השמאל לא הובס: תשובה לניסים מזרחי

ליברליזם בוודאי אינו אידאולוגיית העל היחידה האפשרית, אבל קשה להפריז בחשיבותו – גם בניתוח ההיסטורי של דיכוי המזרחים בישראל. אפשר וצריך לבקר את השמאל, אבל מכאן ועד להספיד אותנו הדרך ארוכה
מיכה רחמןמיכה רחמן

פעיל חברתי. חבר ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", פעיל בקבוצת "המעברה" ובתנועת "יש גבול"

בראיון הנרחב שערכה קרולינה לנדסמן עם פרופ' ניסים מזרחי (מוסף "הארץ", 27.12.19), מייחס מזרחי את המשפט "ליברליזם זה חשוב, אבל לא צריך להגזים" לידידו פרופ' מאיר בוזגלו. נראה לי שנכון להשתמש באותו המשפט לגבי הראיון עצמו: אני מסכים עם חלק גדול מהביקורת של מזרחי על ה"גן המואר" של הליברליזם, אבל נראה לי שבלהט הוויכוח הוא מעט נסחף.

אכן, הליברליזם הוא נקודה מסוימת בהיסטוריה ואיננו אידיאולוגיית העל היחידה האפשרית. אני מסכים גם עם ההתנגדות של מזרחי למושג "תודעה כוזבת", שלא לדבר על כינויים כמו "בבונים", המופנים למצביעי הליכוד. אני גם מסכים שצריך לכבד את עמדתו של הצד האחר במחלוקת האידיאולוגית והפוליטית, וללא ספק צריך לכבד את האמונה במסורת ובדת היהודית. אבל אין זה אומר שאנחנו, השמאל, צריכים לוותר על העמדה שלנו. בנוסף, אני חולק על ההכללות הרחבות מדי שלו לגבי הליברליזם: חייב להיות גבול לרלטיביזם מוסרי. והחשוב מכל, אני חולק על ההתעלמות שלו מההקשר הפוליטי וההקשר הכלכלי-פוליטי הרחב.

מסר אינו דבר שמחליפים כשהוא "לא עובד". בדיוק כמו שבצד השני מאמינים בארץ ישראל לעם ישראל, אנחנו חושבים שהמסר הזה איננו יכול לשמש הצדקה לשליטה על עם אחר. המסר של הימין לא עבד לפני כיבוש השטחים במלחמת ששת הימים. שטחי מדינת ישראל אחרי מלחמת העצמאות היו גדולים מאוד ביחס לשטחים שניתנו לנו בתוכנית החלוקה, ולמרות זאת כל מי שהאמין אז בארץ ישראל השלמה לא עזב את אמונתו והמשיך להיאבק עליה. הסיבה שהמסר של הימין ניצח היא בראש וראשונה תולדה של מצב מקומי ובינלאומי שנוצר בעקבות הניצחון במלחמה וכיבוש השטחים: החזק מנצח ויכול להשליט את האמונה וסדר היום שלו, וישראל לא הצליחה להיות הצד החזק ללא תמיכת המעצמות, ובראשן ארה"ב.

״אז אולי השמאל צריך פשוט למות״, אומרת לנדסמן בסיום הראיון, ומזרחי עונה: "הוא כבר מת". כאן מותר להעיר לפרופ' מזרחי שגם לו מותרת קצת צניעות: השמאל לא מת בגלל המסר. להקשרים המערכתיים, הפוליטיים ויחסי הכוח במרחב יש חלק לא קטן ב"מוות" הזה (וגם השימוש במלה "מוות" נראה לי מוגזם ומוקדם). הפתרונות הפוליטיים שהוא מציע להבאת השלום הזה ("צריך להיות לו תוכן. לא רק הסכם, אלא כמו ביחסים, כמו אהבה. והיחסים האלה נבנים הרבה יותר מלמטה והרבה יותר לאט") נראים בלתי מציאותיים ואף עלולים להביא לתוצאה הפוכה; זאת משום שלפגישות בין מוסלמים ומוסלמיות ליהודים ויהודיות, כולל מתנחלים, שיושבים יחד ומדמיינים איך ייראו החיים במרחב יש גם אפקט פוליטי הפוך: מתן לגיטימציה להמשך השליטה על עם אחר.

מהצד השני, המערכתי והחוזי, חשוב להתבונן על הפן ההסברתי של הסכם השלום עם מצרים והסכם אוסלו לפני שהתפוצץ. כשמנחם בגין ויצחק רבין הצליחו לשכנע את רוב הציבור שנדרש הסכם, ובמיוחד תמיכת המנהיגים בהסכם הזה – התנאים הללו אפשרו את המשך בניית השלום מלמטה (לצערנו לתקופה קצרה מאוד). ועוד בהקשר הזה, השמאל הרדיקלי מקיים קשר הדוק עם הפלסטינים, גם חברתי אבל במיוחד במאבק משותף. על כן, צריך להגדיר יותר במדויק את גבולות "השמאל הליברלי".

שער מוסף "הארץ", 27.12.19

אני מבין ומכבד את השייכות וההזדהות העמוקה שבשייכות לעם ישראל, וכך גם לגבי האמונה בתורת ישראל. אבל בדיון על ההתנגדות לתהליכי ההדתה שאנו עוברים, ההכללה של פרופ' מזרחי רחבה מדי: לא כל מי שמתנגד להדתה, מתנגד לדת ולמסורת. יכולה להיות התנגדות לשימוש הפוליטי שעושים חוגי הימין באמונה. האמונה שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל משמשת ככלי פוליטי לצורך הצדקה של שליטה על עם אחר – כך שההתנגדות שלנו היא לשימוש הפוליטי שעושים באמונה היהודית, לא לאמונה עצמה. הכנסת תכני דת לבתי הספר לא נועדה לקרב את התלמידים החילונים לאמונה היהודית, כי אם משמשת כלי פוליטי ציני לנורמליזציה והצדקה של הכיבוש. אפשר לקבל את האמונה בלאומיות ובמסורת (בניגוד לערכים הליברליים כפי שמזרחי מגדיר אותם), אבל להתנגד פוליטית לשימוש באמונה היהודית כקרדום לחפור בו. הימין הרדיקלי, המונע מאמונה חסרת פשרות בארץ ישראל לעם ישראל, יעשה כל דבר כדי לקדם אמונה זו, והוא רותם את ההזדהות הלאומית, הדתית והמסורתית של החלקים הפחות רדיקלים, לאג'נדה שלו.

חלק מהקביעות של מזרחי בראיון מבוססות על מחקרים סוציולוגיים שערך, וזה כוחן, אבל ביסוסן של חלק אחר מהן לא ברור. למשל האמירה: "אני חושב שהתופעה הבולטת ביותר בפוליטיקה העולמית היא התבוסה המהדהדת של החזון הליברלי". ההתייחסות לתהליכים הפוליטיים-כלכליים באירופה, ארה"ב, אוסטרליה וניו זילנד כמקשה אחת מוטעית, וגם ההתייחסות למישור הפוליטי (הממשל) בלבד מוטעית. לדוגמה: מדינת הרווחה בצרפת ממשיכה להתקיים, למרות הממשל הניאו-ליברלי, וכך כל ניסיון להוריד שנה אחת מהוותק הנצבר לפנסיה נתקל ממש בימים אלה בהפגנות המוניות. יש כאן עובדה כלכלית פוליטית (מדינת הרווחה) המבוססת על אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית ולא בהכרח ליברלית – ועדיין לא מדובר כאן על תבוסה.

נכון שיש מגמה ניאו-ליברלית בעולם, שניצחה בוודאי בישראל, אבל במדינות סקנדינביה עדיין שולטת מדינת הרווחה עם הערכים הסוציאל-דמוקרטיים

נכון שיש מגמה ניאו-ליברלית בעולם, שניצחה בוודאי בישראל ומתקדמת מאוד בארה"ב ובבריטניה, אבל במדינות סקנדינביה עדיין שולטת מדינת הרווחה עם הערכים הסוציאל-דמוקרטיים – כולל אמונה בערך של סולידריות חברתית, שאיננו שייך לערכים הליברליים. בגרמניה עדיין יש רוב לממשל נוצרי-דמוקרטי המבוסס על ערכים ליברליים. הסיבה לעליית הלאומנות באירופה הייתה בראש וראשונה ההגירה בממדי ענק, ולא בהכרח כישלון הערכים הליברליים. עצם קיומה של מדינת הרווחה במודל הסקנדינבי והמודל של אירופה היבשתית מעידי על מאבק מול הניאו-ליברליזם ולא על תבוסה. מעורבות המדינה אשר מציבה גבולות לחופש היחיד (בעסקים, בחוקי הפנסיה בגביית המסים) איננה ערך ליברלי. כך שהפסיקה החד משמעית לגבי עליית הלאומנות באירופה כתולדה של תבוסת הליברליזם נראית לי קצת בלתי מבוססת. עם זאת, אירופה היא חלק קטן מהעולם (והעושר שלה הוא במידה רבה תוצאה של הקולוניאליזם בחלקים אחרים של העולם). אני מסכים שמשטר דמוקרטי-ליברלי לא מתאים לכל מדינה בעולם ובוודאי שאין לכפות אותו.

וכאן מתחיל הדיון על גבולות הרלטיביזם המוסרי. ההגירה בממדי ענק מאסיה ואפריקה לאירופה היא תולדה של התפתחות כלכלית פוליטית, שבמרכזה הקולוניאליזם האירופאי והאמריקאי בעבר. ההתנגדות של אזרחי גרמניה לכניסת מהגרים עשויה להיות מוצדקת. אני נוטה להסכים עם מזרחי שאנגלה מרקל הליברלית לא יכולה לבטל בהבל פה את נטיית האזרחים בגרמניה לשמור על תרבותם, אורח חייהם הגרמני וזהותם התרבותית, אל נוכח גל ההגירה העצום. אבל יש כאן לפחות דילמה ולא בהכרח כישלון הערכים הליברליים של מרקל. האם לתת למהגרים לטבוע בים, או להחזיק אותם במחנות מעצר או להכניסם למדינה? זוהי גם דילמה בין האפשרות של התפתחות כלכלית תודות לתוספת כוח העבודה של המהגרים, לבין הערכים הלאומיים שיש לכבדם.

וכמה מילים על האוניברסליות. אני מבין את הניתוח של ההתנגדות לאוניברסליות של "השמאל הליברלי" בקרב חלקים רחבים בציבור. אני מסכים עם מזרחי שצריך להבין את ההתנגדות הזו כדי לקיים דיאלוג עם חלק נכבד מציבור הבוחרים בישראל. עדיין, קשה לי לראות איך אני, והשמאל, מוותרים על עקרון האוניברסליות הבסיסי כל-כך והמופיע גם במקורות שלנו: "ואהבת לרעך כמוך", "וגר לא תונה, ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" כל אלמנה ויתום לא תענון".

צריך לזכור שדיכויים של המזרחים על ידי מפא"י – חוץ מההקשרים הפוליטיים – היה גם הוא מבוסס על זהות עם והשתייכות לקבוצה מסוימת:  האשכנזים הוותיקים

כתב על כך גם איציק ספורטא כאן, ולדבריו אני רוצה להוסיף: הרצון להשתייך לקבוצת הזהות הבסיסית שלי (לאום, משפחה) מובן, והינו בסיסי לא פחות מהאמונה הליברלית באוניברסליות. ועדיין, יש כאן דילמה ולא בהכרח צורך לוויתור על המסר. שכן ללא האוניברסליות, מהר מאוד נשמור רק על שלנו וזה תמיד יהיה על חשבון האחר. צריך לזכור שדיכויים של המזרחים על ידי שלטון מפא"י – מלבד ההקשרים הפוליטיים – היה גם הוא מבוסס על זהות עם והשתייכות לקבוצה מסוימת: האשכנזים הוותיקים. התפיסה שלהם את ההשתייכות הלאומית והמשימה הלאומית הייתה אולי מעוותת בעינינו, אבל הם האמינו בה.

אפשר לבקר גישה זו מנקודת מבט של השתייכות לאומית ומשפחתית (האחדות הלאומית, המרוקאים הם אחינו), אבל מכיוון שהממסד של מפא"י הבין את האחדות הלאומית קצת אחרת, נראה שללא ערך האוניברסליות קשה לבקר את יחסם לעולי מרוקו ולילדי העולים מתימן, מזרח ובלקן. זניחת הגישה הגזענית (עולי תימן הפרימיטיביים), ראייתם כחלק מהעם היהודי, כבני אדם שווי זכויות, כמו גם הוויתור על הראייה של התרבות המערבית כעליונה, כל אלה מחייבים הוקרה של האוניברסליות.

ב-06.02 נקיים בבית רוזה לוקסמבורג ערב בנושא המתגלגל הזה – פרטים בהמשך!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זיו אקווה

    אני קורא את מה שכתבת ואתה מתעלם מהמציאות כאילו לא הייתה.
    מסתגר בדלת אמותייך ומאמין להישמע שאתה מיעוט שנעלם.
    לכל משפחה יש בית.
    והבית של יוצאי מדינות האסלאם נמצא בפריפריה, לך ספר להם סיפורים יפים, על סוציאליזם הנותן שוויון לכלל האזרחיים על אמירות של חלוקה שווה.
    הזיכרון מצולק מחלוקה שווה שאינה שווה רק בפה.
    אולי מנהיג שדומה לאדמה של המזרח התיכון יכול להסביר לבעל הפריפריה את אשר עבדו עליו כל החיים.
    והדת היא נר לרגליו של יוצאי ארצות האסלאם, היא חיותו היא משמעותו גם אם אינו שומר עלייה בקפדנות טרחנית אשכנזית. אהבת הגר היא מצוותו. אך אין הוא חפץ לתת את הלחי השנייה כמו הצלוב שהוא בז לו.
    תפסיק להתעמק בשכנייך ותתחיל להתעמק באחיך היושבים איתך בשיכוני הרכבת המזעזעים והשממה שהיא שממה ורק במוחו של העולה מהים היא הופרחה אה שם בשנות ה60 השחורות.

  2. ספרדי מלידה

    רחמן צודק בכול מילה.