• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

עד שהיבה תצא לחופשי

הישיבה מציפה אותי. מרגישה כל חיבור ומגע של הגוף בכסא. מתנתקת לרגעים. שוקעת במחשבות. רוח בפנים. גשם. הבד לוחץ על העיניים. האזיקים על הידיים. פתאום נעלמה שעה. נגמר. המיצג "עצורה" נערך במשך 24 שעות בהבימה במחאה על מעצרה המנהלי של היבה אל לבדי
רוני פלזן

השעה שלוש לפנות בוקר, אני יושבת פה בכיכר הבימה בתל אביב יפו משבע בבוקר. עם הפסקה קצרה. המקום הכי רחוק ממרתפי השב"כ ותא מעצר שיש. העמדנו פה היום, יום ראשון, 'צינוק' מזכוכית, כסא, אזיקים ופלאנלית. 'עצורה' קראנו למיצג, בסיומו, בוקר יום שני, נסע יחד לבית המשפט הצבאי בעופר, שם יתקיים דיון בערעור על מעצרה המנהלי של היבה אל לבדי.

מטרת המיצג הייתה להביא את המציאות הקשה של אסירים פלסטינים פוליטיים מנהליים בישראל ממרתפי החקירות החשוכים, אל כיכר העיר המרכזית. המראה יוצא הדופן בכיכר העיר, של אישה יושבת כפותה ומכוסת עיניים, לא השאיר אף אחת מהמשתתפות והעוברות ושבות אדישה.

מירי ברק, עצורה מספר אחת, ממשתפות המיצג: "הזמן כאילו נעצר, לא זז. זמן ללא תכלית, הבעלות עליו מופקעת ממני. אני מאחלת להיבה שתזכה שוב בבעלות על חייה, ושיפסיקו לעצור אנשים במעצר מנהלי. מאחלת חופש לכל העצורות והעצירים המנהליים".

מיצג למען שחרורה של היבה אל לבדי בהבימה, 27.10.2019

'עצורה' נוצרה במסגרת קמפיין בעברית 'חופש להיבה' שמטרתו לתמוך במאבקה של היבה אל לבדי. בירדן ובחברה הפלסטינית מתקיימת מחאה מאז מעצרה של היבה, והקמפיין בעברית נועד לעלות מודעות בציבור הישראלי-יהודי למעצרה, להפרת זכויותיה הבסיסיות, לתנאים הקשים בהם היא מוחזקת ולאופן בו היא מתנגדת אליהם. אל לבדי, 32, פלסטינית אזרחית ירדן, הגיעה לחתונה של קרובת משפחה בג'נין באוגוסט האחרון ונעצרה עם כניסתה במעבר אלנבי.

מיד עם מעצרה, אל לבדי נחקרה ארוכות, ממושכות וקשות. נשללה ממנה הזכות לייצוג משפטי ועורך דין במשך ימים ארוכים שבמהלכם ניסה השב"כ ללא הצלחה להוציא ממנה הודאה באשמה, בכל האמצעים. אל לבדי העידה שנחקרה בתנוחה שגרמה לה לכאבים, בגב ובידיים. שהחוקרים ירקו עליה, איימו עליה שיעצרו גם את אמה ואחותה ואמרו לה שהם יכולים להאריך את מעצרה המנהלי עד לשבע וחצי שנים. וכל זה בלי משפט. בלי להוכיח שביצעה עברה בכלל. בדיוק כפי שעשו למאות פלסטינים השנה.

למרות הלחצים המופעלים עליה, היבה כופרת בכל האשמות. כשהשב"כ לא הצליח לגבש תיק נגדה ולאסוף ראיות, מעבר לכמה פוסטים בעמוד הפייסבוק שלה, שאפילו הם לא מהווים כל עברה על החוק, הוא דרש וקיבל צו מעצר מנהלי. זה היה לפני כחודש. בתגובה, פתחה היבה בשביתת רעב. בימים אלו היא נכנסת לשלב שבו נוצר נזק בלתי הפיך לגוף, שלב שבו נשקפת סכנה ממשית לבריאותה וחייה.

12 נשים רצו והתנדבו לשבת בכסא, 24 נוספות שומרות ותומכות בעצורה, כל אחת לשעתיים. כולן רצו לחוות בגוף קצת מאיך מרגישות עם אובדן השליטה, אובדן תחושת הזמן, חוסר הוודאות וחוסר היכולת לנוע בחופשיות

'עצורה' הביאה חלקיק מזה למרחב הציבורי היהודי, ללב הפועם של מדינת תל אביב. באופן סמלי, אמנותי, ה'עצורות' אינן אמיתיות, והמיצג מדומה והכי מוחשי בו זמנית. באותו זמן, זאת מציאות חיים של רבים מדי. המיצג נמשך 24 שעות – מ-7 בבוקר של יום ראשון, ועד 7 בבוקר שלמחרת. 12 נשים רצו והתנדבו לשבת בכסא, 24 נוספות שומרות ותומכות בעצורה, כל אחת לשעתיים. כולן רצו לחוות בגוף קצת מאיך מרגישות עם אובדן השליטה, אובדן תחושת הזמן, חוסר הוודאות וחוסר היכולת לנוע בחופשיות. אם כעצורה, ואם כתומכת, המיצג הוא הזדמנות לפעולה, להתנגדות בגוף. למחאה שיוצאת ממני החוצה. מחאה שעושה שימוש בכלי העומד לרשותנו, בגוף שלנו.

ליאן רם, עצורה מספר שלוש, כתבה מוקדם יותר היום בעקבות השתתפות במיצג 'עצורה': "אני נכנסת למעצר. משקשקת. הלוואי שמישהי תראה אותי. תשמור עלי. לא תישן בלילה ולא תפסיק להילחם עלי. עד שאחזור הביתה".

אני כותבת את זה וקולטת שהלילה אני לא ישנה. אני העצורה ה-12, במשמרת האחרונה, בין חמש לשבע בבוקר, מיד אחרי שאסיים את משמרת התמיכה שלי בעדי בזמן שהיא יושבת כפותה לפני, בגשם.

סיליה ג'ואברי, ממשתפות המיצג: "שמרנו עליה. לא יכולתי להתרחק ממנה, הידיעה שהיא יושבת שם הייתה גדולה ממני. לי זה היה קשה. היום הלכנו לצעוק שיפסיקו לחמוס זכויות אדם בשמנו, רק כי הם יכולים, אי אפשר להמשיך לעצור אנשים כי הם פשוט יכולים".

סמירה סראיה, שחקנית, שהשתתפה גם היא במיצג, מספרת בעקבותיו על סצינת חקירה של הדמות שגילמה בסרט "מות המשוררת":

"במהלך ארבע שעות, אני סמירה, ישבתי בחדר סגור עם איש שחקר אותי (לא ידעתי מי הוא ומה הולך לשאול, רק ידעתי שהוא הולך לנסות להפליל אותי). אני, סמירה השחקנית, התמסרתי לסיטואציה, למעמד של עצורה שלא משנה מה תגיד או תעשה, טבעת החנק מתהדקת סביב צווארה. במשך ארבע שעות, רק שאלות ברוגע ובקרירות מקפיאת דם, בלי צעקות, בלי שאף אחד ישים עלי יד, אחרי ארבע שעות של חקירה הודיתי במעשה שלא עשיתי, הודיתי בפשע שלא עשיתי כי רציתי שזה ייפסק, פשוט שייפסק.

אני, סמירה השחקנית, על אף שידעתי שהסיטואציה בשליטתי, ואני "במשחק", זה היה כל כך קשה שפשוט הייתי מוכנה לכול, רק שהעינוי הפסיכולוגי ייגמר. את חווית הגוף שלי מאותה חקירה/סצינה אני עדיין אוצרת בגוף… הרגשתי, חוויתי והבנתי מה עושים שם ואיך זה מרגיש… וזה היה רק ארבע שעות בחדר במרכז תל אביב, כאשר בחדר לידי היו אנשים שיבואו ויחבקו אותי אחרי הקאט. והיבא, רק אלוהים יודעת באיזה מצב היא ועוד לפני שהתחילה לשבות רעב – חודש שלם בשביתת רעב.״

הישיבה מציפה אותי. פעם ראשונה השבוע שאני עוצרת. מרגישה כל חיבור ומגע של הגוף בכסא. מתנתקת לרגעים. שוקעת במחשבות. וחוזרת. רוח בפנים. גשם. מרגישה את הבד לוחץ על העיניים. האזיקים על הידיים. שורטים. מגרדים. אני סופרת את הדקות. פתאום נעלמה שעה. נגמר.

לקראת חודש נובמבר שבא עלינו, ונקווה שלטובה, הוא גם חודש המודעות למאבק באלימות מגדרית, אלימות של גברים בנשים. הגיע הזמן שאנחנו, הנשים היהודיות, מכל גוני הקשת, נכיר בתרומה שלנו לדיכוי של נשים פלסטיניות, ניקח אחריות ונתנגד לאלימות הממסדית שמפעיל עליהן המשטר היהודי בישראל.

אם אתן רוצות לקחת חלק בהתנגדות, קודם כל תשאלו שאלות ותטילו ספק באמון המלא שהממסד דורש מאיתנו כל העת. הממסד שלחלקנו לפעמים נוח להאמין שמה שהוא עושה זה נכון, ראוי, ונעשה למעננו. האמון העיוור הזה מאפשר פגיעה ואלימות יומיומית ומתמשכת בשמנו. אם אתן רוצות להשתתף באופן פעיל, אתן מוזמנות לעשות לייק לעמוד שלנו: חופש להיבה الحريّة لهبة FreeHiba.

התחלתי את המשמרת בחושך של הלילה – ועכשיו כבר אור, ואני בדרך למחנה עופר. לערעור. והלוואי שגם היבה תצא כבר מהאפלה האיומה הזו אל שחר של יום חדש.

רוני פלזן היא מיוזמות הקמפיין לשחרורה של היבה אל לבדי

המיצג "עצורה" למען שחרורה של היבה אל לבדי בהבימה, 27.10.2019. צילום: חיים שוורצנברג

 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.