אנחנו מסרבות להמשיך ולפרנס אתכם!

ממאבק אישי וענפי למאבק משותף: עובדות בעיסוקי ההוראה, הטיפול והשירות – הנשים העניות ביותר במשק – מואסות בטפילות המדינה ויוצאות נגד עקרונות החסכנות והרווחיות בשיטות העסקתן
אורלי בנימין

פרופ' חברה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ופעילה בקואליציה להעסקה ישירה

אנו בתנועת המסרבות לפרנס, מסרבות להמשיך ולממן אתכם. אנו מסרבות להמשיך ולשלם במקומכם על הפעלת שירותים חברתיים! מאסנו בטפילותה של המדינה. אנו מסרבות להמשיך ולשתף פעולה עם מימון השירותים החברתיים באמצעות חשבונות הבנק שלנו, תלושי השכר שלנו ותוכניות הפנסיה שלנו.

מי אנחנו, המסרבות לפרנס? סייעות השילוב של ילדים בצרכים מיוחדים, מלוות ההסעות לבתי הספר, סייעות הגנים, סייעות הצהרונים, מטפלות המשפחתונים, מורות השילוב, מורות ומורי הילה, העובדות הסוציאליות, המנקות, המבשלות, אמהות הבית, מועסקות הפנימיות, עובדות הסיעוד המטפלות בקשישים, בבעלי מוגבלויות, בחולים, העובדות בשירותי הבריאות השונים, ספרניות, מפעילות שירותים עירוניים המועסקות בתאגידים עירוניים. ועוד.

אנו בתנועת המסרבות לפרנס תובעות:

1. הסדרה ראויה של ההעסקה שלנו באמצעות תקינה ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה.

2. הוצאה מחוץ לחוק של השכר השעתי כהסדר ארוך טווח המבטיח את העוני שלנו ואת התלות שלנו בקצבאות הביטוח הלאומי.

3. העסקה תקינה של 12 חודשים בשנה.

4. הבטחת הסדרי הפנסיה שלנו – כך שעורכי המשכורות בשרות המדינה יערכו את משכורותינו ולא נופתע לגלות שתשלומי הפנסיה כלל לא הועברו לחשבונותינו.

עבורנו, המסרבות להמשיך לפרנס את קופת המדינה, שכר העבודה אינו נקבע על בסיס משכורת חודשית קבועה, אלא על בסיס שעות העבודה. מתכונת ההעסקה השעתית מערימה קשיים ומכשולים בדרך לכמה  מזכויות היסוד שלנו. כשאתם מעסיקים אותנו במתכונת שעתית, ודרך גופי העסקה שונים, אתם מכריחים אותנו לפרנס אתכם! אתם מעבירים את עלויות הפעלת השירותים אל כתפינו, הנשים העניות ביותר במשק!!! ובכן, אנחנו מסרבות להמשיך ולפרנס אתכם!

עבורנו העובדות, העובדה שהמדינה מצפה מאיתנו לפרנס אותה ולהשתתף במימון השירותים החברתיים, משמעה פגיעה מתמשכת בזכויותינו והיא המנגנון המרכזי המבטיח שילדינו יגדלו בעוני ושזכויותיהם לחיי משפחה מכבדים המספקים את צורכיהם, יופרו שיטתית. ההעסקה השעתית והחלקית היא הכלי שבו היא משתמשת בכדי להכריח אותנו לפרנס אותה. אנחנו מסרבות לפרנס! מסרבות להמשיך להיות חלק מ- 23% מהמועסקים במשק שמשתכרים שכר שעתי. אנחנו החלק הארי מתוך 750,000 עובדים שמנגנון העסקה השעתית מאפשר לפגוע בזכויותיהם! אנחנו מסרבות לפרנס אתכם!

בדצמבר 2019, הודיעה הממשלה על גידול בגרעון בהיקף 3.5 מיליארד דולר, ובעקבות הודעה זו הודיע בנק ישראל ב-7 בינואר 2020 על יתרות המטבע שלו: יתרות מטבע החוץ הסתכמו בסוף חודש דצמבר 2019 בסך 126,023 מיליוני דולרים, גידול בסך של 3,640 מיליוני דולרים לעומת סוף החודש הקודם. היתרות מהוות 32.8 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי.

הגידול מוסבר על ידי: א. רכישות מטבע חוץ על ידי בנק ישראל בסך 2,266 מיליוני דולרים. ב. שערוך[1] יתרות מטבע חוץ בסך של כ- 1,316 מיליוני דולרים. ג. העברות הממשלה מחו"ל בסך של כ-69 מיליוני דולרים.

צריך לזכור שהיתרות של בנק ישראל נאגרות, במקום שיהיו מושקעות במימון השירותים החברתיים

מדוע בנק ישראל צריך יתרות גבוהות כל כך? כנראה על מנת לתמוך ביצואנים, על מנת לתמוך במשקיעים פוטנציאלים אבל צריך לזכור שהיתרות האלו נאגרות, במקום שיהיו מושקעות במימון השירותים החברתיים ברווחה, בבריאות, בחינוך, בסיעוד, בפעוטונים, בניקיון ועוד. בכל המערכות האלו נעשה שימוש במנטרות של הגרעון המעכב כביכול השקעה ציבורית ומאלץ את עלפי הנשים המתחזקות אותן בכל הדרגות לעבוד במשרות צנע המבטיחות את העוני שלהן או את התלות שלהן במפרנסים ו/או בקצבאות.

שיטת תפעול מערכות החינוך, הבריאות והרווחה הנוכחית מבוססת על ההנחה של מעצבי מדיניות שאותה חשפה ננסי פולברה, שעל פיה גם אם המדינה תשלם לנשים המפעילות את שירותיה פרוטות, עדיין הן יסכימו לעבוד עבורה משום שהן אוהבות את העבודה והיא מספקת אותן. אבל חוקרות ברחבי העולם יודעות כיום שהסיפוק במשרות השרות והטיפול לא משאיר נשים לעבוד בהן כשאיכות המשרות ירודה. כשזו מתדרדרת נשים עוזבות ברגע שהן יכולות ( Morgan, Dill, & Kalleberg, 2013). הן מנצלות הבדלים ולו הקטנים ביותר בין מעסיקים ועוזבות.

החוקרים Hebson, Rubery, & Grimshaw  הראו שהנשארות במשרות השרות והטיפול באיכות הנמוכה נשארות בשל תלות במשרה 'הרעה' ואופציות חדשות הן המערערות את הסיכוי של מערכות החינוך, הבריאות והרווחה להסתמך על כוח עבודה יציב: זהו הגרעון הטיפולי – בהעדר השקעה ציבורית ראויה במשרות איכותיות אין אפשרות לשמר את יציבות כוח העבודה ואת איכות השירותים.

כיום, לנוכח המשרות הרעות ונוכה ההתדרדרות ברמת החינוך, הבריאות והרווחה, המועסקות נאבקות לשרוד ברמה האישית ולעיתים מועסקות הענפים השונים יוצאות למאבק כמו המאבקים החשובים בהובלת 'כוח לעובדים'. אך התוצרים של המאבקים הענפיים הם תמיד אמביוולנטיים והשיטה הנצלנית הגורעת מעובדות את זכויותיהן כבני אדם וכעובדות, ממשיכה להיות העיקרון המארגן בחסות תפיסה מעוותת על פיה ניתן לנהל את מערכות ההוראה, החינוך והרווחה באמצעות עקרונות השוק של התחרות והפחתת העלויות.

המאבקים שהצליחו בעולם היו מאבקים משותפים כגון המאבק של עובדות הסיעוד ארוך הטווח בניו-זילנד שבעזרת קבוצות חזקות שהתייצבו לצידן הצליחו להכניס סולם שכר ולהעלות את התגמולים המשולמים להן. מכאן ברור שדרושה לנו קואליציית טיפול רחבה שתוביל מאבק משותף לשינוי השיטה על פיה מאורגנות כיום מערכות החינוך, הבריאות והרווחה. קואליצייה כזו תציג אלטרנטיבה למשרות איכות במערכות אלו העומדות בששת הקריטריונים של התפיסה הפמיניסטית לאיכות המשרה (Davoine, Erhel, & Guergoat-Lariviere, 2008) : ביטחון/יציבות חברתית-כלכלית; הכשרות והזדמנות להתפתח מקצועית ולהיות מתוגמלת על הצבר המיומנויות (סולמות שכר); יחס הוגן בין שעות עבודה בתשלום לבין היקף המטלות שבאחריות העובדת (דגש על עבודת צוות); איזון עבודה/ חיים בדגש על התחשבות במחויבות הטיפול של עובדים ועובדות; קידום שוויון מגדרי; ייצוג עובדות ואיגוד מקצועי.

קואליציית טיפול כזו תוכל להוביל מאבק משותף רק כגשר המחבר, מקשר, מתאם, בין התאגדויות ענפיות ונציגויות של משפחות, חוקרות ואקטיביסטיות.ים המחוברים לענפים הספציפיים. עקרון פעולתה של הקואליציה יהיה סולידריות של הצטלבות מיקומים. (Julie Matthaei, 2018)

צו השעה הוא סולידריות מעין זו, המכבדת ומדגישה את ההבדלים בין מועסקות במיקומים שונים אך שותפות לביקורת ההפעלה הניאו-ליברלית מכוונות השוק של מערכות החינוך, הבריאות והרווחה.

מאמר זה מבוסס על דברים שאמרה פרופ' בנימין ביום עיון על הגרעון הטיפולי שנערך באוניברסיטת בר אילן, בשיתוף מרכז אדוה. לקריאת הדו"ח של מרכז אדוה על הגרעון הטיפולי

צילום: cc by-Antonio Trogu
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוני

    מעניין. כמדומני 100% (או קרוב לכך) משכר העובדות במקצועות האלה מגיע מתקציב המדינה. כך שלא ברור לי איך הן אלו אשר "מפרנסות" את הציבור.

    הכותבת גם לוקה בחוסר הבנה בסיסי במנגנון המט"ח של בנק ישראל, אבל אין זה המקום להרחיב על כך. יש מאמרים בסיסיים וספרי לימוד לא רעים על כלכלה מוניטרית, מומלץ.