שובו של הפרא האציל

המהלך המקטב שמייחס למזרחיות מסורתיות, לאומיות, קהילתיות וחוסר יכולת או רצון לאמץ ערכים אוניברסליים אינו מאפשר סולידריות, בעיקר ברובד החברתי כלכלי, ומזניח היסטוריה שלמה של מאבקים
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

לפני שנים רבות מאוד קראתי סדרת מאמרים בכתב העת "מגמות" שעסקה באפיון של מזרחים, והעלתה תהיות כגון האם יש להשוותם לילדים או לאדם שסובל מפגיעה ביכולת הקוגניטיבית שלו, או שמא המזרחי הוא הפרא האציל, כלומר אותו יצור רפה שכל שיש בו למרות הכול איזו דינמיות מתפרצת. הכותבים היו מההוגים המרכזיים של מדינת ישראל באותה עת: נתן רוטנשטרייך, עקיבא ארנסט סימון ופרנקשטיין (לא המפלצת).

מדוע נזכרתי בזה? תתפלאו, מכיוון שאני קורא באחרונה על אפיון של מזרחים המייחס למזרחיוּת מהות שקשורה למסורתיות, לאומיות, קהילתיות, ובעיקר חוסר יכולת או חוסר רצון לאמץ ערכים אוניברסליים – שהם לדידם הרע בעולמות האפשריים. לא יודע. בעולם שלי, לערכים אוניברסליים יש מקום נכבד. בלי זה יש פה, ובמקומות אחרים, קבוצות שונות עם סט ערכים שנראה שונה, כאשר הדרך היחידה ליישב בין כל הערכים הללו יכול להיעשות רק במסגרת של יחסי כוח.

מתוך רצון להימנע מהאפליה והגזענות של אלו שכביכול החזיקו בערכים אוניברסליים בעבר, נעשה מעבר לקוטב השני בדיכוטומיה, שאינה באמת קיימת, של אוניברסליות לעומת פרטיקולריות. מבחינתי, המהלך הזה מביא לידי ביטוי חזרה לאפיון של אוכלוסיות באופן שאינו מאפשר בכלל חיים של סולידריות ברבדים מסוימים של החיים, בעיקר ברובד החברתי-כלכלי.

אכן, חשוב לזכור שהאוחזים באוניברסליות לא היו באמת כאלה, מכיוון שיצרו היררכיה תרבותית שבימים רחוקים ובמקומות אחרים, קטלגו בני אדם כפחות מכך. לדוגמה: השחורים נתפסו או כגזע שונה או כבני אדם לא שלמים, שבמקרה הטוב צריך להעבירם מסלול מכשולים כדי שיהפכו לכאלה. במקרה כזה צריך להוציאם מקהילתם וממשפחותיהם, להעבירם למשפחות אחרות או לאחסנם בבתי ספר שבהם מוחלף שמם ולבושם; ובעיקר, יש להתייחס לתרבות שממנה באו כנחותה. דברים כאלה נעשו בכל מדינות ההגירה הגדולות כמו קנדה, אוסטרליה, ארה"ב (בעיקר ל-Native Americans) וכן גם בישראל בעוצמה כזאת או אחרת – בשנות החמישים למזרחים ובשנים מאוחרות יותר ליוצאי אתיופיה.

אחד מספריו של קרל פרנקנשטיין, אבי תורת "טעוני הטיפוח", שסבר שמזרחים סובלים מפיגור משני

אבל השאלה האמיתית היא האם ערכים אוניברסליים הם מן האפשר גם כאשר נושאי הערכים, בעבר ואולי בהווה, אינם מתייחסים אליהם רק ככלי שנועד שלחזק את אחיזתם הכוחנית בשלטון? אני סבור שכן, ושללא ערכים אוניברסליים מה שיכתיב את מערכת היחסים בחברה רב תרבותית יהיה כוח ושלילת האחר המקומי והחיצוני.

במאבקים מזרחיים בעבר הודגש הרכיב האוניברסלי של צדק חברתי. אם נתייחס לפנתרים השחורים נראה בבירור שהם לא דיברו רק על מזרחים אלא התייחסו גם למתרחש מעבר לגבולות הקו הירוק. כאשר בוחנים את דפוסי הפעולה של הקשת הדמוקרטית המזרחית מאז הקמתה, ניתן לראות בבירור שהערכים האוניברסליים של צדק חברתי הם רכיב עיקרי בתפיסת העולם שממנה הם יונקים. אין זה אומר שלא היו גישות אחרות בקשת, אבל זו הייתה התפיסה שלי ושל רבים אחרים בה. נקודת המוצא שלנו הייתה ממקום פרטיקולרי, על מנת להרחיב את הערכים האוניברסליים לכולם. אני אפילו חשבתי שצדק חברתי בישראל, בטח באמצע שנות התשעים, יכול להיעשות רק על ידי מזרחים. סברתי, בהגזמה אומנם, שרק מזרחים (לא כולם) יכולים להבין את החשיבות של צדק חברתי בשל היותם חברים בקבוצה שהתגזענו עליה בשם האוניברסלי ההיררכי הכוזב.

כשאני קורא על הפרדת נשים בשם מסורת כזו או אחרת שכאילו לא השתנתה בשנים האחרונות, אני לא מבין משהו. האם אני כמאמין בשוויון צריך לקבל את זה ולחייב למשל אוניברסיטאות להפריד כיתות ומרחבים ציבוריים אחרים? לא, המקומות המופרדים היחידים באוניברסיטה צריכים להיות בבית הכנסת ובעוד מקום שלא אזכיר כאן. אז מה יהיה על החרדים? אתה לא מבין אותם?! ובכן, גם אם אני מבין, אני לא מקבל – וזאת זכותי המלאה – שיש יתרון לערכים קהילתיים על ערכים אוניברסליים. יש ערכים של ייהרג ובל יעבור, גם למי שמאמין בערכים של הפרדה.

פגישה של אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית עם מחמוד עבאס (אבו מאזן), המוקטעה ברמאללה 09.08.15

כדי להדגים את הטיעון, לימדו אותי ללכת למצבי קיצון. אז בואו נניח שהייתה קבוצה כלשהי בישראל שמלה נשים, ושהמילה שהיא נוהגת מבוצעת על ידי נשים. האם היינו מוכנים לקבל זאת כערך שאין עליו עוררין או שהיינו מתקוממים נגדו? די ברור לנו שיש ערכים שלא נקבל בשום פנים ואפילו ניאבק נגדם, ובכך אנו מקבלים שרלטיביזם מוחלט אינו מן האפשר. זאת משום שרלטיביזם כזה גורס שאנחנו צריכים לשתוק לנוכח מה שנראה לנו עוול, מכיוון שביקורת מראה שאנחנו לא ממש מכבדים את ההחלטות האוטונומיות של אותה קבוצה. רלטיביזם שכזה גם שולל מקבוצות מיעוט בתוך אותה קבוצה (שכמעט תמיד קיימות) את התמיכה שתביא לשינוי בפרקטיקה המזוויעה הזאת.

נניח שהייתה קבוצה כלשהי בישראל שמלה נשים, האם היינו מוכנים לקבל זאת כערך שאין עליו עוררין או שהיינו מתקוממים נגדו?

בבחירות האחרונות הייתי חבר במפלגה (צדק) שנכשלה, אבל בתוכה ראיתי את מה שצריך בעיני להיות: שילוב של אנשים ונשים שונות, שבאים מרקע תרבותי שונה אבל מסכימים שכולנו שווים ולכן צריך שכל אזרח יוכל לממש את זכויותיו. למשל, אם אנשים שהגיעו לישראל ואינם מוגדרים כיהודים – אין זה אומר שהזכות להינשא צריכה להישלל מהם.

אם כך, מזרחים בהגדרה אתנית או בהגדרה עצמית (כן, יש זכות להגדרה עצמית גם ליחידים), או חברים בכל קבוצה שיבחרו – אין זה אומר שצריכה להיות להם קדימות ערכית כלפי אינדיבידואלים אחרים בכל קבוצה אחרת וקבוצות אחרות. רק עכשיו קראתי שהיועץ הכלכלי של ראש הממשלה טוען שיש היררכיה בין עובדים ישראלים למהגרי עבודה, ושלאחרונים צריך לשלם פחות כי הם לא אנחנו.

מעבר לתיאור מציאות, השאלה היא לאן אנחנו רוצים להגיע. בלי כבוד תרבותי בלתי היררכי לקבוצות באוכלוסייה ובלי ערכים אוניברסליים של צדק חברתי וסולידריות נגיע אל עברי פי פחת, ואנחנו ממילא לא רחוקים משם.

הפגנת הפנתרים השחורים בתל אביב, 1973. "הפנתרים השחורים לא דיברו רק על מזרחים אלא התייחסו גם למתרחש מעבר לגבולות הקו הירוק". צילום: משה מילנר / לע״מ
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זיו אקווה

    ספורטה.
    רוב המזרחים כלל לא שמעו על הקשת המזרחית.
    ואני איני יודע אם היו מסכימים למהלכים אוניברסליים לפני השלמת כל המהלכים הפרטיקולריים.