בסופו של דבר זה עלינו

אסור לסמוך בעיניים עצומות על המדינה או על בעלי ההון, אבל גם אסור להיקלע להלך רוח פרנואידי – סולידריות, נדיבות ועזרה הדדית מצילות חיים ומסייעות לכולן בעת משבר הקורונה
מתן קמינרמתן קמינר

ד״ר מתן קמינר הוא אנתרופולוג, עמית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת חיפה ופעיל ב״אקדמיה לשוויון״

1. האחריות שמוטלת על כתפינו – כל אחד בנפרד וכולנו יחד – עצומה. מחד, אסור לסמוך בעיניים עצומות על המדינה או על בעלי ההון, שינסו בוודאות לנצל את המשבר על מנת להגדיל את כוחם ולהציל את רווחיהם. במיוחד צריך לעמוד על המשמר נגד צמיחת עוצמתם של ארגונים אנטי-דמוקרטיים במהותם, כמו השב״כ. מצד שני, אסור להיקלע להלך רוח פרנואידי. רבות מבין ההחלטות הסמכותניות לכאורה שהמדינה מקבלת כרגע מוצדקות – למעשה, ייתכן מאד שהיא לא עושה מספיק. כמו כן, חלקים נרחבים ממנגנון המדינה – למשל מערכת הבריאות – עושים עבודת קודש וזקוקים לתמיכה וסיוע, לא למקלות בגלגלים. איך נדע להבדיל? צריך ללמוד את החומר, לתקשר בינינו, לתקן את מי שטועה.

2. ברמה המיידית, הדבר הכי חשוב הוא בדיקות: להגדיל במהירות את מלאי הציוד וערכות הבדיקה ולבדוק כמה שיותר אנשים. כרגע המערכת במצב של טריאז׳ – מאפשרת בדיקות רק לאוכלוסיות בסיכון, וגם זה לא תמיד. צריך להגיע כמה שיותר מהר למצב שכל מי שיש סיבה לחשוד שנדבק יכול להיבדק במהירות, בבית, בחינם. אותם דברים נכונים כמובן לגבי כל סוגי הציוד הרפואי ההכרחי, שחסרים בכל בתי החולים, ובייחוד בפריפריה, במידה שמסכנת את הצוות והמטופלים.

3. צריך לצמצם למינימום ההכרחי את המגע הפיזי בין אנשים. זה אומר לסגור את הרוב הגדול של מקומות העבודה, ולכן בעלי ההון מנסים לדחות את זה כמה שאפשר: התמהמהות שתעלה בחיי אדם. בינתיים, אנחנו יכולים וצריכים לצמצם בעצמנו למינימום את המגע עם אנשים אחרים. להישאר בבית אם רק אפשר, ובמיוחד להימנע ממגע עם אוכלוסיות בסיכון, כמו אנשים מבוגרים. כמובן, לחלקנו הגדול אין אפשרות להחליט על דעת עצמנו לא ללכת לעבודה. מכאן החשיבות הקריטית של הדרישה להבטחת הכנסה עבור כל מי שפרנסתו נפגעת עקב הצעדים הנדרשים למיגור המגפה – לפי הכרתו העצמית, לא לפי גחמותיהם של המעסיקים.

4. שאלת הפרנסה משפיעה בדרכים שונות על שכירים, עצמאים, בעלי עסקים קטנים ועובדיהם, פליטים ומהגרים, עובדים מהשטחים הכבושים, ילדים ונשים שסובלות מאלימות במשפחה. נציגיהם של כל אלו בחברה האזרחית כבר החלו להציב דרישות, אך הדרישה להבטחת הכנסה לכולם היא אוניברסלית ופשוטה, ומכאן כוחה. ארגוני העובדים, ארגוני החברה האזרחית וחברי הכנסת התומכים בהם צריכים לנסח כך את הדרישה, בלי קשר לפרטים הטכניים של היישום. עובדים צריכים להתארגן לשביתות במקרה שימשיכו להידרש להגיע לעבודה, כפי שכבר קורה באיטליה.

הוצאה גרעונית על המאמצים למניעת התפשטות המגפה ולפיצוי עובדים על אבדן הכנסה הם אמצעים הכרחיים לצמצום פשיטות רגל של משקי בית ועסקים ומניעת התרסקות כלכלית

5. אסור ליפול בפח של ״איך נשלם על זה?״ המדינה היא לא כמו משק בית, שצריך לדאוג לא להוציא יותר משהוא מכניס. אף פעם לא מזיק להעלות מסים על העשירים, אבל בתקופות של צורך מיוחד (כמו מלחמה או מגפה) ושל משבר כלכלי (כמו זה שמתחיל עכשיו) המדינה יכולה – אפילו חייבת – להוציא כסף שאין לה, וליצור גירעון. הוצאה גרעונית על המאמצים למניעת התפשטות המגפה ולפיצוי עובדים על אבדן הכנסה הם אמצעים הכרחיים לצמצום פשיטות רגל של משקי בית ועסקים ומניעת התרסקות כלכלית. בתקופה שבה הבורסות ברחבי העולם צונחות, השקעה במאמצים כאלה משתלמת ביותר והמדינה לא תתקשה למצוא מלווים.

6. בסופו של דבר זה עלינו. אם עולה משהו ברור מההשוואה בין ההתמודדות של מדינות שונות עד כה עם המגפה, הרי זה שסולידריות, נדיבות ועזרה הדדית מצילות חיים ומסייעות לכולן. המדינות המושקעות ביותר בקפיטליזם הניאו-ליברלי – ארצות הברית ובריטניה – עושות משגים קולוסאליים שיעלו בחייהם של עשרות אלפים לפחות. בצד השני, המוצלח, נמצאות גם מדינות אוטוריטריות כמו סין ווייטנאם, וגם דמוקרטיות ליברליות כמו דרום קוריאה ודנמרק. הלקח מורכב: בעולמנו, המדינה היא בה בעת המנגנון שמרכז את כוחות הדיכוי והכלי היעיל ביותר לעזרה הדדית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דן

    אם כבר הזכרת "השוואה בין מדינות", אני לא רואה הצלחה כבירה בהתמודדות עם הוירוס באיטליה וצרפת, שתי מדינות עם מערכות רווחה ובריאות אולטרא-סוציאליות ואשר נמצאות שתיהן ברביעייה הראשונה ביחס ההוצאה ציבורית ב OECD.
    הפיתרון הקבוע של שפיכת עוד ועוד כספים על המגזר הציבורי ושקיעה בגירעון נוסף (שהדור הבא ישלם) אף פעם לא ממש עובד כמו שמבטיחים לנו.

  2. לא חשוב

    לנסות לאתגר את השיטה ע"י עיסוק בפרטים ולא בשיטה עצמה זו המהות של הסוציאל דמוקרטיה והיא נכנעת בכל זמן שהשיטה עצמה בסכנה. ומהי השיטה? כל אחד לעצמו. בשעת משבר השיטה נוכחת בכל אפסותה. המשבר הוא לא הקורונה או מלחמה או כל משבר חיצוני לשיטה. הוא משבר הטמון בתוך השיטה עצמה. הוא יפרוץ אם בדחיפה מבחוץ או מפיצוץ מבפנים. על סוציאליזם ודיקטטורה של הפרולטריון (של המפלגה) הס מלדבר, זה לא פוליטיקלי קורקט, מילים גסות ומילים גסות לא אומרים בפרהסיה, גם לא קמינר. אבל, מדינה סוציאליסטית הענייה ביותר תתמודד טוב יותר אם משברים מסוג הקורונה מאשר מדינה קפיטליסטית העשירה ביותר, והמשבר הטמון בקפיטליזם כלל לא יגע בה. אלא מה, הסוציאליזם קרס אחרי הקריסה של הגוש הסובייטי. הוא קרס בעיקר ע"י לחץ מבחוץ, בכל תקופת קיומו, שעיוות את השיטה עד שקרסה. את המחיר משלמים כל השכבות העממיות שמהם נפרע החשבון על משבר השיטה המשברית. הסוציאליזם אחרי קריסת הגוש הסובייטי אכן קרס אתה, הוא כבר לא חלופה ראלית לקפיטליזם, אתו קרסה התקווה, כי המודל הסוציאליסטי הוא היחיד המאפשר להיחלץ מכל המשברים, הכלכליים החברתיים, הרס הסביבה וכו' שהקפיטליזם נושא בחובו.