המשבר הדמוקרטי והאפשרות המהפכנית

בחפשנו אחר סובייקט פוליטי חדש, לא ניתן להיות חלק מהמדינה ועדיין לכוון לכוח השלטון. אלו היו המטרות של המאות הקודמות ומהפכותיהן הגדולות. באפשרות הבריאה של דמוקרטיה חדשה ישנה אמת, כללית ונצחית בדבר מימוש האפשרות למדינה אחרת, כמעט כמו אהבה
אלירן בר-אל

ד"ר בר-אל הוא סוציולוג באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה

לא רק בישראל הדמוקרטיה שרויה במשבר. לאור הליכי ההדחה של טראמפ בארה"ב ובחירות חוזרות ונשנות באנגליה, נדמה כי משהו בפוליטיקה העולמית תקוע ומקרטע. יתרה מזאת, המשבר אינו מוגבל לתפקוד המדינה, מוסדותיה ונבחריה, הפועלים כעת נגדה, אלא חל גם על כוחות הביקורת או ההתנגדות המהפכנית, שכיום חלשים מתמיד.

הגורמים למשבר רבים ומגוונים. בכלליות, חוקרי מדינה, כלכלה וחברה נוטים להתמקד בגורמים הבאים: צמיחה מועטה במדינות מפותחות; אי-שוויון הכנסתי גובר בין יחידים ומשפחות; תעסוקה פוחתת בתעשייה וצמיחת 'כלכלת השירותים' זולה; שינוי מודל הסמכות הפוליטית מפרוצדורלית לכריזמטית; והקצנה חברתית עם גזענות פושה.

בכל זאת, המילה דמוקרטיה מסמנת היום את המכנה המשותף של כל העמדות האידאולוגיות, מימין ומשמאל, של המדינות האימפריאליסטיות והשמרניות. כמעט כל הצהרה תקשורתית של מי מהשחקנים הפוליטיים כוללת את המילה דמוקרטיה. לכן, כצעד ראשוני להבנת המשבר, עלינו להצהיר על קרע מחשבתי ומעשי, ולדחות את הקו האידיאולוגי המסתכם בכך שאי אפשר להתנגד לדמוקרטיה שלהם מבלי להיות טרוריסט, עריץ וכיו"ב. בהצעה השלילית הזו ישנה השפעה על המשמעות הסובייקטיבית של המילה דמוקרטיה. זהו פיצול של המילה, בהתאם להחלטה פוליטית.

אנו במצב בו עלינו לבאר לעצמנו לא רק את תוכן המילה דמוקרטיה, אלא את עצם שימושה: האם נעשה בה שימוש טוב בימינו? זו שאלה שאינה רק תיאורטית, מפני שתמיד אפשר לכנות משהו אחר כ'דמוקרטי', ויכולים להיות שימושים טובים ולא-טובים במילה. המילה מובנת על פי רוב במשמעותה המיידית, קרי זו שניתנה לה על ידי העולם הקפיטליסטי המערבי. במצב זה, נטען שאנו אמנם בדמוקרטיה, אך היא יכולה לעשות יותר. נוכל לטעון שדמוקרטיה אמיתית לא פוגעת בזכויות מיעוטים כמו פלסטינים, מהגרים ופליטים; או שדמוקרטיה אמיתית לא סובלת ומאפשרת אלימות משטרתית. אולם בסופו של דבר, זו עמדה מתגוננת. היא מהווה תגובה שלילית למצב הקיים, וזו עודנה אסטרטגיית השמאל הרווחת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ורעייתו. צילום: אבי אוחיון/לע"מ

עלינו לנסח עמדה ביקורתית הפותחת בחיוב, בהתחייבות, ולא בשלילה או במגננה. אם נשמר את המילה דמוקרטיה, עלינו לחלק את משמעותה ולהבדיל בין דמוקרטיה טובה לרעה; בין הרעיון השמרני לבין הרעיון הפרוגרסיבי של דמוקרטיה. אולם מהו בסיס החלוקה?

יש להבדיל דמוקרטיה עממית מדמוקרטיה בורגנית, קפיטליסטית. אפשרות החלוקה הזו היא גם אפשרות החשיבה על דמוקרטיה כעל משהו אחר מצורת המדינה. זו הבחנה החורגת מהמתח שבין דמוקרטיה עממית לקפיטליסטית, ומכוונת לזה שבין דמוקרטיה אמיתית מצד אחד, לדמוקרטיה כצורה של כוח המדינה הדכאני מצד שני. ברם, אם אנו מחפשים חשיבה פוליטית חדשה וחיובית, הדואליות הזו אינה מספיקה. קביעת הדמוקרטיה העממית כשלילה של הדמוקרטיה המדינתית היא קלה מדי. כדי לחמוק ממשחק שלילת-השלילה (ככוח ההתנגדות לכוח המדינה), יש לפצל את משמעות הדמוקרטיה לא לשניים אלא לשלושה.

עד כה, דמוקרטיה נשענה על המתח בין שני מושגי יסוד: העם והמדינה. אולם בניסוחה המשולש נבחין בין דמוקרטיה כמצב, כתהליך וכאירוע. המילה האנגלית למדינה, state, מרמזת כבר על משמעותה המצבית, לפיה דמוקרטיה היא כוח המדינה. זו דמוקרטיה במקומה ההולם, כמערכת פרלמנטרית ייצוגית, מפלגות, בחירות, וכד'. בהיגיון זה דמוקרטיה ישנה או שאיננה; או שהמצב-מדינה דמוקרטיים או שאינם.

המשמעות השנייה של המילה דמוקרטיה נענית להיגיון ולמשמעות אחרים. דמוקרטיה כתהליך היא הארגון הפנימי של תנועת המונים, של התארגנות קולקטיבית מחאתית. המילה החשובה כאן היא תנועה, שתמיד תהליכית וככזו חורגת מן ההיגיון המצבי-מדיני. בניגוד לזה האחרון, תהליך-תנועה תמיד מתמשך, יחסי, ומידתי. זו לא משהו שישנו או איננו, אלא משהו שמופיע, שמתקיים.

עד כאן, בצורת שלילה כפולה, זו הדואליות המוכרת של דמוקרטיה כמדינה לעומת דמוקרטיה כעם. כאן דמוקרטיה היא ההתפרצות של שוויון קולקטיבי בצורה מוחשית: מחאה, מרד, הפגנה, או כל צורה אחרת בה השוויון מוצג בפועל ולא רק מיוצג בחוק או בבית-הנבחרים.

הסינתזה של שתי צורות הדמוקרטיה המוכרות או של הסתירה השגורה ביניהן, ממוקמת באירוע דמוקרטי, כיצירה קולקטיבית של האפשרות לדמוקרטיה חדשה. אירוע הוא לא מה שקיים או מופיע, אלא מה שמתרחש. כך, לאחר הניגוד הדואלי שבין המדינה החוקתית למהפכה העממית, עלינו לנסח מובן שלישי לדמוקרטיה, בהתאם לדוקטרינה של האירוע. מובן שלישי זה הוא למעשה בריאה של סובייקט פוליטי חדש, מעבר למדינה ולמהפכה, בצורה דמוקרטית.

לאחר הניגוד הדואלי שבין המדינה החוקתית למהפכה העממית, עלינו לנסח מובן שלישי לדמוקרטיה. מובן שלישי זה הוא למעשה בריאה של סובייקט פוליטי חדש, מעבר למדינה ולמהפכה

במובן זה, דמוקרטיה היא שם נוסף לעיבוד ההשלכות החומריות של פעולה קולקטיבית ולקביעת הסובייקט הפוליטי החדש. לכן עלינו לחמוק מהסתירה הדואלית שבין דמוקרטיה כמצב-מדינה לבין דמוקרטיה כתהליך-תנועה, ולחתור לעבר האירוע שהוא המובן השלישי. במבנה המשולש של מדינה-מהפכה-פוליטיקה, או מצב-תהליך-אירוע, בהתאמה, באים לידי ביטוי שלושה תהליכים: חיוב (אישור גישת העם לפוליטיקה חוץ-מדינתית); שלילה (ביטול גישה זו על ידי המדינה); וסינתזה (כניצחון אפשרי של התארגנות פוליטית עממית).

זוהי מערכת היחסים שבין פוליטיקה לכוח. בדרך כלל, מטרת הפעולה הפוליטית היא לתפוש את כוח-השלטון, להרוס את המנגנון המצבי-מדיני של האויב, והשם שניתן לכך הוא מהפכה. אולם היום, בחפשנו אחר סובייקט פוליטי חדש, לא ניתן להיות חלק מהמדינה ועדיין לכוון לכוח-השלטון. אלו היו המטרות של המאות הקודמות ומהפכותיהן הגדולות. כשאנו עוברים משני מושגים לשלושה, או ממבנה כפול למשולש, משמעות המילה מהפכה מתעמעמת. לכן, מחאות ומהפכות הן דבר עמום כיום.

להיות חיצוני מבפנים: פעולות פוליטיות על ידי לא פוליטיקאים

בהתחלה, עלינו להיות מחוץ לכוח המדינה ומחוץ לצורה הדמוקרטית המצבית שלה. אך המדינה היא-היא מרחב הפעולה הפוליטית ושל הפוליטיקה בכלל. אז כיצד הסובייקטיביות הפוליטית יכולה להיות מחוצה לה? כאן, הופכת הבעיה הפוליטית להיות בעיה טופולוגית (או מרחבית). וגם כאן, ישנן שלוש אפשרויות: להיות בתוך המרחב המדיני, כפוף לחוקיה וכיו"ב; להיות מחוצה לה; או להיות חיצוני-מבפנים. כשאנו מנסים לשנות משהו לגבי המצב הכללי, המדיני-עממי, אנו תמיד ניצבים בפני המדינה, מולה, ולא בדיוק בתוכה או מחוצה לה.

כשראשי מחאות נקראים לדיונים ממשלתיים — זהו ניסיון המדינה להכניס לתוכה את כוחות המחאה שמולה. הפיכת סתיו שפיר, אחד מסמלי מחאת האוהלים של 2011, לחברת כנסת או הפיכת מחאות העזתים על הגדר למאמצי הסדרה, הן התגלמויות מובהקות של ניסיון המדינה למגר את ההתנגדות לה על ידי הכנסתה לתוכה. בניגוד לכך, עלינו לארגן פעולה פוליטית מבלי להיות פוליטיקאים. זוהי המשמעות של להיות חיצוני-מבפנים.

חה"כ לשעבר, סתיו שפיר (צילום מסך). עלינו לארגן פעולה פוליטית מבלי להיות פוליטיקאים. זוהי המשמעות של להיות חיצוני-מבפנים

זו תמיד פעולת האישור של הזהות הקולקטיבית, ועל כן של הקיום הקבוצתי, מבלי להיות כפופים למנגנון הזהות וההכרה המדינתי. לחסרי-זהות אין שום הכרה ולכן קולם לא נשמע. אך בהנחה שניצבים למול המדינה מוכרח להתקיים דיון על מי רוצה מה או שאין דיון כי אנו שקופים ולא נחשבים על ידה. כשאנו מתחייבים לערכים או עקרונות כלשהם, לפעולה מסוימת, אנו מאשרים את קיומנו תוך חריגה מגבולות הייצוג המדינתיים. זהו התנאי ההכרחי להיווצרות אירוע פוליטי.

אך תנאי זה לבדו אינו מספק. כבריאה של אפשרות קולקטיבית חדשה, האירוע הוא לא יותר מאפשרות. ואפשרות יכולה להתממש, אך היא יכולה גם להישאר אפשרות ולא להתממש. מימוש האפשרות מבוצע על ידי הסובייקט שמאשר כי באפשרות הבריאה של דמוקרטיה חדשה ישנה אמת, כללית ונצחית. כזו היא האמונה המעשית בהשלכות האירוע, המבטאות את מימוש האפשרות למדינה אחרת, נבדלת מזו הקיימת.

זה לא שונה מהאמונה שאהבה — כתולדה של אירוע ההתאהבות — יכולה להימשך לנצח. זימון האירוע לפיכך הוא הנקודה ממנה נבראת סובייקטיביות קולקטיבית דמוקרטית חדשה. לא עוד קיום חייתי, צרכני, הכפוף לתשוקות והנאות הגוף למול היצע השוק הגלובלי; אלא קיום אנושי, סובייקטיבי, כבני אדם חושבים, מאמינים, שווים. ואז, משמגיח האירוע, יש לזכור לאזור את האומץ החיובי לדבוק בהשלכותיו השליליות למען האמת, ונגד חרדת הלא-מודע, שמותירה תמיד את הקיים על כנו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.