מספיק להתחנן לדוד מאמריקה

עמי איילון קרא בג'יי סטריט להסתמך על אמריקה במציאת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא טועה לחלוטין
ליאור וקנין

לפני כשבוע פורסם ב"וושינגטון פוסט" מאמר דעה של עמי איילון תחת הכותרת "The occupation is tearing Israel apart. We need the United States’ help to end it". בטקסט, שעבר אדפטציה לכתב מתוך דבריו בכנס ג'יי סטריט שנערך באוקטובר האחרון, נדמה שראש השב״כ לשעבר לגמרי קורא את המפה הפוליטית-גלובלית נכון, ומצטרף לקריאות ההולכות וגוברות ברחבי העולם לשים קץ למפעל ההתנחלויות, תוך שהוא מביע תחינה לעזרה מארצות הברית ש"תחזיר את ישראל לדרך הישר".

ייתכן שאיילון מתכנן קאמבק לחיים הציבוריים, ואם הייתי צריך להמר – איזה יועץ אסטרטגי המליץ לו לשאת את הדברים ולאחר מכן לתרגמם למאמר דעה, על מנת שיוכל לזכות בעוד כמה נקודות זכות בקרב הקהילה היהודית-אמריקאית (ואולי יזכה לכהן כמנכ״ל או יו״ר של אחד מהארגונים היהודים-אמריקאים המבוססים, שהמשכורות השנתיות בהם יכולות להגיע ל-7 ספרות). אבל זה לא משנה. מה שכן משנה זו העובדה שמלבד פופוליזם זול, אין במאמר הדעה הזה שום ערך אמיתי שמקדם אותנו לשלום עם שכנינו.

1. הבעיה אינה ההתנחלויות, הבעיה היא מדינה יהודית. לפני שנתיים, מעט לאחר שהתחלתי את במסע שלי לכל 50 המדינות בארצות הברית, התארחתי בניו אינגלנד לשבת אצל שופט פדרלי בדימוס, שעם השנים חזר בתשובה. בדרכנו לבית הכנסת, התחלנו לדון בשאלה "מה הפתרון לכל סוגיית הפלסטינים". בזמנו, חשבתי שאכן פתרון שתי מדינות לשני עמים הוא הפתרון הנכון, ונושא ההתנחלויות הוא המכשול המרכזי בדרך. "אנחנו שנינו ראינו את הקרע בעם שההתנתקות יצרה, ואני יכול להבטיח לך שהיום, אף ראש ממשלה לא יפנה יותר התנחלויות, בטח ובטח לא בסדר גודל כזה. מה גם שאם תסתכל על המפה, אתה תבחין שההתנחלויות מפוזרות בכל רחבי יהודה ושומרון. ואם אנחנו מבינים שההתנחלויות לא בדרך להתפנות, איפה בדיוק תבנה מדינה פלסטינית?", הוא אמר.

היום אני יכול להגיד שהוא צדק. לפי נתוני יש"ע, יש כיום קרוב לחצי מיליון יהודים שחיים בלמעלה מ-150 ישובים חוקיים ולא חוקיים בשטחי יהודה ושומרון. ואם נוסיף למספר הזה את היהודים שחיים במזרח ירושלים, נגיע ללמעלה מ-800,000 יהודים. מי שחושב שהאנשים האלה פשוט יקומו ויתיישבו להם באיזה נקודה נוחה בתוך גבולות 67', או שאיזשהו מנהיג יחליט על פינוי בכוח של כמעט 10% מהאוכלוסייה, הוזה ממש. ההתנחלויות הן לא הבעיה, אפילו שארגוני השמאל בארץ ובעולם אוהבים להציג זאת ככה (כמו לדוגמא "שלום עכשיו" שבחרו לשתף את הכתבה של מר איילון בדף הפייסבוק שלהם). אני אפילו אגדיל ואומר משהו יותר רדיקלי שעשוי להישמע תמוה או הזוי לחלקים נרחבים באוכלוסייה, ובייחוד בשמאל הציוני – לעניות דעתי, מפעל ההתנחלויות מקרב אותנו לפתרון הסכסוך הרבה יותר מאשר הוא מרחיק.

איך זה אפשרי? למעשה האופציה הגלויה היחידה שקיימת, במידה ומדינת ישראל אכן רוצה להתקיים כמדינה דמוקרטית, זו האופציה של מדינה אחת לשני עמים. מהירדן לים. כל קונסטלציה אחרת פשוט תדחה את הבלתי נמנע ותגבה בדרך עוד שלל קורבנות נוספים ומיותרים בסכסוך המתמשך. אי אפשר להמשיך עם השקר הזה שנקרא "מדינה יהודית דמוקרטית", אי אפשר להמשיך עם החוקים הגזעניים שמתירים לכל מי שסבא של אמא שלו היה חצי יהודי, מעולם לא היה בארץ, ואין לו שום שורשים במקום, לעלות ארצה ולקבל אזרחות מתוקף חוק השבות, ולהתנער מלמעלה מ-700,000 פליטים פלסטינים שגורשו במלחמת 48׳ ולשלול מהם ומשפחותיהם אפילו כניסה לשטחי המדינה (גם כשמדובר בחברת קונגרס אמריקאית).

הממשל הצבאי בשטחי 67׳ אמנם מטפח את השנאה ותחושת העליונות הגזעית של העם היושב בציון, אבל גם אם לא שירתת בשטחים וראית איך מתייחסים לפלסטינים במחסומים כאל חיות מטונפות במכלאות ברזל, מספיק לבחון את מספר הערבים שעוברים את ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים או את העובדה שיש הקצאה לשופט ערבי אחד בבית המשפט העליון, על מנת להבין שגזענות היא בבסיסה של המדינה ואם נרצה באמת ובתמים להגיע להסדר שלום אמיתי עם שכנינו הפלסטינים, יהיה עלינו לטרוף את כל הקלפים מחדש ולחלק את העוגה באופן שווה.

2. תחינה לעזרה מהקהילה הבינלאומית היא פעולה של פחדנים – כמה נוח זה לבוא ולומר "אוי אמריקה, אם רק תצילי אותנו מעצמנו הכל פה יסתדר". אפס לקיחת אחריות, אפס מאמץ אמיתי, מקסימום תשואות מיהודי ארצות הברית ותחושת צדקנות. אבל זה לא עובד ככה, וכפי שכל מכור יכול להעיד, "אף אחד לא יכול לעזור לך, אם אתה לא קודם כל תעזור לעצמך". אלא אם כן נראה איזה התקוממות עממית כדוגמת זו המתרחשת עכשיו אצל שכנינו בלבנון, שמאסו בשיטה הקיימת ומעוניינים לראות צדק חברתי חוצה עדות וסיווגים אתניים, אף אחד לא יבוא להציל אותנו מעצמנו.

אז אולי האיחוד האירופי יחליט להחרים מוצרים מההתנחלויות (שזה למעשה slap on the wrist), יהודי ארצות הברית יגבילו את ההתגייסות הפומבית שלהם לתמיכה בישראל כי היא תתויג כמדינת אפרטהייד (אבל בסתר עדיין ישקיעו באגרות חוב של ישראל או יתרמו לארגוני שמאל ציונים, כי זו עדיין בעיניהם פוליסת הביטוח המשתלמת ביותר במקרה של אנטישמיות גואה במימדים של טרום פרוץ מלחמת העולם השנייה), אבל חוץ מזה כלום. סין מכחידה את האוכלוסייה המוסלמית שלה בימים אלו ממש ואף אחד לא מתרעם על זה יותר מדי, טורקיה משמידה את המיעוט הכורדי בגבול הסורי וגם על כך העולם לא יוצא מגדרו, וכך בדיוק יהיה עם ישראל – שכן זו מעצמת היי-טק שמספקת סטארטאפים המניבים החזרי השקעה מרהיבים לקרנות הון-סיכון מערביות מצד אחד, וכלי ריגול מתוחכמים במיוחד המסייעים למשטרים חשוכים להילחם באקטיביסטיים מצד שני (כאן מגיעה תודה מיוחדות ל-8200 שהביאנו עד הלום). כך שכל עוד נמשיך לספק את הסחורה ברמה היצרנית, לאף אחד לא יהיה אכפת מדריסת זכויות אדם של כמה מיליוני פלסטינים, או לפחות לא מספיק אכפת כדי באמת לעשות משהו בנידון.

3. אם כבר לבקש עזרה מהקהילה הבינלאומית, האמריקאים הם האחרונים שיש לפנות אליהם: עם שב-243 השנה האחרונות זרע הרס והרג בכמויות שמשתוות לאימפריות האכזריות ביותר בהיסטוריה האנושית. קחו לדוגמא את השאיפה של ארה"ב להשכין "דמוקרטיה במזרח התיכון" לאחר 9/11. בשני העשורים האחרונים ארצות הברית השקיעה למעלה מ6.4 טריליון דולר במלחמה שגבתה את חייהם של למעלה מ-800,000 בני אדם. התפיסות הקולוניאליסטיות של האימפריה המודרנית (מלבד העובדה שהיא עצמה, בדומה מאוד לישראל, קולוניה אירופאית שיושבת על אדמה של ילידים), משתרעת על פני חצי כדור. החל מגואם במערב האוקיינוס השקט, דרך הוואי במרכזו ועד פוארטו ריקו באיים הקריביים. וזה עוד לפני שדיברנו על דריסת הרגל המכוערת שלה בכל רחבי אמריקה הלטינית, עם תמיכה בהפיכות צבאיות של מנהיגים סוציאליסטיים (אבו מוראלס כעת בבוליביה, סלבדור איינדה בצ'ילה 73', איזבל פרון בארגנטינה 76' ועוד עוד), אימון שכירי חרב על ידי ה-CIA וחיסול מנהיגים מרקסיסטים או קומוניסטים (ניקרגואה של החזית הסנדיניסטית בשנות ה-80, ניסיונות חיסול של פידל קסטרו ועוד ועוד) וסנקציות כלכליות מרחיקות לכת שמביאות לקריסה כוללת של מדינה ומיליוני רעבים ברחובות (ונצואלה 2019 של ניקולאס מורדו).

לסיכום, גם אם ממשל טראמפ לא היה מכריז שמפעל ההתנחלויות הוא ״חוקי״, לבקש מארצות הברית עזרה בפתרון המצב, זה הפרדוקס בהתגלמותו. מספיק עם הרפיסות וההתחנפות בפני הדודים מאמריקה שיבואו ויצילו את המצב. הגיע הזמן שניקח את האחריות לידיים שלנו ונפעל למען צדק ושלום לכולם.

ליאור וקנין – יוצר ומפיק ״הפודקאסט של ליאור וקנין״, תוכנית ראיונות העוסקת בנושאים ודעות שמחוץ לקונצנזוס

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    "למעשה האופציה הגלויה היחידה שקיימת, במידה ומדינת ישראל אכן רוצה להתקיים כמדינה דמוקרטית, זו האופציה של מדינה אחת לשני עמים. מהירדן לים."

    צריך שניים לטנגו.. אני מבין את היהודים שמאוד לא נעים להם לחיות במדינה ששוללת זכויות מאזרחים ונתינים על בסיס לאומי, אבל איפה בדיוק התנועה*הערבית* שדורשת שותפות בדמוקרטיה הישראלית?
    הרשימה המשותפת נמנעת מכל השתתפות פומבית בממשלה.
    ביו"ש יש איזו תנועה שקוראת בפומבי להסתפחות לישראל? בודאי שיש המוני שמוציאים ת.ז. כחולה, אבל גם הם לא רצים להצביע.
    כלומר, סה"כ נראה שנוח לערבים להישאר נתינים, ולחלום על סופה של ישראל.