כמיליון ילדים עניים במעצמת הסייבר הישראלית

העניים נתונים לשיפוטו של הזולת. מדברים עליהם אך לא מקשיבים להם. אבל עוני אינו גזירת גורל והוא נובע גם, במישרין ובעקיפין, מהחלטות מדיניות של ממשלה, וגם מהבחירות שאנו כאזרחים עושים בקלפי

דו"ח העוני האחרון של המוסד לביטוח לאומי מחודש דצמבר 2019 מלמד ש-30% מהילדים בישראל חיים בעוני. כלומר, כ-841,000 ילדים חיים במשפחות עניות, וזו הערכה שמרנית. דו"ח העוני האלטרנטיבי של עמותת 'לתת' המשתמשת בהגדרה שונה של עוני מציג נתון מטלטל שלפיו כמיליון ילדים עניים חיים בישראל.

מיליון ילדים עניים באימפריית הסייבר ששדה התעופה שלה מתפקע מאנשים היוצאים ובאים. כולם נהנים לטוס, אך מעטים מתעניינים בעוני. נתוני העוני השנתיים נתפסים כמו עוד סקר ברשימת סקרים אינסופית של ימי בחירות, אך הוא אינו כזה. כדי להבין זאת, נחוץ מבט עומק.

בדיקה שעשו אנשי 'לתת' בקרב נתמכי הסיוע של הארגון מלמדת במה דברים אמורים: שלושה מכל ארבעה נשאלים שהגיעו לארגון מספרים שהאוכל שקנו לא מספיק להם, אך אין להם כסף לקנות אוכל נוסף. 20% סיפרו כי לעתים קרובות המזון בביתם לא מספיק. 29% מעידים כי ירדו במשקל עקב מצוקתם הכלכלית: לא בגלל דיאטה או מבחירה, אלא משום שהאוכל פשוט לא מספיק. תחשבו על ילדיכם שהולכים לבית ספר עם כריך טעים שעשוי מלחם בריא. זה לא המצב בקרב הנתמכים. 28% מהם מספרים כי ילדיהם הולכים לביה"ס ללא כריך באופן קבוע או לעתים קרובות. לא משום שאינם רוצים לתת להם אוכל, משום שאינם יכולים.

אני יודע. אתם חושבים שהממצאים לא אמינים, שהם נועדו ככלי לגיוס תרומות. אז לא. המוסד לביטוח לאומי ערך בשנת 2016 סקר בנושא ביטחון תזונתי ומצא כי 17.8% מהנסקרים חיים במצב של אי ביטחון תזונתי. 8.8% מאתנו חיים במצב של אי ביטחון תזונתי ניכר. רבע מהילדים הישראלים חיים באי-ביטחון תזונתי, מהם כ-14% במצב הקרוב לרעב.

מדוע משפחות מתקשות לממן מזון? פרופ' דניאל גוטליב, ראש מחלקת המחקר במוסד, מסביר שמצבן הוא תוצר של שיקול כואב, מעין "משפט שלמה". לדבריו "התופעה של אי ביטחון תזונתי אינה מאפיינת רק משפחות החיות בעוני מרוד, אלא נצפית גם במשפחות קרובות לקו העוני ואף מעליו". מדוע? "מאחר שהוצאת המזון גמישה יותר לקיצוץ מאשר הוצאות חיוניות אחרות, כגון שכר דירה", משום "שמשפחה שלא משלמת שכר דירה מסתכנת בכך שתסולק מהדירה". אז הנה דוגמה לקשר שבין מחירי הדיור המאמירים למצוקה תזונתית: מי שמתמיד בתשלומי שכר הדירה נאלץ לחסוך מפת לחמו, לאכול מוצרים מוזלים ודלים ולהישען על תרומות.

דילמות כואבות: בחירתה של ורדה

הסקר של 'לתת' מלמד שעוני דוחק את הנתמכים לדילמות כואבות נוספות. למשל, בתחום החינוך: 69% מההורים הנתמכים העידו כי נוכח המצוקה הכלכלית נאלצו לוותר על ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד עבור ילדם. 64% מההורים הללו העידו כי לא עמדו בתשלומים נלווים לבית הספר. ומי מדבר על חוגים והעשרה? 87% מהנתמכים דיווחו כי ילדיהם לא זכו להשתתף בחוגים, פעילויות העשרה, טיולים, תנועות נוער וכדומה, משום שלא יכלו לשלם. חוק חינוך חינם, כן. הלימודים וההשתתפות אינם חינם ויש מי שסובלים מכך.

הסקר מתעד פגיעה בילדים בתחומים נוספים המשקפים בחירות קיומיות קשות, לפעמים אפילו אכזריות: 49% מהנתמכים לא יכולים לחמם את ביתם, 58% ויתרו על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ לילדיהם פשוט כי אינם יכולים לממן את הטיפול או התרופה. יותר ממחצית מילדי הנתמכים מתביישים להזמין את חבריהם לביתם נוכח תנאי הדיור הקשים והמצוקה הכלכלית. הם מתביישים, והבושה היא מרכיב חשוב בסיפור: הזכות לקיום בכבוד, שבג"צ אישר את קיומה, אך סירב להכריע באשר למשמעותה המעשית, עומדת ברגעים כאלו למבחן. לעתים מזומנות היא נרמסת.

ועם הדילמות המציקות מתחזקת תחושת המלכוד. ורדה (שם בדוי) מספרת: "אני אף פעם לא עזרתי לילדים שלי. לא היה לי. אני אימא חד הורית עם ארבעה ילדים וסייעת בגן. אבל הפעם החלטתי לעזור לבת שלי לצאת ללמוד מקצוע ושיהיה לה עתיד. אני משלמת עבורה 1400 ₪ לחודש ואחרי התשלומים נשארים לי 900 ₪ לחודש לחיות מהם. לקחתי הלוואות, ועכשיו מצבי נעשה יותר קשה. והמקרר ריק. אני לא יודעת איך אוכל לשרוד ביומיום".

לחיות בעוני: מעבר למטפורת המקרר הריק

אכן, המטאפורה של המקרר הריק היא במובן מסוים שטחית. היא כלל לא ממצה את המשמעויות של חיים בעוני. חוקר המדיניות החברתית פול ספייקר, מסביר כי "עוני" היא מילה הנתונה בהקשר, שהיא מעוגנת בקבוצת מילים שיש ביניהן "קרבת משפחה", אף שלעיתים המשמעויות שלהן שונות ואף מנוגדות.  ספייקר זיהה תריסר "צרורות משמעות" למושג "עוני". לדעתו, אי אפשר  להסתפק בהגדרה "המדעית" שהביטויים שלה הם מושגים כמו "קו-העוני".

האדם המצוי בעוני נתון לשיפוטו של הזולת. מדברים עליו אך לא מקשיבים לו.

העוני מובנה בהקשרים נוספים, הקשורים זה בזה וחופפים באופן חלקי. כך, למשל, יש בו מצוקה כספית ודלות משאבים; חוסר חומרי ורגשי, היעדר מענה לצרכים; רמת חיים נמוכה; תלות בזולת; תלות במדינה; אי-שוויון; מיקום ריבודי נטול יוקרה; הדרה וחולשה. בנוסף, זה מיקום שבו אדם נתון לשיפוטו של הזולת. מדברים עליו אך לא מקשיבים לו.

בהשראת תנועת "העולם הרביעי" הנרטיב המחקרי כיום קשוב יותר לקולו של האדם החי בעוני, להשקפותיו ולחווייתו. הוא מבליט את ההתמודדות הפעילה עם נסיבות שמזמנים לו החיים בעוני. ולמשל, מול המקרר הריק, צפה בו מטפורה אחרת, מורכבת יותר, המטפורה של בחירה בלתי נסבלת. ולמשל, הבחירה מכמירת הלב של ורדה, בין סיוע לבתה לבנות את עתידה ובין מניעת מזון מפיה ומפי ילדיה. זו התלבטות צורבת בין עמידה בהתחייבויות לצבירת חובות, בין היחלצות מעוני לשקיעה בבוץ, בין התפתחות לקיפאון. ורדה עומדת בצומת שמפגיש גאווה ובושה, אחריות ואשמה. תקווה וכאב, אומץ ואוזלת היד.

"בחירה" היא מושג מופשט. היא "מצטלמת" פחות טוב ממקרר ריק. אבל היא מטפורה גדושה, עשירת משמעויות, לשיקוף המצב האנושי. היא מלמדת בין השאר, כי לעתים עוני נעוץ בהחלטות מאולצות, ולאו דווקא מ"גזירת גורל". ושהבחירות הללו הן חלק מהקושי, ואף חוכמתו של המלך שלמה אינה מאפשרת להכריע מבלי לפגוע. העוני אינו גזירת גורל גם עבור מי שאינם "מתחת לקו": הוא נובע גם, במישרין ובעקיפין, מהחלטות מדיניות של ממשלה, וגם מהבחירות המורכבות שאנו כאזרחים עושים בקלפי.

ואכן, חשוב לבחון מקרוב את הבחירות שעושים האנשים החיים בעוני, להתבונן ולהבין. וגם: חשוב לבחון את הבחירות שלנו, כיחידים וכחברה, המאלצות אותם לעתים להידחק לפינה, ולקבל החלטות קשות. הסתכלות מפרספקטיבה זו אינה בהכרח מקלה על הכאב שאנשים החיים בעוני נתונים בו, אבל היא מדויקת ואמפתית יותר.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תל אביבי בהייטק

    תורידו מהחשבון את הילדים 3-10 של משפחות מרובות ילדים ותקבלו שיעור הרבה, הרבה יותר קטן של ילדים עניים. רוב הילדים שבסטטיסטיקה הזאת הם ילדים במשפחות חרדיות שבמודע בוחרות לא למצות את פוטנציאל התעסוקה של הגבר, למקסם את הילודה של האשה, ולחיות ברמת חיים נמוכה יותר ממה שחילונים היו מעדיפים או מגדירים כרצוי. זה האידאל שלהם, ובבחירות הם מצביעים למפלגות שמקדמות אותו. מה אתם רוצים מההיי-טק כשכמעט כל העוני הזה מבחירה? אני לא מבין למה אני צריך לפרנס את ארבעת הילדים של ורדה והאב או האבות הביולוגיים של הילדים שלה, כשאני בכלל שוקל אם אני יכול להרשות לעצמי ילד שני שיגדל בתנאים שאני מחשיב נאותים.