שכרו של מנכ"ל עמידר הוא לעג לרש

היום נחשף כי שכרו הגרנדיוזי של מנכ"ל עמידר עומד על כ-60,000 שקלים בחודש, בעוד שדיירי ודיירות הדיור הציבורי חווים על בשרם את הייבוש התקציבי ורגילים לדיירי משנה כמו עובש וחולדות • קול העוני, טור חדש
ריקי כהן בנלולוריקי כהן בנלולו

פעילה פוליטית בתנועת הלא נחמדות-לא נחמדים, ממובילות המאבק לדיור ציבורי

דו"ח שיאני השכר שפורסם הבוקר מציג נתונים מקוממים על משכורות העתק של הבכירים בחברות הממשלתיות. אני אתייחס לשכרו המנופח של העומד בראש חברת עמידר: המנכ"ל בפועל, שאול גליקסברג, ששכרו החודשי עומד על 57,596 (!) שקלים.

ברצינות ועם היד על הלב, אין כאן קנאת עשירים כפי שניתן אולי לחשוב. הפער בין מציאות חייהם של דיירי ודיירות הדיור הציבורי לבין שכרו של המנכ"ל הנו לעג לרש, פשוטו כמשמעו; בייחוד בחברה כמו עמידר, שלאורך שנים ידועה כמי שמתנהלת באופן כושל, שלא לומר מתעללת בדייריה (ודוחות ארוכים בנושא כתב מבקר המדינה, בעוד נאבקות הדיור הציבורי דורשות כבר שנים שתוקם ועדת חקירה).

רק אתמול בערב הגיעה אל תיבת ההודעות שלי פנייה מבחור צעיר, יצחק שמו, המתגורר כבר 15 שנה יחד עם אמו, אחיו וכעת אחותו התינוקת בדירת עמידר בקטמונים בירושלים. יצחק שיתף אותי בפניות החוזרות ונשנות שלהם לעמידר לצורך תיקון ליקויים בדירה, ובחוסר האונים והסבל שנגרמים לו ולמשפחתו עקב אי קבלת התייחסות ראויה והבטחות חוזרות ונשנות לתקן שנשארות באוויר. זאת בזמן שהרטיבות והעובש השתלטו על דירתם וגם על הדירה מתחתיהם, שכן המים כדרכם מחלחלים מטה. ועמידר בשלה.

זהו אינו מצב לא שגרתי, להפך. הדיור הציבורי מונה כ-54 אלף דירות, מרביתן במצב של הזנחה וריקבון המסכנים את הדיירים. קירות רקובים ורטובים שבתוכם זורמים מים לצד חוטי חשמל אינם מראה חריג השמור לימי שיטפון וסערה – העובש הוא דייר משנה נוכח בכל פינה, למרות שהוא לא משלם שכירות. הוא גם מתגורר בתוך הריאות של הדיירים (ואני מחכה לחוקרים האמיצים שירימו את הכפפה ויבדקו את הקשר בין תחלואה במחלות אלרגיות ובדרכי הנשימה לבין מצב המגורים בדיור הציבורי).

בעיה פחות מדוברת בהקשר של מפגעים בתוך הדירות היא העובדה שמשרד השיכון אינו סבור למשל שרשתות על החלונות הן צורך ממשי. לכן, לא התפלאתי כשיצחק סיפר לי על החולדות שהשתלטו להם על הבית ואכלו להם את הבגדים – גם הן דיירות משנה כאן, בדיוק כמו העובש ושאר מזיקים מבחוץ כמו צרעות ויתושים. אסון הומניטרי של ממש, תוצאה של מדיניות.

לא פעם נאבקתי עם משפחות על התקנת סורגים בקומות עליונות מחשש לחיי הילדים, משום שהחברות המשכנות מחויבות להתקין סורגים רק לקשישים בקומות ראשונות

אם כבר הזכרתי רשתות, אז אהיה קצת גרידית ברשותכם ואציין גם את הסורגים שלדעת משרד השיכון הם מותרות, כי לאף אחד לא אכפת שילדים של הדיור הציבורי יהיו חלילה בסכנת נפילה מתמדת. במסגרת הפעילות שלי, הזדמן לי לא פעם להיאבק יחד עם משפחות על התקנת סורגים בקומות עליונות מחשש לחייהם של הילדים, משום על פי נהלי משרד השיכון, החברות המשכנות אמורות להתקין סורגים רק לקשישים המתגוררים בקומות ראשונות. משפחות עם ילדים ללא בעיות בריאות מקבלות זכאויות למגורים בקומות עליונות בלבד, וכך ילדיהם של דיירים – החיים מתחת לקו העוני ומתקשים לעמוד בעלויות של התקנת סורגים – נמצאים בסכנה של ממש.

אבל סורגים הם פריבילגיה. הדיור הציבורי נמצא בגירעון עצום: לאורך ההיסטוריה הלא ממש מפוארת שלו הוא סבל מגזל של משאבים, כאשר 2.7 מיליארד שקלים מכספי מכירת הדירות נלקחו, ומירידה דרסטית במלאי הדירות – מ-23% מכלל הדירות בשנות השבעים לפחות מ-2% מכלל הדירות כיום. הייבוש התקציבי השאיר אותנו עם חוסרים עצומים של דירות מצד אחד ועם דירות לא ראויות למגורים מצד שני. בשנים האחרונות בעקבות פעילותן הנמרצת של הנאבקות לדיור ציבורי  אמנם הושקעו כ-200 מיליון שקלים בשנה לצורך שיפוצים – אולם זו טיפה בים הצרכים האדירים, שאין בהם מספיק כדי לכסות את ההזנחה רבת השנים.

בשל המחסור בתקציבים, כ-40 אלף הממתינים לדיור ציבורי צריכים להמתין שנים, וזאת לאחר שכבר צלחו ועמדו בקריטריונים הנוקשים על פי חוק המעידים על חוסר יכולתם לשכור ולרכוש בית בכוחות עצמם. הזכאים והזכאיות הללו כבר מכירים בעל פה את המשפטים השגורים בפיהם של הפקידים, לפיהם על מנת לאכלס משפחה צריך לחכות שדירה תתפנה, כאשר משמעות הדבר היא שדייר אחר ימות. תעודת הזכאות שבה הם אוחזים היא אחיזת עיניים של המדינה. בינתיים, הם עוברים מדירה לדירה בשוק השכירות הפרטית, קורסים תחת הנטל, נמצאים תחת איום מתמיד מפינוי לרחוב וחיים בעוני ובמעגל חובות. פעמים רבות, הם בסופו של דבר מאבדים את הזכאות בגלל שהילדים גדלו ואחד התנאים לזכאות הוא שלושה קטינים. כך, נשלמת מלאכת הסרת האחריות ממי שהמדינה כבר הכירה בזכאותם.

איך אמר לי בזמנו שר האוצר כחלון: 'אם אתן כסף לדיור ציבורי, לא יהיה לי לקצבאות הנכים'. גם אז עיצבנו אותי המניפולציה והניסיון לעשות הפרד ומשול בין האוכלוסיות

יותר מכל, מה שמקומם הוא העובדה שמאיתנו נדרשת סבלנות כי אין תקציב אף פעם. איך אמר לי בזמנו שר האוצר משה כחלון: 'אם אני אתן כסף לדיור הציבורי, לא יהיה לי לתת לקצבאות הנכים'. גם אז עיצבנו אותי המניפולציה והניסיון לעשות הפרד ומשול בין האוכלוסיות, בימים סוערים של מאבקים – כאשר מדובר באותה האוכלוסייה עצמה. משפחה אנחנו. המאבקים שלנו משיקים ומחוברים אלו לאלו, וכמו כן בדיור הציבורי מתגוררים הרבה מאוד נכים. נכה בלי קורת גג צריך להשקיע את כל קצבת הנכות הזעומה על שכירות, ואם יגדילו את המלאי אפשר יהיה להרחיב את הקריטריונים ולרכוש עוד דירות נ"ר (נכסי רכישה) המיועדות לנכים.

כמה מקומם שמאיתנו הדיירים והזקוקים לדיור ציבורי נדרש תמיד אורך רוח. קבלו בהבנה ובהכנעה את המחסור התקציבי ותריבו על הפירורים של הפירורים.

אנחנו, דיירות ודיירות הדיור הציבורי, המשמשות כהצדקה לשכרו של מנכ"ל עמידר, לא מוצאות את התפקיד ראוי לשכר גרנדיוזי שכזה בזמן שעלינו מופעל ריסון תקציבי העולה בבריאות שלנו! זה הכסף שלנו!

מתוך עמוד הפייסבוק: עמידר - חורבן הבית של ישראל
מתוך עמוד הפייסבוק ״עמידר – חורבן הבית של ישראל״
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רוקר

    "קבלו בהבנה ובהכנעה את המחסור התקציבי ותריבו על הפירורים של הפירורים."
    דיור במחיר סמלי/חינם זה פירורים? אמרו את זה לשאר האוכלוסיה, לה זה עולה אלפי ₪ לחודש…
    ד"א, מה יקרה אם דייר ישלם על התקנת סורג מכיסו?