משבר האקלים והחברה הערבית

לגבי מעט מאד נושאים בעידן הנוכחי יש כמעט קונצנזוס מדעי בדומה לזה שקיים סביב שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית. קיימות מעט מאד התנגדויות או הכחשות (מדעיות) לגבי העובדה שהסביבה שאנחנו מכירים השתנתה ושחלק גדול מהשינויים מתרחשים בשל התערבות יד האדם. בין אם ברמה הגלובלית או בין אם ברמה המקומית, אנו רואים שמדינות מתחילות לאמץ מדיניות שמנסה להתמודד עם השלכות השינויים הסביבתיים ולומדות ומפנימות אט אט את חומרת המצב. אולם, לנוכח כל התוכניות המוצעות, יש לשאול עד כמה הן מושפעות פוליטית ולבחון האם יש בהן הטיה חברתית, לאומית ומעמדית.

ברמה המקומית, נושאי הסביבה הפכו להיות נחלת השיח הפוליטי של מעמד הביניים היהודי כמעין אפוטרופוס, למרות שבשל היעדר תשתיות ראויות, תקצוב ממשלתי וקיום שיח פוליטי סביבתי, החברה הערבית היא למעשה האוכלוסייה שנפגעת הכי הרבה. במאמרו של נארסול איסלאם "שינויי האקלים ואי שוויון חברתי", ניתן לראות כיצד אי שוויון מעמדי מתורגם גם ביחס לטיפול במטרדים סביבתיים המהווים סכנה לחיי המעמדות הנמוכים. לאור ההיעדר בתקצוב ממשלתי לתשתיות ראויות, חשיפה למטרדים סביבתיים עלולה להוביל לזיהומים ומחלות, וכן לפגיעה ברכוש ובנדל"ן במקרה של אסון טבע. כלומר, דווקא המוחלשים יותר חשופים יותר לפגיעה ישירה בחייהם ובאופן אירוני – דווקא הם הכי פחות מעורבים בשיח הקשור בנושא.

יש המתייחסים לנושא זה כאל נושא זניח. למשל, בחורף שעבר ראינו כיצד היישובים הערביים כמו סחנין, עראבה וטמרה הוצפו כמעט כליל, ונגרם להם נזק בשווי של עשרות מיליוני שקלים. למרות זאת, עדיין לא מתקיים דיון ציבורי, ושקט כמעט מוחלט אופף את הנושא. אז למרות ההצפות ולמרות ההבנה שמחלחלת אצל ציבורים אחרים לגבי הנזק הסביבתי, כללי המשחק הפוליטי לא משתנים, ובהיעדר השתתפות פוליטית של קבוצה מסוימת נוצר ואקום פוליטי, שבמסגרתו קבוצות אחרות שכן פועלות בעניין שינויי האקלים משתלטות לא רק על השיח אלא גם על הפתרונות לבעיה.

יש שיטענו ובצדק, שהחברה הערבית סובלת מבעיות יותר חמורות כגון אלימות ופשיעה, הריסת בתים, אלימות מגדרית, אפליה ממוסדת, הדרה פוליטית והרשימה עוד ארוכה. כל הנושאים הללו הם בהחלט חשובים ולצערנו לחלק מהם אנו לא רואים פתרונות באופק.

בנוסף, יש שיטענו שמאבק החברה הערבית הוא מאבק לאומי, ונושאיים סביבתיים הם מאבקים אזרחים שמדירים את החברה הערבית מכיוון שהם לא נחשבים כאזרחים שווי זכויות. כלומר, ההתמודדות עם המשבר האקלימי חושפת התנגשות או סתירה בין דרישות לאומיות לדרישות אזרחיות וכך, ההתעלמות מהנושא מובילה להחמרת המצב. עוד עולה מדו"ח שפורסם על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבקשתו של ח"כ אחמד טיבי, כי ניתן לראות ליקויים משמעותיים בשל היעדר תקצוב ממשלתי ובעייתיות בהתנהלות הרשויות המקומיות הערביות.

אז נכון, חלק גדול מהשפעת התחממות הגלובלית אינה בשליטתנו, אך קיימים פתרונות שניתן ליישמם כדי למזער נזקים פוטנציאליים, במיוחד כשמדובר בהיעדר תשתיות המשפיעות על כלל החברה ולא רק על החברה הערבית. אוסיף ואומר שקיים אינטרס ערבי לקדם תוכניות מסוג זה, משום שבעת אסון אנו ניפגע יותר מכל קבוצה אחרת. ודווקא בשל היות המשבר עניין אזרחי-כללי-כלל עולמי שמשפיע על כל החברה, ייתכן שנוכל לראות פתרון באופק.

יתכן שהבשילה העת להתכונן לאתגרים שניצבים בפני החברה הערבית, מתוך פריזמה שונה מזו שהתרגלנו אליה עד כה. בייחוד לאור העובדה שכנראה אנו עומדים בפתחה של עוד מערכת בחירות, שלישית במספר תוך כשנה, החברה הערבית צריכה לעשות ריקליימינג לשיח הפוליטי ולהתחיל להשפיע בנושאים מהותיים שמשפיעים על חייהם של מאות אלפי בני אדם בחברה. אנחנו מוכרחים להבין שאדישות מסכנת חיי אדם, ושעלינו לקבוע את הטון ולא לחכות לאסון שרק לאחריו נתחיל לדון בנושא.