רצח סמר חטיב: בחדשות 12 מיישרים קו

כתבתו של גיא פלג על חקירת הרצח של סמר חטיב סיפקה שיקוף אמין של הסדר הפטריארכלי המקבל באין אונים רצח "בלתי נמנע", משל היה כוח טבע. זוהי המסגרת הפרשנית שמאפשרת להבין איך מצאו את דרכם לכתבה "בן הזוג שנזנח" והחברה היהודייה
איאת אבו שמיס

משוררת שפרסמה עד כה שני ספרי שירה דו לשוניים, סטודנטית למדעי החברה והמדינה, גרה ביפו ומייסדת הפרויקט 'נשים ערביות יפואיות מצליחות'

ביום האחרון של אוגוסט שודרה כתבתו של גיא פלג על חקירת הרצח של סמר חטיב, אללה ירחמהא. שנה אחרי מותה של חטיב מצאו לנכון בחדשות 12 לבצע "צלילה לפרטים ולאירועים שהקדימו את הרצח", עם פסקול מוזיקלי שהיה הולם סרט מתח מסוג ב', כולל צלילי יריות, כתבה שגם לאחר צפייה שנייה ושלישית לא ברור עדיין מה ההגיונות שעמדו מאחורי פרסומה ואיפה לעזאזל העורכים כשצריך אותם.

נתחיל מהקל אל הכבד. ראשית, בתחקיר כזה גדול על רצח אישה ערבייה, הפעולה המינימלית המתבקשת היא בירור פשוט של האופן שבו יש לכתוב ולבטא את השם שלה. סאמר הוא שם של גבר ערבי, ואילו למנוחה קראו סמר. לכתוב "מותה של סאמר" זה כמו לכתוב בעברית מותו של ענבל", תתאמצו קצת.

לטובת הציבור, הכתבה (המצולמת ועוד כמה פסקאות כתובות) מופיעה באתר מאקו, תחת הכותרת ההזויה "חברה יהודייה ובן זוג עבריין". מאחורי הכותרת מסתתרת אילמת, טמונה כבר שנה באדמה, אישה צעירה בת 32, אם לשלושה ילדים. היא זו שהייתה לה חברה יהודייה ובן זוג עבריין. איך היא הפכה להיות הנושא הדומם של המשפט? אולי כדי להקדים ולרמוז על הבאות: האשמת הקורבן. בכלל, מדוע החברה היהודייה היא עניין שיש להזכיר בקשר להירצחה של סמר? מדובר בחברה שבני משפחתה קבלו על הקשר שלה עם סמר הערבייה, ושהקלטות שיחותיה עם בני משפחתה נשלחו לסמר ושודרו בכתבה. במקום לעסוק ברוצח/ים ובסיבות האמיתיות לרצח, מפרטת הכתבה על הקשר בין השתיים ומרחיבה על כך שהחברה היהודייה – למגינת לבם של בני משפחתה – הייתה בת זוג של קרוב משפחה של סמר, וזו עזרה לה כשנזרקה מהבית ואירחה אותה למשך חודש בביתה.

האם אתם מצליחים להבין את הקשר בין החברה והזוגיות החתרנית שלה לבין הרצח של חברתה הערבייה? אין שום קשר, לכן קשה להבין מדוע מככבת אותה "חברה יהודייה" בכותרת וממלאת את הכתבה ה"חדשותית" בצהוב רכילותי. הדיווח על קורותיה של החברה ושיחותיה הקשות עם בני משפחתה מדגישים פעם אחר פעם את ההתנגדות לקשר שלה עם סמר אך ורק משום שהיא ערביה. למה בדיוק נתנו יד לדה-לגיטימציה של סמר על הרקע הזה? איני מצליחה להבין את הסיבה להביא את ההתכתבות בין השתיים, למעט עיבוי אווירת השטנה כלפי הערביה, מוקפת העבריינים. וכך נשמע קול של אחד/אחת מבני המשפחה באחת ההקלטות: "מי יודע כמה אויבים יש לה, *** תתרחקי ממנה מותק. רוצים בטובתך, ***, תפסיקי להיות איתה בקשר ותפסיקי להתכתב איתה. תמחקי אותה כבר מהחיים שלך אם את לא רוצה למות." גם השיחות האלה מתנקזות בסופו של דבר להפללה של הקורבן ושל החברה הערבית בכלל, במקום לעסוק בנושאים שבאמת צריך לעסוק בהם בהקשרים של אלימות כלפי נשים בכלל ואלימות כלפי נשים בחברה הערבית בפרט.

צילומסך מכתבתו של גיא פלג על חקירת הרצח של סמר חטיב

בכתבות – המצולמת והכתובה – המופיעות במאקו הודגש שלאחר שנמצא מטען חבלה מתחת למכוניתה, הציעה המשטרה לסמר לפנות למקלט, מחשש לחייה: "החוקרים אף הפצירו בה להיכנס למקלט ולהתחבא, או לפחות להישאר בביתה ולא לצאת ממנו, אך סאמר [השגיאה במקור, א.א.ש] לא שעתה לבקשות." איכשהו, נשמט מהדיווח פרט משמעותי שכרוך בסירוב של סמר להיענות להצעת המשטרה. לסמר אכן הוצע מקלט והיא ביקשה לקחת איתה את כל ילדיה אבל במקלט סרבו משום מה, חשבו שזה הגיוני שאם לשלושה ילדים תיקח איתה למקלט המוגן והמשוריין רק את שני ילדיה הקטנים ואילו את בנה הבכור בן ה-13 תשאיר מאחור.

המדינה רוחצת בניקיון כפיה והתקשורת משמשת כשופר שלה ומיישרת קו עם ממסד פטריארכלי ועם ממסד שמפקיר נשים, בפרט ערביות

לאחר שהתגלה ניסיון הרצח ולאור מצב האיום הגבוה, הרשויות היו צריכות למצוא פתרון מיידי לסמר יחד עם שלושת ילדיה. לכתוב שסמר "לא שעתה לבקשות" זה בפירוש להאשים את הקורבן בכך ש"מצא את מותו". משיחות שערכתי עם אחותה של המנוחה, אני יודעת שסמר סרבה בכל תוקף לפתרון שהוצע לה, כי לא הסכימה להפקיר את בנה, בשר מבשרה, ורצתה שהוא יהיה איתה במקום בטוח, בוודאי לאור העובדה שהוא – כמו כל בני משפחתה – היה מבוהל עד אימה מהמטען שתוכנן שיהרוג את אמו.

לא מספיק שהסביבה הפטריארכלית והשוביניסטית שבה אנו חיות, במדינה בכלל ובחברה הערבית בפרט, מוצאת על פי רוב דרכים להאשים את האישה גם ברצח של עצמה, הנה גם התקשורת מתגייסת לעזור. במקום להתייצב לצד הקורבן, לברר מדוע סירבה למקלט ולציין איך המקלט הציע להפקיר ילד בן 13 ולהפרידו מאמו במצב רגיש ומסוכן כזה, בחרו בכתבה המצולמת להראות את מסמך הסירוב שעליו חתמה, כדי להדגיש ולהעביר את האחריות נטו לסמר. המדינה רוחצת בניקיון כפיה והתקשורת משמשת כשופר שלה ומיישרת קו עם ממסד פטריארכלי ועם ממסד שמפקיר נשים, בפרט נשים ערביות, ולא פועל למיגור האלימות בקרב גברים.

ואם בגברים עסקינן, בן הזוג שמואשם ברצח, מתואר בכתבה כ"בן זוג שנזנח". נזנח! איזו בחירה אומללה של מילים! אולי הוא בכלל הקורבן האמיתי של הסיפור הזה… אולי צריך לחזק את מעמדו, כדי שיהיה ראוי להיכלל בסטטיסטיקה העגומה שמסיימת את הכתבה. "סמר היא אחת מ-17 נשים ערביות שנרצחו בשנה שעברה, רק כי סירבו לציית לגברים חזקים." גם כשניסו להגיד משהו בעל משמעות, יצא להם עקום. כי לכנות את הגברים הרוצחים "חזקים" זה ממש עיוות משבש תודעה.

סמר חטיב. באדיבות המשפחה

משום מה בכתבה לא מרחיבים את היריעה על מערכת היחסים המתעללת שבה הייתה סמר נתונה, שגרמה לה באומץ רב לברוח ולהתחיל דף חדש בחייה, להירשם לאוניברסיטה ללמוד את שפת הסימנים, לקחת שיעורים פרטיים כדי להצליח, ולנסות להתקבל לעבודה בתור מתורגמנית לשפת הסימנים. תאוות הרייטינג חברה לשירותי היח"צ שמעניקים מעת לעת למשטרת ישראל, וכך למרות שלא צץ או נגלה כל מידע חדש או מרעיש על הרצח או על הרוצחים ולמרות שכל האנשים הקשורים לסמר סרבו להתראיין, עדיין בחרו בחדשות 12 להביא לשידור כתבה צהובה, עם פרטים חלקיים, שתרומתה היחידה היא בהעצמת התחושה של הציבור היהודי שהערבים הם פראי אדם.

***

אתם חושבים
שאם תירו בנו
שאם תדקרו אותנו
שאם תרצחו אותנו
אנחנו ניעלם?

לא!
אנחנו נצוץ כל פעם
בפנים אחרות
אבל באותה זהות

אנחנו הבנות שלכם,
האחיות שלכם,
האחייניות שלכם,
בנות הזוג שלכם,
האהובות שלכם.
אנחנו מיילדות
את חייכם

פשוט תפסיקו!
תפסיקו לנסות להעלים אותנו

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.