עוד הישג ישראלי: שניה בעוני ילדים במדינות ה-OECD

ישראל הופכת לחברה מזניחה בעלת פוליטיקה שבה המפלגות הגדולות מפרסמות מצעים כלכליים הממוקדים בטיפוח השפע, ואינן נוגעות בצמצום העוני. נוסחת האיזון בין התעשרות להתרוששות – גם במערכת הבחירות הנוכחית – אינה נושא לדיון ציבורי

כיצד מגיבים ילדים לעוני? הרב חיים סבתו סיפר פעם לכתבת סיוון רהב-מאיר:

"הדבר הראשון שהפריע לי היה חוסר רגישות למצב הכלכלי שלנו. בתור ילד, מעולם לא היו לי ספרי לימוד, אבל זה לא הטריד אף אחד. כולם ישבו בכיתה עם ספרי מתמטיקה ואני – צריך לנחש הכול, לחשוב מראש מה המורה ישאל, להציץ ימינה ושמאלה. אף אחד לא העלה על דעתו שאין לנו כסף, פשוט אין. למדנו באותו תיכון, אחי שבתאי (היום הרב שבתאי), אחי מרדכי (היום ד"ר מרדכי) ואני. לא היה כסף לשכר לימוד, ואלמלא המנהל התערב, היו מעיפים אותנו. חשבתי לעצמי פעם כמה מערכת החינוך הפסידה מכך שלא שילמנו, אבל כמה החזרנו לה מאז שלושתנו את שכר הלימוד".

סבתו חיבר חמישה ספרים של ספרות יפה, חתן פרס ספיר לספרות ופרס ראש הממשלה לסופרים. ובנוסף, כראש ישיבה כתב שבעה ספרים בסוגיות תורניות. ואלו חוויותיו כנער יליד קהיר במעברת בית מזמיל, שהיא קריית יובל. והוא "מקרה מבחן" מרתק של מי שהצליח להתגבר על כוחו המאכל של העוני. ועדיין מצולק.

אוטונומיה ילדית ופגיעות

ילדים אינם מבוגרים: הם לגמרי שונים. ראשית, הם אינם עצמאיים. עם זאת, הם הולכים ומפתחים אוטונומיה במהלך גדילתם. שנית, הם יצורים מתפתחים, והתפתחותם עלולה להיפגע קשות על-ידי מגוון גורמים. ובנוסף, ילדים הם פגיעים מאד. הם עלולים להיות חשופים לפגיעה: פיזית, רגשית, וחברתית.

ילדים הם נטולי כוח במידה רבה: ילד חשוף לפגיעה פיזית בידי זולתו, אך גם לגורמי נזק נוספים, כגון מזון גרוע או זיהום אוויר. חבלה בבריאותו עלולה להותיר נזק כבד, ולהיות בלתי הפיכה, הרבה יותר מפגיעה מקבילה במבוגר. מחקרי התפתחות מצביעים על ההשלכות הדרמטיות של הזנחה בילדות על היחסים החברתיים, ההתפתחות הנפשית וההישגים הלימודיים והתעסוקתיים.

ילדים הם פגיעים כלכלית: הם אינם רשאים לעבוד, הם מוגבלים בביצוע עסקאות, ובעיקר – הם תלויים לקיומם ממש בהוריהם, עובדים או מובטלים. ילדים הם פגיעים פוליטית: הם אינם מצביעים ואינם משפיעים. "מחליטים עליהם", כפי שהם מתלוננים שוב ושוב. וילדים חיים בתלות: הם זקוקים עד כאב למשפחה להגנתם, ובעיקר להבטחת סביבת בית מגוננת. הוצאתם הכפויה מהבית, בנסיבות חריגות, עשויה לעיתים להיות נחוצה, אך היא כרוכה כמעט תמיד בצלקות עמוקות ובערעור רווחת הילד והתפתחותו.

משטרי ילדות: מרחבי התנסות מוגנים

בגלל היותם מעוטי אוטונומיה ונתונים לפגיעה, החברה מזהה את הילדים כבעלי "טבע" שונה, ומעניקה להם מעמד מוסרי מיוחד והגנות הנגזרות ממנו. למשל, המעמד המשפטי שלהם מגביל את יכולתם להכריע בעצמם, אם ילכו לבית ספר או יקבלו חיסון. המעמד המשפטי מגן עליהם מחבות בדין בהיבטים מסוימים. לעיתים אף אינם חייבים להישאל לרצונם: הם זכאים למנה תחומה של שיקול דעת. ואדרבא: לילדים יש זכות לילדות, שמשמעה לא רק זכות לשחק בצעצועים ולהימנע מיציאה לעבודה: זו זכות להיות מוגן מהחובה להחליט.

לילדים זכות להתפתח, הן לטובת עצמם, הן כדי שיהיו מבוגרים התורמים לחברה ולמשק. חשוב לנו מאד שיהיו להם חיים טובים, שבמהלכם יישמרו רווחתם, בריאותם, שלמותם הגופנית וכבודם, ושלוותם לא תופרע. לכן חלה עלינו חובת התערבות להגנתם. להבטיח שאיש לא ינצל את הפגיעויות המיוחדות שלהם- ויזיק להם.

ילדים אינם מבוגרים מוקטנים. הם שונים. ולכן אנחנו כמדינה מחייבים אותם בחוק להתחנך, מבטיחים להם טיפול בריאותי, ומממנים להם גני משחקים. לכן אנחנו כהורים מגינים עליהם מפני הטרדות ברשת, מפני עודף שעות מסך, או מפני מזון מזיק בקיוסק. אנחנו פטרנליסטים במידה מסוימת, וזה בסדר. כי אוטונומיה מלאה אינה מתאימה לילדים. הם זקוקים ל"משטר ילדות" שיש בו מעט פחות חירות ומעט יותר תמיכה, משטר המעצב מרחב של התנסות ומוגנות, בהתאם יכולותיהם ולגילם.

החובה: לפתח יכולות

ברוח הגישה הפילוסופית של אמרטיה סן וממשיכי דרכו, (למשל: שוויגר וגראף שפתחו "תיאוריה של צדק ביחס לילדים") החובה העיקרית שלנו מול ילדינו היא למצות את פיתוח היכולות שלהם, ולמקסם את טיפוח התפקודים המשרתים את מימושן של יכולות אלו. לטענת מרתה נוסבאום, ממשיכה נוספת של סן, מיצוי פיתוח היכולות של האזרחים היא מטרת-העל של הפוליטיקה. ואילו עוני פועל הפוך: הוא מנשל ילדים מכישורי התפקוד שלהן ומערער את יכולותיהם. לא כל הילדים העניים מצליחים, כמו הרב סבתו ואחיו, לעמוד במצוקה ובכאב – ולנצח.

ילדים שונים זה מזה. לפי תיאורית הצדק של סן וממשיכיו, המדינה אינה יכולה להבטיח לכל ילד רמת תפקוד גבוהה: ישנם, למשל, ילדים עם מוגבלות, שאינם יכולים להגיע לתפקוד פיזי או קוגניטיבי מלא. אבל המדינה יכולה וחייבת להבטיח לרובם המכריע של הילדים מסגרת בסיסית לחלוקה צודקת של היכולות והתפקודים, שתבטיח שכל ילד יוכל ליהנות מהתפקודים הבסיסיים.

קשה למשל, למרבה הצער, להבטיח לכל ילד את האיכות החמקמקה של אושר. אבל בהחלט ראוי שהמדינה תפעל להקצות לכל ילד שירותים שיתמכו בבריאות נפשית ברמה גבוהה. זאת, בין השאר, על מנת שכל ילד יהיה פנוי נפשית ומסוגל לפתח את כל שאר היכולות והתפקודים במהלך גדילתו. כלל דומה ניתן להחיל על ביטחון תזונתי. הבטחה של סף מספיק או רמה סבירה של יכולות בסיס ותפקודים לכל ילד, באופן שווה בכל אזור ובכל קהילה – היא לפי גישה זו המבחן המרכזי לצדקתה של חברה, ובד-בבד זהו גם אינטרס חיוני שלה. בין השאר, משום שהשקעה מוצלחת בגילאים הצעירים חוסכת הון תועפות בהמשך הדרך, ותורמת המון לצמיחה הכלכלית.

התעללות פיזית בילדים עלולה לגרום לא רק לנזקים מידיים בגוף, אלא גם לצריבה מרחיקת לכת בנפש לטווח הרחוק, לפגיעה בלמידה ובתפקוד הכלכלי, ואף להפרעות נפשיות לכל החיים

ילדים הם לא מבוגרים: הם אינם חסינים. במונחי החוקרים וולף ודה-שליט, קיימת בקרבם תופעה מסוכנת של "קיפוח מאכל" לנקד מאכל (corrosive disadvantage). זהו קיפוח עמוק שגורם לא רק לפגיעה לטווח קצר, אלא גם לנסיגות עמוקות לטווח ארוך ולפגיעה מתמשכת בתפקודים וביכולות. ולמשל, התעללות פיזית בילדים עלולה לגרום לא רק לנזקים מידיים בגוף, אלא גם לצריבה מרחיקת לכת בנפש לטווח הרחוק, לפגיעה בלמידה ובתפקוד הכלכלי, ואף להפרעות נפשיות לכל מהלך החיים. חוקרים מצאו שלגילויי התעללות בילדות עלולות להיות אפילו השלכות בין-דוריות.

גילויי קיפוח מאכל אינם בהכרח הפיכים. הטיפול בהם אינו כרוך רק בסילוק של הגורם הפוגע: הוא מחייב גם מאמצי שיקום לאורך שנים, שלא תמיד מצליחים. למשל, התמכרות לאלכוהול או לסמים עלולה להוביל לתוצאות מרחיקות לכת – פיזיות, חברתיות  ונפשיות. גם מניעת השכלה היא קיפוח מאכל. ועוני הוא תופעה הגורמת לשלל תופעות של קיפוח מאכל, הנוגעות במגוון סוגים של פגיעות בילדים. (ועל כן, מניעת עוני- מונעת גם קיפוח מאכל, וחוסכת למדינה נזק גדול לטווח ארוך).

גבול המחויבות נסוג ונמוג

ואנחנו כושלים. ישראל הגיעה ליום שבו 30% מילדיה חיים בעוני והיא שנייה ברשימת מדינות OECD בשיעור העוני בקרב ילדים. לכאורה זו תזוזה בשברי אחוזים. למעשה, זו בשורה רעה, שאסור לחמוק ממנה. אסור שתעבור בשקט. זו חציית סף נוסף, בנוגע לאחריותנו לבנים ולבנות שלנו. כי אנחנו מדירים את ילדינו, וחושפים אותם לקיפוח מאכל, המכרסם ביכולותיהם לטווח רחוק.

שלושה מכל עשרה ילדים חיים בעוני. נתון זה מצטרף לממצא של הביטוח הלאומי משנת 2016, שקבע כי רבע מילדי ישראל שרויים בחוסר ביטחון תזונתי. הוא נוסף לממצאים הקשים של לתת, ולפיהם מילדים רבים נמנעים מזון מזין, טיפול רפואי ואף חימום בבית בימות החורף בשל מצוקה כלכלית. והוא מתלווה לשורת הודעות אודות סגירתם של 14 הוסטלים לילדים בסיכון, נעילה של מרכז חירום לילדים בסיכון גבוה, והיעדר מכסות מספיקות לילדים במעונות נעולים. הוא חובר לעיכוב האינסופי במימוש חוק הפיקוח על מעונות לפעוטות, ועוד.

והוא בעיקר מחובר לפוליטיקה שבה, לנוכח ריבוי הדרמות והמאבקים, כל זה מעניין מעטים בלבד. פוליטיקה שבה המפלגות הגדולות מפרסמות מצעים כלכליים הממוקדים בטיפוח השפע, ואינן נוגעות בצמצום העוני. נוסחת האיזון בין התעשרות להתרוששות – גם במערכת הבחירות הנוכחית – אינה נושא לדיון ציבורי. וההתעלמות הזועקת מהמצוקה, כפי שמלמד סבתו, היא כשלעצמה פוגענית ביותר.

ישראל הופכת לחברה מזניחה. כלכלית, כמדינה, היא מתעשרת, ומספר המיליונרים הנספרים בדולרים מזנק בתלילות. אבל בד-בבד, מוסרית, בהיעדר תפישה ברורה של צדק ומימוש זכויות ויכולות ביחס לילדים, היא נסוגה שוב ושוב מהאחריות החברתית כלפיהם. ובהיעדר תפישה כזו, כל נסיגה מותרת. קווי האופק של האחריות החברתית מתרחקים כאשר קרבים אליהם.

ושורה תחתונה: אין מקום להמתין. נחוצה תוכנית לאומית למאבק בעוני בקרב ילדים, שתקבע סף עקרוני של מחויבות לכל ילד, שאינו תוצר של התמקחות פוליטית אקראית, ותגדיר מחדש את רף האחריות שלנו כלפי כל ילדינו.

 

צילום: cc by-Ben Lelis
לדיון בתיאוריית הצדק לילדים ראו למשל את הספר הבא וחיבורים נוספים של כותביו:
 A Philosophical investigation of Social Justice and Child Poverty. Palgrave, Macmillan 2015
Schweiger, Gottfried and Graf, Gunter.
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.