פורום קהלת נגד הדיור הציבורי  

מחקר שטחי שערך פורום קהלת מראה את הבסיס האידיאולוגי שמכתיב את מציאות חייהם הקשה של דיירי ודיירות הדיור הציבורי
מיכה רחמןמיכה רחמן

פעיל חברתי. חבר ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", פעיל בקבוצת "המעברה" ובתנועת "יש גבול"

למה בעצם צריך לענות למחקר שטחי שערך ארגון בעל סדר יום של ימין כלכלי קיצוני? אולי משום שהדעות של "פורום קהלת" דומות מאוד לדעותיהם של אנשי משרד האוצר, הפועלים לחיסול הדיור הציבורי. אם נבין את הבסיס האידיאולוגי של מכון "המחקר" הזה נבין את המציאות הקשה המחכה לדיירים/ות בעלי  ההכנסה הנמוכה המתגוררים בדיור הציבורי. שתי הנחות יסוד ישנן ל"מחקר" הזה: האחת, על המדינה לתת שירותים כגון דיור ציבורי, הבטחת הכנסה וקצבאות למשפחות חד הוריות רק לעניים ולנזקקים ביותר; ההנחה השנייה, היא שרק השוק התחרותי ייתן מענה נכון, שוויוני ויעיל, ולכן יש להעדיף סיוע בשכר דירה על פני השקעה בדיור ציבורי.

כך שמדיניות הרווחה שמציעים לנו החוקרים הנכבדים היא, בסופו של דבר, גלגול מודרני של "חוק העניים האנגלי" שהוכנס לראשונה בשנת 1587, עבר גלגולים, אבל ההיגיון שלו משמש עד היום בסיס למדיניות הרווחה במדינות כמו בריטניה וארה"ב. לפי גישה זו, רק מי שמוכיח שהוא מספיק עני ומסכן זכאי לקצבה. יתרה מזו, הקצבה תהיה תמיד מעט פחות מאפשרות לחיות בכבוד, אחרת "הם לא ילכו לעבוד". מאוחר יותר עבר החוק הישן תיקון: בתחילת המהפכה התעשייתית, העניים המרודים, בדרך כלל מהגרים מהכפר אל העיר, הושמו במעין "סדנאות עבודה", שם קיבלו מעט מזון או קצבאות למחיה. גובה הקצבאות חוּשב באכזריות מדעית – מחד, שלא ימותו ברעב, ומאידך שיהיו רעבים מספיק ויסכימו לצאת לעבודה המפרכת. כך ניתן היה לייצר מספיק פועלים בעבור שוק העבודה החדש של ראשית הקפיטליזם.

לכל אורך המאמר, חוזרים החוקרים של פורום קהלת, אשר מאיר ויונתן סורוצקין, על גישה זו של "חוק העניים". מנגד, ניצבת הגישה של מדינת רווחה אוניברסלית וסולידרית. הדיור הציבורי לפי גישה זו נועד גם כדי ליצור אפשרויות קידום וניעוּת למשתכרים משכורת נמוכה; להעניק לדיירים קורת גג וגם דירה בבעלותם כדי ליצור העברת הון בין-דורית. המטרה: להוציא את העניים מהעוני. השירותים צריכים להיות ברמה גבוהה לכולם, גם למעמד הבינוני, לפי הכלל הידוע שלפיו כאשר מדובר בשירות עני לעניים – רק העניים יגנו עליו, ולהם אין כוח. לעומת זאת שירות שנועד גם למעמד הבינוני – כולם יגנו עליו, ולא תדבק בו "סטיגמה". להלן, למען הסדר הטוב, אני עובר לפי סעיפי המחקר על הטענות העיקריות והתשובות שלי לטענות. 

1. העדפה לסיוע בשכר דירה. המחברים טוענים שעדיף פתרון של עזרה בשכר דירה מאשר דיור ציבורי, משום שדיור ציבורי הוא הוצאה יקרה מדי ומשום שיש יותר שביעות רצון מסיוע בשכר דירה ויותר בחירה לדיירים. לדידם, צריך להשאיר את אופציית הדיור הציבורי רק לנזקקים באמת כ"מוצא אחרון". המוצא האחרון הזה פירושו שתהיה מספיק עני ומסכן ורק אז תזכה לקבל דירה בדיור הציבורי, חוק העניים נוסח ישראל. כמו שיש בתי תמחוי לעניים, כך יהיה גם הדיור הציבורי  (הניסוח של המחברים, ע' 20). אבל גם היום רק מי שמקבל קצבת הבטחת הכנסה, כלומר העניים ביותר, זכאי לדיור ציבורי. מחברי הפרסום הזה כנראה רוצים את הדיירים עוד יותר עניים, ודיור ציבורי עוד יותר "בסיסי" (כהגדרתם). ואח"כ מתפלאים החוקרים שיש סטיגמה לשירות הזה.

אולם בניגוד לטענת החוקרים, סיוע בשכר דירה הוא פתרון יקר יותר מדיור ציבורי, פחות יעיל, ופחות שוויוני. פחות שוויוני משום שכל הכסף שהמדינה משקיעה הולך לבעלי הדירות שהם בעלי הכנסה גבוהה יחסית, ולכן זהו פתרון המעשיר את העשירים ומשאיר את העניים בעניים. יקר יותר, משום שכספי הסיוע הם תמיכה בביקוש לדירות והגדלת הביקוש מעלה את מחירי הדירות בשוק, לעומת דיור ציבורי שבו המדינה מגדילה את היצע הדירות ויכולה לכן להכתיב מחיר שכירות נמוך יותר לשוק כולו. מחברי המחקר פשוט זורקים את בעלי ההכנסה הנמוכה למלתעות שוק הדירות. אין כאן שום בחירה חופשית: השוק מכתיב תנאים, בעל הבית מכתיב תנאים. כדאי אם כן שהחוקרים ידברו עם כמה שוכרים בעלי הכנסה נמוכה ובינונית על מידת החופש שיש להם. 

2. שביעות רצון מהדיור הציבורי. מחברי המחקר שותפים לגישת האוצר שלפיה יש להקטין את מלאי הדיור הציבורי עד למינימום ולעבור לסיוע בשכר דירה. לשם כך מקטינים תקציבים באופן שיטתי, לא בונים דירות חדשות ולחברות המשכנות אין תקציב לתחזוקה – אז איך מצפים המחברים המלומדים שתהיה רמה גבוהה של שביעות רצון?! 

מתוך ה"מחקר" של פורום קהלת (צילומסך)

3. דיור ציבורי אוניברסלי. ההשוואה שעורכים המחברים למדינות אחרות מעוררת עוד תהייה לגבי הרמה המחקרית של הפרסום. לא סתם בחרו המחברים בהשוואה לאוסטרליה וקצת לארה"ב: שתיהן במודל משטר הרווחה האנגלוסכסי או השיורי, כלומר, שירותי רווחה רק לנזקקים לפי מבחני אמצעים, ומתן עזרה רק לנזקקים ביותר. כנראה לא היה להם מספיק זמן לקרוא גם על הולנד ושבדיה, או שאולי המודל האוניברסלי מאיים עליהם. לגבי הטענות של המחברים שלפיהן הדיור הציבורי חייב מטבעו לסבול מסטיגמה ומרמת ניהול נמוכה, ניקח לדוגמה חברה הולנדית טיפוסית. היא מייצרת דיור גם לרמות הכנסה נמוכות מאוד וגם למעמד הבינוני. הדיור הציבורי, או החברתי הזה, הוא ברמה גבוהה לכולם, ונחשב בכמה ממדינות אירופה כשירות לכולם (כלומר, עד רמת הכנסה מסוימת של המעמד הבינוני, שמתקשה לרכוש דירה לפי הכנסותיו).

חברה זו היא חברת צדקה שפועלת ללא כוונת רווח מכוח חוק שנחקק בסביבות 1919, המסדיר את הדיור החברתי. בנוסף, קיימת רגולציה מפורטת ופיקוח רצוף של משרד השיכון ההולנדי. לחברה זו יש תרבות ארגונית הרואה בתרומה לחברה, בסולידריות ובמתן קורת גג לעניים ולמעמד הבינוני את החזון והערך המרכזיים שלה (היא גם משתתפת בשוק הדיור ובונה דירות למכירה לשם השלמת הכנסות). חברת עמידר שלנו, לעומת זאת, מחזיקה ביחס עוין בעליל לדיירים, אין שום חוק ספציפי המסדיר את פעולתה (מלבד חוק החברות הממשלתיות), אין לה תקציבים לאחזקה כי האוצר לא נותן. מה פלא שהדיור הציבורי אצלנו נראה כמו שהוא נראה. בתנאים נכונים דיור ציבורי יכול להיות יפה ונעים ולא לסבול משום סטיגמה. גם בניו יורק יש דיור ציבורי ללא סטיגמה וספרות ענפה המנסה להראות, בניגוד למיתוסים הקיימים, את הצלחת הדיור הציבורי במקומות רבים בארה"ב. על אירופה בכלל אין מה לדבר: הדיור הציבורי מהווה חלק נכבד מהמלאי הכולל של הדיור: בריטניה, אפילו אחרי מסע ההפרטה של מרגרט תאצ'ר – 18%, הולנד – 32%.

4. הדיור הציבורי הוא אמצעי לא שוויוני. וזאת, לטענת החוקרים, משום שבטווח הארוך הדיירים מפסיקים להיות נזקקים, או שהילדים עוזבים את הבית והם גרים בדירה גדולה ממה שמגיע להם. שוב חוזרים החוקרים המלומדים אל חוק העניים: העזרה צריכה להינתן לא לסתם עניים אלא לעניים מרודים: "…לאורך זמן, הנהנים מדירה ציבורית אינם בהכרח הנזקקים ביותר. בפרט מצאנו שהמצב הכלכלי של משקי בית שרכשו דירה מן הדיור הציבורי… דומה למדי לזה של כלל האוכלוסייה". (ע' 3).

שוויון נתפס גם כעניין מוסרי, אבל גם כדרך ליצירת מוביליות ומתן סיכויי חיים לבעלי הכנסה נמוכה, שלא יישארו עניים לנצח

עינם של המחברים צרה במי שהיה עני, אבל הצליח לצאת מהעוני הקשה אולי גם בעזרת הדירה שרכש בעזרת המדינה. המדינה תעזור רק לעניים מרודים, הקצבאות ניתנות כחסד או כצדקה. בגישה האוניברסלית לעומת זאת, שוויון נתפס גם כעניין מוסרי אבל גם כדרך ליצירת מוביליות ומתן סיכויי חיים לבעלי הכנסה נמוכה, שלא לנצח יישארו עניים. הדיור הציבורי לפי גישה זו משמש גם כקורת גג הנותנת את הביטחון המינימאלי כדי לצאת לעבודה ולקיים חיים של כבוד, גם כזכות אזרח חברתית שלא ניתן לממש אותה בסיוע בשכר דירה, וגם כדרך להעברת הון בין דורית. חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) הנותן אפשרות לרכוש את הדירה בהנחה גדולה נועד בדיוק לזה, להעביר הון לדור הבא לאלו שאין להם חסכונות או מניות ואין להם ירושות (החוק ממלא את ייעודו, כמובן, רק בתנאי שיבוצעו כל סעיפי החוק, והמדינה תבנה דירות חדשות לחידוש המלאי, מה שלא נעשה בשל התנגדות האוצר). קורת גג היא זכות ולא חסד.

4. "…רשת הביטחון הסוציאלי בישראל איתנה מספיק ולכן לא יהיה ביקוש רב לדירות של הדיור הציבורי…" (ע' 20). לקרוא ולא להאמין. או שהחוקרים מנותקים מהמציאות החברתית שלנו, או שהם מוכיחים שוב את "האכזרית המדעית" שלהם בבואם לתכנן את מערכת הרווחה בישראל. אולי כדאי לחוקרים הנכבדים לשים לב לכמה עובדות לגבי רשת הביטחון הסוציאלי בישראל: קצבת הבטחת הכנסה, של אותה רשת הביטחון הסוציאלית, היא 2,949 ש"ח למשפחה עם שני ילדים. קצבת ילדים למשפחה כזו מסתכמת ב-344 ש"ח. זו רשת שיש בה יותר חורים מרשת. מותר למשפחה כזו להשתכר, עד 4,652 ש"ח.

לא פלא שישראל נמצאת במקום הרביעי מבין מדינות ה-OECD בשיעור העוני, כשלפנינו, בין השאר, גם ארה"ב אליה אנחנו רוצים להידמות (מדובר בשיעור העוני לפי ההכנסה הפנויה, מה שמעיד על רשת ביטחון סוציאלי חלשה ביותר). רשת הביטחון הסוציאלי בישראל עברה בעשורים האחרונים קיצוצים קשים ברוח ניאו-ליבראלית הדומה, ואפילו פחות קיצונית, מדרכם של המלומדים מ"פורום קהלת". השאלה האם עוני הילדים, המשפחות והקשישים בישראל לא מעניין את המחברים הנכבדים או אולי הם שואפים להחזיר אותנו לעוני ולניוול של ראשית המהפכה התעשייתית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.