קסם אין ב"עסקת המאה", רק אבק שריפה

על תושבי המשולש כפו בהסכמי שביתת הנשק של 1949 להיות נכסים ניידים, והעבירו אותם לשלטונה של ישראל. עתה, לאחר יותר משבעים שנה, מבקשת תוכניתו של טראמפ לעשות זאת שוב. לעומת זאת, המתנחלים פנו בעיניים פקוחות לעבירה על המשפט הבין-לאומי
האלה ח'ורי-בשאראת ואילן סבן

מועד ג' חלף ללא הכרעה ברורה. כך או כך, מתנת הבחירות של טראמפ לנתניהו, המכונה ״עסקת המאה״, לא תתפוגג במהרה בימינו.

הימין מציע לציבור הישראלי קסם, עתה בתמיכה של נשיא בבית הלבן: נתנחל בשארית הטריטוריה שנותרה לפלסטינים, ואז נספח את פירות הגזל. במקביל, נאשים את הפלסטינים בעצם התנגדותם לגזל ולכל שאנו מעוללים להם, ולקינוח נעניק לעצמנו בונוס – נעביר שטח ונוציא משטח ישראל רבבות מאזרחיה הערבים. אבל קסם אין בתוכנית טראמפ, רק אבק שריפה לרוב. זרע הפורענות טמון בעיקרו בעוולותיה של התוכנית כלפי הפלסטינים. היא מפרה כמעט כל חובה במשפט הבינלאומי כלפי בני אדם תחת כיבוש. עם זאת, אנו נתמקד בדברים שלהלן במרכיב המופנה כנגד הערבים אזרחי ישראל: ההצעה להעביר את אזור המשולש.

תוכנית טראמפ מתנה לכאורה את ההעברה הזו בהסכמת הצדדים, והנה הסכמה פלסטינית תותנה מצדה בהסכמת תושבי המשולש, וזו לא תינתן, אז מדוע לדאוג? התשובה היא שהנזק במרכיב זה של התוכנית כבר מתגלגל בעוז, משום שמחנה פוליטי רחב בישראל, הימין, אימץ אותו.

להלן שני טעמי ההתנגדות המרכזיים של תושבי המשולש להעברתם:

ראשית, ישראל הפכה לעיקר עולמם בשבעים השנים האחרונות. כמעט כל הקשרים האנושיים החשובים להם – משפחה, עבודה, זיכרונות, שאיפות לב – נמתחים אל מול ישראל שבתוך הקו הירוק, הן קהילת המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל והן החברה הישראלית-יהודית. עכשיו אומרים להם תומכי התוכנית: תצטרכו לעבור במחסומי גבול כדי לראות את ילדיכם או את בני משפחתכם שעברו להתגורר בנצרת, בחיפה, בסח'נין, ברמלה, או סתם כדי להגיע למקום עבודתכם, והגבול הזה ייסגר בכל פעם שמישהו יתפרע. אמירה זו מופנית במקביל גם לאזרחים הערבים שמתגוררים בגליל, בערים המעורבות או בנגב: תצטרכו לעבור מחסום גבול לפני שתבקרו את יקיריכם וחבריכם באום אל פאחם, בכפר קאסם וכדומה.

שנית, הקושי אינו טמון רק במה שממנו מבקשת התוכנית לנתק את האזרחים הערבים, אלא גם בשאלה אל מה היא מבקשת לחבר את תושבי המשולש. הישות הפלסטינית המדומיינת תישא סיכונים מתמשכים בתחום היציבות הפוליטית, ההגנות הדמוקרטיות והרווחה הכלכלית. היא והם יחיו, לעולם, בצילו של שכן חמדן ורב-כוח.

מה ההצדקה המושמעת לכל הסבל הזה?

בהצעה להעביר אזרחים ערבים של ישראל לריבונות אחרת, לא מצוי שמץ של הכרחיות. כל שקיים בתוכנית טראמפ-נתניהו הוא הרצון להוסיף פגיעה באזרחים הערבים לפגיעה העמוקה בפלסטינים שתחת הכיבוש

עונים לנו חסידי העברת המשולש, שכך ייחסך כאב העקירה שייגרם לקבוצת אזרחים אחרת, המתנחלים. זו טענה נואלת. ראשית, משום שהיא מתייחסת באופן שגוי לכל אחת משתי הקבוצות העומדות על הפרק. על תושבי המשולש כפו בהסכמי שביתת-הנשק של 1949 להיות נכסים ניידים, והעבירו אותם לשלטונה של ישראל. ועתה, לאחר יותר משבעים שנה, מבקשת התכנית לעשות זאת שוב – להפוך עליהם את חייהם בניגוד לרצונם. לעומת זאת, המתנחלים פנו בעיניים פקוחות לעבירה על המשפט הבין-לאומי. אשר על כן, אם כדי לעשות הסדר בין העמים, חייבים לפגוע בחלק מהאזרחים, ראוי שהנפגעים יהיו אותם אזרחים שיש להם תרומה ישירה לסכסוך שאותו מבקשים להסדיר.

שנית, פגיעה בזכויות אדם עוברת דרך שאלה של מידתיות, ובתוך כך קיומה או היעדרה של חלופה פחותה בחומרתה למהלך הפוגע. בהצעה להעביר אזרחים ערבים של ישראל, בניגוד לרצונם, לריבונות אחרת, לא מצוי שמץ של הכרחיות. מדוע להעביר?! כל שקיים בתוכנית טראמפ-נתניהו הוא הרצון להוסיף פגיעה באזרחים הערבים לפגיעה העמוקה בפלסטינים שתחת הכיבוש.

לבסוף, גם אם נתעלם לרגע מאחריות המתנחלים למעשיהם ולתוצאות מעשיהם, ונסתפק רק בהשוואת מחירי הפגיעה בינם לבין תושבי המשולש, הרי שבעבור רוב בני האדם הצבת חיץ בינם לבין ילדיהם, בני משפחתם, עבודתם, הצבת גבול בינם לבין החברה שהם חלק ממנה, היא נטל כבד יותר מעקירה של בני אדם מבית ומיישוב, תוך פיצוי כספי, אל מקום אחר בתוך החברה שהם חלק ממנה.

אולי העת שנקשיב למילותיו החכמות של דרוויש:¹

נניח שאתה צודק – נניח שאני טיפש/ ולא משחק גולף ולא מבין בטכנולוגיה ולא מסוגל להטיס מטוס/ – כלום בגלל זה נטלת את חיי והפכת אותם לחייך?/ אילו היית האחר, ואני הייתי האחר, יכולנו להיות ידידים ולהכיר יחדיו בכורח הטיפשות…/ כלום אין לטיפש, כמו לשיילוק/ לב, ולחם, ועיניים שנמלאו דמעות?

ח'ורי-בשאראת וסבן הם מרצים למשפטים בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת חיפה

¹ מתוך ״מצב מצור״, מחמוד דרוויש (מערבית: מחמד חמזה ע'נאים), הוצאת אנדלוס


בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.