• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

שי אריה מזרחי, בלעה אותך מפלצת

מילים לזכרו של המשורר והפעיל החברתי, במלאת שבע שנים למותו
מתי שמואלוף

משורר וסופר. ב-2014 ראה אור "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת זמורה-ביתן. עובד על רומן ראשון

לפני שבע שנים ליווינו אותך בדרכך האחרונה, בקריית שאול. אני נזכר איך היה לי קשה לראות אם שקוברת את בנה. היום אני יושב בעיר אחרת, ביבשת אחרת, במצב זוגי אחר לגמרי, עדיין כותב שירה בעברית וחושב עליך, שי. הקלישאה אומרת שאנחנו מביטים אחורה אל המתים. אבל האמת היא שהמתים הולכים איתנו לכל הדרך ומביטים בנו בכל צעד. לא מעט פעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה אילו היית עומד מול הלחץ שהפעילו עליך השדים שלך, להשתיק את קולך לנצח. הרי אין מי שלא התעורר לפחות פעם אחת בבוקר וחשב, בשביל מה אני חי? וברגעים קשים יותר: למה אני לא גומר עם זה וזהו.

שלושה חודשים לפני מותך, נכחתי בהשקת ספרך השני ״הוא המסמן את המקום״. היה אירוע קטן בחנות הספרים ״סיפור פשוט״ שבנווה צדק בתל אביב. למרות כל הפעילות החברתית-פואטית שלך, כתיבתך התרחקה מהפוליטי. לעיתים נגעה בפילוסופי ובמופשט, ולעיתים הייתה בוטה וישירה. דאגת להביא ערק תאנים משובח ששתינו מאחורי החנות. ואתה התרגשת מאוד מכל הקראה. אני מביט בתמונה הזאת ששלח אלי הצלם הפואטי עזרא לוי שאותה מצאתי בתיבת המייל:

בהשקת "הוא המסמן את המקום" של שי אריה מזרחי, סיפור פשוט, 28.6.12. צילום: עזרא לוי – צלם פואטי

פניך רכונים אל הספר שלך, כל כך יפה, עם השיער הארוך, שקוע במילים שהן רק שלך. אני יושב מאחורה בקהל עם חולצה של בית"ר ירושלים שקניתי בכדי להכעיס את עמוס עוז בהשקה של בנו דניאל ומאז הסתובבתי איתה בזכות הצבע הצהוב שאהבתי, עד שאכרם ידידי אמר לי שזה חולצה של שונאי ערבים והפסקתי ללבוש אותה. בינתיים אתה וגם עמוס עוז בעולם שאין חזרה ממנו.

אלבום תמונות וסקירה מהשקת הספר

אחרי ההשקה כתבת לי במייל: "אהלן, תודה על שהגעת אתמול ועל ההקראה המיוחדת והיפה, ריגשה אותי. נתראה בעוד שמחות."

כן, היית די אופטימי ולא ידעת שהסוף מתקרב. פעלת הרבה בשביל אחרים: הקמת את האתר ״כאוס״ שאירח לא מעט משוררים בשיריהם עם רישום קל שכתבת על כל יצירה. ברגע שהקמנו את איגוד המשוררים הצטרפת מיד והיית פעיל בולט. תמיד היית מוכן לסייע למשוררים ומשוררות בתחילת דרכם.

היית פעיל בתנועת השירה ״גרילה תרבות״ ואף ארגנת את אירוע המחאה על אי העלאת שכר המינימום מול בנק ישראל. זאת היתה הפגנת גרילה תרבות היחידה שבה לא השתתפתי. הודעתי שאני חולה, אבל למעשה הייתי שבור אחרי פרידה קשה מבת זוג. מצד שני, כשהמחאה עברה ונותרנו עם ממשלה של בנט, לפיד ונתניהו, והציבור היה מוסת, לא מצאת עוד את מקומך. וכמו בסרט ילדים, הבריונים מוצאים איך לפגוע בילד החלש יותר.

היית מאוד פעיל ברשת, ולפעמים אני מרגיש אשם שבגלל הפעילות שלנו בגרילה תרבות, הפכת לרדיקלי כמו צ'יקי וכמוני. הרדיקליות גרמה לך להתווכח עם המון אנשים על הדעות שלך, ואיבדת את העבודה שלך, כי הימנים הגזעניים דאגו לכך, ונכנסת לצרות כלכליות וחברתיות, ונחנקת מהתרבות הישראלית המשתיקה קולות ביקורתיים.

אצל אנשים פגיעים כמונו, פגיעה במקום עבודה, יכולה לסיים הכול. להחשיך את כל המערכת

ואולי היו עבודות אחרות שהיית יכול למצוא אבל לפעמים, אצל אנשים פגיעים כמונו, פגיעה במקום עבודה, יכולה לסיים הכול. להחשיך את כל המערכת. אם מוסיפים לזה את הטיפולים הפסיכולוגיים, את הדרך שבה אנחנו קוראים חדשות ומשתתקים…

באופן הכי אישי, מותך היה בשבילי מוות חברתי של תקופה. הוא סימל בשבילי את החברה של פוסט המחאה החברתית. כל מהפכה שנכשלת היא תקופה נוראית ביותר ליוצריה, כי אובדן הצעד הזה של קפיצה מעבר למכשולים, הופכת להתבוססות בבוץ הכי נורא והכי טובעני.

יש אנשים כמוני שלא הצליחו לעמוד מול המפלצת, וזזו הצידה, ויש כמוך שהמפלצת בלעה אותם. ובכל זאת, זיכרונך פה איתי, גם אלפי קילומטרים מהמקום המקולל ההוא שסיים את חייך. דרך הענווה שלך ואהבתך לשירה יחסרו לנו מאוד. מחויבותך לשינוי מתקן בעולם הספרותי ורוחך הלוחמת יהוו לנו סמל ומופת לשנים שיבואו.

בצד האחר של השירה

אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁנִּפָּגֵשׁ רַק בִּשְּׂמָחוֹת
אֲבָל אֵין שִׂמְחָה בְּלִי אֵבֶל, בְּלִי שָׂפָה
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹקְדִים, מִישֶׁהוּ נִקְבָּר
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ קוֹבְרִים, מִישֶׁהוּ נוֹלָד
בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ מְחַבֶּקֶת אוֹתִי בַּלַּיְלָה,
מַשֶּׁהוּ בִּי נִצָּל.

מתוך "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים", בהוצאת פרדס.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עינה

    כתבת באופן מרגש ויפה.