• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

"הנערים": לחשוב מחדש על אקטיביזם מזרחי

הסדרה "הנערים" זועקת לקבלת אחריות פנימית ולהבנה מעמיקה של יחסי הכוחות בין מזרחים לערבים. נדרש כאן שיח מזרחי חדש שלא מפחד להצביע על הכתם הזה
מורן חבאז

כמי שגדלה בירושלים ובילתה את רוב שנותיה כנערה צעירה בימי האינתיפאדה השנייה במדרחוב המדמם שלה, בין בני נוער משלל הקבוצות הקיימות בעיר, הסדרה "הנערים" (HBO וקשת) הצליחה לטלטל את עולמי ולגרום לי להרהר לא רק בימים הנוראים ההם, אלא גם בקלסתר הפנים המדויק שמופיע בה של ירושלים של קיץ 2014, כמעט עשור לאחר שעזבתי אותה לטובת האקדמיה הבאר שבעית והתל אביבית. הסדרה, פרי שיתוף פעולה בין שלושה יוצרים מוכשרים (חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל) שהצליחו לפצח את חבית הנפץ הירושלמית אף שהם בעצמם לא גדלו בה, טומנת בחובה כמה משמעויות שראוי להתעכב עליהן בכל הנוגע למה שהיטיב להגדיר נדב פרץ במאמרו "הנערים שלנו ושלהם מנהלים את הסכסוך", הסודוקו הירושלמי שבו שסעים לאומיים, דוריים ואתניים חופפים עד כדי כך שכל נקודת חיכוך באחד מהם מובילה כמעט בהכרח לקריסתם של האחרים.

הסיפור על חטיפתו ורציחתו של הנער הערבי משועפאט, מוחמד אבו ח'דיר, על ידי נערים מירושלים וסביבתה, חרדים-ספרדים שלמדו חלקם בישיבות גבוהות, הוא יוצא דופן לא רק בגלל אכזריות הרצח ופרטיו הגרפיים שפורסמו באמצעי התקשורת במעין אמוק של "פורנו טרור", אלא בעיקר בשל זהות הרוצחים. זו הייתה בזמנו וגם היום מפתיעה במיוחד, למרות מה שנהוג לחשוב על הקשר הכמעט ברור מאליו בעולם הדימויים הישראלי בין מזרחיות לגזענות. אמנם החברה הישראלית מדברת את דימוי המזרחי הגזען כמעט ללא הרף, אך לעומתה בקרב שכבת האינטלקטואלים והאקטיביסטים המזרחים אין אחד שלא יודע לצטט את אמירתו האלמותית של ד"ר ג'מאל זחאלקה בסרט "אשכנז" על ההבדל בין הגזענות של מי שצועק "מוות לערבים" למי שבפועל, לצד שיח הנאורות שלו, מנהל את מנגנוני הכיבוש וגירש את הפלסטינים ממולדתם. זו אמירה מעוררת מחשבה, בטח כשמגיעה מפיו של קורבן הדיכוי, וחשובה מאין כמוה בתוך השיח הקלישאתי על גזענות בישראל שמשתמש כמעט תמיד בדמות המזרחי הצווח כפלקט לתופעה.

דמות חוקר השב"כ בסדרה, סימון/שמעון, שמופקד על חקירת רצח אבו ח'דיר, נדמה כמי שמכיר את האמירה הזאת. היא מייצרת עבורו קונספציה ברורה, לפיה את עיקר משאבי הזמן והטכנולוגיה החקירתית יש להקדיש לטרור מבית מדרשו של ציבור המתנחלים הדתי-לאומי, האשכנזי רובו ככולו. באופן אבסורדי, אף על פי שהוא מכיר היטב את עולמם הסוציולוגי של הרוצחים – עולם החרדות הספרדי על מורכבותו והדיכוי שהוא מצוי בו, הן מהציבור החרדי האשכנזי והן בעיניים חילוניות משפילות – הוא פועל עד לשלב בו ההוכחות מצביעות בבירור על כיוון אחר, כמי שנקודת ההנחה שלו חד משמעית: את רוצחי אבו ח'דיר יש לחפש בין שורפי מטעי העצים ואנשי תג מחיר, נוער הגבעות החרד"לי.

הוא לא מתרגש מאמירות ה"מוות לערבים" על שלל מופעיהן הידועים, ואפילו כשמגיע תחת מסווה עד לשולחן השבת של הרוצחים ושומע את שיח השנאה והגזענות הוא עדיין מבהיר לקולגות האשכנזיות שלו כי "כל אחד מהמשפחה שלי יכל היה להגיד את זה. נעצור את כולם?". מנקודת מבטו של סימון הוא צודק, מנקודת מבטה של החקירה זו הטרגדיה כולה. הנקודה שבה הקונספציה ה"זחאלקאית" מתפוררת.

רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר לימד אותנו שעברנו את נקודת האל-חזור ויש להחליף דיסקט. האמירות "מוות לערבים" ו"שיישרף לכם הכפר" הפכו ממשל לניסיון מחיקת הזהות הערבית של המזרחי בתהליך פנימי של הפנמת הדיכוי לציווי אמת, הכי קונקרטי שאפשר לדמיין.

מהי נקודת הזמן המדויקת שבה ניתן להצביע על המעבר מ"מוות לערבים" הסימבולי ל"מוות לערבים" שהופך למעשה פנחס מודרני, כזה שכמעט והבעיר את ירושלים לכדי אינתיפאדה שלישית? איני יודעת. אולי זה הפער הדורי בין ההורים שלנו ובטח הסבים והסבתות שגם אם אימצו את שיח הפחד מהערבי כאויב, הם הכירו אותו היטב כיוון שחייהם היו לגמרי שלובים אלה באלה. לעומתם, הדור של ילידי שנות ה-80 וה-90, גם אם גדל במה שמתקרא "יישובים מעורבים", לא מכיר ערבים ולרוב גם לא מעוניין בכך. עבורם, האקטיביסטים המזרחים יכולים לקשקש עד מחר על ה"יהודיות הערבית" מבית מדרשו של יהודה שנהב, בפועל לא אלה ולא אלה ביקשו מההורים או הסבים ללמד אותם ערבית, יהודית ככל שתהיה. הגדרתו החשובה של שנהב אולי הייתה רלוונטית להגדרת הזהות של סבא שלי, במידה מסוימת גם של אבי, אבל בעבורי ובעבור מרבית הצעירים המזרחים שאני מכירה אין לה שום משמעות, אלא כהתרסה אשכנזית.

נדרש כאן שיח מזרחי חדש שלא מפחד לומר, בפראפרזה כמעט מתבקשת: "ירושלים – יש לנו בעיה"

בסוף המשוואה הזאת עומד המזרחי הדובר "שנהבית" מול שוקת שבורה. מחד, הוא (כמו סימון) יושב בארוחות שישי וחג ועד לשיח השנאה הימני-משיחי שהשתלט על סובביו, מכיר ומדקלם את כל הסיבות ההיסטוריות והמעמדיות להזדהות המזרחית עם הימין. מאידך, אין לו עניין לחנך את משפחתו כמו בימי כור ההיתוך ההוא – הרי הם כולם בכלל נצר לשושלת יהודית-ערבית מפוארת וממילא אין למילים הגזעניות משמעות, הרי ג'מאל זחאלקה אמר. בדיוק בנקודה זו הסדרה, ואולי הסיפור הישראלי כולו – עומדת מול הצופים וזועקת לאחריות פנימית חדשה ולהבנה מעמיקה של יחסי הכוחות בין מזרחים לערבים, שירושלים מגלמת את נקודות החיכוך הקיצונית ביותר שלהם. נדרש כאן שיח מזרחי חדש שלא מפחד להצביע על הכתם הזה, תוך הכרה הכרחית בנסיבות ההיסטוריות המדויקות שציירו כל קו בדמותו, ולומר, בפראפרזה כמעט מתבקשת: "ירושלים – יש לנו בעיה".

שלומי אלקבץ ב"הנערים"

לתחושתי, זוהי אחת מהמשימות החשובות ביותר העומדות לפתחו של כל אקטיביסט מזרחי. שכן, אם לא נידרש אליה, יהפוך מהר משצפינו הפלקט המזרחי של שנאת הערבים למציאות של ממש וייווצר באופן פרדוקסלי ומרושע למדי, שוב, דור שלם של מוציאים לפועל את חזון האפרטהייד מטעם הימין המשיחי. חזון האימים הזה, שבמידה רבה כבר מתקיים בימינו בדמותן של חטיבות שלמות בצבא ובמשטרה המורכבות רובן ככולן מנערים מזרחים ואתיופים, עלול להחמיר ולצאת אל מעבר לקווי מערכת הביטחון אל תוך הציבוריות הישראלית – כל עוד לא ייווצר דור חדש של מנסחי זהות מזרחים (אם תרצו, דור שלישי למעברות), שיעמוד על הסכנה שבאימוץ העיוור של סיסמאות השנאה והגזענות, בלי הנחות ובלי קונספציות זחלקאיות.

את העבודה הפנימית הזו אנחנו חייבים לעשות בעצמנו. בהינתן מערך הכוחות הנוכחי בפוליטיקה הישראלית, אין שום סיכוי שמישהו אחר יעשה זאת בשבילנו. זה פשוט נוח להם מדי.

מורן חבאז היא דוקטורנטית להיסטוריה יהודית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אמיתי

    מורן, נפלת בדיוק כפי שתכננו להפיל אותך, יוצרי הסרט. כשצופה נטפליקס, במונטנה יראה את הסרט, הרושם שלו יהיה, שבישראל היהודים ובמיוחד המזרחיים מסתובבים כמו זומבים ברחובות ומחפש להרוג את הערבי התורן. בפועל את יודעת כמה שהרצח של הנער התקיים בקצה של הקצה של החברה הישראלית, שרובה המוחלט הזדעזע מהרצח והביע שאט נפש מהרוצחים.
    בקיצור כתבת כתבה שלמה על בעייה שלא קיימת והכל בזכות ה"נאורות" שרכשת באקדמיה שמאפשרת לך לזהות תהליכים בחברה הישראלית. על אף שאת מתרחקת מהגדרת הזהות הערבית-יהודית מבית מדרשו של שנהב (השיקרית והמזוייפת כפי שיודע כל מי שגדל בארצות ערב) את בעצם די מדברת שנהבית, מנסה לקבע את הזהות המזרחית של הדור השלישי, ממציאה לו בעיות וחושבת על פתרונות.
    בקיצור,עוד תוצר מבית המדרש של פוליטיקה של זהויות שמנסה לעשות סיבוב על המזרחיים.

  2. אבנר

    אני רוצה לעלות פה רעיון מהפכני (שיהיה קשה לעכל אותו והוא עלול אולי לגרום לזעזוע בשיח המזרחי ) אבל יכול להיות שגם מזרחיים יכולים חארות גזעניות ששונאים ערבים כי הם פשוט נבלות? ואין לזה שום קשר למעברה לאשכנזים לדידיטי בלה…בלה..בלה…

  3. אמיתי

    לאבנר
    אכן מי שרצחו את הנער הערבי הם חארות,נבלות,גזעניים ומפלצות. ואין שום קשר למעברות ולדי די טי ושאר סיפורים מלפני 50 שנה. שום דבר לא מצדיק התנהגות כזו.
    למזרחיים פרוגרסיבים יש אינטרס מובהק לקשור בין שתי התופעת ולעשות את התרגיל ששמאלנים עושים עם הערבים. הם הרי מסכנים, קורבנות, לא לגמרי בוגרים ולכן אפשר להחליק להם על פיגועי הטרור, הרציחות האכזריות ללא פשר והסבר של ילדים נשים זקנים וכו' .
    ומפה המסקנה הברורה:הרי כולנו דומים ערבים-יהודים וערבים, כולנו יחד במדינת כל אזרחיה כולנו קורבנות של הקולוניאליסטים האשכנזים לא?.
    אז ככה . המזרחיים לא מוכנים להתחלק על פי פוליטיקה של זהויות מבית המדרש הניאו ליברלי (אחרי שהחלוקה הקודמת למעמדות נכשלה) . הזהות העיקרית שלהם היא יהודית,לא ערבית ולא מזרחית. רק במוחם הקודח של מזרחיים פרוגרסיביים יש איזושהי תקווה שה"פרולטריון" המזרחי יתעורר ויראה את האור ויתחבר לאחיו הערבים המדוכאים כמוהו.
    פעם אחרי פעם הבחירות מוכיחות כמה הם התרחקו מההורים שלהם מהסבים והסבתות שלהם.

  4. ג. אביבי

    מאמר יפה של מורן חבאז.
    ברור שיש קשר בין מעשיהם של הנבלות שבצעו את הרצח האכזרי בנער מוחמד אבו ח'דיר ובין הדיכוי האשכנזי כלפי המזרחים. הקשר הוא אותו מנגנון פסיכולוגי סוציאלי שהופך קרבן אלימות לאנס וסוטה. זהו אותו מנגנון שהפך רבים מאוד מקרבנות השואה והאנטישמיות האירופית וצאצאיהם לגזענים פתולוגיים – שמפנים את הארס שלהם כנגד מזרחים, ערבים, אתיופים וכהי עור בכלל.
    אבל ברור גם שמשהו מאוד קלוקל פושה בקרב חלק מהנוער המזרחי. הנהיה לימין הקיצוני והשאיפה להיות יותר גזען לבן ממדכאיהם האשכנזים הם סימפטום לפתולוגיה חברתית ותודעתית. נראה שרבים בציבור המזרחי נמצאים במירוץ של הטמעות בתוך הזהות "הישראלית הלבנה-פטריוטית", כלומר לובשים את הזהות של מדכאיהם האשכנזים. הדור הצעיר, כרגיל, יותר יעיל בזה.
    לנו, אנשי השיח המזרחי, אין ברירה אלא להציג ולהמחיש לכמה שיותר מזרחים מכל הגילאים את המשמעות של בחירתם העכשווית.
    – יש להבליט ככל האפשר את העובדה שאת אלפי ילדי תימן ומזרח לא הערבים חטפו.
    – את עשרות אלפי ילדי המרוקאים לא הערבים הקרינו רנטגן ברמות קטלניות.
    – את כל הפשעים נגד ההמונים האלה הנהגת הימין הציוני ראתה ושתקה מתוך הסכמה, ואף שתפה פעולה (המפלגות הדתיות).
    – יש להזכיר לעתים קרובות שאת מגורשי כנרת התימנים (1930) החרים כל הישוב האשכנזי-ציוני, והיחידים שהושיטו להם עזרה היו הערבים – הפלסטינים (שהביאו להם תרופות ומזון כאשר הם הושלכו ע"י קלגסי הציונות הלבנה בוואדי עארה) והסוחרים הערבים מארצות סמוכות שגילו אמפתיה אליהם.
    – יש להציג את הדמיון הרב בין האלימות האנטי אתיופית של שוטרים שחלקם ממוצא מזרחי כגון ביד קלה על ההדק (למשל ברצח סלמון טקה ואחרים) להתנהגות האלימה של המשטרה הלבנה כלפי מפגיני הפנתרים השחורים, אנשי ואדי סליב וכלפי דייריי המעברות המזרחים.
    אין לנו דרך מועילה אחרת לטפל במצב. המשך ההתעסקות בזהות התרבותית של דור האבות והסבים לא מדברת כיום אל אף צעיר מזרחי.