משבר הקורונה בשירות שליט חסר מעצורים

מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה נתניהו בשבת האחרונה הבהירה שכולנו צריכים להיות מוטרדים מהאיום הפוליטי המרחף עלינו לא פחות מאשר האיום הבריאותי, כבד ככל שיהיה.

יש כאלה שמתרשמים ממנהיגותו של נתניהו במשבר הקורונה. אולם בשנים האחרונות הוא הוכיח מעבר לכל ספק שהוא עובד אצל נתניהו בלבד. מערכת הבריאות בקריסה איומה ומתמשכת שידועה לכולם, במערכת הבריאות עצמה ומקצה השמאל עד קצה הימין. נתניהו לא עשה דבר כדי להבריא אותה, לא במרכז ולא בפריפריה, כי "את משעממת אותנו". הממשלות שהוא עומד בראשן לזמן שיא בתולדות המדינה, לא רק כראש ממשלה אלא גם כשר של עוד ועוד משרדים (בשיטת "תעמיס"), זנחו והזניחו את השירותים החיוניים שהמדינה אמורה להעניק לאזרחיה.

אזרחי מדינת ישראל משעממים את נתניהו. עלינו להכיר תודה למר ביטחון על עצם החיים, משום שהם חשובים הרבה יותר מאיכות החיים. נשמע הגיוני? אכן. עבור כל נתין במשטר אוטוריטרי.

נתניהו הוכיח עד היום באותות ובמופתים שהוא מוכן לדרוס כל חוק, כל נוהל, כל נוהג, לנצל כל משבר אפשרי, כדי לשמר את שלטונו. זה האיש וזה מנהגו בשנים האחרונות. בימין מבינים את הדבר לא פחות מבשמאל. הישרים שבימין גם מודים בזה, אולם מאחר שהוא משרת את הצד שלהם, פשוט אין להם שום בעיה עם השיטה. להיפך; שיעשה כל מה שהוא יכול, בעצם כל מה שהוא רוצה, כדי לסכל את שלטון הסמול והערבים.

לכל אזרח ישראלי שעיניו בראשו אין סיבה אחת, אחת ויחידה, להאמין שנתניהו ינהג בצורה נקייה ושקולה במשבר הקורונה. בשנה האחרונה הוא הספיק להציב בובות נוספות מטעמו במוקדי כוח שונים, חלקן בתפקידי שרים, וכולן מגוייסות לדבר אחד ויחיד: לשמר את שלטונו בכל מחיר. דברים שלפני חמש שנים נראו בלתי אפשריים מבחינה משפטית, פוליטית וציבורית הפכו אפשריים לפני שנה. דברים שנראו בלתי אפשריים לפני שנה התממשו לפני חודש. מה שנראה בלתי אפשרי עד אמש קורה לנגד עינינו.

הדרך הטובה ביותר להסתכל על המצב בישראל היום הוא כאל משטר סמכותני בראשות שליט יחיד שמנצל משבר אמיתי שנחת על כולנו כדי להתחזק באופן חסר תקדים, לדרוס את מה שנותר ולבטל שורה של זכויות אזרחיות בסיסיות בשם ה"מלחמה במגפה". ואם הכנסת, כולל ועדת השירותים החשאיים, כולל רמטכ"לים לשעבר, מסרבים לשתף פעולה עם המחטפים הביטחוניים – עוקפים את כולם "בשם הדחיפות". שליחים שהוצבו מראש במוקדי כוח מסכלים הליך דמוקרטי להחלפת יו"ר הכנסת גם כאשר הצעד מגובה ברוב פרלמנטרי, עקרון שעד לאחרונה נחגג על ידי משטר נתניהו כביטוי האולטימטיבי של "רצון העם".

מדינות המזרח התיכון, שכנותיה של ישראל, הן מדינות סמכותניות. ישראל גולשת למצב דומה בשנים האחרונות, ומשבר הקורונה, שפרץ במקביל להתגלגלותו של המשבר הפוליטי החמור ביותר בתולדות המדינה, מאיץ את התהליך. דמוקרטיות קרסו, או לא הצליחו להתרומם, במדינות רבות ברחבי העולם, לאורך ההיסטוריה הרחוקה והקרובה. ישראל ואזרחיה אינם חסינים מתהליך דומה. למעשה, מעולם לא היינו פחות חסינים משאנחנו היום, אחרי שנות השלטון הפרועות והפורעות של הליכוד בראשות נתניהו.

עכשיו נתניהו בא לספר לנו סיפורים. כל ערב בשעת צפיית השיא הוא מלהג בפני כל אזרחי המדינה על ניהול המשברים המבריק שלו, כשעיני שריו החנפנים תלויות בו. האמת היא שמי שמנהל את המשברים התוכפים הן נשות ואנשי המקצוע במגזר הציבורי, שנותרו שקולים ונאמנים למקצועם משום שנתניהו ואנשיו עדיין לא הספיקו להחליף אותם באומרי הן, כשם שעשו בגופים אחרים. נתניהו וחבורת עושי דברו במשרדי המשפטים, הבריאות, החוץ, ה"איומים האסטרטגיים" – ולא הזכרנו את השר עד לאחרונה ומלחך הפנכה עד היום, איוב קרא, שכולנו כוססים ציפורניים בהמתנה לישועת מכשיר האיבגני שלו – הם המסכה המפחידה שמסתירה את אלה שחורקים שיניים ועובדים בשקט. אם אזרחי ישראל ניצלים ממשהו זה בזכות הפקידים ועובדי מערכת הבריאות הקורסים מחוסר משאבים, ולמרות הבובות הזחוחות של נתניהו.

נתניהו הוא שליט, הוא לא מנהיג. אם הוא היה מנהיג מערך האשפוז לא היו בקריסה מתמשכת, ומערכת הבריאות הייתה מסוגלת לקיים בדיקות קורונה מקיפות שיאפשרו לממשלה להיערך לבאות על בסיס נתוני אמת. מכיוון שהוא שליט, מערכת הבריאות הישראלית קורסת אל תוך המשבר הזה, והצעדים הננקטים הם פיקוח טכנולוגי על אזרחים והשעיית מערכת המשפט. זו צורת חשיבה של שליט אוטוריטרי, מה גם שביטחון ואמצעי ביטחון היו מאז ומתמיד השפה העיקרית ש"מר ביטחון" תקשר בה. בהתחלה רק נגד פלסטינים. אחר כך נגד הערבים אזרחי המדינה, שגם אימת המגפה בימים האחרונים לא ציננה את ההסתה הפושעת שלו נגדם ונגד נציגיהם הנבחרים. עכשיו הגיע תורנו. בשעה טובה.

אם יש עדיין שרידי אופוזיציה במרכז-שמאל, הם יסרבו להיכנס לממשלת נתניהו בתנאי הכניעה שהוא מציע ליריביו. גנץ וליברמן כבר משדרים מסרים מעודדים ראשונים בכיוון זה, ופוליטיקאים ופקידים בכירים נוספים שעבדו לצד נתניהו בעבר – יעלון, לפיד, הנדל – מכירים היטב את אורחותיו. עלינו לקוות שגוש הלא-ביבי יחתור להחלפה מיידית של ממשלת נתניהו, ועד אז יתמוך בה מבחוץ בכל מה שקשור לניהול המשבר באופן שקול. לצד זאת, נקווה שיריביו ומתנגדיו הפוליטיים הרבים של נתניהו ייאבקו בו עד חורמה בכל מה שקשור לנסיונותיו העיקשים לחיזוק המשטר הסמכותני שלו בחסות המשבר הזה.

לו נתניהו היה מנהיג, לו המדינה וכל אזרחיה היו באמת מעניינים אותו, הוא היה מציע גם לרשימה המשותפת להיכנס לממשלת חירום. אולי בצורה זו הוא היה מתחיל לאחות את הקרעים העצומים שהוא עצמו קרע בין הקהילות המגוונות במדינה שאותן שיסה זו בזו בשנים האחרונות – ערבים, יהודים, דרוזים, חילונים, דתיים, חרדים, שמאלנים, ימנים. אבל נתניהו אינו מנהיג ואנחנו לא מעניינים אותו. הוא שליט ציני שיעשה הכל לביצור שלטונו. עד כה הוא הפריד כדי למשול; אם יתאפשר לו הוא עלול לעקוב כדי לשלוט. נקווה שכל המפלגות מכחול-לבן ושמאלה מבינות, זוכרות ומפנימות את זה.

כל מי שחושב שאלה הזיות, מוטב שיקשיב לנפגעי החרדה מנתניהו, דהיינו ליותר מחמישים אחוז מאזרחי המדינה. ראש הממשלה הנצחי הזה, ששנותיו וסגנונו בשלטון מתחילים להיראות כמו אלה של שליטים ערביים, הביא את אזרחי מדינת ישראל למצב כזה שכל צעד שממשלתו נוקטת נראה כמו תחמון וקמבון לגניבה בכוח, במרמה, עוד יום בשלטון. הדבר המפחיד באמת הוא שהשנים האחרונות הוכיחו שכל הזיה על נתניהו הפכה למציאות. הוא אכן חסר מעצורים.

זה סוג ה"מנהיגות" של נתניהו. וזה בערך הדבר האחרון שכל מדינה צריכה כשהיא נכנסת למשבר כזה. מוגש כשירות לכל המתפעלים.

ד"ר אסף דוד הוא המנהל האקדמי של הפורום לחשיבה אזורית