• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

שיקום מתמודדי נפש: מעצמה באספמיה

האם הם עובדים שעה בשבוע מחוץ לחנויות? כמה שעות הם עובדים? האם השכר שהם מרוויחים מספיק למחייתם או שמא נאלצים להשלים הכנסה? תגובה למאמר על נפלאות השיקום התעסוקתי של מתמודדי נפש בישראל
מיכל בסן

תעסוקה שיקומית, לפי עופר כהן מנכ"ל קבוצת "שכולו טוב" במאמר דעה שהתפרסם ב"גלובס" תחת הכותרת "לא רק סטארט אפ ניישן: ישראל הפכה למעצמת שיקום מתמודדי נפש" היא לא פחות מחסכון כלכלי ותרומה עצומה לתל"ג. לדבריו, אם רק נשלח נפגעי נפש למסגרות תעסוקה נתמכת, נראה ירידה חדה גם בכמות האשפוזים, וגם עליה מהותית בשיעור התעסוקה בקרב נפגעי נפש" 70% מתוכם מחוסרי תעסוקה.

אלא שסיפורים לחוד ומציאות לחוד.

ראשית כל, בניגוד למה שטוען כהן, תעסוקה "שיקומית" איננה מפחיתה אשפוזים. הירידה בכמות האשפוזים קשורה בירידה בכמות המיטות. החל משנת 2000, כחלק מהרפורמה השיקומית שתפקידה להעביר את נפגעי הנפש מבתי החולים בקהילה, צומצם באופן דרסטי מספר מיטות האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים בישראל ועמם כמובן התקציבים שהוקדשו לאשפוז אותם חולים. צמצום ניכר זה, לצד פתיחת מספר מוגבל של מסגרות דיור בקהילה, אפשר להכיל את אותה כמות של חולים כרוניים-לכאורה, שעד לאותה תקופה דוירו בבתי החולים הפסיכיאטריים השונים.

מאז הירידה החדה במספר המיטות, חלה מגמה חדה של קיצוץ בכמות המיטות לנפש במחלקות הפסיכיאטריות – המהווה גם חלק ממגמה של קיצוץ בשירותי בריאות ושירותים חברתיים בכלל. כך מתריע למשל דו"ח מבקר המדינה בחלק הנוגע ל"מערך האשפוז בבתי החולים הממשלתיים לבריאות הנפש": "בשנת 2005 היו כ-3500 מיטות המיועדות לאשפוז פסיכיאטרי (8 אחוז מכלל מיטות האשפוז בישראל), זאת בשעה שבשנת 1988 היו כ-7000 מיטות (כ28 אחוז מכלל מיטות האשפוז באותה עת)."

ברור, אם כן, שבין השנים 1999, שנת חיקוקו של חוק שיקום נפגעי נפש בקהילה, לשנת 2019, גם אם נפגעי נפש חפצו להתאשפז, הייתה אכסניה מוגבלת מאד שתכיל אותם. לכך תורמים נתוני הצפיפות במחלקות, העומדים זה שנים רבות על 95% ומעלה. מצב זה הביא בתורו לקיצור משכי האשפוז, ולבסוף לדחיית אנשים הנזקקים לאשפוז – וגם על הנושא הזה כותב מבקר המדינה, דו"ח אחר דו"ח.

מכאן אנו למדים, ודי בבירור אם יורשה לי לציין, כי הירידה התלולה בכמות האשפוזים, וכן החסכון לתל"ג שנוצר בעקבותיה, רחוקה שנות אור מלהיות פונקציה של אספקת שירותי תעסוקה "שיקומית".

שנית, כהן טוען כי את החסר בתעסוקה, העומד על 70%, ממלאות מסגרות שיקומית. וכך הוא טוען: "כיום משולבים בקבוצת שכולו טוב למעלה מ-30% ממקבלי השירות בתעסוקה בשוק העבודה הפתוח, זאת לעומת 2%-4% בגופי שיקום דומים באירופה. 95% מהם מרוויחים שכר מינימום ומעלה ו-57% מהם מתמידים בעבודה בשוק העבודה הפתוח למעלה משנה."

האם שילוב פירושו עבודה מלאה, בשכר מינימום או יותר בשוק הפתוח? אם כך, האם אכן ניתן לטעון כי 70% ויותר מעובדי קבוצת שכולו טוב אכן משולבים בשוק החופשי? התשובה, כמובן, היא לא.

כדאי לברר מהי כוונתו של כהן בהגדרה של "שילוב". האם שילוב פירושו עבודה מלאה, בשכר מינימום או יותר בשוק הפתוח? אם כך, האם אכן ניתן לטעון כי 70% ויותר מעובדי קבוצת שכולו טוב אכן משולבים בשוק החופשי? התשובה, כמובן, היא לא. מבחינת כהן, שילוב פירושו גם יום עבודה בודד בשבוע, שבו עובדת המשתקמת בשוק החופשי. במהלך שאר הימים, תמשיך המשתקמת לעבוד ולהכניס תשלום לקופת "שכולו טוב", אך להיספר כמי ששולבה בשוק החופשי (גילוי נאות: לפני שנים ספורות עבדתי במשך יום אחד בחנות "סיפור חוזר", ואני מסקרת מאז 2016 את פעילות העמותה, כמיטב יכולתי).

נתון מעניין נוסף שמעלה כהן הוא כי "57% מהם מתמידים בעבודה בשוק העבודה הפתוח למעלה משנה." מכאן מתבהר כי מתוך אותם 70% הנחשבים כמשולבים בשוק החופשי, שילובם של 13% מהמתמודדים היוצאים לכתחילה לתעסוקה בשוק החופשי כלל לא שורד כדי שנה מלאה. בטרם חולפת שנה, הללו מפסיקים לעבוד בשוק החופשי וחוזרים למסגרת התעסוקה השיקומית, שאותה הם מפרנסים.

ומה על 57 האחוז הנותרים? על שילובים של אלו כהן לא מרחיב. האם הם עובדים שעה בשבוע מחוץ לחנויות? האם הם עובדים יום בשבוע או יומיים? כמה שעות הם עובדים? האם השכר שהם מרוויחים מספיק למחייתם, או אולי גם הם בעצם נאלצים להשלים הכנסה ב"למידת כישורים לשוק החופשי", גם בעודם משולבים בו – גם אחרי למעלה משנה של תעסוקה בשוק החופשי, שבמהלכה הוכיחו שרכשו כישורים מספיקים כדי להתנתק מהמסגרת התומכת בהם.

חנות "סיפור חוזר בפתח תקווה". צילום: עמוד הפייסבוק של סיפור חוזר, 24.09.19

נקודה נוספת שכהן איננו מצביע עליה, ובצדק מבחינתו, היא העובדה שאם 57% מנפגעי הנפש המקבלים שירותי תעסוקה מקבוצת שכולו טוב עוזבים כל שנה לשוק החופשי – כיצד זה שקבוצת "שכולו טוב" עדיין פועלת? לפי החישוב הזה, הרי שתוך שנים בודדות מאז החלה העמותה לפעול בשנת 2005, היו אמורים כל שירותי החברה להתייתם מצרכנים, כי כולם יצאו להם לשוק החופשי והחלו לפרנס את עצמם. האם יתכן שקצב הגדילה של תחלואה נפשית בישראל גדול מקצב השחרור של אנשים לשוק החופשי על ידי קבוצת "שכולו טוב", וכל שנה נכנסים אלפי נפגעי נפש חדשים למעגל מקבלי הקצבאות, כדי למלא את יוזמות שכולו טוב בעובדים?

מבט חטוף ביוזמות השונות, מבהיר שלא זה המקרה. אותם אנשים, אותם עובדים, מאיישים את אותן עבודות שנה אחר שנה. מפני שקבוצת "שכולו טוב" לא באמת משחררת אנשים לשוק החופשי. לא באמת מגדילה את התמ"ג ולא באמת חוסכת כסף. אבל מסתבר שראשיה בהחלט ניחנו בכשרון רב ליח"צ מלטף.

מיכל בסן היא מתמודדת נפש, בעלת הבלוג "חורגת" באתר "הארץ" וסטודנטית להיסטוריה ותיאטרון באוניברסיטת חיפה 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ויקי

    היי מיכל,
    את לא חושבת שזהו פתרון למי שאין ביכולתו להיות מועסק בשוק החופשי? לייצר מסגרת, הכנסה כלשהי וערך כלשהו מעשיה? מה החלופה?