• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

יש אבהות מעורבת ערבית-פלסטינית!

יותר ויותר אבות ערבים-פלסטינים מאתגרים באורחות ההורות שלהם את הסדר החברתי המסורתי, את התפיסות בתוך החברה הערבית-פלסטינית על גבריות וזוגיות, ובמידה רבה גם את הסטריאוטיפים שיש עליה
אנשיראח ח'ורי

אחד התוצרים הלא מכוונים של הצטרפות התנאים של תת-פיתוח באזורי המגורים של האוכלוסייה הערבית הגורר עמו מיעוט מקומות עבודה טכנולוגיים, מחד גיסא, והאיכות הירודה של המשרות המוצעות על-ידי מערכות החינוך, הבריאות והרווחה אליהם פונים גברים משכילים רבים בקרב ציבור זה, מאידך גיסא, הוא שינוי במשמעויותיה של אבהות. האבהות המעורבת המסתמנת הופכת חשובה במיוחד כמאפשרת לאמהות הלוקחות על עצמן משרות תובעניות, התמסרות והצלחה במרחבי התעסוקה שלהן. במחקרי מצאתי שמשמעויותיה החדשות של האבהות בחברה הפלסטינית נשענות על תפיסה מסורתית המאפיינת את חברתם, שעל פיה משפחתיות היא קריטריון ערך עבור הגברים בתוכה.

"אני עושה הכול לילדה, אם זה להחליף לה טיטולים, להאכיל אותה, לדאוג לה, לשחק איתה הרבה … מה שאני יכול אני עושה… כשאשתי עובדת, אני מעדיף להשאיר את הילדה אתי ולא לשים אותה במשפחתון, אפילו אם היא תחזיק אותי כל היום". (איהאב)

איהאב, האב המסור, מייצג תופעה חדשה בחברה הערבית-פלסטינית – גברים שוויוניים, שמגלים מעורבות אינטנסיבית בגידול ילדיהם – תופעה מסקרנת במיוחד בחברה שחלקים גדולים ממנה עדיין מאופיינים במסורתיות, שמרנות ופטריארכליות.

תופעת האבהות המעורבת הערבית-פלסטינית צומחת בהקשר שמאופיין בתפיסות סטריאוטיפיות על המשפחה והגבריות הערבית-פלסטינית במחקר ובשיח הפופולרי; מסורתיות של החברה והמשפחה הערבית-פלסטינית; משפחתיות ושימת המשפחה במרכז; מעורבות גבוהה של המשפחה המורחבת בחיי בני הזוג, ומגורים פטרי-לוקאליים (הזוג גר ליד משפחת הגבר, והאישה מתרחקת מבית הוריה).

המשותף לכל הזוגות שהשתתפו במחקר הוא שילדיהם מתחת לגיל 18, והנשים עובדות במשרה מלאה. לעומת זאת הזוגות הטרוגניים מבחינת: גיל, אזורי מגורים (כפר, עיר, עיר מעורבת), דת (מוסלמים, נוצרים), השכלה ותעסוקה, מספר ילדים וגילם. כלומר, התופעה איננה מוגבלת דווקא לגברים מאוכלוסיות הנחשבות כמשכילות יותר.

לידת הילד הראשון בקרב גברים אלה נתפסת כאירוע מכונן, המכניס את הגבר לתפקיד האב, כפי ששיתף סעיד:

"לפעמים אני מתבדח ואומר 'אני יכול לעשות כל דבר בבית חוץ מלהניק ילד… אני מסוגל לקלח תינוק בן חודש, מסוגל לעשות לו עיסוי בשמן, מסוגל להלביש אותו, לתת לו את התרופות שצריך, כל מיני טיפות, ללכת עם אשתי לטיפת חלב, זה היה עם הילד הבכור, אני ליוויתי אותו בכל המקומות".

כמו אצל איהאב וסעיד, כך גם אצל אחרים, המעורבות באה לידי ביטוי בנכונות לדאוג לצרכים הפיזיים לצד הצרכים הרגשיים. יש לה ביטויים בינקות, והיא נמשכת גם בשנים שאחריה, ועד גיל ההתבגרות.

כך למשל סיפר סאמר:

"הבת היום משתפת אותי בדברים האישיים שלה, האהבה הראשונה… בגיל 12 לא היה לה את הפחד לבוא ולהגיד לי 'ואו, אני מאוהבת'. היה לה את החופש לבוא ולהביע את הרגשות שלה ולדעת שיש להם מקום מקשיב ויש לה ליווי ותמיכה… בפעם הראשונה שקיבלה מחזור, ידעתי לפני אמה".

מידת המעורבות ואופי המעורבות משתנים לאורך חיי המשפחה, ותלויים במכלול הגורמים המעצבים את החיים, כמו גיל הילדים, מספר הילדים, מסלולי הקריירה של בני הזוג ולצד זה מידת הפניות של כל אחד/ת מהם למשימות גידול הילדים.

האבות הללו מאתגרים בעצם ההתנהלות שלהם את הסדר החברתי, את התפיסות בתוך החברה הערבית-פלסטינית על גבריות וזוגיות, ובמידה רבה גם את הסטריאוטיפים שיש עליה.

האבות הללו מאתגרים בעצם ההתנהלות שלהם את הסדר החברתי, את התפיסות בתוך החברה הערבית-פלסטינית על גבריות וזוגיות, ובמידה רבה גם את הסטריאוטיפים עליה

למה הם עושים את זה? התשובות כמובן מגוונות – יש מי שהמעורבות שלו נובעת מתפיסות ערכיות-אידאולוגיות של שוויון מגדרי, כפי שהסביר לי סעיד: "האישיות שלי והרעיונות שלי, אני רוצה להיות שונה, שונה מהסביבה שלי… כי הדברים האלה אני מאמין בהם…". יש מי שקושר את הרגישות שלו, את הרצון והיכולת להקשיב לילדיו למיומנויות שרכש בהקשר המקצועי – בתחומי החינוך או התרפיה. אבל זה לא כל הסיפור. יש גם אילוצים מבניים-כלכליים – כמו משפחות שבהן האשה עובדת במשרה תובענית, או החלטה להרחיב את המשפחה. מעורבות הגברים תלויה במידה רבה גם בנכונות של הנשים לוותר על "שמירת סף אימהית", כלומר לפנות להם מקום, לשחרר ולהרפות מהמקום המסורתי שלהן כמגדלות העיקריות. כפי שמספרת מרים:

הייתה לי השפעה, כן, אני דורשת התארגנות מסוימת. כאשר יש ויכוח בינינו, אני מסבירה באופן ברור, שאם אתה רוצה שהדברים יהיו באופן הזה, זה אומר שיש אחד, שתיים, שלוש, אני לבדי לא יכולה… לקשר הזוגי יש תרומה. אם הוא היה נשוי לאשה פחות דורשת, ומבחינתה 'אל תעשה, אל תתקרב, זאת לא העבודה שלך, זה שלי זה שלך', גם הוא היה במקום אחר…

צילום: cc by-Indraneel Biswas

לבחירה בהתנהלות השונה מהחברה הסובבת יש מחיר חברתי "עד היום יש תגובות שהן לועגות. הם לא רואים את הדבר כדבר חיובי", שאותו הגברים פורצי הדרך הללו מוכנים לשלם. הם משוכנעים בצדקת דרכם וממשיכים בה גם כשהם נתקלים בהרמת גבה ובלעג.

לסיכום, לאור מה שלמדתי מהמחקר, תופעת האבהות המעורבת בחברה הערבית-פלסטינית דומה במאפייניה וערכיה לאבהות מעורבת בחברות מערביות אינדיבידואליסטיות, אך היא מתעצבת תוך ניהול דו-שיח עם מבנה תרבותי שמרני. היא מאתגרת אותו, מתנגדת לו, משתמשת בו ולפעמים נאלצת להתאים את עצמה אליו. האפשרויות השונות מלמדות על המורכבות של תהליך התפתחות האבהות המעורבת ועיצובה. התהליך הזה מתרחש תוך ניהול דו-שיח תלת ממדי – עם ההקשר החברתי-תרבותי-מגדרי של החברה הערבית-פלסטינית, עם האידיאולוגיה המגדרית של בני הזוג ועם הממדים הביוגרפיים של בני הזוג כמו הרקע המשפחתי שלהם, המעבר להורות, התרחבות המשפחה והתפתחות הקריירות שלהם.

עבודת הדוקטורט של ד"ר אנשיראח ח'ורי נושאת את הכותרת: "אידיאולוגיות ופרקטיקות מגדריות שוויוניות בקרב גברים ערבים-פלסטינים בישראל". המאמר מבוסס על דברים שנאמרו ביום עיון על הגרעון הטיפולי שנערך באוניברסיטת בר אילן, בשיתוף מרכז אדוה. לקריאת הדו"ח של מרכז אדוה על הגרעון הטיפולי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.