בין מחאת פעילי הימין למחאת יוצאי אתיופיה

הסבריהם של אזרחים להתנגשויות עם המשטרה מציעים תובנה מחודשת העומדת לא רק על השוני בין הקבוצות, אלא גם על נקודות הדמיון שביניהן
יאיר יאסן

המקרה החריג בו שוטרים הכו מאבטח סמוי בנמל התעופה בן גוריון מצטרף לשורה ארוכה של התנגשויות אלימות בין המשטרה לבין אזרחים בשבועות ובחודשים האחרונים. מצד אחד, אלימות משטרתית חושפת (שוב) את פניה המכוערים, למשל במקרה המעצר האלים של יובל מנדלסון ולהקתו בשדרות, במקרה בו שוטר השליך אבן לעבר חרדי בהפגנה נגד חילול קברים בגבעת זאב, ובמקרה בו שוטרת ירתה בגבר במהלך מרדף משטרתי בטמרה. מצד שני, גם לאזרחים יש חלק בהתנגשויות אלה – פעולות אלימות של פעילי ימין כלפי כוחות הביטחון ביצהר ובסביבותיה התגברו ביתר שאת בתקופה האחרונה, ומחאת יוצאי אתיופיה הידועה בעיקר בשני מופעי המחאה הגדולים של 2015 ו-2019, הביאה לכמות בלתי מבוטלת של פצועים, רובם מפגינים וחלקם שוטרים.

כדאי להתעכב ולבחון את הסבריהם של האזרחים להתנגשויות עם המשטרה, דווקא מכיוון שעל פניו נראה שהדמיון בין מחאת יוצאי אתיופיה לבין מחאת פעילי הימין בשומרון הוא קלוש. בחינה מעמיקה של הסוגיה במבט השוואתי, כזו המבוססת על עשרות ראיונות שערכתי עם פעילים במשך חמש השנים האחרונות, מציעה תובנה מחודשת העומדת לא רק על השוני בין הקבוצות אלא גם על נקודות הדמיון שביניהן.

פוסט נוקב שפורסם באחת מהרשתות החברתיות שואל (וגם עונה): "אז מה ההבדל בין נוער גבעות שסופג אלימות מהמשטרה לנוער אתיופי? שהכתבת מקריאה את ההודעה מארגון 'חוננו' ולא את ההודעה מדוברות המשטרה". למעשה, התמונה מורכבת יותר. לכאורה, הדמיון בין הפעילים הפוליטיים-חברתיים המשתייכים לשתי הקבוצות הוא שולי. למעט זהותם הלאומית, מעטים קווי הדמיון הנוספים בין הקבוצות בכל הנוגע להסברי הפעילים להתנגשויות אלימות שבהן השתתפו. בנוגע לתיאור המקרים האלימים – פעילי הימין ביהודה ושומרון מתארים את חלקם בהתנגשויות במנעד רחב של מקרים ובדרגות עוצמה משתנות. לעומתם, יוצאי אתיופיה מתארים אלימות של פעילים לרוב כתגובתית-רגשית וכזו שמתרחשת בעיקר בהפגנות.

לגבי הערכת התועלת שבפעולה – פעילי הימין מהווים קבוצת כוח, השפעה ואמצעים, ובהתאם לכך מעריכים פעולה אלימה הן לגבי העבר והן לגבי העתיד באופן חיובי, וללא חשש אמיתי מעלות הפעולה. לעומתם, יוצאי אתיופיה כקבוצה מוחלשת שיש לה הרבה מה להפסיד כתוצאה מההתנגשות האלימה, מעריכים אלימות בצורה שלילית הן ברטרוספקטיבה והן לגבי העתיד. כך, נמצא שוני גם לגבי ההצדקות האידיאולוגיות, כאשר פעילי הימין משתמשים בהצדקות לאומיות לפעולותיהם, בעוד יוצאי אתיופיה משתמשים בהצדקות מסוג דרישות להכללה בחברה והכרה בזכויותיהם האזרחיות.

אך למרות ריבוי נקודות השוני בין הקבוצות, ניתן לגלות חפיפה בין הקבוצות בשתי נקודות העוסקות בתפיסת הלגיטימיות של המדינה – הראשונה היא תפיסת הצדק תהליכי והשנייה היא תפיסת האפקטיביות.

צדק תהליכי

מעניין לציין שלמרות ההבדלים העצומים במעמדן של שתי הקבוצות – במעמדן החברתי-כלכלי, בכוחן הפוליטי, בייצוגן במנגנוני השלטון (הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית), בצבא, בתקשורת, ובכלל ביכולת של חבריהן להשפיע ולחולל שינוי במדינה – מרואיינים משתי הקבוצות מערערים על רכיב הצדק התהליכי, כלומר, תופסים עצמם כמופלים לרעה ביחס לקבוצות אחרות בתהליכי העבודה והמנגנונים החברתיים שהם מקבלים מהמדינה ומסוכניה.

מרואיינים מקרב פעילי הימין ביהודה ושומרון מערערים על רכיב הצדק התהליכי באופן בולט, למרות שהם לא חסרים בכוח פוליטי-חברתי

מרואיינים מקרב פעילי הימין ביהודה ושומרון מערערים על רכיב הצדק התהליכי באופן בולט, למרות שהם לא חסרים בכוח פוליטי-חברתי, ועל פי רוב הם אינם מקופחים ביחס לקבוצות אחרות. הם מדגישים מנגנונים המציירים את קבוצתם כמקופחת ביחס לקבוצות אחרות בחברה, ובאופן מיוחד ביחס לערבים הפלסטינים שחיים לצידם ביהודה ושומרון, אך גם ביחס לאזרחים הבדואים בנגב בנושא תביעות לבעלות על קרקעות.

בדומה לפעילי הימין, גם המרואיינים יוצאי אתיופיה, מערערים באופן בולט על תפיסת הלגיטימיות של השלטון על בסיס טענות לאי-צדק תהליכי. טענות אלה מתקבצות למספר תחומים של עוולות חברתיות: היררכיה מעמדית בישראל, חוסר צדק של רשויות החוק, חוסר צדק בהיבט חברתי, והדרה מן המרחב הציבורי. 

אפקטיביות

בנוגע לערעור על תפיסת האפקטיביות של המדינה, גם כאן נמצא דמיון בין שתי הקבוצות. תפיסות של אפקטיביות – כלומר המידה שבה המדינה נתפסת על ידי אזרחיה כפועלת באופן מועיל, יעיל, יצרני, מתפקד ומקדם את כלל אזרחיה – הן תפיסות אשר נוגעות למגוון רחב של תחומי חיים הניתנים לכל האוכלוסייה, ביניהם ביטחון, כלכלה, חינוך, תשתיות, תברואה, בריאות, רשויות המקומיות ועוד. הגישה המובילה בקרב פעילי הימין מותחת ביקורת בעיקר על כישלונה לספק ביטחון לאזרחיה. מכאן, מסבירים המרואיינים, יש להם לא רק את הזכות כי אם גם את החובה להגן על עצמם. 

בדומה לפעילי הימין, גם אצל המרואיינים יוצאי אתיופיה ניתן לזהות ערעור על רכיב האפקטיביות של המדינה. מצד אחד, חלק מהמרואיינים יוצאי אתיופיה טוענים שהמדינה פועלת בצורה לא אפקטיבית. מצד שני, לא מעט מרואיינים יוצאי אתיופיה מתייחסים דווקא בחיוב לדרכים השונות בהן המדינה מתפקדת כלפיהם, כלפי קבוצתם החברתית, או באופן רחב יותר.

אז מה השורה התחתונה ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל אלה? כמו בהרבה מקרים במציאות הישראלית הרוויה בגילויי שנאה, חוסר סובלנות ופילוג – לא תמיד יש פתרונות קסם. ראשית, ברור שלמרות נקודות הדמיון בין הקבוצות, רב השונה על הדומה. השוני במעמד החברתי-כלכלי, בעמדות הכוח הפוליטיות, ביכולת להשפיע, לחולל שינוי ובעוד תחומי חיים רבים אחרים – משול להבדל בין המנצח על התזמורת לבין אחרון עובדי הבמה. בהתאמה, היחס של המדינה כלפי פעילי הימין הוא מכיל, סלחני ועדין, בעוד יחסה אל יוצאי אתיופיה הוא אלים, מדיר וגזעני, ודי להזכיר את השמות יוסף סלמסה, יהודה ביאדגה וסולומון טקה.

מכאן אפשר להבין טוב יותר הן ההבדל בין מה שמרשים לעצמם פעילי הימין לעשות בשנים ארוכות של עימותים עם המדינה ולאחרונה בצפון השומרון, לבין האופי המיוחד של מחאת יוצאי אתיופיה.

יאיר יאסׇן הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, החוקר מחאות והתנגשויות אלימות בין אזרחים מקבוצות מיעוט לבין המדינה. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.