ראיתי אדם משתולל על הרצפה, כולו עולה באש

בהצתה עצמית מבקש היחיד לא רק לגאול עצמו מסבל, כי אם גם להצהיר לעולם משהו דרמטי לגבי סבלו ולגבי חלקו בסבלו. אילו היה יצחק לוין נרצח ולא מצית את עצמו בפומבי, היתה נערכת חקירה כמתחייב בדין

צריך לשחזר מה שאירע ב-10 בנובמבר: זה היה באולם השופט פורר בבית המשפט בבאר שבע, דקות לפני דיון גישור לא נורא חשוב, במסגרת הליך שבו הואשם יצחק לוין, תושב העיר, בן 71 באיומים. הוא ישב בספסל אחורי וכמה דקות לפני הדיון אמר לעורכת דינו: "יש לי בשבילך הפתעה קטנה". בהמשך התפרץ וזעק משהו בצרפתית, שלף בקבוק "נסטי", שפך על עצמו נוזל דליק והצית עצמו. הקלדנית, המתורגמנית, התובעת המשטרתית וכל הסובבים נמלטו.

אחד הנוכחים סיפר: "ראיתי אדם משתולל על הרצפה, כולו עולה באש". אחר אמר: "הוא נכנס פנימה ספוג חומר דליק, הצית את עצמו והפך תוך שניות ללפיד בוער". ויש מי שאמר שהוא צעק "אבא!" אסמעיל אלעוברה ניסה לכבותו. אחמד אבו עלאן רץ החוצה, הבחין באדם ובידו ג'קט, תפס אותו, ורץ לכבות את האש: "קפצתי עליו וכיביתי אותו". מאהר אבו עייש נטל גלימה משופטת והצטרף למאמץ. עו"ד ליאור כהן מהסנגוריה הציבורית פרץ ללשכת השופט, איתר מטפה והשתלט על האש. ("גיבור היום" כונה בעיתונים, והשופט שיבח בהחלטתו את תושייתו).

הפרמדיקית שטיפלה ביצחק אמרה לכתבים: "ראינו גבר שוכב בהכרה כשהוא סובל מכוויות קשות בכל חלקי גופו". התקשורת דיווחה שאושפז בסורוקה במצב קשה. בהמשך הועבר ליחידת הכוויות בבית חולים שיבא, שבה נפטר בחלוף 16 יום.

בדיעבד התברר שבדיון קודם, באפריל, השתולל יצחק לוין, וחתך את ורידיו בסכין. התקשורת היתה עסוקה מאד בסוגיה המטרידה, כיצד התחולל "מחדל אבטחה" שכזה על אף שהאיש היה ידוע כמסוכן? אחד הכתבים שאל מה היה ניתן לעשות כדי למנוע את המקרה, והנהלת בתי המשפט מיהרה להודיע שתחקור.

בדיעבד נודע, שכל העניין החל בהתפרצות זעם אחרת. לוין דפק על שולחנה של פקידה בקופת חולים, שככל הנראה הציעה לו ביטוח רפואי מדרגה גבוהה יותר ("מושלם"). הוא השליך עליה דפים, ואמר לה: "אני לא צריך 'מושלם'. אני אראה לך מה זה, תקראי לאבטחה ותראי מה יהיה". על כך נאשם באיומים ובהתנהגות פרועה במקום ציבורי.

יצחק לוין. באדיבות המשפחה

מסתבר שלוין ניסה להתאבד כבר לפני שלוש שנים, וחתך עצמו בסכין, אך רופאי בית החולים ברזילי הצילו את חייו. לא נודע בשל אילו סיבות ניסה לשים קץ לחייו.

בדיווחים העיתונאיים, נכדו, חייל המכונה ג', הסביר: "הוא היה לבד בארץ, בלי חברים ומשפחה חוץ ממני, מצב בריאותי לא טוב וחובות גדולים של 50 אלף". נטען שהיה שקוע בדיכאון עמוק, אך סירב לאבחון וטיפול נפשי. באחד הראיונות טען הנכד: "היה לו קשה להשלים עם מצבו ולהרגיש קטן וחלש… בגלל מצבו הבריאותי הרגיש הוא היה כועס ומתעצבן על סביבתו, בפועל לפעמים אפילו לא היה מצליח לשלוט בעצמו".

הנכד הסביר שהסבא היה "גאוותן", ולפיכך גם כאשר מצבו התדרדר, סירב לקבל עזרה. הוא סיפר: "אני ושאר בני המשפחה רצינו מאד לעזור לו, אבל סבא לא היה מוכן לקבל את העזרה והתמיכה שלנו". ועוד ציין: "הכעס שלו גרם לו להיות לבד". ג' הוסיף: "אני לא חושב שמישהו תיאר לעצמו שזה מה שסבא יעשה לעצמו. הוא עשה את זה ברגע של אימפולסיביות".

עיתונאי חשף שכתב אישום נוסף הוגש קודם לכן נגד לוין לאחר שאיים בסכין שלופה על הנכד שהתגורר בביתו. בין השניים התגלעה מחלוקת כשהנכד נשאר בבית מאחר שאיחר להסעה. הסב דרש בכעס שהנכד יעזוב את הבית, והנכד בתגובה ביקש שבוע להתארגן. הסב שלף סכין ואיים עליו, והנכד אף נפגע קלות בידו. בדיעבד פורסם כי בתו של לוין כתבה קודם לכן לג' שהיא מודאגת ממצבו הפסיכיאטרי הקשה של אביה: "החליטו לשפוט אותו במקום לטפל בו ולשים אותו בבית חולים", קבעה.

אז מה הרג את יצחק לוין? הגירה, עוני, אולי אבטלה. חובות. זיקנה עמוסת קשיי בריאות מייסרים. שבר נפשי. אולי הבדידות המצמיתה שבגינו. ואולי דווקא חוסר האונים, הבושה להיות נתמך ולא תומך. ואולי הסירוב להושיט יד לתמיכה מקצועית? אין לדעת. ואולי, מעבר לכך, היו אלה כשלים של מערכות הבריאות והרווחה, שבעטיים לא עמדה לרשותו תמיכה מקצועית איכותית? אולי זה החוב קטן שבהיעדר תמיכה סוציאלית וכלכלית הפך למשבר גדול? ואולי דווקא היד הקלה בהפעלת כלים משפטיים נגד אנשים עניים הנתונים במצוקה נפשית?

אילו היה יצחק לוין נרצח, היתה נערכת חקירה כמתחייב בדין. אך מכיוון ששלח יד בנפשו, ייתכן שהאירוע לא ייחקר באופן מעמיק. ואולי איש לא ידע לעולם מה הביאו לידי כך, והאם טיפול נאות היה עשוי למנוע את האירוע. ועדיין השאלות מנקרות: מדוע בחר במוות? ומדוע העדיף לסיים את חייו באופן שהוא בעת ובעונה אחת כה אכזרי כלפי עצמו וכה נורא למשפחתו ולסובבים אותו? מדוע בחר לפעול דווקא באופן פומבי, ספקטקולרי ומתריס?
שאלות אלה אינן רק פרי סקרנות מציצנית. יש פה עניין ציבורי, משום שנראה שהאופן שבו בחר לוין לסיים את חייו ביקש לקרוע את מסך האדישות של הציבור. זה לא היה רק "איני יכול יותר" אלא גם "בלתי נסבל ובלתי נסלח פה". סביר, שמחאה על אי הצדק היא המסר של מי ששורף עצמו דווקא באולם המשפט, שאליו הוזמן לוין להליך גישור אבל מיאן להתפשר. הוא בחר להישרף. זו עיקשות נטולת פשרות שעשויה לנבוע מפגיעה עמוקה בכבוד. מעשה שנועד לבטא לא רק כאב וייאוש אלא גם זעם עצום, בוער ומכלה. הוא ביקש לסיים את חייו בזעקה מול הממסד.

היסטוריה של הצתה עצמית

הצתה עצמית המבטאת מחאה אינה חיזיון חדש בישראל. מפגין ימין התכוון להצית עצמו בשל הנסיגה מסיני ב-1978, ונעצר. שני אנשי ימין נפטרו בשנת 2005 בעקבות הצתה עצמית במחאה נגד תוכנית ההתנתקות. משה סילמן, בעל עסק שנקלע לחובות גדולים לרשויות, הצית עצמו ביולי 2012 במהלך הפגנה לציון שנה לפרוץ מחאת קיץ 2011. בנייר שחילק טרם מעשה כתב: "מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי. השאירה אותי חסר כלום. עיקלו לי… התעללו בי… דחו אותי… עברתי אירוע מוחי… אני מאשים". סילמן נקב בשמותיהם של נתניהו ושטיניץ, כמו גם בשמות פקידים בבית המשפט, בהוצאה לפועל, בעמידר ובמוסד לביטוח הלאומי. בפעילות המחאה ובראיון עיתונאי הביע עמדות מגובשות נגד השיטה הלוקחת מעניים ונותנת לעשירים: זו אשר נוטה חסד למבוססים ונלחמת במי שאין לו כסף לשלם. סיפורו האישי כמו המחיש את תובנותיו.

המעשה של סילמן עורר זעזוע ציבורי עמוק. עקיבא מפעי, נכה צה"ל שסבל בעיות רפואיות קשות ושקע בחובות ובדיכאון, הצית עצמו חודש לאחר מכן, ביום הלוויה של סילמן. במהלך יולי 2012 נרשמו עוד ניסיונות הצתה עצמית של מחאה בסניף הביטוח הלאומי בכפר סבא ובסמוך לסניף בירושלים. בנוסף, באותו חודש, עובד במפעל הסמוך לבית שמש הצית עצמו ונפטר, ומטופל הצית עצמו בבית החולים הפסיכיאטרי לב השרון.

התאבדותו המתועדת של סילמן משכה תשומת לב לתהליכי התדרדרות וקריסה מהירים המתרחשים גם בקרב אנשים שעבדו והתפרנסו, כגון בשל מחלה, משבר משפחתי או אבדן מקום העבודה. תהליכים שלעיתים הם "שקופים", אבל תוצאותיהם – עלולות להיות נוראות. תהליכי "מיקרו" המצביעים על שבר במבנה החברתי, ועל היעדר יכולתן של מערכות חברתיות להכיל, לתמוך, ובעיקר- לספק מזור. תהליכים שמאיימים בעליל גם על המעמד הבינוני.

בין השאר, גברה המודעות למשמעות החוב העצום של משקי הבית (111 מיליארד ש"ח בשנת 2017) ולסיכונים ליציבות המשפחה והפרט הכרוכים בחובות כגון בגין משכנתאות או מזונות, ובהליכי הוצאה לפועל. בהמשך חלו שינויי חקיקה שהקלו בהיבטים מסוימים על חייבים. בצדם, התחוללו גם תהליכים שהגבירו את היצע ההלוואות והקשו על לווים מעוטי אמצעים.

משה סילמן ז"ל בקפה מסדה, 11.06.12. "מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי. השאירה אותי חסר כלום."

מעשהו של סילמן נקשר להצתה העצמית הפומבית של מוחמד בועזיזי. בועזיזי, בוגר אוניברסיטה מובטל, שעסק למחייתו ברוכלות זעירה מתוך דוכן שנשא על גופו, נתקל בהצקות חוזרות ונשנות מצד פקחים ואנשי ממשל בעיר סידי בוזיד בטוניס. מעשה הייאוש כרך באופן נורא מחאה נגד מצוקה בהיעדר כל הזדמנות כלכלית ונגד התנכלות ממשלתית. בחודש שלאחר מעשהו, שהתרחש ב-17 בדצמבר 2011, תועדו בעולם הערבי לפחות עוד 13 מעשי הצתה עצמית, מהם ששה במצרים וארבעה באלג'יר, אחד במרוקו ואחד בסעודיה. ובעיקר: מעשה בועזיזי הצית את מחאות "האביב הערבי".

ההצתה עשויה להיות אמצעי לפנות לקהל מסוים לשנות התנהגות, לפעול או להיאבק. המעשה הקיצוני, הנורא, משקף מאבק בעוול יוצא דופן

הסוציולוג מייקל ביגס מסביר כי ניתן להסביר את ההצתה העצמית המיועדת למחאה כמעשה אינסטרומנטלי, מכוון לתוצאה. ראשית, ההצתה עשויה להיות אמצעי לפנות לקהל מסוים לשנות התנהגות, לפעול או להיאבק. לעיתים קהל היעד הוא שותפיו של המתאבד בקהילה, ולעיתים קהל חיצוני (כגון "דעת הקהל בעולם"). ההקרבה העצמית מגבירה את הקול: המעשה הקיצוני, הנורא, משקף מאבק בעוול קיצוני, יוצא דופן.

שנית, מעשה ההתאבדות הוא לעיתים צעד המיועד לעורר, להסעיר ולגייס את השותפים לדעה, ולהביאם למעורבות, לפעולה. שלוש, לעיתים נכרכת בכך מוטיבציה דתית, כגון ציפייה לגאולה או לתמורה ב"עולם הבא"[1].

לדידו של ביגס, הצתה עצמית היא חלק מקטגוריה של פעולות שבהן באופן פרדוקסלי, הסבת נזק או סבל לעצמך מהווה יתרון, כאקט של מחאה פוליטית. בלשונו, בשיטה זו, "עלות היא רווח". כך, למשל גם שביתות רעב או הליכה מכוונת לכלא. אלו צעדים של "סבל מתקשר", (communicative suffering).[2]

המחקר חשף שהצתה עצמית היא "מטבע תרבותי" היסטורי נפוץ בבודהיזם ובהינדואיזם, בסין ובתרבות יפן, כמו גם בהקשרים תרבותיים אחרים. תצלום הצתתו העצמית של כומר ויאטנמי במחאה נגד רדיפת אנשי הדת האנטי-בודהיסטית של ממשלתו ב-1963, הפך "איקוני", ונחשב כסמל מודרני לעוצמת אקט המחאה הזה, וכמאיץ לתפוצתו. מספר מעשי הצתה עצמית ננקטו במאבק נגד הדיכוי הסובייטי במזרח אירופה, ובפרט נודעה הצתתו העצמית של הסטודנט הצ'כי יאן פאלאך במחאה נגד דיכוי האביב של פראג. החל ב- 2009 נרשמו מעשים רבים של הצתה עצמית (יותר מ- 150!), רבים מהם בידי כמרים צעירים ופרחי כמורה, במחאה נגד דיכוי הלאומיות הטיבטית בסין[3].

הסבר אחר, חלופי או משלים, למעשה ההצתה עשוי להיות פסיכולוגי. כך, למשל, לדעת הפסיכולוג ויליאמס, לא אחת התאבדות היא "זעקת הכאב" של אדם החש מובס לחלוטין, נטול נתיב מילוט, ללא סיכויי היחלצות כלשהם – לכוד, חסר אונים ונטול תקווה. המלכודת אינה רק תוצר הנסיבות ה"חיצוניות", אלא גם פרי העולם הפנימי: הפרט "ממולכד" במחשבות מציקות ורגשות קשים. מסלול ההיחלצות היחיד – הוא המוות[4].

לעיתים תחושת התבוסה אינה (רק) אישית, כי אם קולקטיבית: הפוגע בעצמו אינו מבקש רק לגאול עצמו מסבל, כי אם גם להצהיר ולשדר לעולם אגב כך משהו אחרון, דרמטי. לא אחת זהו גם צעד של התרסה אחרונה: פעולה המשדרת התגברות או התעלות על "היריב", וסירוב להיכנע לו, בכל תנאי ובכל מחיר. וכך מתלכד הביטוי האישי הצורב של המצוקה הנפשית עם הזעקה החברתית.

אז מה הניע את יצחק למעשה העקדה העצמית? קשה לדעת. מהסיקור העיתונאי עולה, שחש מובס. בד-בבד, סביר שרצה גם לבטא מחאה ואולי אף ראה במעשהו הפומבי והמתריס צעד הצהרתי הנועד להסעיר את הציבור. ואולם, בהיעדר מכתב אחרון, אמירתו נותרת במידה רבה אילמת. היא מאלצת אותנו לפרש בדיעבד, איש בדרכו, את שברי הדברים.

****

[1] Michael Biggs. Dying without Killing: Self Immolations 1963-2002. In Diego Gambetta (ed).
Making Sense of Suicide Missions. Oxford UP, 2005.
[2] Michael Biggs. When Costs are Beneficial: Protest as Communicative Suffering.
Oxford University, Sociology Working Papers no. 2003-04, 2014.
[3] אתר הקמפיין הבינלאומי למען טיבט מונה כעת 155 שמות.
[4]  Williams J.M.G. Suicide and Attempted Suicide. London, Penguin, 2002.

 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.