אל תספר לי על צלם שאיבד את עינו

ביום שישי האחרון יצא הצלם הפלסטיני מעאד' עמארנה לתעד הפגנה של תושבי הכפר סוריף בגדה, המוחים נגד גזל אדמותיהם. קצת אחרי שההפגנה הלא אלימה הסתיימה, החלו מספר צעירים ליידות אבנים לכיוון כוחות מג"ב שהיו באזור. בשלב מסוים, הגיבו שוטרי מג"ב בירי גז וגומי לכיוון המפגינים, ועמארנה – שעמד על גבעה סמוכה ותיעד את האירועים – ספג כדור בעינו. ככל הנראה, הכדור מסוג "טוטו" (קוטר 0.22 אינץ') כוון לאחד המפגינים, או שפגע ברצפה וניתז לכיוון עינו של הצלם.

מחיר הפגיעה הזאת קשה ומזעזע במיוחד – העיתונאי איבד את עינו בזמן שכפי שניתן לראות לבש אפוד עליו הכיתוב press. לא ניתן לטעות בהיותו צלם.

תושבי סוריף מוחים בשבועיים האחרונים נגד גדר שנבנתה מסביב לאזור גדול של אדמות חקלאיות, כדי להרחיב את ההתנחלות הסמוכה, בת עין. מקרה הירי הזה מציג את קלות הדעת הנפשעת שבה כוחות צבא ומשטרה ישראלים מכוונים את נשקם נגד צלמים ומצלמות פלסטינים בגדה ובעזה. מכוונים ויורים. במרץ 2019 התפרסמו מסקנות דו"ח ועדת האו"ם שחקרה את הירי ההמוני נגד מפגינים עזתים לא חמושים, במהלך ההפגנות של 2018 בגדר. על פי נתוני הדו"ח, שני צלמים עזתים, יאסר מורתג'א ואחמד אבו-חוסיין, נורו למוות, ואילו 39 אחרים נורו באופן מכוון. הפגיעות, חשוב לציין, נגרמו אף על פי שהצלפים זיהו בסבירות גבוהה שמדובר בצלמים או באנשי תקשורת. במהלך 2019 המשיכו צלפי ישראל לירות ולפגוע באנשי תקשורת שתיעדו את ההפגנות בעזה.

המצלמה והצלם מסומנים תדיר כאויבים של משטרים מדכאים ברחבי העולם. בישראל/פלסטין, נפגעו בשנה שעברה מירי גומי של חיילי צה"ל באזור רמאללה עיתונאים של סוכנות הידיעות הצרפתית AFP, ואילו ברחבי סוריה, ובהונג קונג מדווח באופן שוטף על אלימות נגד עיתונאים בכלל וצלמים בפרט. כלי התקשורת בישראל מעוניינים להשתיק ולהסתיר ביקורת הכרחית בזמן מלחמה, וכך למשל ב"סבב" האחרון בעזה הוצגה לצופים ולצופות מציאות מעוותת שבה מעבר לגדר נמצאים רק משגרי טילים ומפעיליהם, ללא פנים וללא שמות. שוב ושוב, כאשר דובר על עזה, הוצגו סרטונים של שיגורים ויירוטים – כאילו בעיר עצמה אין בני אדם, אין ילדים, אין חיים. יש שיגורים, בלבד.

באופן הזה נהרגו שמונה בני משפחת א-סווארכה בדיר אל-בלח. בצה"ל הודו כי העריכו שהמבנה שבו נהרגו היה ריק, אחרי שבתחילה טען דובר צה"ל בערבית כי היעד היה מפקד יחידת הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי במרכז הרצועה. בפועל, מדובר במבנה רעוע שהיה בית עבור משפחה ענייה. משפחה שכללה ילדים בני 12 ו-13 ושני פעוטות.

חסימת עדשותיהם של צלמי העיתונות הכרחית להמשך הדיכוי של הפלסטינים. המשך הפגיעה וההרג של חפים מפשע תלוי בין היתר בחוסר תיעוד, בהיעדר סימון של אנושיות בצד השני. המצלמה מסומנת על ידי כוחות הביטחון כמטרה, על מנת לא לאפשר לציבור הישראלי לראות מי נמצאים שם, וכמובן – להסתיר את העוולות והיד הקלה על ההדק.

הפגיעה בעינו של עמארנה ביום שישי, מציגה באופן טראגי וסימבולי את הרצון של ישראל להסתיר את העוולות שהיא מבצעת, את המגף הצבאי מעל צווארם של מיליוני פלסטינים. אבל גם פגיעה בעין אחת של צלם שהגיע לתעד הפגנה נגד הפקעת אדמה בסוריף, לא תטשטש את עוולות המשטר. גם פגיעה בעדשת מצלמה אחרת, לא תחשיך את הפקעות האדמה, הגירוש, ההרג והמשך קיום שמבוסס על בעלי דם ששווים יותר מבעלי דם אחר.

בינתיים, עשרות עיתונאים ועיתונאיות לקחו חלק בקמפיין רשת פלסטיני תחת ההאשטגים #כולנו_מעאד' ו#עין_האמת_לא_תכבה / #كلنا_معاذ #عين_الحقيقة_لن_تنطفئ.