אהה, קונצרט וינאי

הקדמה

לאחר תהליך החילון הקיצוני שעברו אשכנזים, בהגיעם למזרח התיכון נקלעו למעין לאקונה רוחנית אותה היו צריכים למלא בחומר רוחני אחר, מודרני. מה היא אם כן טכנולוגיה רוחנית מודרנית וגמישה אם לא האינטליגנציה ו"רוח ההשכלה". אינטליגנציה היא החומר התיאולוגי של האדם החילוני המערבי שאליו הוא משתעבד מרצון ומבקש לשעבד אחרים אליו. בהמשך, אותו חומר רוחני חדש שימש גם כמכונן היררכיה כמשטר הצדקה שיכווין, יצדיק ויזכיר יום יום לאליטה הפולנית מדוע הם צריכים להמשיך ולהדיר מזרחים מאקדמיה, ממוביליות ומסיכויי חיים ולתקוע אותם בפתיחת עסקים, בבישול ובשיטור או בבתי הכלא ובהכשרת נוער בסיכון. אותה אליטה פוסט פולנית הולידה המצאה תבונית חדשה, אם תרצו מעין הביטוס חדש, שלפיו הם משכילים, מערביים ונאורים באופן אינהרנטי – כנראה שהם לא קראו את סיפורי שלום עליכם על הסמרטוטרים העגלונים הטובעים בבוץ הטחב של המדינות המזרח אירופאיות שמהן הם לרוב הגיעו, ובהתאם – שמזרחים הם מפגרים שזקוקים לטיפוח ופענוח.

ובכן, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. בתוככי מצודת הנופש הפולנית בישראל, האמונה הזו – שהיא למעשה אמונה אסטרטגית – שכן היא אינה מבוססת על עובדות, קרמה עור וגידים וכיום במציאות הישראלית יהדות ספרד היא יהדות מופגרת כמעט לחלוטין, עם טעויות סטטיסטיות פה ושם של מזרחים שהצליחו לחמוק מתחת לרדאר בשל צבע עור בהיר או הרכבת משקפיים היפסטריים והסוואת שם משפחה. ההדרה מתקיימת כבר לאורך שבעים שנים בעזרת מנגנונים כמו הקמת "מכוני הפגרה" העונים לשם "בתי ספר מקצועיים" ועל ידי הפקת פרסומות גזעניות או התעלמות ממסמכי קורות חיים עם שם משפחה מזרחי).

והנה, לאחר שגדלו להורים שעברו בעצמם הפגרה חינוכית, לאחר עשורים של הכחדה סימבולית במדיה, בפרסומות ובשאר מוקדי התקשורת, לאחר שנים של יחס מזעזע ממורים ומנהלים, רוב המזרחים שואפים היום לפתוח עסק או להיות שוטרים. מישן אקומפלישט.

אבל מה לעשות שיהודי ארצות ערב ויהדות ספרד, אינם עונים היסטורית להנחות היסוד של פוסט-עגלונים ממזרח אירופה. יהדות ספרד הגיעה לכאן משכילה ומערבית יותר וכן גם מקומית יותר, מסורתית מעודכנת יותר, אופנתית יותר וכו'. רק במוח דיכוטומי לבן אמורה להיות לכאורה סתירה בין הדברים. עד כדי כך שגם מזרחים בעצמם כיום לא מצליחים לדמיין מסורתיות ביחד עם השכלה. כאילו שיהודים מרוקאים בצרפת לא אוכלים מטבוח'ה והולכים לבית כנסת חתיך בשבת ואז ביום שני חוזרים לסורבון ללימודי מדעי המחשב.

"כל אשכנזי בסיסי מבחין בין פרוקופייב לדביסי"
(יוסי צברי, "תמיד רציתי להיות אשכנזי")

"הרצון להיות טובים יותר מאחרים"

ובכן, על שלושה שקרים עומדת ההגמוניה האשכנזית. א. על מי היגר לכאן יותר משכיל, ב. על כך שהמזרחים החכמים והעשירים היגרו לצרפת אנגליה וקנדה ו"הבררה" לפה, וג. על כך שיש דבר כזה חצי חצי ושכולם מתחתנים עם כולם ואיזה יופי.

המיתוס השלישי נשחט ללא רחם בדוקטורט שכתבה טליה שגיב, שם היא גילתה שבפועל צאצאים של נישואים מעורבים תמיד יבחרו צד-לאחר משא ומתן מהיר שעשו עם החברה הישראלית השיפוטית-שיושפע לחלוטין מצבע עורם שם משפחתם ומקום מגוריהם. למעשה, אלו שמשתמשים בביטוי "אני חצי חצי" הם סוציולוגית אשכנזים שלוקחים חלק מודע או לא בטיפוח משולש השקרים, שעליו יושבת וממנו שואפת ההגמוניה האשכנזית.

המיתוס השני טופל ישירות בסדרה התיעודית "הצרפוקאים" של רון כחלילי, המתחקה אחר קורותיה של משפחה שהתפצלה בין ישראל לצרפת על רקע שלל חוקרים וחוקרות מהשורה הראשונה. בסדרה נערכת השוואה בין משפחות מרוקאיות שהיגרו לישראל לעומת בני אותה משפחה שחיים בצרפת. באמצעות ראיונות עם מומחים ועם בני המשפחות מתפורר לאבק המיתוס האהוב על אשכנזים, לפיו כביכול מרוקאים משכילים היגרו לצרפת וחלשים היגרו לכאן. אנחנו מבינים שדווקא החלשים הלכו לצרפת כי צרפת הייתה חזקה וותיקה יותר והיו לה יכולות, תשתיות ומוטיבציות להתמודד עם מהגרים חדשים. כיום אותם יהודים מרוקאים בצרפת הם האליטה האקדמית תרבותית ברפובליקה.

הראיון עם יועז הנדל שפורסם אתמול (ו') ב"הארץ", מספק לנו הזדמנות פז "לטפל" במיתוס הראשון. הנדל מצוטט כך: "הגיעו לפה אנשים מכל מיני מדינות, חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות. בסוף חלק מלהיות במדינה יהודית דמוקרטית מתקדמת, זה שגם נוצרת תרבות מסוימת. היא לא רק תרבות של מוסיקה, היא תרבות ארגונית, ניהולית, שלטונית, וחייבים להיצמד לתרבות הזאת. אני לא מקבל תרבות של כאוס." כמובן שהנדל מדבר בעיקר על החברה הערבית, כי תפיסתו לא מאפשרת לו לקבל את האזרחים הערבים כשווים לו ("חלק מהצדק הוא להרגיש טוב יותר מאחרים. אני חושב שזה מה שהחזיק את העם היהודי כעם סגולה והעם הנבחר, הרצון להיות יותר טובים מאחרים. ואני חושב שהערבים־הישראלים מבינים את זה"), אבל בוודאי שהוא מדבר על מזרחים שהגיעו לכאן עם "תרבות של דרבוקות".

הנדל, צא ולמד

במונחים מערביים של השכלה מערבית וידיעת שפות מערביות, מזרחים הגיעו לכאן יותר משכילים ויותר עירוניים מיהודים ממזרח אירופה ורק כאן נוצר הנרטיב ההזוי שהשכלה ואשכנזים אלו מילים נרדפות. (במונחים אחרים, אם נכליל השכלה תורנית, אז תימנים הגיעו הכי משכילים).

בשונה מיהודי ארצות האסלאם שדיברו שפות מערביות כמו אנגלית (יהדות עיראק), צרפתית (יהדות מרוקו, אלג’יר, תוניסיה, מצרים, סוריה ולבנון), איטלקית (יהדות לוב), ספרדית (יהדות תורכיה והבלקן ואזור טנג’יר במרוקו) – במזרח אירופה דיברו שפות סלאביות, כלומר שפות לא מערביות, כמו פולנית, צ’כית ורוסית או גם רומנית שאינה ממש סלאבית. גם מבחינת פרסי נובל, יהודים ספרדים זכו ביותר פרסי נובל לאורך השנים, במיוחד כאלו שלא עברו הפגרה ורישוש בישראל.

וכמו האירוניה בשירו של יוסי צברי המצוטט לעיל, ברור שרוב האשכנזים שהגיעו לכאן ממזרח אירופה, לא בדיוק היו ערים לניואנסים הללו. ולא שהם בהכרח כאלה חשובים, כי דרך ארץ קדמה לתורה, אבל אם אלה אמות המידה של הנדל הרומני ושל ההגמוניה התרבותית הדכאנית שצמחה כאן, אולי כדאי בכל זאת להעמיד אותם על טעותם. למתעניינים באווירת הקונצרט הווינאי ששררה בערבות מזרח אירופה, אני ממליץ לעיין בעמוד הסלאבוני scenic depictions of Slavic life.

אז כך: במחקר שערכה קארין אמית על השכלת מזרחים טרם הגעתם למצודת הנופש הפולנית בישראל, היא מראה שמצרים, תורכים ועיראקים הרוויחו יותר מפולנים בדור הראשון בישראל, בדיוק משום שהגיעו יותר משכילים מפולנים ורומנים. באורח פלא, בסיעתא דהפגרה מפא"יניקית נחושה, זה התהפך בדור הבא.¹

אליעזר בשן בספרו ״יהדות מרוקו – עברה ותרבותה״ (הקיבוץ המאוחד, 2000), קובע כי: "בכל רחבי ארצות ערב התקיימה רשת בתי ספר ברמה מעולה ושמה אליאנס. ב-1950 במרוקו 95% מהמרוקאים בגילאי 18-5 היו בבתי ספר, 80% מהם בבתי ספר של אליאנס". גם ברוך קימרלינג בספרו "מהגרים מתיישבים ילידים״ (עם עובד, 2004) כותב:

"יהודי מרוקו, שבחלקם כבר הספיקו לעבור בארץ מוצאם תהליך של 'מערוב' ועיור ורכשו השכלה ניכרת, מצאו עצמם ממוקמים בפריפריות שבהן לא היה להם כל סיכוי להשתמש במיומנותיה. אחיהם אשר הגיעו לצרפת עם רמת מיומנות דומה או זהה, נקלטו במישור התעסוקתי והמעמדי סימבולי בתוך המעמד הבינוני בצרפת, ואף תפסו עמדות בכירות באליטה הכלכלית והאינטלקטואלית הצרפתית".

גם פרופ׳ עזיזה כזום כתבה על ההשכלה המזרחית שכאמור הייתה גבוהה יותר משל אשכנזים מפולין ורומניה (גרמנים התחרו עם יהודי מצרים האליטיסטים על ההשכלה). תת הכותרת של שם ספרה העוסק באי שוויון בישראל היא "כיצד הפך הרוכל הפולני לאינטלקטואל גרמני" (2008).

למי שעובדים טוב יותר עם גראפים ויזואליים, הנה טבלה מתוך ספרו של יעקב נהון על דפוסי התרחבות ההשכלה ומבנה הזדמנויות התעסוקה: המימד העדתי, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל. הטבלה מדגימה כיצד פתאום במדינת ישראל נעלם השכל למזרחים. הטבלה מראה שעיראקים, העדה המזרחית השנייה בגודלה לאחר המרוקאים, הגיעו לכאן מעט יותר משכילים מרומנים ופולנים אבל בדור השני הוקוס פוקוס זה התהפך, נסתרות הן דרכי אלוהים.

ולסיום, כמה מן הדרכים שבאמצעותן הצליחה ועדיין מצליחה האליטה הפולנית בישראל להשמיד את החינוך של יהדות ספרד והמזרח, לרושש מזרחים ולעכב את חייהם:

הסללה המונית לחינוך מקצועי, מתרחשת גם כיום רק בשם מכובס ומעודן יותר. אגב, דיונים לגבי חינוך מקצועי במהלך שלוש שנות התיכון מיותרים בכל מקרה, כי חינוך מקצועי יכול להילמד במחיר נמוך תוך שלושה חודשים בלבד, בקורס לא אינטנסיבי אחר הצהריים באין ספור מכללות (למשל מכללת מישלב או מכללת עתיד).

פרסומות גזעניות לאורך כל שנות קיומה של הטלוויזיה מייצרות דימויים של מזרחים כטיפשים ואלימים והתקפה סימבולית על התודעה המזרחית, אפליה בשוק התעסוקה גם כיום וכמובן – שליחת המזרחים לפריפריה עשתה עבודה ראויה בתחום, את הפירות הבאושים שלה אנחנו אוכלים עד היום. אני ממליץ לצפות בסדרה התיעודית הקשה סאלח פה זה ארץ ישראל וב"מעברות", שמשלימה אותה.

¹ אמית קארין, מזרחים לעומת אשכנזים: החלוקה האתנית הדיכוטומית והצלחתם של בני הדור הראשון והשני בשוק העבודה

 הישראלי, 2001; ינון כהן, "פערים סוציו-אקונומיים בין מזרחים ואשכנזים, 1995-1975", 1998, סוציולוגיה

ישראלית א' (1).

למאמרים נוספים על גזענות והסללה בחינוך