המאבק לצדק ואגרסיות אשכנזיות

כאשר המאבק המזרחי מערער על ההיסטוריוגרפיה של ארץ ישראל היפה ומאתגר באמצעות הדיבור על עוולות וקריאה לצדק את התפיסה של ישראל כתקינה ושפויה, הצד האשכנזי נאחז בממלכתיות ובתמיכה במוסדות המדינה ֽ• לקראת הרב שיח על אוניברסליזם ומזרחיות
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

בראיון המדובר לקרולינה לנדסמן במוסף "הארץ", טוען פרופ' ניסים מזרחי כי עולם המשמעות המזרחי עוין את החזון האוניברסלי והליברלי שמציע השמאל הישראלי, דבר שיוצר שני מחנות פוליטיים ברורים: בעוד שציבור מזרחי פוחד ממש מהאג'נדה ההומניסטית, השמאל הישראלי דבק בערכים של שוויון וזכויות אדם. מזרחי אומר ללנדסמן "את רואה איזו אלימות זה מחלץ מאנשים שמקללים בהפגנות שמאל, נהגי מוניות ואחרים". לטענת מזרחי, אגרסיה כזו לא תצא מאנשים בהפגנות בנושא אי-שוויון.

כפעיל מזרחי מזה זמן, אני לא בטוח שהמטרה שלנו היא לחלץ אגרסיות מאנשים, אבל אני חושב שהשנים האחרונות מלמדות כי יש נושאים של צדק ואי-שוויון בין אשכנזים למזרחים אשר בהחלט מוציאים משני הצדדים לא מעט אמוציות וטענות קשות. לא בכדי התימה של מזרחי מתעלמת מאירועים אלו ומ"עולם המשמעות" שהם טומנים בחובם. הם הופכים את הקערה על פיה: במושגיו של מזרחי, עולם המשמעות המזרחי מדבר בשפה של צדק, שוויון וזכויות אדם, וזאת לעומת אשכנזים אשר נאחזים בתמיכה בממסד ובאתוסים לאומיים.

כך, למשל, בנושא פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. אין ויכוח כי הקהילה המזרחית, ובעיקר משפחות יוצאות תימן, נענו בצורה מאד משמעותית למסגרות אשר נוצרו בשנים האחרונות ותבעו מהמדינה לקחת אחריות ולעשות צדק. שורה של הפגנות בירושלים ובתל אביב עם השתתפות משמעותית של משפחות; עתירות ותביעות שונות לבתי משפט, לרבות נוכחות מסיבית של משפחות בדיונים; עדויות שנמסרו ופורסמו בפלטרפורמות חברתיות שונות, ודיונים רבים בעקבותיהן; ושיח ציבורי שהתעורר בנושא, אחרי שהמדינה כבר סברה שהאמת יצאה לאור ואין עוד מה לומר בפרשה.

מעניין לבחון את התגובה האשכנזית בהקשר זה. תכנית "המקור" ששודרה לאחרונה טרחה להגיע למסקנה כי המאבק מנוהל על ידי "שרלטני תימן", כהגדרתו של מגיש התכנית, רביב דרוקר. אולם במקביל, קיבלה התכנית טענות ממסדיות בדבר שובל של מסמכים אשר היו אמורים ללמד על הפרשה, אבל הם אינם. לא עלה בדעתם של מגישי התכנית לציין שמסמכים הושמדו במהלך עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית. באופן דומה, עלתה טענה, מפי ד"ר אבי פיקאר, כי רופאים שיקרו להורים שילדיהם מתו על מנת להיפטר מהם. גם כאן לא עלתה השאלה- האמנם תיתכן פרקטיקה כל כך מזוויעה של שיחות בין רופאים להורים? נראה כי מותר לחשוד בבחירה של התכנית לשים במוקד הדיון ביקורת כלפי הפעילים/ות, אבל להעלים עין מפרקטיקות חמורות ביותר שבהן נקטה המדינה.

הקונפליקט שנוצר בין תכנית "המקור" לקהילת הפעילים/ות בפרשה שיקף סנטימנטים עמוקים יותר, שנוגעים לאתוסים של החברה הישראלית. השמאל הישראלי, זה שפרופ' מזרחי מייחס לו אוניברסליזם, הוא הראשון לדבר בנוסטלגיה על "ארץ ישראל היפה", "מלח הארץ" וכו'. דוגמאות לכך ישנן למכביר מתחום המפלגות הפוליטיות, התקשורת, החברה האזרחית וכו', כי הדיבור על צדק ואוניברסליזם הוא בתוך גבולות השיח שהשמאל הישראלי קבע מראש. כאשר פעילות מזרחית קוראת תיגר על ההיסטוריוגרפיה הזו, נחשפים שני צידי המתרס: הצד האשכנזי נאחז בממלכתיות ובתמיכה במוסדות המדינה, ואילו הצד המזרחי הוא זה שמאתגר את התפיסה של ישראל כתקינה ושפויה כביכול, ועושה זאת דווקא באמצעות הדיבור על עוולות וצדק.

כאשר ח"כ זחאלקה, יו"ר בל"ד, דיבר באהדה גלויה למשפחות וכאבן, ואף ציין את יהדות תימן הגאה, הקהל בוועדה מחא כפיים בתגובה לדבריו. מדוע, לשיטתו של מזרחי, לא לגזור עולם משמעות מאירועים אלה?

דוגמא מעניינת לכך ראינו במסגרת הוועדה שהובילה ח"כ נורית קורן בכנסת שעברה בנושא חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. ח"כ ג'מאל זחאלקה, יו"ר מפלגת בל"ד השתתף בדיוני הוועדה ואף נשא דברים ביקורתיים מאד נגד המדינה. כאשר הוא דיבר באהדה גלויה למשפחות ולכאבן, ואף ציין את יהדות תימן הגאה (ראו כאן), הקהל בוועדה מחא כפיים בתגובה לדבריו. מדוע, לשיטתו של מזרחי, לא לגזור עולם משמעות מאירועים אלה?

דוגמא מעניינת נוספת מהשנים האחרונות היא הדיון הציבורי הנוקב שהתפתח בעקבות סדרת התעודה "סלאח, פה זה ארץ ישראל". במסגרת עבודתי במכון ון ליר בירושלים לקחתי חלק בערב בהשתתפות  במאי הסדרה, דוד דרעי. גם כאן הרוחות התלהטו מהר מאד כאשר ברור מי מהצדדים מדבר על צדק חלוקתי, אפליה וגזענות, ומי מהצדדים מדבר בשפה של "לכולם היה קשה" ו"בואו לא נפלג בינינו". אני באופן אישי ננזפתי, בעקבות דברים שנשאתי בתחילת האירוע, על ידי גבר אשכנזי. ושוב, עולה השאלה, מדוע לא לגזור "עולם משמעות" מאירוע זה ובכך לאתגר את ההנחה הדיכוטומית ביחס לשני הצדדים – שמאל ליברלי אשכנזי לעומת ימין פטריוטי מזרחי?

הדוגמאות שלעיל מציעות לנו לחשוב על פלטרפורמות פוליטיות כהזדמנויות לשינוי. לא מדובר ב"עולם משמעות" אחיד אלא בריבוי ערכים ומגמות. הגופים אשר פעלו ופועלים בארץ לצדק ושוויון הדירו בצורה שיטתית את המאבק המזרחי, בעיקר משום שהם הוקמו על ידי אליטה אשכנזית אשר ראתה (ורואה?) בו איום למעמדה. אולם משעה שאכן הוקמו מסגרות שבהן ניתן לדבר על עוול כלפי ציבור מזרחי, והדרך הראויה לתיקון ולצדק, ניכר כי ציבור מזרחי משמעותי מצא טעם לקחת חלק בפעילויות אלה. התגובה האשכנזית לימדה אותנו כי יש לאתגר את ההנחה של פרופ' מזרחי על אודות מחנה אוניברסליסטי ושוחר זכויות אדם. תחת זאת אפשר וצריך לדבר על שתי קבוצות בעלות אינטרסים שונים אשר היו ועודן מצויות במשא ומתן לוהב על פניה של החברה בישראל.

תום מהגר הוא אחד הדוברים ברב השיח "ליברליזם, מזרחיות ומה שביניהם" שיתקיים בחמישי ה-6.2 בבית רוזה לוקסמבורג בתל אביב. הכניסה חופשית בהרשמה מראש. לאירוע הפייסבוק

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.