מעמד הביניים המזרחי לא שולט בליכוד

מה הקשר בין האינטרסים של המעמד הבינוני המזרחי למדיניות חברתית, כלכלית ופוליטית של ממשלות הליכוד בארבעים השנה האחרונות? איזה חותם הטביעו מנהיגים מזרחים בליכוד על המפלגה אם בכלל? תגובה למחקרם של נסים ליאון ואורי כהן
מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

אחד מהמושגים הקשים ביותר לפיצוח בסוציולוגיה – וגם בפוליטיקה – הוא המושג מעמד. כיצד מודדים מעמד? איך מאכלסים את הנתונים הכלכליים והדמוגרפיים בתוכן פוליטי ותרבותי? אלה הן שאלות יסוד בסוציולוגיה וגם בפוליטיקה מודרנית.

נושא המעמד מורכב ומסובך, טובי החוקרים כתבו עליו לאורך שנים. למשל, מקס ובר כתב את אחד המאמרים הטובים ביותר בנושא זה ("מעמד, סטטוס ומפלגה"); מאמרו כבר בן למעלה ממאה שנים, והוא עדיין תקף וחד. הקשרים שבין מעמד, סטטוס ומפלגה נידונו במאמרו של ובר בהרחבה אם כי בשפה שאינה כל כך נגישה לאלה שאינם מכירים את כתיבתו מקרוב.

ביום חמישי האחרון פורסם במוסף "כלכליסט" תחת הכותרת "מי משתמש במי" ראיון של ארי ליבסקר עם הפרופ׳ לסוציולוגיה ניסים ליאון מאוניברסיטת בר אילן והד"ר אורי כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. ליאון וכהן דנים ביחסים שבין מעמד, סטטוס ומפלגה בהקשר הישראלי, בדגש על מפלגת הליכוד ודפוסי ההצבעה העכשווית של מזרחים. ניתוח של תמונת סטילס יכול להפיק מרגליות, אך לא תמיד ניתוח שכזה מציע הסברים סוציולוגיים עם תובנות היסטוריות ופוליטיות לטווח ארוך. זה בדיוק מה שקורה עם הניתוח של ליאון וכהן. זהו ניתוח קטום של מציאות סטטית – ללא דינמיקה והיסטוריה.

טענתם המרכזית – על פי הדיווח של ליבסקר – היא כי נתניהו זקוק למזרחים ונשען עליהם, תוך שהוא מביע את דרישותיהם וקולותיהם בליכוד. למעשה, טוענים החוקרים, מזרחים של מעמד בינוני הם הקובעים את סדר היום המפלגתי של הליכוד. מבחינה עניינית, ולבטח מבחינה פוליטית, זו נראית לי טענה מופרכת לחלוטין. שכן ברצות נתניהו, כבר מחר – אף אחד מהשמות רגב, אמסלם, ביטן, אוחנה או זוהר לא נשארים במפלגה יותר מהרף עין. אם נתניהו יצווה עליהם ללכת, לא יהיה מי שיקום ויצפצף להגנתם במוסדות הכוח של מפלגת הליכוד. בשפת הליכוד: אין להם מחנה. אין קבוצת פעילים פוליטיים של מעמד בינוני מזרחי המזוהה עם אחד מהם. מכאן, שליאון וכהן מעלים השערות ומספרים סיפור לגבי כוחו ונציגיו של מעמד בינוני מזרחי במפלגת הליכוד, אך הם לא מספקים לנו ניתוח פוליטי של מציאות אמפירית. מציאות המאפשרת בחינה ובדיקה חוזרת על ידי אחרים/ת לשם אימותה וביסוסה.

ברצות נתניהו, כבר מחר – אף אחד מהשמות רגב, אמסלם, ביטן, אוחנה או זוהר לא יהיו במפלגה יותר מהרף עין

אין חולק על כך כי בארבעים השנה האחרונות התרחשה מוביליות חברתית בישראל בקרב אלה הנקראים מזרחים. קבוצה לא מבוטלת עברה תהליך של ניעות חברתית. הוקמו שכונות חדשות ברבות מהערים השונות בישראל. שכונות חדשות אלה אוכלסו בחלקם על ידי משפחות בעלות מאפיינים של ״מעמד בינוני מזרחי״.

כמובן שניעות חברתית זו לא התרחשה בזמנה של ״מפא״י״. מפא״י התקיימה בתקופה אחרת ועם העדפות אחרות. יש לזכור כי אי אפשר לדעת האם ניעות חברתית וכלכלית זו התממשה בזכות מדיניות של הליכוד או למרות המדיניות של הליכוד. החברה הישראלית עברה תהליכי שינוי כלליים ועמוקים בארבעים השנה האחרונות. זהו טיעון היסטורי שליאון וכהן לא מתייחסים אליו – על פי הדיווח של ליבסקר. חשוב מכך, מוביליות חברתית שכזו אינה אומרת כי ״מזרחיות״ חדלה מלהיות מאפיין מרכזי של כפיפות חברתית בכל המובנים (כלכלי, פוליטי, תרבותי וחברתי) בישראל. על מנת לבסס ניתוח של מעמד ביניים יש להציג לא רק עובדות חברתיות וכלכליות אלא גם נתונים דמוגרפיים-כלכליים השוואתיים, שמנתחים את מצבן של קבוצות אחרות בחברה הישראלית.

בנוסף, ברור לגמרי כי ישנה גם ניעות חברתית של מזרחים/ת כלפי מטה. ממדי העוני היחסי ומספר העניים באופן אבסולוטי גדל בישראל. הפער בין עשירים לעניים התרחב בשיעור עצום בארבעת העשורים האחרונים. אלה הן עובדות כלכליות וחברתיות ידועות. ניתן לומר בביטחון מחקרי לא מבוטל כי עוני בישראל הוא הרבה יותר מזרחי מאשר מזרחיותו של המעמד הבינוני. ניתוח מעמדי שנתמך בעובדות כלכליות ודמוגרפיות (למשל בפרסומי מרכז אדוה) והשוואתיות (לא קיים כזה מחקר) מדגיש כי בתקופה זו חלה הידרדרות במעמד של אנשים רבים. חלה הידרדרות במצבם של א-נשים החיים משכר עבודה, אשר נסמכו על סיוע של מדינת הרווחה בתחומים של בריאות, חינוך, שיכון ופנאי. מדיניותה הכלכלית והחברתית של מדינת ישראל היא שחיסלה את מדינת הרווחה. גם תהליך זה התרחש במהלך ארבעים השנה האחרונות. היחס בין הון ועבודה השתנה באופן נחרץ לטובת ההון. זאת אומרת, מעמד העובדים הישראלי נפגע משלטון הליכוד באופן שאינו משתמע לשני פנים. ניתוח מעמדי שאינו מביא בחשבון עובדות כאלה יהיה רחוק מאוד מניתוח מקיף ועל כן גם הטענה בדבר קיומו של מעמד בינוני מזרחי כיישות עצמאית, מפוקפקת.

בכירי הליכוד. צילום: שרון רביבו, 11.3.2019. (מעמוד הפייסבוק של נתניהו)

עליית הליכוד והתמיכה הפוליטית בליכוד אכן מתאפשרת באמצעות התמיכה של חלק מהקטגוריה החברתית הנקראת ״מזרחים״. נראה כי הליכוד נהנה מתמיכה רחבה למדי של מזרחים, אך פועל, כנראה, בניגוד לאינטרסים של חלקים לא מבוטלים של קבוצת התייחסות זו. כמו כן, הריבוד המעמדי בקרב מזרחים בישראל אינו שולל את כפיפותה של המזרחיות ככלל וכקטגוריה כללית בחברה הישראלית. שתי עובדות אלה – ניעות וכפיפות חברתית – כנראה נכונות.

נראה כי במחקרם, ליאון וכהן אינם מדברים על אשכנזיות או אשכנזים ועל הריבוד המעמדי הקיים בתוכם. ריבוד מעמדי בתוך הקטגוריה של אשכנזים אינו שולל את דבר קיומה של הגמוניית האשכנזיות בחברה הישראלית, ששליטתה הפוליטית היא כמעט ללא מיצרים לכל אורך ההיסטוריה של החברה הישראלית. עם זאת, יש להניח כי גם בקרב האשכנזים יש רבים שחוו מוביליות חברתית כלפי מטה. נדמה שעל עובדות השוואתיות מורכבות שכאלה אין ליאון וכהן מדברים.

בנוסף, ברור שקיים ריבוד מעמדי בקרב פלסטינים אזרחי ישראל ופלסטינים החיים בשטחים הכבושים. לכל חוקר/ת של החברה הפלסטינית בישראל ברור כי ישנו מעמד בקרב הפלסטינים אשר חווה מוביליות כלכלית וחברתית כלפי מעלה. אך מוביליות חברתית שכזו אינה אומרת שאזרחותם של פלסטינים ישראלים אינה אזרחות (פוליטית וחברתית) מסוג ב׳ ושפלסטינים בשטחים אינם חיים תחת שלטון של הפרדה (אפרטהייד) כמעט מלא. גם כאן עובדות נוגדות אלה גרות בכפיפה אחת.

כל זה מובן מאליו. לא צריך להיות סוציולוג בשביל זה. מבחינתם של ליאון וכהן, עצם קיומו של מעמד בינוני מזרחי מייתר דיון היסטורי והשוואתי, והם מתעלמים ממעמדות נוספים ואחרים. שאלה נוספת שחסרה בדיון נוגעת לטיב הקשר בין אינטרסים של מעמד בינוני מזרחי למדיניות חברתית, כלכלית ופוליטית של ממשלות הליכוד בארבעים השנה האחרונות. פרופ׳ ליאון וכהן לא בוחנים את השערותיהם לאור נתונים דינמיים, השוואתיים והיסטוריים בהקשרים אלה.

כמי שבוחן את התנהגותם הפוליטית של מזרחים בליכוד לאורך ארבעת העשורים האחרונים, אני יודע שמעמד בינוני מזרחי הוא סרח במפלגת הליכוד. אין בליכוד התארגנות בשמו של מעמד בינוני זה. בדיוק להפך: קיימת מדיניות מוצהרת של התנגדות להתארגנות של "מחנה מזרחי" שכזה. נראה כי מפלגת הליכוד משתמשת במזרחים ומזרחיות וזורקת אותם לפי הצורך. בדומה לרוב המפלגות בישראל. בנוסף, אין קבוצת מנהיגות של פוליטיקאים מזרחים בליכוד. אין סדר יום חברתי מזרחי ברור שנציגים פוליטיים כמו רגב, ביטן, אמסלם, אוחנה וזוהר דואגים להציג ולדרוש את מימושו.

לדוגמה, כשראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אמר לאורנה פרץ בקריית שמונה כי היא "משעממת", אף פוליטיקאי מזרחי לא העז לצייץ אות מרמור קטנה אחת. להפך. פוליטיקאים מזרחים תמכו בראש הממשלה ובמדיניות של צמצום שירותים רפואיים בקריית שמונה. כל זה נעשה בסיועם של נציגי מעמד בינוני מזרחי כדוגמת מירי רגב, אמיר אוחנה, דוד ביטן ומיקי זוהר. כפי שאמרנו: בליכוד, מדיניות "השתמש וזרוק" היא התוכן הממשי של "אהבת ישראל" ליכודית.

גורלה של ״מנהיגות מזרחית״ בליכוד של היום דומה לגורלה לפני 40 שנה. זו היתה המנהיגות שקידם מנהיגה הנערץ של אידיאולוגיית "האחים אנחנו, יהודים", ראש הממשלה דאז, מנחם בגין

לסיכום, נראה כי גורלה של ״מנהיגות מזרחית״ בליכוד של היום דומה לגורלה של ״המנהיגות המזרחית״ של הליכוד מלפני 40 שנה. זו היתה המנהיגות שקידם מנהיגה הנערץ של אידיאולוגיית "האחים אנחנו, יהודים", ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. מי כיום זוכר את דוד לוי? איזה אוניברסיטה נפתחה על שמו בבית שאן? מי זוכר את דוד מגן? מי יודע עליו משהו בקריית גת? מי זוכר את פרוספר אזרן? שום פקולטה למחקר חברתי לא נפתחה על שמו במכללת תל חי.

אם כך, לפנינו כיום קבוצה חדשה של פוליטיקאים מזרחים. בברית המועצות נהגו לקרוא לפוליטיקאים בסגנון זה "אפארצ'ניקים". אלה הם פעילים פוליטים המצליחים באמצעות קומבינות ומניפולציות להתחבר אל עטיניו זבי השומן של השלטון המרכזי. את זאת הם עושים למען טובות אישיות. הם מקבלים משכורות וטובות הנאה. בדיוק כמו מנהלי מעברות בשנות ה-60.

לאור כל זאת, נראה כי תיאוריית הכוח של מעמד בינוני מזרחי של פרופ׳ ליאון וכהן אינה מהימנה דיה. כמובן שישנה מוביליות חברתית בישראל של מזרחים, אשכנזים ופלסטינים. אך מוביליות זו נעה בכל הכיוונים. מה שחוקרים/ת מעמיקים צריכים לברר הוא ניעות של מי ולאן? מיהם המרוויחים ומאיזה מדיניות ממשלתית? מה ניתן לומר על היחסים בתוך ובין חלקים שונים של החברה הישראלית.

האמירה כי מעמד בינוני מזרחי הצליח לשפר את דפוסי הצריכה שלו, לשנות את מיקומו המעמדי וגם להשתלט על מפלגה פוליטית מלמדת על הבנה לקויה ביותר של המציאות המעמדית והפוליטית הישראלית. במציאות האכזרית בהרבה, אשכנזיות ופלסטיניות הן מרכיבים דינמיים של מציאות פוליטית וחברתית. מחקר על יחסים שבין מעמד, סטטוס ומפלגה שאינו אומר מילה אחת על העובדה הפוליטית מספר אחת של החברה הישראלית, עובדת שלטונה ללא מיצרים של הגמוניית האשכנזיות, גובל בעיוורון או התעלמות אינטלקטואלית ואקדמית. זהו פספוס של מרבית טיעוניו של מקס ובר.

מאחר שאין להבין את מעמדה של המזרחיות ואת מיקומם של מזרחים ללא הבנת מעמדה של האשכנזיות והפלסטיניות ואת מעמדם של אשכנזים ופלסטינים, עולה ספק בתוקפן של התובנות המחקריות של ליאון וכהן באשר לכוחו המשוער של מעמד בינוני מזרחי במפלגת הליכוד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.