"תנו לראות את הרוצח," ביקשו האחיות

עדשת המצלמה בדרך כלל מחפשת את הלבן בעיניים של החשוד, אך במקרה הזה היוצרות התחלפו. סוללה של שוטרים במדים הגנה על הנאשם, הקצין שירה בסלומון טקה והרג אותו. רשמים מבית המשפט
יעל מקונן דגו

אילו היה שופט בית משפט השלום בחיפה מקשיב אפילו פעם אחת לוורקה (Warkea) טקה, אביו של סלומון טקה ז"ל, אולי היה נשמע אחרת במהלך הדיון שהתקיים ביום ראשון במשפטו של השוטר שירה והרג את טקה לפני שבעה חודשים. ״אלימות לא משפיעה, הפגנות לא משפיעות,״ חזר השופט ד"ר זאיד פלאח ואמר כשהוא מישיר מבט אל המשפחה האבלה ואל הקומץ הקטן של התומכים. הוא הבהיר שהוא רוצה שהכול יעבור בשקט, ושגם התקשורת לא משפיעה. "אם צריך לזכות את הנאשם, אני לא אהסס לזכות אותו. אם צריך להרשיע את הנאשם, אני לא אהסס להרשיע אותו." הוא התחייב לסייר בזירת האירוע.

הצהרתו של ד"ר פלאח זכתה לביקורת על ידי נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שהורתה לזמן אותו לבירור. אנחנו הקשבנו לו בחוסר נוחות, והבנו בלי קושי שכשהוא מדבר על הפגנות ועל אלימות הוא מתייחס לצד של הקורבן ומפנה אליו אצבע מאשימה, כאומר: "ברור לי שאתם הצד האלים". באחת תויגה משפחתו של טקה כבעייתית ובאופן אירוני הושמה כך על ספסל הנאשמים. אמנם השופט הבטיח שהתקשורת לא תשפיע עליו, אך נראה שהוא כבר הושפע מההבנייה התקשורתית של קהילת יוצאי אתיופיה כאלימה.

יזוכה או יואשם? ההצגה הדיכוטומית של שתי האפשרויות מטעם השופט שהבטיח משפט צדק, כמו נועדה להכין את המשפחה ואת הציבור כולו למצב שבו אולי יום אחד נהיה חייבים לשוטר ימי עבודה שגזלנו ממנו (לא שחלילה שכרו נפגע עד עתה) ויותר מכך, להסכין עם מצב שבו אולי אם ייקלע לסיטואציה דומה (מרדף אחר צעירים בגן ציבורי עם אבנים או ללא אבנים) הוא שוב ישלוף ויירה. דמיינו לעצמכם שהקצין הנאשם או כל שוטר אחר יראה חבורה של נערים שזורקים אבנים או רודפים אחרי חבריהם ויירה, כי היד קלה על ההדק, כי לדידם אין מוצא אחר, כי טבעי שיחשדו בהם וטבעי שיגיבו באותו האופן.

השופט הזכיר בדבריו את החשיבות שיש לפומביות הדיון ואת זכות הציבור לדעת המתעלה על כל שיקול אחר ועם זאת האריך את צו איסור הפרסום על שמו ותמונתו של הנאשם. כך יוצא, שוב, שדווקא הנאשם שנהג באלימות (גם בעבר) מוצג כמי שנמצא בסכנה ומאוים על ידי הקהילה המפחידה הזו שנציגיה יושבים באולם. לא הגעתי מוכנה לדיון. לא הרצתי תסריטים. היה ברור לי רק שאני שם בשביל המשפחה. ועל כן לא ציפיתי באמת שכמות הצלמים תגבר על המשפחה והתומכים, ולא ציפיתי כלל שבית המשפט יאפשר שגדוד של שוטרים ימלאו את האולם, ויעמדו לצד הנאשם כחומה מבוצרת, מגוננת, על מנת שלא ייחשף ולא ייראה, אולי על מנת שלא יאונה לו, הקורבן, כל רע.

המשפחה כמו ישבה על ספסל הנאשמים. האחיות היו בסערת רגשות. אבא וורקה מאופק, אצילי. ואני כמו רבים מהתומכים שישבו מאחור ראיתי כיצד ידיה של אחת האחיות רועדות. רק מדינה (פרקליטות) שיודעת עד כמה היא אלימה מכינה הגנה כזו. רק מדינה שיודעת שקרה פה אסון דואגת להגן על הנאשם האמיתי.

כמה נוח לכתוב שבני המשפחה התפרצו בסוף הדיון והטיחו בשוטר קללות. כמה נוח לרמוז שהיה ניסיון לתקוף את השוטר. לטובת הציבור שמעוניין לדעת מה בכל זאת היה בבית המשפט: היה נאשם שישב מאחורי חלון זכוכית ומלפניו הצטופפו כ-15 שוטרים, שגוננו עליו כך שלא היה ניתן לראות את פרצופו. מלבד גברים חסונים ונשים שרירניות במדי משטרה כחולים כהים, שכה מוכרים לנו, לא ראינו כלום. מדי השוטרים בכחול כהה, חזק, כמו חבורה בגוף אחרי המכות שהרבה נערים חוטפים משוטרים כאלה. אלה כבר לא מדי התכלת של השוטרים הנחמדים, שאהבנו להלביש בהם את ילדינו בפורים. ילדינו שגדלו והיו לנערים שיצאו למחות על אוזלת המדינה שהפקירה את אותנו ואת בנינו לידי המשטרה.

כל מה שהאחיות ביקשו מבית המשפט היה ״תנו לנו לראות את הרוצח״. זה לא קרה, כי הנאשם היה מאוד מוגן ואילו המשפחה הייתה חשופה למצלמות שלא היססו להתקרב עד שכמעט עדשת המצלמה נגעה בפניהם. במקרים דומים, עדשת המצלמה דווקא מחפשת את הלבן בעיניים של החשוד. יש רצון להראות כיצד נראות עיניים של אדם שלקח חיים. אך כאן היוצרות התחלפו והמצלמות חיפשו לא את הכאב שבעיני "החשודים" החדשים אלא משהו אחר שנשגב מבינתי.

ההתלקחות הייתה מהירה. ממש בתום הדיון. אחת האחיות העזה להתקרב כדי לראות את מי שלקח את חיי אחיה. אבל איזה סיכוי היה לה להציץ כאשר 15 שוטרים ושוטרות חוסמים את שדה הראיה שלה? מה שנותר ומה שקרה הוא שאחת השוטרות בעטה בה וחנקה אותה. אבל את זה אף עיתונאי לא יספר לכם.

הנאשם, 17.2.2020. צילום: אבי בלכרמן

אסיים בדבריו של וורקה טקה: ״אנחנו לא רוצים את תמונתו או את פרצופו. לא רוצים את רגלו ולא את ידו. אנחנו רוצים שיקבל משפט מדויק, הוגן וצודק ושיכנס לכלא ורק את זה אנו מבקשים.
זה שכעת מסתירים אותו, מייעצים לו, מגוננים עליו ושומרים עליו מכל משמר, את כל זה היו צריכים לעשות הרבה לפני שהרג. עכשיו כבר הרג, רצח ואין לו לאן לברוח. הוא מוחזק על-פי חוק וכל שנשאר זה לבקש משפט צודק״.

אחטא אם לא אציין שבכל מפגש ובכל מקום אבא וורקה מבקש מתומכים ופעילים להודות להם ויחד עם זאת מבקש בכל לשון של בקשה לשמור על תרבות הדיבור ועל התנהגות הולמת, קרי, לכבד את חוקי המדינה, לכבד את בית המשפט ולכבד את הסיטואציה הנוראית שנפלה עליו.

הדיון הבא יתקיים ב-12/3 בשעה 10:00, בתקווה שלא ימצאו סיבה לדחות.

יעל מקונן דגו היא חברה ב"אמהות על המשמר"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שבתאי לוי

    אכן, משפט צדק למופת, אור לגויים, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.
    שבתאי לוי

  2. אורלי בנימין

    כתבת יפה וחזק. תודה.

  3. ג. אביבי

    שלטונות הכיבוש הבריטיים בהודו השתמשו בשוטרים הודיים כדי לפזר באלימות הפגנות מחאה של אזרחים הודיים. העיקרון, משתמשים במדוכאים לדכא את אחיהם המדוכאים.
    את תפקיד השוטרים מטילים בארצנו על שופט ערבי.