, אקדמאי, איש עסקים וכיו"ב. עם הצלחות כאלה מגיעות דרישות אזרחיות, כגוון הזכות לקנות בית בעפולה, והזכות לבחור באיזה ים לבלות והזכות להתבטא פוליטית. ולמרות שהן לא באות לידי ביטוי במצע פוליטי, הן בעצם דורשות ממדינת ישראל להפוך למדינת כל אזרחיה.

הסדרה כמו מתארת את הריאקציה היהודית לדרישה זו. השיח שלפיו ישראל היא יהודית ודמוקרטית מחזיק מים כל עוד המנגנון דואג להחליש את הציבור הערבי, אך אל מולו מדיניות השוק החופשי והגלובליזציה יצרו סדקים שמאפשרים לערבים מוביליות כלכלית. במובן זה, העלייה במקרי האלימות נגד ערבים מעידה על חולשה ועל משבר תודעתי, המתבטא בין היתר בקרב קבוצות מוחלשות יותר – כאלה שכבר דורות עברו אינדוקטרינציה על נחיתותו של הערבי, ופתאום אותו הערבי ממש מנפץ את הסטריאוטיפים. החברה הישראלית נתפסת פה לא מוכנה וזה גורם לה להגיב באופן בוטה, גס ואלים.

"שנאת מוות" מראה שהגזענות גורמת לקבוצות אנושיות לא רק לאבד צלם אנוש כלפי האחר, אלא גם כלפי עצמן, מכיוון שהיא הופכת להיות דרך מחשבה ומפרקת חברות מבפנים. כיום החברה היהודית נמצאת בדילמה מוסרית: להמשיך את המצב הקיים ולהקצין עמדות כנגד הדרישות האזרחיות והלאומיות של האזרחים הערבים, או להכיר בכך שגזענות על כל רבדיה פסולה ולנסות לקדם אלטרנטיבה פוליטית שתראה לא רק בערבים בני אדם שווי זכויות. כרגע, הכדור נמצא בידיה של החברה הערבית: הדרישות האזרחיות חייבות להיתרגם לתוכנית פוליטית וניצול של ההון האנושי הקיים בכדי לדרוש מדינת כל אזרחיה. נהוג לחשוב שדרישה זו משקפת את האינטרס הפלסטיני בלבד דרך הכרה וצדק היסטורי, אולם "שנאת מוות" מראה איך התהליך עשוי לעבוד גם לטובת התודעה והזהות היהודית – לא נרדפים, לא נבחרים, אלא בני אדם, אזרחים מן המניין כמו שאר העמים.

מתוך "שנאת המוות" (צילומסך)
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.